Loading AI tools
רב ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב פרופ' בנימין זאב (וילהלם) בֶּנֶדִּיקְט (בגרמנית: Wilhelm Benedikt; ד' באייר ה'תרע"ג, 10 במאי 1913 – כ"ב בסיון ה'תשס"ב, 2 ביוני 2002) היה רבה של האג ורבה של שכונת אחוזה בחיפה במשך 45 שנה, איש אקדמיה וחוקר במדעי היהדות.
 | |||||
| בנימין זאב בנדיקט | |||||
| לידה |
4 במאי 1913 ד' באייר ה'תרע"ג וינה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 ביוני 2002 (בגיל 89) כ"ב בסיון ה'תשס"ב חיפה | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר) | ||||
| תאריך עלייה | 1939 | ||||
| מדינה |
ישראל | ||||
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||
| מקום פעילות | רב שכונת אחוזת שמואל בחיפה | ||||
| תקופת הפעילות |
? – 2 ביוני 2002 | ||||
| תפקידים נוספים | איש אקדמיה וחוקר במדעי היהדות | ||||
| בת זוג | יונה חיה בנדיקט | ||||
| |||||
  | |||||
בנדיקט נולד בווינה בד' באייר תרע"ג (10 במאי 1913) לאביו הרב שמואל יוסף (זיגמונד) בנדיקט (רבה של קהילת החרדים במחוז התשיעי של וינה) ולאמו שרה בת ר' מנחם דונט. בילדותו למד לימודי קודש אצל אביו, ולימודים כלליים בבית הספר היהודי של וינה. בגיל 13 התחיל ללמוד בישיבת "יסודי תורה" בווינה. חברו לכיתה היה הרב שמואל הלוי ואזנר. בנדיקט המשיך את לימודיו בישיבת טירנאו שליד פרשבורג ובגיל 17 עבר לישיבה העירונית של קרקוב בראשות הרב מנדל וקסלר. בשל קשיים כלכליים נאלץ לעזוב ולחזור לוינה, שם המשיך ללמוד בהדרכת אביו.
בעקבות הצלחתו בשעור ב"פרקי אבות" באחד מבתי הכנסת בווינה, מונה לרב בית הכנסת בהיותו בגיל 20. במקביל לכהונתו זו, למד בימות השבוע בישיבת פרשבורג אצל הרב עקיבא סופר, ובשבתות היה חוזר לוינה. לאחר כארבע שנים החל לכהן כרב בית הכנסת Schönlaterngasse של "מחזיקי תורה", במקביל לכהונתו כרב בית הכנסת מונטפיורי.
ב-1938, עם כניסת כוחותיו של היטלר לווינה והתחלת רדיפות היהודים, הצליח בנדיקט לברוח לעיר פרשבורג בצ'כוסלובקיה. בסיוע רבו, עקיבא סופר ואחד מעשירי העיר הצליח לקבל סרטיפיקט, באמצעות תשלום של שכר לימוד לאוניברסיטה העברית מראש, סרטיפיקט שהתקבל בשגרירות הבריטית בפראג. בבוקר שבו נסע מפרשבורג לפראג, כבשו כוחותיו של היטלר את צ'כיה.
בהכוונת מדריך בבני עקיבא, נמנע מלגשת למשטרה לקבלת האישור, כדי לא לחשוף את אזרחותו האוסטרית. ובמקום זאת, נרשם כאחד המדריכים של קבוצת חניכים מבני עקיבא העומדת לעלות לארץ ישראל דרך איטליה.
בנדיקט הגיע לארץ ישראל בקיץ 1939 והחל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. כעבור ארבע שנים סיים בהצטיינות את לימודי התואר שני בלימודי היהדות[1]. נושא התמחותו היה: "רבי מאיר איש שלום - חייו וספריו", עבודה שהוגשה, מחוסר אמצעים, בכתב יד. פרופ' יוסף קלוזנר כתב על עבודתו: "עבודה דייקנית ומקפת. מלאה בקיאות והבנה. החקירות הפרטיות וכן ההערכה הכללית מצוינות. העבודה ראויה לדפוס ולציון טוב מאוד"[דרוש מקור]. בתקופת לימודיו החל לתת שעורי גמרא בבית הכנסת "היכל אבינועם" בירושלים, ובהמשך אף נבחר כרב בית הכנסת.
ב-1943 נישא ליונה חיה קופרשטיק, אחותו של שמחה נהיר שהיה סגן מנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה. לאחר החתונה גרו בני הזוג בדירת הוריה של יונה בתל אביב במשך 10 שנים. בנדיקט המשיך בלמודי התואר השלישי באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא הדוקטורט היה: "ספר בעלי אסופות לתולדות הספרות הרבנית בפרובנס", בהנחיית פרופ' שמחה אסף. אף על פי שהעבודה הסתיימה תוך שנתיים, היא נמסרה לוועדת הבוחנים רק ב-1951 בהיעדר מימון להדפסתה. לבסוף התאפשרה ההדפסה באמצעות פרסום קטעים מעבודת הדוקטורט בירחונים שונים לספרות תלמודית, וכך התאפשרה הגשת העבודה כמוצר לוואי לפרסומים. במקביל לעבודת הדוקטורט, התקבל לעבודה בגימנסיה הדתית לבנות "תלפיות" בתל אביב.
ב-1948, עם פרוץ מלחמת העצמאות, התגייס לצה"ל ושימש כרב הצבאי של תל אביב. הוא כיהן בתפקיד עד שנת 1949 והגיע לדרגת סרן[2].
בקיץ 1953 נסע בנדיקט לשליחות של חמישה שבועות בהולנד לצורך איסוף כספים למען המרכז העולמי של המזרחי – הפועל המזרחי. בזמן שהותו בהולנד התפנה תפקיד של דיין באמסטרדם, הוא הרבה לתת שיעורים ואז התמנה לרבה של האג[3]. בראש הישגיו בהאג, עמדה הצלחתו בשיפור משמעותי של מערך השחיטה הכשרה.[דרוש מקור]
ב-1957, בהשתדלות הרב יהושע הוטנר מעורכי האנציקלופדיה התלמודית התמנה בנדיקט בידי הרבנים הראשיים לישראל לרב שכונת אחוזה בחיפה[4]. הרב בנדיקט שימש כרב השכונה במשך 45 שנה עד לפטירתו. במקביל לתפקידו כרב שימש גם כמרצה באוניברסיטאות תל אביב וחיפה.
לבנדיקט ולאשתו לא היו ילדים. לאחר פטירתו הוכתר הרב דניאל הרשקוביץ כממלא מקומו ברבנות שכונת אחוזה, תפקיד אותו התחיל למלא באופן חלקי כבר ב-1997 כדי לסייע לרב בנדיקט.
תפיסת עולמו ההלכתית של הרב בנדיקט שאובה מתפיסת עולמו של בית המדרש של החת"ם סופר ותלמידיו בפרשבורג. תפיסה זו דוגלת באחידות ההלכה ובנאמנות ללא גבולות לפסיקת ההלכה התלמודית. כפועל יוצא מכך אין מחויבות הלכתית ללכת אחרי פסקי ספרי מאספים כמשנה ברורה. ולכן, במקום שיש ראיה מהתלמוד נגד דברי המשנה ברורה פוסקים כשאר הפוסקים.
הוא נתן סמכות-על למרא דאתרא, כשהרב המקומי רשאי לפסוק הלכה בניגוד לחכמים אחרים בני דורו, ופסקיו מחייבים את כל בני קהילתו. בנוסף הקפיד הרב לפסוק הלכה רק לבני קהילתו ודחה שאלות של אנשים הגרים מחוץ לשכונת אחוזה בחיפה.
בנדיקט נהג לחלק לבני המצוה, כפעולה סימבולית, את ספר ההלכה קיצור שולחן ערוך של ר' שלמה גנצפריד, המבטא לדעתו גישה זו. לדבריו, ה"קיצור שולחן ערוך" מחנך ליראת שמים, בניגוד לספר ההלכה "חיי אדם", שחובר באותה תקופה, שמחנך ליראת חטא. הדבר החשוב הנוסף אותו היה מזכיר הוא העובדה שבספר ה"קיצור שולחן ערוך" מוערת רבות ההערה "ויעשה שאלת חכם". בעת שהיה מעניק את הספר היה מציין זאת ומברך את הנער שילך וישמע לרב וחכם כפי שהדגיש הרב שלמה גנצפריד בקיצור שולחן ערוך.
תפיסת עולמו הפילוסופית אמונית מיוסדת על כתבי הרמב"ם, על פי ההבנה ששאובה כולה מתורת רבותיו, שהרמב"ם במורה נבוכים, ביד החזקה, בפרוש המשנה ובאגרות הרמב"ם - דעה אחת היא לו השוה בכולם, עם אפשרות לחזרה מדבריו, עקב לימוד מחודש עם השנים.
גם בהלכה וגם באמונה טען הרב בנדיקט כי דברי הרמב"ם הולכים תמיד לפי דעת רבינא ורב אשי בתלמוד. במחקריו התלמודיים הראה כיצד הרמב"ם הולך תמיד אחרי התלמוד ואינו סוטה ממנו.
הרב בנדיקט עמד על דברים שנראו לכמה גבאים ולכמה מחברי הקהילה כחידושי הלכות, כמו סדרת שעורים, בשבת בערב פרשת השבוע או הסברים למנהגים שהנהיג הרב בנדיקט בבהכ"נ. בשבת אחה"צ בין מנחה למעריב השעור המרכזי של השבוע היה בסוגיות גמרא שונות, שבו השתתפו רוב חברי הקהילה. בנוסף הנהיג הרב בנדיקט שעורים קבועים בביתו לצעירים ולמבוגרים. במקביל העבירה אשתו שעורים שבועיים בביתה לנשות הקהילה.
בשבת הגדול ובשבת שובה השתתפו מאות רבות מאנשי ונשות הקהילה ומהסביבה בדרשה ובהרצאה שהעבירו הרב בנדיקט ואשתו. לדרשותיו של הרב בנדיקט שארכו מספר שעות יצא מוניטין רב[5]. ההכנות לדרשת הרב בשבת הגדול ושבת תשובה החלו מספר שבועות לפני מועדן כשתלמידי חכמים מבני הקהילה היו דורשים בשבתות בסוגיות הקשורות לנושא שידון בהם הרב ובהדרכתו.
עם היבחרו לתפקיד, הפיק תקנון לבית הכנסת, והגביל את סמכויות הגבאים לצדדים המנהליים של בית הכנסת. הוא גם הקפיד על שמירה קפדנית על כבוד רבנים ותלמידי חכמים.
במקביל לעבודתם בבניית קהילה מפוארת באחוזה שקדו הרב בנדיקט ואשתו על השגת משאבים להבטחת אי תלותם הכלכלית בחברי הקהילה. אי תלות זו הייתה חיונית, כדי שפסיקותיו תהיינה אובייקטיביות ובלתי מושפעות מ"טובות" אנשי הקהילה.
הרב בנדיקט לא הסכים לקבל כל תשלום, משום אדם, עבור כל שרות שהוא, שנתן במסגרת תפקידו כרב הקהילה. אם מישהו התעקש יותר מדי, העביר הרב בנדיקט את מתנתו למוסד צדקה כלשהו. תכונה זאת הייתה ידועה ברבים ולא פעם באו אליו רבנים ואמרו לו: "הרב בנדיקט מקלקל לנו את הכנסותינו". אך הוא נותר תקיף בנוהגו וכולם העריכו את יושרו הבלתי מתפשר.
פעילות נוספת היא ההשתתפות הקבועה של בנדיקט בכנוסים לתורה שבעל פה. כל עוד היו כוחותיו עמו, לא היה כינוס שלא נשא בו דברים[6]. הוא היה מביא גלויי מקורות סתומים של הרמב"ם ושיטותיו, שלא סוטים כהוא זה מהתלמוד. בנדיקט נחשב לאחד המומחים לחקר מקורות הרמב"ם[דרוש מקור] ועבודתו הגדולה התפרסמה בשלושה כרכים: "מרכז התורה בפרובאנס", "הרמב"ם ללא סטיה מן התלמוד" ו"אסופת מאמרים" בספר זה נמצא המאמר 'המחדל באספקלרית ההלכה' העוסק במעמדה של הרבנות הראשית לישראל בימינו.
הרב בנדיקט התקבל כפרופסור מן המנין באוניברסיטת תל אביב, כמרצה במדעי היהדות, וסיפר כי הנהלת אוניברסיטת בר-אילן סרבה לקבלו כאיש סגל בשעתו.[דרוש מקור]
בנימין זאב בנדיקט (1913-2002), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
