Loading AI tools
רב ספרדי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה ובראשי תיבות שגורים: הרמ"ה (או הר"ם הלוי) (בסביבות ד'תתק"ל, 1170 או קודם לכן, בּוּרגוֹס, ספרד - י"ח בניסן ה'ד', מרץ 1244, טולדו) היה מקובל, חוקר המסורה, מפרשני התלמוד, פוסק הלכה מן הראשונים ומשורר[1].
 | |
| עץ יוחסין של משפחת אבולעפיה, הרמ"ה מצוין בענף השמאלי העליון | |
| לידה |
1170 ד'תתק"ל בורגוס, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
מרץ 1244 (בגיל 74 בערך) י"ח בניסן ה'ד' טולדו, ספרד |
| מדינה |
ממלכת קסטיליה |
| תקופת הפעילות |
?–1244 |
| השתייכות | בית המדרש בעיר טולדו, מן המתנגדים לרמב"ם |
| תחומי עיסוק | מקובל, חוקר המסורה, מפרשני התלמוד ופוסק הלכה |
| רבותיו | אביו - טודרוס בן יהודה |
| תלמידיו | רבי יונתן מקונקה, רבי יהודה אבן מתקה |
| בני דורו | הרמב"ן, ר' שמשון משאנץ, ר' יהונתן מלוניל, ר' אהרן בר משולם, ר' יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של רבי יוסף אבן מיגאש) ור' אברהם בן נתן הירחי |
| חיבוריו | יד רמ"ה (בשמו המקורי - פרטי פרטין) ספר האגרות, אור צדיקים (שו"ת) מסורת סייג לתורה, לפני ולפנים, גינת ביתן |
  | |
הרמ"ה נולד למשפחת חכמים מכובדת בעיר בורגוס. הוא ואביו, רבי טודרוס בן יהודה אבולעפיה (הראשון), עברו לטולדו, שם הקים הרמ"ה ישיבה. אביו הוכתר בתואר "נשיא", תואר שעבר לבנו מאיר לאחר מותו בשנת 1225. נשא אשה את בתו של יוסף אבן שושן מטולדו, מנכבדי טולדו.
בשנות הארבעים לחייו התמנה הרמ"ה על ידי הקהילה היהודית לכהן כדיין בבית הדין הרבני של העיר. חבריו לבית הדין היו רבי יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של יוסף אבן מיגאש) וראב"ן הירחי. הרמ"ה נחשב מגדולי הפוסקים בספרד ורבים פנו אליו בשאלות, ביניהם חברו הרמב"ן, תלמידו רבי יונתן בן יעקב מקונקה וחכמי לוניל שחיו בפרובאנס - רבינו יהונתן הכהן מלוניל ורבי אהרון בן משולם מלוניל.
בין שאר תלמידיו נמנה גם רבי יהודה אבן מתקה,[2] מחבר ספר "מדרש החכמה".
בשנת 1200 לערך, בהיותו צעיר, לקח חלק בפולמוס נגד הרמב"ם כשקיבל הרמ"ה לידיו את ספר משנה תורה, וגילה כי בהלכות תשובה, הרמב"ם מתאר את העולם הבא כעולם "שאין בו גוף וגויה"[3], לדעתו היה בכך משום הכחשת לאמונה בתחיית המתים. הרמ"ה גם התנגד לפרשנות האלגורית העולה מכתבי הרמב"ם לאגדות חז"ל.
הרמ"ה ערך את השגותיו על כתבי הרמב"ם, באיגרת ששלח לחכמי פרובנס שבדרום צרפת, ובראשם לרבינו יהונתן הכהן מלוניל, כדי שהללו ישלחו לרמב"ם עצמו כדי להוכיח אותו. חכמי לוניל, שהעריצו מאוד את הרמב"ם, לא קיבלו את דברי הביקורת של רבי מאיר, ורבי אהרון בן משולם מלוניל אף החזיר לו איגרת תשובה נוזפת בה האריך להשיב על השגותיו, דבר שהוביל לחליפת איגרות שלמה ביניהם הנקראת "כתאב אל רסאיל" (פאריס תרל"א), ונכללה ב"ספר האיגרות" של הרמ"ה (ראה להלן). בסופו של דבר הוא נכשל בגיוס חכמי דרום צרפת כנגד הרמב"ם, ועורר עליו זעם רב מצידם.
גם אצל חכמי ספרד עוררו דבריו כנגד הרמב"ם כעס, ואחד מחכמי ספרד אף כתב:
"שְׁאָלוּנִי יְדִידַי: אֵיךְ יְכֻנֶּה בְּשֵׁם מֵאִיר, וְהוּא הוֹלֵךְ חֲשֵׁכִים? הֲשִׁיבוֹתִים: כְּבָר קָרְאוּ חֲכָמִים לְלַיְלָה אוֹר – וְהוּא מִן הַהֲפָכִים".
הרמ"ה לא שקט ושלח את חליפת האיגרות כולה למרכז הרוחני הראשי של צפון צרפת, הבסיס לפעילותם של בעלי התוספות; הוא מיען את המכתב לראשי חכמי צרפת, ובראשם גדולי הדור - האחים רבינו שמשון משאנץ והריצב"א, מבעלי התוספות, וביקש מהם להכריע בוויכוח בינו לבין חכמי לוניל. רוב הרבנים אליהם מוען המכתב נמנעו מלהשיב כפי הנראה, אך הר"ש משאנץ תמך בדעתו של הרמ"ה לגבי תחיית המתים ושלילת הפרשנות האלגורית; עם זאת, סירב להצטרף למלחמה כנגד הרמב"ם, בהיותו רוחש לו כבוד רב.
עם כל זאת, רחש הרמ"ה לרמב"ם כבוד רב ואף כתב קינה למותו. עם השנים הצטננה ביקורתו של הרמ"ה כנגד הרמב"ם, ושלושים שנה לאחר מכן, בשנת 1232 כשהתלקח בשנית הפולמוס על תורת הרמב"ם ורבי שלמה מן ההר ותלמידו רבי יונה גירונדי הנהיגו חרם על חלק מספריו של הרמב"ם ונענו בחרם נגדי עליהם ועל חסידיהם - אף שתמך בדעת החולקים על הרמב"ם ואף התבטא בכתביו בלשונות חריפים על ספרו המורה נבוכים, נשאר הרמ"ה נייטרלי והתנגד לחרמות על תומכי הרמב"ם.
מאיר בן טודרוס אבולעפיה (1170-1244), הלוי, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
