Loading AI tools
סופר ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודה בּוּרְלָא (18 בספטמבר 1886 – 7 בנובמבר 1969) היה סופר ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת תשכ"א (1961), ומהסופרים הבולטים ב"כותל המזרח" של הספרות העברית החדשה. יצירתו פורשת יריעה רחבה של הווי ישראל בארצות המזרח ובירושלים העתיקה. היא מתאפיינת בדרך סיפור מזרחית הרוקמת מציאות וחזון בשלל גוונים, בדרכי בניין של הספרות המערבית הרומנטית, בפיוטיות, בהיקף אפי, בידיעת נפש הבריות ובמיוחד את נפש האִשָּׁה העברייה, בהרמת האהבה למדרגת קדושה, ובשאיפה לחסד ותום, אהבה ורחמים[1]. סיפוריו נקראו על ידי משכילים ופשוטי-העם, בני-נוער ומבוגרים כאחד.
לידה |
18 בספטמבר 1886 ירושלים, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה |
7 בנובמבר 1969 (בגיל 83) תל אביב-יפו, ישראל |
מדינה | ישראל, פלשתינה (א"י) |
שפות היצירה | עברית |
בן או בת זוג | מרים בורלא |
צאצאים | עפרה בורלא-אדר, יאיר בורלא, עודד בורלא, צוריה בן נון |
פרסים והוקרה |
|
נולד בי"ח באלול תרמ"ו בירושלים לרב יהושע בורלא[2] ולסולטאנה בת הרב יעקב תורג'מן מחברון, בן יחיד למשפחה ספרדית ירושלמית מיוחסת, צאצא לשושלת רבנים. משפחתו כללה רבנים ראשיים, מנהיגים, דיינים, חזנים, תלמידי חכמים ועוד. עד גיל 18 למד תורה, תלמוד ופוסקים בבית מדרש ובישיבה; אחר כך יצא מחומות ירושלים, ולאחר שסיים את לימודיו בבית הספר למורים "עזרה" שבירושלים, החל לעסוק בהוראה ובניהול בבתי ספר מטעם ההסתדרות הציונית. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא העות'מאני בתפקיד מתורגמן לקצינים מצבא הקיסרות הגרמנית. לאחר המלחמה התמנה למנהל בתי הספר העבריים של ההסתדרות הציונית בדמשק. תרם לחיזוק רוח הציונות בקרב תלמידיו ומשפחותיהם, ומאות מתלמידיו עלו לארץ ישראל כחלוצים. משנסגרו בתי הספר הציוניים בדמשק ב-1922 חזר לארץ ישראל.[3] בשנים 1923 עד 1926 ניהל את בית הספר בזכרון יעקב, ואחר כך הורה בבית הספר הריאלי בחיפה. בשנים 1933 עד 1944 שימש מורה בבית הספר אחד העם בתל אביב. כיהן כראש המחלקה הערבית בהסתדרות. בורלא כיהן כיו"ר השלישי של מכון גנזים, (מסוף 1956)[4]. בשנת 1957 נבחר ליושב ראש אגודת הסופרים[5].
לאחר מלחמת ששת הימים היה ממייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה".
זכה בפרס ביאליק בשנים 1939 (על עלילות עקביה)[6] ו-1955[7]. זכה פעמיים בפרס אוסישקין. בשנת 1961 זכה בפרס ישראל לספרות יפה[8].
בורלא נשא לאישה את מרים בת משה גולדברג, שעלתה לארץ ב-1911. השניים הכירו כשלמדה בבצלאל. לשניים נולדו ארבעה ילדים: עודד בורלא[9], יאיר בורלא[10], עפרה בורלא אדר וצוריה בן נון (נולדה בדמשק, אמו של יובל גורביץ').
נפטר ב-1969 ונקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב[11].
יצירתו של בורלא עוסקת ביהדות המזרח. בפרט, הרומנים ההיסטוריים שלו עוסקים ברבי יהודה הלוי ב"אלה מסעי ר' יהודה הלוי", וברב יהודה בן שלמה חי אלקלעי, ממבשרי הציונות, ב"באופק".
נושא בולט אצלו הוא האהבה. כותב אדיר כהן: ”יודע בורלא לתאר את האהבה על ייסוריה ומדווייה, על התמדה ולהטה, על אף מגבלות החברה ולחץ המסורת והמשפט הקדומים”. כך ב"אשתו השנואה", ב"נפתולי אדם" וב"בקדושה", שעיקרם הוא הסבל שבאהבה לא מספקת.
בורלא אוהב לכתוב על גיבור נודד העובר מסעות, תהפוכות ונפתולים. על אף הדגש על ההתרחשות בעולם החיצוני שהופכים את סיפוריו לקריאים ומרתקים, אין הוא מזניח את הדמויות ואת עולמן הפנימי. בסיפוריו הדמויות הראשיות אינן קריקטורות, אם כי לעיתים כך נראות הדמויות המשניות.
כתב עליו יעקב פיכמן:
כל ההווי הספרדי העשיר הזה, שצמח מקרקע המזרח היה עומד ומצפה ליד משורר, יד מכנסת ומעצבת שתגאל גלגוליה של נשמת ישראל. ובורלא היה שליח ציבור ראשון של הספרדים וחשף את היופי שבבני עדתו, גילה את האצילות הספרדית שטרם בטלה, את האבירות שברבניה ותלמידי חכמיה.
רחובות בירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, פתח תקווה,[14], רעננה, אשדוד, קריית ביאליק ועכו קרויים על שמו
ב- 17 באפריל 1996, הנפיק השירות הבולאי סדרה של 14 בולי דאר שנקראה "סופרים עברים בדורות האחרונים", שעליהם דיוקנאות של 12 סופרים, ביניהם יהודה בורלא, ו-2 סופרות. כל בול בסדרה שויך לאישיות אחת. האמן אד ואן אויין עיצב את הבול שהוקדש לו ושמו גם-כן הופיע על הבול עצמו.[15]
ארכיונו האישי הופקד במכון גנזים אשר בבית אריאלה בתל אביב[16].
מכּתביו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.