Remove ads
קבוצת תלמידי חכמים מפרובנס מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חכמי פרובאנס (נקראו גם חכמי פרובינציה) הם קבוצת תלמידי חכמים שחיו במשך מספר דורות בפרובאנס בחלקה אשר ממערב לנהר הרון[1], כולל חלק ממחוז לנגדוק. החל מראשית המאה ה-9. מרכזם של חכמי פרובאנס התקיים בעיר נרבונה והוא התנהל בדומה למוסד ראש הגולה שבבבל. תורתם ופסקי ההלכה של חכמי פרובאנס הופצו בכל אירופה וצפון אפריקה, וגאונותם הייתה לשם דבר בקרב חכמי ישראל של אותה תקופה. במקביל למרכז שבנרבונה היו חיי תורה מאורגנים גם בארלדי, לוניל ובהר. חכמי פרובאנס היו מהפעילים בפולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה, כשחלקם צידדו בלימוד הפילוסופיה, וחלקם שללו אותה.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך מתמקד רק בפעילות בית המדרש בנרבונה ובית דינו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
במחצית המאה ה-8 נכבשה פרובאנס על ידי האימפריה הפרנקית מידיהם של המורים. מצבם של היהודים שהיה גרוע בימי שלטון המורים המוסלמים, ועוד לפני כן בתקופת שלטונם של הוויזיגותים גרם להם לסייע לפרנקים בהשתלטותם על פרובאנס, ומלכי השושלת הקרולינגית ששלטו אז בפרנקים, זכרו ליהודים חסד זה והטיבו עמם. ההגבלות שהגבילו הווזיגותים בוטלו, ואף הוענקו ליהודים זכויות מסוימות. הם חזרו לעסוק במסחר, ומתוקף היותם פוליגלוטים התאפשר להם לשמש כמתווכים בעניינים מדיניים, בין קרל הגדול, לבין החליפות המוסלמית. ישנם חוקרים המבקשים לומר כי יצחק היהודי שיצא עם משלחתו של קרל הגדול להארון א-רשיד בבגדאד היה מפרובאנס[2].
העלייה ברמת החיים עוררה אצל היהודים רצון לפתח גם חיי תורה, והם הקימו את מוסד הנשיאות בנרבונה. המסורת מספרת כי יצחק היהודי שחזר מבבל לאחר שראה את מוסד ראש הגולה, החליט ליישם אותו בארצו, ועשה זאת בעזרתו של קרל, שנטל מהשליטים המקומיים ובמיוחד מהבישופים את סמכות השיפוט על היהודים.
הנשיאים עמדו בראש יהדות נרבונה, והם אלו שייצגו אותה בפני המלך. בנוסף כמקבילה למה שהיה בממסד הבבלי, היו בנרבונה גם ראשי ישיבה, והם היו כפופים לנשיאים כמו ראשי הישיבות שבבבל[3].
חכמי נרבונה הקדמונים נחשבו גאונים, לא רק במסגרת הפנימית של חכמי פרובאנס, אלא גם בין חכמי צרפת וחכמי ספרד. הכינוי גאונים לא היה, כבימינו, רק לתפארת המליצה, אלא משמעותו הייתה שהם כגאוני סורא ופומבדיתא[דרוש מקור].
רבנו תם נכדו של רש"י שהיה צרפתי במכתב לרבי משולם יליד נרבונה שחי במֶלוּן, גוער בו על כל מיני הקלות בדין שהוא נוהג, ונוקט לשון איום, ושם ברשימה אחת את גאוני נרבונה עם גאוני סורא ופומבדיתא. וכך אומר ר"ת: ”גם אשלח לחכמי עירך, אם יודו לקולותיך ולגרסותיך, ולמה שאתה, אינך בקי בדברי גאוני מלכותך, ומלכות כל מקומות ישראל, ורב יהודאי, ורב עמרם, ורב שר שלום, ור' אחאי, ופירוש רבנו חננאל, ומסכת סופרים, ופרקי דר' אליעזר, ורבנן סבוראי, כי ידעתי כי אם היית בקי בהם, לא מלאך לבך להתריס כנגדם, ואחרי שהורית, בוש אתה לחזור”[4].
לעומתו רבי אברהם אבן דאוד שהיה ספרדי, בעוד שאת רבנו תם הוא מכנה בשמו בלבד ”ר' יעקב הב"ה ישמרהו”, לשמם של ראשי הישיבה של נרבונה הוא מוסיף את התואר "הגאון" ”הרב הגאון ר' משה בר יוסף ז"ל והרב הגאון ר' אברהם בר יצחק ז"ל והרב הגאון ר' מאיר בר יוסף ז"ל בנרבונא”[5].[6]
על פי הידוע לנו בית הדין בנרבונה מנה 5 דיינים, בשלושה מקומות בספרי הראשונים מופיעים פסקי הלכה של בית הדין הנרבוני, ובכולם מודגש כי בית הדין ישב בהרכב של 5 דיינים.
פסק דין בנושא זה מובא בשם רבי אברהם בן רבי יצחק האב"ד של נרבונה, בספרו של רבי שמואל הסרדי. וכך כותב הראב"ד: ”ודין זה בא לפנינו בעירנו (כלומר בנרבונה) וחמישה סבי הווינא בההוא דינא...”[7].
פסק הדין של בית דינה של נרבונה מובא על ידי רבי מנחם המאירי בספרו "בית הבחירה" אשר מוסיף: ”ואף גדולי קדמונינו, כתבו שכך הסכימו בה, על ידי מעשה בנרבונא, במעמד חמשה סבי סמכי...”[8][9].
גם פסק דין זה מובא על ידי המאירי: ”מצאתי שבנרבונאה אירע מעשה בטחונות שהיו מתקנין שק מלא חטים על דפני הבור להניחו על הבהמה ונתבקע השק בידם ונפלו הרבה מן החטים בבור עד שחששו בהם לנתינת טעם במים ובאו על זה למנין חמשה גדולי עולם הרב ר' יצחק בן מרן לוי והרב ר' אליעזר ב"ר זכריה והרב ר' דוד ב"ר נתן ושני זקנינו הגדולים הרב אב בית דין והרב גיסו ר' שלמה הישיש”[10]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.