Loading AI tools
ארגון חרדי ישראלי הנלחם במיסיון ובטמיעה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חבר הפעילים - יד לאחים (נודעיו גם בשמות המקוצרים יד לאחים או הפעילים (במלעיל)) הוא ארגון ישראלי יהודי-חרדי. כיום מגדיר הארגון את עצמו כ"ארגון להצלה ממיסיון[1] ומטמיעה ולהנחלת ערכי היהדות". בראש הארגון עמד הרב שלום דב ליפשיץ ופעלו בו גם הרבנים שלמה נח קרול, אברהם רביץ, נחמן קירשנבוים, מנחם כהן, צבי וינמן וכן אברהם ארטן. אחד ממורי דרכו הראשיים היה הרב יעקב לנדא, רבה של בני ברק. חלק מפעילי הארגון, בראשות הרב מנחם כהן, פרשו בשנת ה'תשמ"ט, בגלל המחלוקת בין החסידים לליטאים, והקימו את ארגון "לב לאחים".
סמליל הארגון "יד לאחים" | |
פעילות | "ארגון להצלה ממיסיון ומטמיעה ולהנחלת ערכי היהדות" |
---|---|
מדינה | ישראל |
משרד ראשי | בני ברק, ישראל |
מייסדים | שלום דב ליפשיץ |
תקופת הפעילות | 1950–הווה (כ־74 שנים) |
מוטו | ”לא מוותרים על אף יהודי” |
yadleachim | |
לאחר פטירת הרב ליפשיץ בסוף תשע"א עומד בראש הארגון בנו, הרב שמואל.
בשנים הראשונות הייתה עיקר פעילותו של הארגון בקרב נוער עולה חדש מארצות המזרח. מטרתו הייתה למנוע מהנערים להישלח למוסדות לימוד חילוניים[2]. בספטמבר 1951 פרסמו הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל מודעת תמיכה במגבית של הארגון[3]. בנוסף החל הארגון לתמוך בהקמת ישיבות במושבי העולים הדתיים, במסגרת פרויקט "ישיבות לעם"[4], וארגן קייטנות לעולים[5]. בין הישיבות שהקים הארגון הייתה ישיבת "פרוזדור ירושלים" במושב תעוז[6], ישיבה בעכו, וישיבה בבאר שבע[7]. לאחר חקיקת חוק חינוך ממלכתי ב-1953, פעל הארגון להשפיע על הורים לשלוח את ילדיהם לחינוך הדתי ולא לזרם הממלכתי[8]. בין הנערים שבהם טיפל הארגון היה אריה דרעי, שבגיל 11 נשלח בסיוע הארגון לישיבה בבני ברק[9].
בשנת 1961, פרץ סכסוך בין הארגון למשה קול, ראש מחלקת עליית הנוער בסוכנות היהודית. הארגון האשים את קול ועליית הנוער בכך שהם שולחים נערים דתיים עולים חדשים למוסדות חינוך חילוניים[10]. באחד המקרים אף הגיעו פעילי הארגון לכפר הנוער רמת הדסה, וניסו לקחת איתם נערים שהצהירו שהם דתיים[11].
בשנות ה-60 החל הארגון לעסק גם בתחומים נוספים, בעיקר מאבק במיסיון[12]. לדברי הארגון, בישראל פועלות כ-100 קהילות שהארגון מגדיר כמיסיונריות או ככתות, תקציבן עומד על מיליוני דולרים לשנה וקהל היעד שלהם הוא משפחות במצוקה, חומרית או נפשית. לארגון מחלקה בת עשרות עובדים ומאות מתנדבים, חלקם אנשים שהיו בעצמם חברים בכתות או בקהילות אלו. הם נפגשים עם חברים בקהילות האמורות ומנסים לשכנעם להתנתק מהן. עיקר המאבק של הארגון בתחום זה נסוב בשנים האחרונות סביב פעילות יהודים משיחיים, עדי יהוה, סיינטולוגיה ובעבר גם בכת הרא קרישנה[13]. אנשי הארגון מנהלים גם מאבק ציבורי נגד קבוצות אלה. הארגון מבצע "פעילות מונעת" של חיזוק הזהות היהודית, בעיקר בקרב עולים מרוסיה, ופעילות למען עידוד ברית מילה לעולים שלא-נימלו[14].
בקיץ 1984, הפגינו פעילי הארגון סמוך לניידת השידור של ערוץ המזרח התיכון בגבול לבנון, בטענה שהתחנה מבצעת פעילות מיסיונרית[15]. הארגון טען כי פעילות התחנה היא דרך מתוחכמת להעביר את היהודים על דתם, על ידי שילוב של תוכניות טלוויזיה פופולריות בין שידורי הדת. והוא קרא לממשלה למנוע שירותים מאנשי התחנה[16].
בשנים 1985–1986, הוביל הארגון את המאבק נגד פתיחת האוניברסיטה המורמונית בהר הצופים שבמחוז ירושלים[17]. בעקבות מחאות אלו, חתמו ראשי האוניברסיטה על הסכם בו התחייבו לא לעסוק בפעילות נוצרית-מיסיונרית בשטחי ישראל[18].
בשנת 1987, דרש הארגון להוריד 4 מצפים בגליל, בהם לטענתו מתגוררים חברי כתות מסטיות[19].
ב-1992 ביקש חברי הארגון מוועדת הבחירות המרכזית לכנסת, לפסול את מפלגת חוק הטבע הדוגלת באמונות השנויות-במחלוקת של כת המדיטציה הטרנסצנדנטלית, מלרוץ לבחירות לכנסת, אך בקשתם נדחתה[20].
הארגון נודע גם ככזה שעוסק בחילוץ נשים יהודיות שנישאו תחילה לערבים מוסלמים ונאלצות להמשיך להתגורר עם ילדיהן בכפרים ערביים מסוכנים, בניגוד לרצונן של רבות מהן. על-פי נתוני הארגון, מגיעים אליו כ-500 דיווחים שונים מדי שנה על מקרים בסגננוות הללו, חלקם מלווים בתיאורים גרפיים של אלימות פיזית, התעללויות ואף איומים על הוריהן.
בשנת 1990 יזם משרד הרווחה חקירה נגד הארגון[21], לאחר שעסק באימוץ ילדים ממשפחות מצוקה, ללא אישור ובניגוד לחוק האימוץ[22]. הארגון אף הואשם ב'חטיפת ילדים'[23].
הארגון איים בחרם צרכנים חרדי, על חברת ויטה כדי שתפטר את אדוארדו קמפוס, מנהל כוח אדם במפעלה באשדוד, שהיה פעיל ב"עדי יהוה". בדצמבר 1999 פוטר קמפוס מעבודתו, מה שגרם להתארגנות חרם צרכני נגדי ביוזמת עיתון "הארץ"[24] וחבר הכנסת אילן גילאון (מרצ). הארגון טען כי "עדי יהוה" היא כת מיסיונרית, והעובדה שקמפוס פועל בה מסוכנת לכל מי שעובד סביבו משום שהוא עלול להעבירו על דתו. קמפוס עצמו טען שהוא אינו מנסה לשכנע עובדים אחרים להמיר את דתם, וכי הלחץ שמופעל למען פיטוריו הוא פגיעה בחופש הדת שלו. קמפוס הוחזר לעבודה בעקבות החרם הנגדי, אולם בתנאים לא-נוחים, שהביאו אותו בסופו של דבר להסדר פרישה תמורת פיצויים. הזדרזות חברת "ויטה" להודיע על פרישת קמפוס לארגון "יד לאחים" עוררה זעם רב בקרב יוזמי החרם הנגדי.
בדוח זכויות האדם של מחלקת המדינה של ארצות הברית בשנת 2000 דווח כי הארגונים החרדיים "יד לאחים" ו"לב לאחים" אחראים לכאורה לחלק גדול מההתנכלויות, איומים והטרדות כלפי נוצרים-אוונגליסטים, עדי יהווה, וכן יהודים-רפורמים ויהודים-קונסרבטיבים[25] – אם כי – בשנת 2001 נכתב כי בניגוד לדו"ח מאשתקד לא התקבלו דיווחים על התנכלויות כאלה[26].
ביוני 2010 דחה בית משפט השלום בבאר שבע תביעה כנגד הרב יהודה דרעי וכנגד ארגון "יד לאחים" שהוגשה על-ידי עמותת "נחלים בנגב" ועוד. התובעים טענו כי הנתבעים אחראים לנזק שנגרם להם בעת אירוע הטבלה לנצרות של שתי נערות יהודיות. בית המשפט פסק כי לא-הוכח שהנתבעים גרמו לנזק[27].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.