Loading AI tools
פסנתרן, מנצח ומורה למוזיקה ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יַהלִי וַגמַן (25 באוקטובר 1925 – 1 בספטמבר 2001)[1] היה פסנתרן, מנצח, ומורה למוזיקה ישראלי. נחשב ל"ילד הפלא" הישראלי הראשון בתחום הנגינה[2].
 | |
| לידה |
25 באוקטובר 1925 פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
1 בספטמבר 2001 (בגיל 75) |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון |
| מוקד פעילות |
ישראל |
| מקום לימודים |
בית הספר הריאלי העברי בחיפה, קונסרבטוריון דוניה ויצמן |
| כלי נגינה |
פסנתר |
  | |
וגמן נולד בשנת 1925 בארץ ישראל המנדטורית, בן יחיד לפניה וגמן שלונסקי וישראל וגמן. אביו היה מאנשי העלייה השנייה וממייסדי סולל בונה[3], ואמו הייתה מוזיקאית ומלחינה (אחותם של אברהם שלונסקי, לימים המשורר הנודע, דב שלונסקי, המלחינה והפסנתרנית ורדינה שלונסקי, זמרת האופרה יהודית שלונסקי (אידה) ומינה שלונסקי)[4].
מקטנותו למד בבית הספר למוזיקה בחיפה, ונמנה עם תלמידיהם של גיטה ויצמן ופרנק פלג. הוא נחשב "ילד פלא" מוזיקלי. כשהיה בן 6 החל להופיע בנגינת פסנתר, וכעבור שנה נערכה ההופעה הפומבית הראשונה שלו בבית הספר למוזיקה בחיפה. בגיל 14 הגיש רסיטל ראשון בתל אביב, בקונסרבטוריון טאובה[5], ובהיותו בן 15 זכה בתחרות לפסנתרן הצעיר מטעם התזמורת הפילהרמונית, עמה הופיע לאחר מכן.
וגמן למד בבית הספר הריאלי בחיפה. במרץ 1946 הופיע יחד עם אלה גולדשטיין בקונצרט בשני פסנתרים. באותה שנה יצא לז'נבה לתחרות פסנתר עם המורה פרנק פלג. שניהם זכו שם בפרסים. משם המשיך וגמן לארצות הברית, ללימודים בבית הספר ג'וליארד בניו יורק. בנוסף עסק בנגינה ובניצוח, הופיע בתחרויות שונות וזכה בפרסים. עם פרוץ מלחמת העצמאות בחר שלא לשוב ארצה, ועשה זאת רק כעבור שנה, בשנת 1949. במשך שש שנים הופיע בקונצרטים וברסיטלים רבים ברחבי המדינה.
בשנת 1955 החליט לנטוש את תל אביב ולעבור לחיות בקיבוץ שמיר. הוא פרש כמעט כליל מנגינה. לצד עבודה בקיבוץ הוא ייסד את תזמורת הקיבוצים וניצח עליה, וכמו כן עסק בהוראה באקדמיה למוזיקה בירושלים.
בסוף שנות ה-50 נקלע לעין הסערה כאשר בעת שהשתתף בקונצרט מוזיקלי בקיבוץ עין החורש, פוצץ חבר הקיבוץ המשורר אבא קובנר את הקונצרט במחאה על השתמטותו מן המלחמה עשור קודם לכן. הפרשה הונצחה בספרו של אלישע פורת "איקונין סדוק", שבו מופיע הסיפור "רצ'יטטיב ורונדו", ובו מסופר על פיצוץ הופעתו של פסנתרן צעיר כמחאה על השתמטותו מקרבות מלחמת השחרור. את מקומו של הקונצרט שהופסק תפסו ויכוחים סוערים בין מצדדי הפסנתרן למתנגדיו. פורת סיפר כי את ההשראה לסיפור קיבל ממקרהו של וגמן.
כעבור זמן עזב וגמן את הקיבוץ ונסע לפריז[6]. במשך שנים נעלם מהעין הציבורית. בסוף שנות ה-70 שב לתל אביב והופיע בקונצרטים, ואף עסק בהוראת מוזיקה ופסנתר. בין תלמידיו: דוד גריילסאמר ודניאל גלאי.
בשנות ה-90 הידרדר מצבו הבריאותי והכלכלי. הוא עזב את תל אביב וחי בעיר הולדתו חיפה כחסר בית. הוא התגלה על ידי איש אמיד תושב חיפה, שעודד אותו לפתח מחדש את הקריירה המוזיקלית.
וגמן היה נשוי פעמיים, לפסנתרנית ישראלה מרגלית ולנעמי שחף. מאשתו השנייה, אותה נשא בקיבוץ שמיר, נולדה בתו היחידה, יסמין.
יהושע סובול, שהתגורר לאחר נישואיו בקיבוץ שמיר והכיר את יהלי וגמן, קרא לבנו, הזמר יהלי סובול, על שמו.
יהלי וגמן מת בשנת 2001 בחוסר כול.
משפחתו:
| טוביה שלונסקי | |||||||||||||||||||||||||||||
| דב שלונסקי | פניה וגמן שלונסקי | ורדינה שלונסקי | אברהם שלונסקי | ||||||||||||||||||||||||||
| יונתן שלונסקי | יהלי וגמן | ||||||||||||||||||||||||||||
יהלי וגמן (1925-2001), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
