Loading AI tools
אחת מחמש הזכויות במקרקעין המוזכרות בחוק המקרקעין מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בישראל, זיקת הנאה היא אחת מחמש הזכויות במקרקעין המוזכרות בחוק המקרקעין[1]. חוק המקרקעין[2] מגדיר זיקת הנאה כ”שעבוד מקרקעין להנאה שאין עמה זכות להחזיק בהם”; כלומר, זיקת הנאה איננה זכות המקנה חזקה במקרקעין הכפופים. בניגוד לזכויות מקרקעין אחרות, זיקת הנאה מתייחדת בכך שניתן להקנות אותה לטובת מקרקעין[3] ולא רק לטובת אדם אחר, מקרקעין הנהנים מזיקת הנאה מכונים מקרקעין זכאים. זיקת הנאה, כשאר הזכויות במקרקעין, יכולה להירשם במרשם המקרקעין הישראלי[4].
הפסיקה והחוק מפרטים מתי אדם זכאי ליהנות מזיקת הנאה בנכס שאיננו בבעלותו, וכן מתי הנאה זו מוקנית לא רק לאדם אלא גם לנכס שבבעלותו (באופן שהוא רשאי להעבירה הלאה בעת מכירה).
בעיקרון, זיקה מקנה זכויות בקרקע פרטית של הזולת או בקרקע המוגדרת רכוש משותף בבניין, כשהחוק מפריד בין שני אלו לזיקה שנוצרת ב"מקרקעי ציבור". אמנם החוק מתיר לבטל את הזיקה, אך סעיף 96 (לחוק המקרקעין) קובע כי יש לפצות את מי שנהנה ממנה אם הביטול הסב לו נזק קנייני.
הפסיקה מבהירה את ההבדל בין זכות השמורה לבעל הנכס, וזכות השמורה לנכס עצמו (וניתן להעבירה). ההבדל נקבע כך, שכאשר השימוש "שירת את מקרקעי המשתמש בלא שלאישיותו של המשתמש הייתה השפעה על כך, תהא הזיקה הנרכשת מכח התיישנות זיקת הנאה "לטובת מקרקעין". לעומת זאת כאשר הזיקה משרתת את המשתמש באופן אישי, בלא קשר לזכויותיו במקרקעין כלשהם, עשויה זיקת ההנאה שתיווצר מכח התיישנות להיות זיקת הנאה לטובת אדם".
מבחינים בין זיקת הנאה לזכויות דומות (כגון שכירות והשאלת נכס), הבחנה המתבטאת במאפייני זיקת הנאה[5]:
זיקת הנאה מכוח שנים היא למעשה "התיישנות רוכשת", כלומר, ההתיישנות של השימוש הקיים במקרקעין הכפופים, רוכשת זכות הנאה בהם. זיקת הנאה מכוח שנים היא זיקה הנוצרת עקב שימוש שנעשה במשך השנים ללא התנגדות בעל הנכס, על אף שלא נקבע הסכם המעניק זיקת הנאה זו.
בישראל מי שנהנה ממקרקעין במשך שלושים שנים רצופות, רשאי לדרוש את רישום הזיקה. ברציפות הנדרשת אין הכוונה לשימוש והנאה רצופים, אלא תקופת שימוש והנאה רצופה.
הזיקה מותנית בכך שהשימוש וההנאה הם אכן כאלה הראויים להיות זיקת הנאה (ולא שימוש היוצר תפיסת חזקה, למשל). התנגדות של בעל המקרקעין בתוך התקופה צריכה שתבוא בהודעה בכתב או הודעה לציבור[12]. דוגמה לזיקת הנאה מכוח שנים, אפשר למצוא בפסק הדין במשפט "חוה אסטרחאן נגד זאב בן-חורין", בו נפסק בבית המשפט העליון שחניית רכב במשך למעלה משלושים שנה בחזית בניין שהייתה שייכת לבעלים אחרים, יצרה זיקת הנאה לטובת המקרקעין הזכאים.
ישנן שתי סיבות להחיל זיקת הנאה מכוח שנים. האחת היא ראיית בעל המקרקעין הכפופים, בכך שלא התנגד לשימוש בקרקע שלו, כמי שוויתר על הפסקת שימוש זה והשלים עמו. השנייה היא ששימוש במשך תקופה ארוכה בה לא השתנה מצב קיים יוצרת מטבעה ציפיות בצדדים הנוגעים בדבר, שהמצב הקיים לא ישתנה בעתיד[דרוש מקור].
הפסיקה מתייחסת גם לזיקת הנאה ברכוש משותף. כך למשל, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעה של שכנים נגד שכן שהשתמש עשרות שנים בחנייה משותפות, מול המחסן שבבעלותו. השכנים טענו כי "השימוש בשטח נשוא המחלוקת, המהווה רכוש משותף, הוא שימוש שאינו כדין, המהווה הסגת גבול. עוד נטען על ידם כי השימוש מעבר להיותו הסגת גבול, מהווה גם מטרד ומפריע לכניסה ויציאה של רכבים למגרש וממנו". בית המשפט אמנם אישר את העובדות וקבע כי "אין ספק כי פריקה וטעינה של סחורות בשטח המשותף אינם מהווים שימוש רגיל במקרקעין, וכי עסקינן בשימוש חריג שאינו נובע מדיני השיתוף". עם זאת, התביעה נדחתה תוך חיוב בהוצאות, כיוון שחלפו מעל שלושים שנה, ולכן השופטים קבעו כי מדובר בזיקת הנאה אשר מוענקת לא רק לבעל המחסן (שכבר הפסיק את פעולתו המסחרית), אלא למחסן עצמו כנכס באופן ש"כל מי שעושה או יעשה שימוש במחסן הנ"ל זכאי לחסות בצילה של זיקת ההנאה הנ"ל".
במקרקעין מסוימים יש הסתייגויות בהוראה על רכישת זיקת הנאה מכוח שנים.
יש הרואים[13] בהתיישנות המקנה זכות זיקת הנאה ייחוד משאר סוגי ההתיישנות, בכך שאין הבדל אם היא הייתה בקרקע מוסדרת או בקרקע רגילה; בשני סוגי הקרקעות מוקנית זיקת הנאה אם התקיימו תנאי ההתיישנות. למעשה, סעיף 94 בחוק המקרקעין[1] הדן בזיקת הנאה מכוח שנים אכן אינו מבחין בין קרקע מוסדרת לקרקע רגילה. אך סעיף 159 (ב) לחוק המקרקעין[14] הדן בקרקע מוסדרת שולל את ההתיישנות בקרקע מוסדרת. בפסק דין בבית משפט השלום אכן ראה השופט את סעיף 94 המורה על זיקת הנאה מכוח שנים בכפיפות לסעיף 159, ופסק שאין זיקת הנאה מכוח שנים בקרקע מוסדרת. אך המשפטן יהושע ויסמן, שהיה מעורב בתהליכי החקיקה של חוק המקרקעין, טוען[15] שאפשר לראות את סעיף 94 כהוראה ספציפית לזיקת הנאה, ואילו את סעיף 159 השולל את ההתיישנות בקרקע מוסדרת, כהוראה כללית, כך שאין היא חלה על המשתמע מההוראה הספציפית לזיקת הנאה, שאינה מבדילה בין קרקע מוסדרת לקרקע רגילה. ויסמן תוהה[15] ואומר שאם אכן מקבלים את הגישה שזיקת הנאה מכוח שנים אינה חלה על קרקע מוסדרת הרי שבמדינת ישראל כמעט ולא תתאפשר מציאותית זיקת הנאה מכוח שנים, מאחר שכמעט כל מקרקעי המדינה הן מקרקעין מוסדרים. הוא מוסיף שבתהליך המתמשך להסדיר שכל הקרקעות במדינה תהיינה קרקעות מוסדרות, הרי שבעתיד הקרוב לא תהיה כלל אפשרות של זיקת הנאה מכוח שנים, כך שסעיף זה בחוק יתרוקן מתוכנו כליל. ויסמן[15] מסיק שאכן זיקת הנאה מכוח שנים אפשרית גם במקרקעין מוסדרים.
חוק המקרקעין[16] קובע שסעיף 94 המורה על זיקת הנאה מכוח שנים, לא חל על "מקרקעי ציבור". מקרקעי ציבור מוגדרים בחוק זה[16] כמקרקעי ישראל, מקרקעין של רשות מקומית ומקרקעין של תאגיד שהוקם על ידי חיקוק. ויסמן תוהה שוב שלפי הוראה זו, שוב לא תתאפשר זיקת הנאה מכוח שנים במרבית מקרקעי ישראל, מאחר שמרבית הקרקעות במדינה שייכות לקרן קיימת לישראל ורשויות הפיתוח כך שהם מוגדרים "מקרקעי ציבור". הבעלות על קרקעות אלה היא למעשה רק זכות חכירה. על כן, טוען ויסמן[15] כי ייתכן שהוראה זו של החוק שוללת את ההתיישנות רק במקרקעי ציבור הנמצאים בשימוש הציבור, אבל אינה שוללת את זיקת ההנאה מכוח שנים במקרקעי ציבור מוחכרים.
החוק אינו קובע במפורש איזה שימוש יכול להחשב כזיקת הנאה[17]. ומשאיר את ההכרעה בשאלה זו לשיקול הדעת של בית המשפט והגדרות החוק השונות שניתנו לזיקת הנאה.
בהקשר הזה, אפשר לראות את הדעות החלוקות של השופטים בבית המשפט העליון בראיית "זכות מעבר" כזיקת הנאה, כפי שהן מתבטאות בעניין אסטרחאן נגד בן חורין שם לפי דעת השופט מיכאל בן יאיר זכות מעבר היא זכות הראויה להוות זיקת הנאה כי "זכות מעבר היא זכות קניינית במקרקעין כפופים, הגורעת מזכות הבעלות במקרקעין אלו ומרחיבה את זכות הבעלות במקרקעין הזכאים או את זכויותיהם האישיות של המשתמשים". חולק עליו השופט לוין, שדעתו נתקבלה על ידי השופט מלץ, הטוען שגם אם עקרונית אפשר לראות בזכות מעבר זכות הראויה להוות זיקת הנאה, הרי שעדיין יש לבית המשפט סמכות להפעיל שיקול דעת ספציפי למקרה כלשהו, כשבתוך כך הוא תוהה האם בית המשפט יכול שלא להכיר בזכות מעבר כזיקת הנאה כשאין כורח להשתמש בזכות זו, למשל, כשקיים מעבר חלופי[12].
כאמור, זיקת הנאה היא זכות שתוקפה אינו פג למעט כשצוין אחרת במפורש. בזיקת הנאה מכוח שנים, שאינה נוצרת על ידי מערכת הסכמית או רצונית, החוק[1] קובע כי ”בית-המשפט רשאי, על פי בקשת צד מעוניין או היועץ המשפטי לממשלה, לבטל את הזיקה או לשנות תנאיה, אם ראה לעשות כן בגלל אי הפעלת הזיקה או בגלל שינוי בנסיבות השימוש בה או במצב המקרקעין הזכאים או הכפופים[18]”עם זאת, בסעיף 96 לחוק נקבע כי "רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי למי שנגרם לו נזק על ידי הביטול או השינוי".
בג"ץ הרחיב בעניין וקבע כי "שינוי מצב המקרקעין, הכפופים והזכאים, המצדיק את ביטולה של זיקת ההנאה, צופן בחובו שינוי של נתון אובייקטיבי במקרקעין, כמו שינוי בתכנון, וכן שינוי סובייקטיבי שמקורו בבעל המקרקעין, לדוגמה, רצונו לבנות מבנים חדשים על הקרקע שבבעלותו (פרשת אסטרחאן הנ"ל, בעמ' 742)... "יש לבחון אם ביטולה של זיקת ההנאה יגרום נזק למשיבים, בגינו יש לפסוק להם פיצויים"[19].
האפשרות לבטל את הזיקה נתן המחוקק בשל בעיות העלולות לצוץ מעצם אופייה של זיקת הנאה. כגון: הנסיבות לזיקת ההנאה אינן תקפות עוד, שיבוש בפעילות הכלכלית כתוצאה ממנה, הפרעתה את תהליכי עִיור וכדומה. גם הקושי הקיים בחיזוי תרחישים עתידיים על ידי הצדדים, הוא שיקול בקביעת אפשרות לביטול זיקת הנאה, לפי שיקול בית המשפט[דרוש מקור].
מפסק דין[13] שניתן בבית המשפט העליון בערעור של "אירית אורן נגד רן כהן ואח' ", ניתן ללמוד על אופי ביטולה של זיקת הנאה, על אופי "שינוי הנסיבות השימוש" המוזכר בחוק[1] ועל הסיבות שהביאו למתן האפשרות לביטול זכות זיקת הנאה.
המחלוקת בין הצדדים נסובה על זכות זיקת הנאה של המשיבים לערעור בחלקה שבבעלות המערערים (מקרקעין כפופים). החלקה שימשה את המשיבים במשך תקופה ארוכה לצורכי מעבר כלי רכב שנועדו לצרכים חקלאיים בחלקה גובלת שהייתה בבעלות המשיבים, והמחלוקת נתגלעה כשהמשיבים שינו את שימושם בשטח שבבעלותם לצורכי מגורים במקום צרכים חקלאיים, והמשיכו להשתמש בחלקה שבבעלות המערערים לצרכים אחרים, בהתאם לשינוי בשטחם שהפך למקום מגורים. בית משפט השלום והמחוזי פסקו לטובת המשיבים בטיעון שאין כאן שינוי נסיבות; אך בית המשפט העליון בהידרשו לערעור, קיבל את הערעור, בהכירו בכך שהשינוי באופי השימוש מתוקף זיקת ההנאה, מהווה "שינוי נסיבות השימוש". השופט אדמונד לוי, שדעתו נתקבלה על השופטים האחרים בדיון (אליעזר ריבלין ואליקים רובינשטיין) כותב בפסק הדין:
אף שהדין ממעט להתערב ביצירתן או בביטולן של זכויות קנייניות, היכולות לשנות את תוכנה של זיקת ההנאה או אף לבטלה כליל, ההתערבות היא חיונית נוכח העובדה שזו עשויה להימשך לצמיתות או לתקופה ארוכה, אף אם הנסיבות שהביאו להכרה בה אינן תקפות עוד. דבר זה עלול גם להכביד או לשתק את הפעילות הכלכלית במקרקעין הכפופים, ואפילו להפריע לתהליכי עיור, מקום שהם נחוצים.
באפשרות ביטולה של הזכות על ידי בית המשפט תומכת גם תפיסתה של זיקת ההנאה כזכות בעלת אופי משני וארעי, וכתלויה באדם או במקרקעין המסוימים שלטובתם היא הוענקה. זאת ועוד: לולא הייתה מסורה סמכות זו לבית המשפט, היה על הצדדים לחזות מראש, בעת יצירת הזכות, את מגוון התרחישים האפשריים שיביאו לביטולה ואת סיכויי היתכנותם, דבר שהיה מכביד מאוד על הצדדים ואף מייקר באופן משמעותי ובלתי רצוי את העלויות הכרוכות בהיווצרות הזיקה.
במשפט המקובל קיימת גם זיקת הנאה "מכורח הנסיבות". זיקת הנאה זו היא זיקת הנאה שנוצרת מכך שהסיטואציה היא כזו שמכריחה את בעל זיקת ההנאה להשתמש במקרקעין הכפופים לצורך מעבר. כדי ליצור זיקת הנאה מסוג זה, על הכורח להיות "מוחלט", כלומר, שלא תהיה אפשרות מעבר אחרת מלבד במקרקעין הכפופים. המועד בו נבחן "האם יש כורח", הוא מועד עשיית העסקה, שגרמה שלמקרקעין הרלוונטיים לא תהיה אפשרות מעבר (כגון, עסקה בה פוצלו קרקעות, באופן שחלקם האחד זקוק למעבר בחלקם השני). בפסקי דין שונים שניתנו עד ל-1969, השנה בה נחקק חוק המקרקעין[1], הגישה היא שזיקת הנאה מכורח הנסיבות מתקיימת במשפט הישראלי; אולם חוק המקרקעין אינו מכיר בה[20].
בעניין עמ 1044/05 פרנקו ברבון, ראובן גול נ' פקיד שומה גוש דן, פקיד שומה תל אביב, נקבע כי בחינת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג-1963, מלמדת כי לא כל "זכות קניינית" תהא "זכות במקרקעין" לעניין חוק זה וממילא אפשר שזכות קניינית במקרקעין לא תמוסה מכוחו. על כן, עסקה שבה הנמכר היא "זיקת הנאה" יש למסות על פי הכללים החלים במיסוי רווחי הון.
בית המשפט הזכיר בעניין זה את דבריו של פרופ' א. נמדר בספרו מיסוי מקרקעין:
"ישנן זכויות קנייניות אחרות שאינן נכללות בגדר זכות במקרקעין ומכירתן לא תתחייב במס שבח או במס רכישה. בגדר זכויות שכאלה תבואנה: זכות המשכנתא, זיקת הנאה וזכות קדימה. למרות היותן של שלוש הזכויות הנ"ל זכויות קניניות לפי חוק המקרקעין, אין הן עולות כדי זכות במקרקעין לפי חוק מיסוי מקרקעין ... לכן, חוק מיסוי מקרקעין מותיר אותן מחוץ לתחומו, והן תימוסנה במקום זאת, במס רווחי הון לפי סעיף 88 לפקודת מס הכנסה" (א' נמדר מיסוי מקרקעין, בסיס המס [א] 142 (2009), ההדגשות נוספו).
בית המשפט הסיק אפוא כי משעה שאין המדובר בנכס שממועט מהגדרת "נכס" בסעיף 88 לפקודה, כי הרי שיש למסות את הרכיב כרווח הון.
עוד קבע בית המשפט כי רכיב "המחיר המקורי" של הזכות הנמכרת, הנדרש לצורכי מיסוי, יחושב על-פי הנוסחה הבאה:
"יחס שווי זיקת ההנאה יוכפל בעלות מרכיב הקרקע של המקרקעין במועד רכישתם. התוצאה תהווה את המחיר המקורי של זכות זיקת ההנאה. דהיינו באמצעות יחס שווי זיקת ההנאה במועד המכירה, יחולץ שוויה של זיקת ההנאה, במועד הרכישה, מתוך מרכיב הקרקע של שווי הרכישה של המקרקעין והוא יהווה את המחיר המקורי. היה והמערערים יבקשו להכיר במחיר מקורי כאמור, תנוטרל עלות זו בבוא היום בעת מכירת המקרקעין או חלק מהם ולא תהווה חלק מ 'שווי הרכישה' (מחיר מקורי) לצורך קביעת שבח (רווח) ממכירת המקרקעין כאמור."
בית המשפט נדרש לקביעה זו שכן החלופה הייתה לקבוע כי לזכות הנמכרת אין מחיר מקורי.
זיקת הנאה, בניגוד לזכויות קניין אחרות, יכולה להיות לטובת אדם, קבוצת אנשים או הציבור כולו ויכולה שתהא לטובת מקרקעין[1].
זיקת הנאה לטובת אדם, היא זכות זיקת הנאה שיש לאדם במקרקעין הכפופים.
בזכות זיקת הנאה קיימת אפשרות ייחודית שהיא תהיה מוקנית לטובת מקרקעין המכונים "מקרקעין זכאים". הזכות של זיקת הנאה מסוג זה שייכת למקרקעין ולא לבעליהם. הזכות שיש למקרקעין זכאים מתבטאת בכך, שאותם מקרקעין הם בעלי זכות למניעת ביצוע פעולה מסוימת בהם על ידי בעלי המקרקעין הכפופים, מניעת הזכות להימנע מביצוע פעולה כזאת או חיוב אותם בעלים לבצע פעולה מסוימת במקרקעין הכפופים.
דוגמה למקרקעין זכאים: חלקת קרקע א' הנמצאת בעומק השטח שנמצא ליד כביש ואינה בעלת גישה לכביש. יכולה שתהיה בעלת זכות לבעליה לעבור דרך חלקה ב' הסמוכה לה גישה לכביש. זכות מעבר זאת היא זיקת הנאה שאינה לטובת בעלי חלקה א', אלא לטובת חלקה א' עצמה. כך, למשל, אם בעלי חלקה א' ימכרו אותה, הזכות לעבור לכביש דרך חלקה ב' תעבור לקונה מאחר שהיא שייכת לחלקה שקנה ולא למוכר ממנו קנה.
התובנה שזיקת הנאה היא זכות מצומצמת המתאפיינת בהנאה מוגדרת ממקרקעין כפופים, המוקנית בדרך כלל בגלל צורך טבעי, היא זו שמובילה לאפשרות שזיקת הנאה מהווה, לעיתים, זכות של המקרקעין הזכאים, ולא של בעליהם. עם זאת זיקת הנאה היא עדיין זכות קניינית[7].
סוג זה של זיקת הנאה, יוצר אפשרות שהמרקעין הזכאים והמקרקעין הכפופים יהיו בבעלות אדם אחד, ובכל זאת זיקת ההנאה אינה מתבטלת, כי כאמור, היא שייכת למקרקעין ולא לבעליהם. כך, שאם המקרקעין הזכאים יימכרו, הקונה יקבל גם את זיקת ההנאה[דרוש מקור].
בניגוד לזיקת הנאה שנוצרת מכוח הסכם, בו רשום, בדרך כלל, בבירור לטובת מי הזיקה, הרי שבזיקה מכוח שנים, שהיא זיקה הנוצרת מעובדה, אין קביעה חד משמעית לטובת מי הזיקה.
באחד מפסקי הדין שניתנו בהקשר לזיקת הנאה, נדחתה הטענה שזיקת הנאה מכח שנים נוצרת לטובת אדם בלבד, ולא לטובת מקרקעין; טענה שמתבססת על לשון החוק בסעיף 94 לחוק המקרקעין[21][1]. השקפה אחרת טענה בדיוק ההפך. בפסק הדין מובאת הכרעה מנומקת על ידי השופט בן יאיר היורדת לעמקי הפרטים, הכרעה שאינה מקבלת הגבלה כלשהי על זהות הזכאי בזיקת הנאה מכוח שנים, אם המקרקעין ואם בעליהם:
לדעתי, אין יסוד להשקפה זאת או להשקפה זאת, שמגבילה את זהותו של הזכאי בזיקת הנאה מכוח שנים, כשם שאין יסוד להשקפה השוללת את יכולתה של זיקת ההנאה מכוח שנים לפתוח "...פתח אלסטי ליצירת זכויות מגוונות בעלות אופי חפצי" (ויסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 41).
בן יאיר מסביר שההסתמכות על דיוק לשון החוק אינה תקינה:
סעיף 94(א) לחוק מהווה מנגנון ליצירת זיקות הנאה. בנוסף לדרך ההסכמית ולדרך הרצונית ליצירת זיקות הנאה קבע הדין מנגנון, שמאפשר ליצור זיקות הנאה מכוח התיישנות. על-כן, הוראותיו של סעיף 94(א) לחוק קובעות רק את דרך רכישת הזכות, מכוח התיישנות, אך הן אינן מרחיבות או מצמצמות את רשימת הזכאים, שלהם נתונה הזכות האמורה.
.
בכך שבפסק הדין נשללת הקביעה שזיקה מכוח שנים היא תמיד לטובת המקרקעין או לטובת אדם, נוצרה השאלה איך נקבע את זהות הזכאי בזיקה מסוג זה. על כך עונה בן יאיר:
...יש לערוך בחינה של השימוש, לשם זיהויו של הזכאי בזיקת ההנאה שנוצרה. מטבע הדברים, כאשר מדובר בזיקה מכוח שנים:
...למשל, כאשר הזיקה משרתת את בעלי המקרקעין הזכאים באופן שאינו ניתן להפרדה מזכויותיהם במקרקעין, תהיה הנטייה לראות בזיקת ההנאה זיקה לטובת מקרקעין. לעומת זאת, כאשר הזיקה משרתת את המשתמש באופן אישי, ללא קשר לזכויותיו במקרקעין שלו (לדוגמה: זכותו של אדם לבקר במנזר ולהשתמש במוסדות הנמצאים בו), תהיה הנטייה לראות בזיקת ההנאה זיקה לטובת אדם. בכל מקרה, הנסיבות הכרוכות בשימוש, אופיו של השימוש, זיקתו למקרקעין הזכאים ולזכות הבעלות בהם - כל היסודות האלה קובעים, אם הבשיל השימוש לזיקת הנאה לטובת אדם או לטובת מקרקעין. נושא הבחינה הוא איפוא טיב השימוש שנעשה במקרקעין הכפופים והקשר בין השימוש לבין המשתמש וזכויותיו במקרקעין שלו.
בן יאיר מביא גישות משפט שונות בעניין:
הגישה, שלפיה זהותו של הזכאי נקבעת באמצעות בחינה של השימוש ושל הנסיבות הכרוכות בו, מקובלת גם בדין האמריקני. בשונה מן הדין האנגלי, דין זה מכיר בזיקת הנאה לטובת מקרקעין (Easement appurtenant) ובזיקת הנאה לטובת אדם (Easement in gross).
סעיף 93 למקרקעין:
סעיף 96 לחוק המקרקעין – תקופת הזיקה ותנאיה: "זיקת הנאה היא לתקופה בלתי מוגבלת, זולת אם נקבעה לה תקופה בתנאי הזיקה. אולם בית המשפט רשאי, על פי בקשת צד מעוניין או היועץ המשפטי לממשלה, לבטל את הזיקה או לשנות תנאיה, אם ראה לעשות כן בגלל אי הפעלת הזיקה או בגלל שינוי בנסיבות השימוש בה או במצב המקרקעין הזכאים או הכפופים. ורשאי בית המשפט לפסוק פיצוי למי שנגרם לו נזק על ידי הביטול או השינוי".
סעיף 96 קובע נסיבות מסוימות שבגינן ניתן לבטל או להגביל את זיקת ההנאה. זיקת ההנאה היא הזכות הקניינית היחידה שבית המשפט יכול להגביל או לבטל אותה. היכולת להגביל או לבטל אותה נובעת מהבעיות שעלולות לצוץ מעצם אופייה של זיקת ההנאה: הנסיבות כבר לא תקפות, שיבושים בפעילות כלכלית וקושי בצפיית תרחישים עתידיים. לכן, יש לבית המשפט אופציה לבטל או להגביל את הזכות הקניינית הזאת[22].
סעיף 96 קובע שיש שלוש אפשרויות שבגינן ניתן לבטל או להגביל את זיקת ההנאה:
סיכום הסעיפים הרלוונטיים לעניין זיקת הנאה:
בשנת 2017 פורסם כי המבואה לבניין משרדים בשדרות רוטשילד בתל אביב בו שוכנים משרדי פייסבוק ישראל ומלון הוא שטח בו יש זיקת הנאה לציבור אך עובדה זאת לא הייתה ידועה ברבים והמקום עוצב כשטח סגור ומאובטח שנראה כחלק מבניין המשרדים[23]. בעקבות הפרסום החלה קבוצת פעילים חברתיים להתאסף במקום על אף התנגדות החברה המפעילה את המבנה[24], כחלק מפעילות המחאה אף הוקרן בממקום סרט ביקורתי על חברת פייסבוק.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
