חוק נישואי האונס לאנוסתו

חוק נישואי האונס לאנוסתו (באנגלית: Marry-your-rapist law) מתאר דיני אונס הקובעים שאם גבר אונס אישה ולאחר מכן מתחתן איתה או מציע לה נישואים, הוא פטור מעונש ומהעמדה לדין.

ערך זה עוסק באונס לפני הנישואים. אם התכוונתם לאונס לאחר הנישואים, ראו אונס בנישואים.

חוקי נישואי האונס לאנוסתו היו קיימים בתרבויות רבות במהלך ההיסטוריה, והתופעה קיימת גם בימינו. החוקים היו קיימים במערכת המשפט במדינות רבות עד שנות ה-70 של המאה ה-20, אך מאז הם בוטלו ברוב המדינות, בעיקר בעולם המערבי.

בדיני אונס נערה בהלכה היהודית נכללת האפשרות לנישואים בין האנס לנאנסת. דינים אלה מתוארים, בין השאר, בספר נשים של הרמב"ם, בו מפורטת מצוות עשה "היא שציוונו לשאת האונס את אנוסתו".^[1]

רקע

חוק נישואי האונס לאנוסתו מבוסס על תפיסה, שנחשבת כיום למיושנת, לפיה אם אישה או נערה נאנסה, אז זה קרה באשמתה והיא גורמת בושה למשפחתה. כתוצאה מכך, נשים רבות לא נהגו לדווח על אונס שעברו, כי הן חששו מבושה זו. נישואים עם האנס היוו מעין פתרון למצב זה, המונע בושה למשפחה ושומר על שמה הטוב של האישה או הנערה.

אצל קורבנות אונס רבות מתפתחות בעיות נפשיות רבות, בהן הפרעת דחק פוסט-טראומטית, הפרעת חרדה, תסמונת טראומה בעקבות אונס והפרעות דיכאון. קיימות הוכחות רבות לכך שהאשמת הקורבן מובילה לתחושת בושה, ללעג ולמצוקה נפשית, ובהתאם לכך בוטלו חוקי נישואי האונס לנאנסת ברוב מדינות העולם. נכון לשנת 2025, רק בכ-20 מדינות עדיין קיימים חוקים מסוג זה, בעיקר במדינות העולם השלישי. בעולם המערבי נתפסים חוקים מסוג זה כפגיעה בכבודן של נשים והשפלתן, בכך שהם מאפשרים לסחור בהן כרכוש בין משפחות, מתייחסים לאונס כאל פשע שאינו חמור, ומאשימים את הקורבן ולא את התוקף.

הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם, זייד בן רעד, אמר ב-2017 כי "ענישת קורבן אונס על ידי נישואים עם מי שביצע את הפשע הנורא נגדה - אין מקום בעולם של היום לחוקים נוראיים כאלה".

היסטוריה

ימי קדם

במסורות קדומות, נישואיהם של האנס והקורבן לאחר האונס נתפסו לעיתים קרובות כדרך הולמת לטפל במצב שנוצר. בתרבויות עתיקות ייחסו חשיבות רבה לבתולים, ולאישה שנאנסה היה סיכוי קטן להינשא. חוקים אלה נועדו לחלץ את האישה ממצב שבו פחתו סיכוייה להתחתן, וכמו כן אילצו את האנס לפרנס את קורבנו.

חוקים מסוג זה מופיעים בחוקי חמורבי והחוק האשורי.

בהלכה היהודית נקבעו דיני אונס נערה, המבוססים על ספר דברים ופרשת כי תצא. לפי דינים אלו, אונס נערה בתולה נחשב לפשע. האנס מחויב לשלם לאבי הנערה קנס של חמישים שקל כסף, ובחובתו לשאת את אנוסתו, אם זהו רצונה.

המאה ה-19

בחוק העונשין הצרפתי משנת 1810 ובחוקי האימפריה העות'מאנית מופיעים חוקים דומים, אם כי הם מתייחסים בעיקר לתופעה של חטיפת נשים. אדם שחטף אישה ולאחר מכן היא נישאה לו, היה פטור מעונש.

המאה ה-20 וה-21

עד תחילת המאה ה-20, בחברות מסורתיות האישה נחשבה לרכושו של אביה. אם היא נאנסה, היא נחשבה ל"רכוש פגום" ואחת האפשרויות לטפל במצב שנוצר הייתה נישואי האנס לנאנסת. אפשרות זו הייתה חוקית, בין השאר, במערכות החוקים של האימפריה הצרפתית, האימפריה הבריטית ומדינות אמריקה הלטינית, אם כי במקרים רבים נוסחו חוקים אלה בשפה עמומה, במכוון.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 החל תהליך הדרגתי של ביטול חוקים מסוג זה בעולם המערבי, בד בבד עם ביטול החוקים המתירים אונס בנישואים, ולאחר מכן גם במדינות נוספות. בשנות ה-90 בוטלו חוקים אלה במרבית מדינות אמריקה הלטינית, תהליך שנמשך עד 2014.

לאחר פרסום דו"ח של הבנק העולמי ותחקיר של רויטרס בשנת 2017, בוטלו חוקים אלה בירדן,^[2] לבנון,^[3] הרשות הפלסטינית^[4] ותוניסיה.

קיום המנהג באופן בלתי-חוקי

באפגניסטן, אתיופיה וסומלילנד אין כלל חוקים בנושא זה, ובמדינות אלה מתרחשים מעת לעת מקרים של חטיפת נשים לשם נישואים, וקיים מנהג המאלץ קורבן אונס להתחתן עם האנס. לעיתים קרובות הקורבנות הן ילדות והאונס נועד להכשיר נישואים עם קטינות.

ביטול החוק במדינות העולם

ארגוני זכויות האדם במדינות שונות קראו במשך שנים רבות לביטול חוקים המתירים נישואים בין אנס לנאנסת, בדרך כלל יחד עם ביטול חוקים המתירים אונס בנישואים. בין הארגונים הבין-לאומיים שקידמו ביטול חוקים אלה נמנים משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם וארגון Human Rights Watch.

באיטליה התפרסם המקרה של פרנקה ויולה, תושבת סיציליה שסירבה בשנת 1966 להינשא לאדם שחטף ואנס אותה. האנס הועמד לדין ונגזרו עליו 11 שנות מאסר.^[5][6] החוק באיטליה המתיר נישואים לאנס בוטל בסופו של דבר בשנת 1981.

בבחריין, הפרלמנט הצביע על ביטול החוק בשנת 2016 אבל בפועל הוא עדיין לא בוטל.

במרוקו עלה הנושא לדיון ציבורי בשנת 2012 לאחר שנערה בת 16 התאבדה (אנ') לאחר שאולצה על ידי משפחתה להינשא לאדם שאנס אותה.^[7] החוק המתיר נישואים לאנס בוטל ב-2014.

בארצות הברית לא קיים חוק פדרלי בנושא זה, אם כי ברוב מדינות ארצות הברית קיים חוק מדינה האוסר נישואים בין אנס לנאנסת. למרות זאת, בשתי מדינות בארצות הברית (מיזורי ופלורידה) קיימים חוקים המאפשרים, בתנאים מסוימים, נישואים בין אנס לנאנסת. כמו כן, ב-18 מדינות בארצות הברית לא קיים גיל מינימום לחתונה, כך שנישואים בין אנס לנאנסת משמשים במקרים רבים כדי להימנע מהעמדה לדין בגין בעילת קטינה.^[8]

נכון ל-2025 חוקים המתירים נישואי אנס לנאנסת קיימים עדיין באלג'יריה, אנגולה, אריתריאה, בוליביה, בחריין, גינאה המשוונית, טג'יקיסטן, טונגה, כוויית, לוב, מצרים, מקסיקו, סוריה, סרביה, עיראק, הפיליפינים, קמרון, רוסיה ותאילנד.

ישראל

ההתפתחויות בעולם בנושא זה באו לידי ביטוי גם במערכת המשפט בישראל.

בשנת 1940 שוחרר אדם מאשמת אונס לאחר שטען כי הנאנסת היא ארוסתו ובכוונתם להינשא,^[9] ומקרים דומים קרו בשנת 1950^[10] ו-1961,^[11] אך בשנת 1966 נדון מקרה של אדם שאנס את ארוסתו כדי לכפות עליה נישואים, ונגזר עליו עונש מאסר. בדיון בבית המשפט העליון אמר השופט בנימין הלוי: "המעשה אינו קל מאונס שיסודו ביצר ובתאוות בשרים".^[12]