זהר שביט (נולדה ב-14 באפריל 1951) היא פרופסור אמריטה, ומייסדת התוכנית לתואר השני במחקר תרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל אביב.
 | |
| לידה |
14 באפריל 1951 (בת 73) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| ענף מדעי | ספרות |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת תל אביב |
| מנחה לדוקטורט |
איתמר אבן-זהר |
| מוסדות |
אוניברסיטת תל אביב |
| תלמידי דוקטורט |
יעל דר, ניצה בן-ארי, רן הכהן, טל קוגמן |
| בן או בת זוג |
יעקב שביט |
| צאצאים |
נגה שביט, אוריה שביט, אבנר שביט |
| אתר רשמי | |
| תרומות עיקריות | |
| מחקר תרבות הילד והנוער, היסטוריה חברתית של התרבות העברית ומגעים בין תרבויות | |
  | |
חייה ופועלה
זהר שביט נולדה כזהר דרור, לציפורה לבית קרסנינסקי ילידת יאשינובקה בפולין ולמיכאל פיינברג, שהיה נכדו של העילוי מוויטבסק ונינו של הגאון מווילנה. אביה עיברת את שמו למיכאל דרור. אביה נולד ביאלטה, וגדל בבית שבנה האדריכל קרסנוב ובו התגורר מקסים גורקי. משורר הילדים הסובייטי סמואיל מרשק היה נשוי לדודתו. אביה גדל במשפחה יהודית מתבוללת של סוחרים עשירים ונעשה ציוני בהשפעת יוסף טרומפלדור, ישב בכלא בשל פעילותו הציונית ועלה לישראל בשנת 1925. כשעלה לישראל גזר על עצמו לא לדבר רוסית ותוך שלושה חודשים למד עברית. את רוב חייו הקדיש לכתיבת המילון העברי-רוסי.
שביט הייתה בנעוריה חניכה בשומר הצעיר וסיימה בהצטיינות את לימודיה בגימנסיה הרצליה. ב-1978 סיימה את הדוקטורט בהנחייתו של פרופסור איתמר אבן-זהר במסלול הישיר ללימודי דוקטורט לתלמידים מצטיינים באוניברסיטת תל אביב. שהתה בשבתונים באוניברסיטת נורת'ווסטרן, ובאוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית, באוניברסיטת גטינגן ואוניברסיטת קלן בגרמניה, ובאוניברסיטת פריז 8 בצרפת. השתתפה בסמינרים מחקריים רבים באוסטריה, איטליה, בריטניה, ארצות הברית, בלגיה, ברית המועצות, גרמניה, דנמרק, ספרד, צרפת, פינלנד, שוודיה, תאילנד, ונתנה הרצאות, בחלקן הגדול הרצאות פתיחה, בכנסים בכל רחבי העולם.
ספריה ומאמריה האקדמיים יצאו לאור באנגלית, ספרדית, גרמנית, צרפתית, פורטוגלית, ערבית, טורקית, שוודית, נורווגית, צ'כית, פינית ודנית. ערכה כמאה וחמישים ספרים, בעיקר בהוצאות מסדה וכתר. בנוסף עסקה בתרגום ספרות ילדים. ב-1978 זכתה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על תרגומה לספר "חוות הקסמים".
זהר שביט היא בת זוגו של ההיסטוריון והסופר יעקב שביט ואמם של המתרגמת נגה שביט, הסופר וחוקר האסלאם פרופסור אוריה שביט, וחוקר הקולנוע, העיתונאי והסופר ד"ר אבנר שביט.
פעילותה הציבורית
שביט הייתה יועצת לשר המדע, התרבות והספורט מתן וילנאי בשתי תקופות כהונותיו, ובמסגרת זו קידמה את חוק הקולנוע, חוק הספריות הציבוריות, וחוק המועצה הציבורית לתרבות. שימשה כיועצת לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. הייתה חברה בדירקטוריונים של סינמטק תל אביב, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ובוועדות המערכת של מכון ליאו בק, "קשר" ויד יצחק בן-צבי. היא חברה כיום (2019) במועצת המנהלים של האופרה הישראלית ובמועצת הפרסים הספרותיים של משרד החינוך והתרבות.
עמדה בראש וועדת "חזון אלפיים" שגיבשה מסמך הדן בתרבות במדינת ישראל. יזמה את הפרויקט "ספר לכל בית" ועמדה בראשו שש שנים.
בשנת 2003 עמדה שביט בראש רשימת "שינוי" למועצת העיר תל אביב-יפו. בהיותה חברת מועצת העיר מונתה לתפקיד יועצת ראש העירייה לענייני תרבות,[1] וכיהנה בו עד שנת 2021. במסגרת התפקיד יזמה את פרויקט "שירה על הדרך" בתל אביב וגם פעלה להעברתם של ארכיון התיאטרון וארכיון גנזים לבית אריאלה.
ב-2004 יזמה יחד עם דובר העירייה הלל פרטוק את פרויקט "שירה על הדרך",[2] שכלל תחרות שירה בין כותבים צעירים ותליית קטעי שירי משוררים ישראליים ידועים בשלוש שדרותיה המרכזיות של העיר וכן על גבי משאיות אשפה ואמצעי שילוט מרכזיים בעיר ובתחנות אוטובוס.[3]
פעילותה האקדמית והמחקרית
שביט בנתה באוניברסיטת תל אביב שני תחומי מחקר: היסטוריה חברתית של התרבות העברית ומחקר תרבות הילד והנוער. היא כתבה עבודות מחקר מקיפות וראשוניות על צמיחתם של הממסדים של התרבות העברית ושל הספרות העברית באירופה ובארץ-ישראל, ועל תפקידם של הטקסטים לילדים ולנוער בבניית זהות לאומית-תרבותית, ובבנייתה של תמונת עבר לאומית. מחקריה על החברה היהודית במרחב דובר הגרמנית בתקופת ההשכלה עסקו בתפקיד שמילאו הטקסטים לילדים ולנוער בבנייתו של הביטוס יהודי חדש, באימוץ המודלים של הבורגנות הגרמנית, ובבניית הרפרטואר התרבותי של יהדות גרמניה.
ספרה רחב ההיקף "בנייתה של תרבות עברית" (736 עמודים), שפרסמה כעורכת וכמחברת ראשית ב-1998, עוסק בהיסטוריה החברתית של התרבות העברית בארץ-ישראל. הספר הוא הכרך החמישי במסגרת הסדרה תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, שראתה אור מטעם האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ובשיתוף מוסד ביאליק. הספר הציע תיאור ראשון מסוגו של מכלול תהליכי הצמיחה וההתגבשות של הממסדים של התרבות של החברה היהודית בארץ-ישראל, והוא בוחן את הזיקה בין הקמתם לבין המעמד שכבשה לעצמה התרבות העברית במרכז סדר היום של הנהגת היישוב והאליטה התרבותית.[4]
לצד ספר זה פרסמה שביט שורה של ספרים ומאמרים על בנייתה של התרבות העברית, ובהם ספרה "החיים הספרותיים בארץ ישראל 1910–1933" (1982). מחקר זה חשף, על סמך אלפי מכתבים פרטיים ותעודות שונות, פרקים לא ידועים בהפיכתה של ארץ-ישראל למרכז ההגמוני של הספרות העברית, וכן תיאר את המאבק הבין דורי על השלטת הנורמות המודרניסטיות במרכז הזה.
גולת הכותרת של מחקרה בתחום ספרות הילדים הוא ספרה "Poetics of Children's Literature" (1986), שנוסח מעובד שלו, "מעשה ילדות", ראה אור בעברית ב-1996. מחקר זה חילץ את ספרות הילדים מהמסגרת הפדגוגית הצרה שבה נדונה בדרך כלל, ודן בה בהקשרים תרבותיים רחבים. הישגו החשוב הוא העמדת מודל תאורטי הדן בתפקודה של ספרות הילדים כספרות כפולת-נמענים – הילד כנמען רשמי, והמבוגר כנמען שתפקידו משתנה מתקופה לתקופה.[5] בצד הספר הזה פרסמה שביט שורה ארוכה של מחקרים על התפתחותה של ספרות הילדים העברית, ובמיוחד על התפקיד המרכזי שמילאה בהגשמת הפרויקט הציוני של החייאת הלשון. כמו כן פרסמה מחקרים על תרגום לעברית של יצירותיהם של סופרים קאנוניים, ובהם אריך קסטנר ומירה לובה.
מאז אמצע שנות השמונים של המאה העשרים עסקה שביט במחקר על צמיחתה של המערכת של הספרים לילדים ובני נוער יהודים בארצות דוברות הגרמנית ובנתה שדה מחקר שהיה כמעט בלתי מוכר עד אז. התוצאות של המחקר הזה ראו אור בעבודת-יעץ בשני כרכים (1,495 עמודים) שפרסמה יחד עם הנס-היינו אוורס "Deutsch-jüdische Kinder- und Jugendliteratur. Von der Haskalah bis 1945. Die deutsch- und hebräischsprachigen Schriften des deutschsprachigen Raums. Ein bibliographisches Handbuch" בהוצאת מצלר (Metzler), וכן בספר שפרסמה יחד עם אנה ולפל, "Deutsch-Jüdische Kinder- und Jugendliteratur: Ein literaturgeschichtlicher Grundriß". ספר זה תיאר לראשונה את קווי היסוד בהתפתחותם של הספרים לילדים יהודים במרחב דובר הגרמנית, ואת נסיבות ההיווצרות וההתפתחות של השדה הזה עד סופו המר. במחקרים האלה תיארה שביט את התפקיד שמילאה ספרות הילדים והנוער היהודית בעיצוב הזהות היהודית בגרמניה וכיצד שימשו הספרים לילדים ולבני נוער כסוכני תרבות במגעים בין התרבות היהודית לגרמנית, ופעלו כפופוליזטורים של רעיונות "גדולים ועמוקים" וכמתווכים חשובים ביותר בין שתי התרבויות. מעמדה של ספרות הילדים והנוער כשולית יחסית אפשר לה להחדיר דגמים חדשים לתרבות היהודית ביתר קלות, ואלה היו אחראים ליצירתם של דימויי ידע חדשים ושל אמונות רווחות, הרבה יותר מטקסטים אחרים, לעיתים "נחשבים יותר".
יחד עם שמואל פיינר (בר-אילן) וכריסטוף שולטה (פוטסדם) ניהלה שביט פרויקט מקיף על רפובליקת הספרים של תנועת ההשכלה, ופירותיו פורסמו בספר שערכה עם שמואל פיינר, נטלי ניימרק-גולדברג וטל קוגמן: "הספרייה של תנועת ההשכלה". חידושו של המחקר הזה הוא בעיקר במתודולוגיה שהציע לדיון בתרבות הספר ומקומו בחברה היהודית. לצורך המחקר פותח מסד נתונים, המבוסס על יצירתו של מאגר ספרים רחב היקף. על בסיס מסד הנתונים הזה בחן המחקר את התהוותה של רפובליקת הספרים של תנועת ההשכלה בין השנים 1755–1830, ואת מנגנוני הפעולה שלה בשוק הספרים היהודי.
יחד עם פרופסור זימונה לסיג (בראונשוויג, וושינגטון) ניהלה מחקר מקיף שנושאו, "Innovation through tradition? Approaching cultural transformations during the ‘Sattelzeit’ via Jewish educational media". מחקר זה בחן את האופן שבו המדיות השונות לילדים ולבני נוער חוללו שינויים מרחיקי לכת בחברה היהודית במרחב דובר הגרמנית; מחקריה במסגרת זו התמקדו בשאלת התפקיד שמילאו התרגומים של הטקסטים לילדים ולנוער בשינויים שחלו בהביטוס של החברה היהודית; בנוסף בחנה כיצד שימשו הטקסטים לילדים כפלטפורמה להחדרת ערכי הבורגנות הגרמנית, ובכללם הבילדונג (Bildung), לחברה היהודית, וזאת בהקשר של הזיקה בין תנועת ההשכלה לפילנתרופים בכלל, וליואכים היינריך קאמפה בפרט.[6]
במחקרה על בניית תמונת העבר בגרמניה, שפורסם בספר "עבר בלא צל" (נוסח מורחב שלו ראה אור באנגלית ב-2005 בשם "A Past Without a Shadow"), דנה שביט ברומנים ההיסטוריים לילדים שראו אור בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. מחקר זה, שעורר סערה אקדמית וציבורית בגרמניה ובישראל כאחד,[7][8] תיאר את תמונת העבר המסולפת שהציגו סופרי הילדים הגרמנים הבולטים לאחר מלחמת העולם השנייה. בתמונת עבר זו הפכה גרמניה לקורבן העיקרי, ולעיתים גם הבלעדי, של שתי מלחמות העולם, של הרייך השלישי, ואפילו של השואה, כשהעוולות, הזוועות ורצח העם היהודי נותרו בצל. תמונת העבר המעוותת הזו נולדה לא מתוך רצון להכחיש את השואה, אלא כתוצאה מקיומו של צופן מובנה – מודע ולא מודע – בלבו של השיח ההיסטורי הגרמני; שיח המפנה את אור הזרקורים אל סבלו של העם הגרמני, מבחין בין "גרמנים" ו"נאצים", ומותיר את קורבנותיו של "הפתרון הסופי" מחוץ לתמונה ומחוץ לזיכרון.
החל משנת 2017 מתמקד מחקרה של שביט בהיסטוריה החברתית של העברית ביישוב בארץ-ישראל. מחקר אחד שלה משרטט את המפה הלשונית של החברה היהודית בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט, וממפה את הריאליה הלשונית של המרחב הציבורי ושל חלקים מן המרחב הפרטי. המחקר בוחן את הלשונות שבהן השתמשו היהודים בתקופת היישוב ואת "חלוקת העבודה" ביניהן. המחקר האחר, משחזר את תולדותיו של מילון הלשון העברית הישנה והחדשה של אליעזר בן-יהודה ובו בוחנת שביט, בעזרת חומר ארכיוני שגילתה, כיצד הפך המילון של בן-יהודה ממילון מעשי למילון מדעי.
ספריה
1. זהר שביט. החיים הספרותיים בארץ ישראל, 1933-1910. מכון פורטר וסמיוטיקה בשיתוף עם הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1982, 467 עמ'.
2. Zohar Shavit. Poetics of Children’s Literature. The University of Georgia Press: Athens and London, 1986, 200 pp.
2a. Zohar Shavit. Poética da Literatura para Crianças. Caminho, colecção universitária: Lisaboa, 2003, 255pp (Translation of the above into Portuguese).
2b. Zohar Shavit. Poetics of Children’s Literature. The University of Georgia Press, Athens and London, 2009, 200 pp. Paperback Edition.
2c. Zohar Shavit. “Teksters ambivalente status”. In Harald Bache-Wiig (red.), Nye Veier Til Barneboka. Landslaget for norskundervisning (LNU) og Cappelen Akademisk. Forlag: Oslo, 1997, 97-133 (Norwegian translation of chapter three: “The Ambivalent Status of Texts”).
2d. Zohar Shavit. La posicion ambivalente de los textos. El caso de la literatura para ninos. In Montserrat Iglesias Santos, Teoria de los Polisistemas, Arco/libros: Madrid, 1999, 147-181 (Spanish translation of chapter three: “The Ambivalent Status of Texts”).
2e. Zohar Shavit: Poetika otroške književnosti Sodobnost 11, November 2016 1551-1575 (Slovene translation of chapter two: "The Self-Image of Children's Literature").
3. Malte Dahrendorf/Zohar Shavit (Hrsg.). Die Darstellung des Dritten Reiches im Kinder- und Jugendbuch [The Presentation of the Third Reich in Books for Children and Adolescents]. Dipa: Frankfurt a.M., 1988, 158 pp.
4. Zohar Shavit. David Friedländer: Lesebuch für jüdische Kinder [David Friedländer: Lesebuch for Jewish Children]. Neu herausgegeben und mit Einleitung und Anhang versehen von Zohar Shavit, Dipa: Frankfurt a.M., 1990, 102 pp.
5. זהר שביט. מעשה ילדות. מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים. עם עובד והאוניברסיטה הפתוחה: תל אביב, 1996 (השתתפה בכתיבה: בשמת אבן-זהר), 456 עמ'. נוסח מורחב ומעובד של Poetics of Children’s Literature.
6. Zohar Shavit und Hans-Heino Ewers, in Zusammenarbeit mit Ran HaCohen und Annegret Völpel. Deutsch-jüdische Kinder- und Jugendliteratur. Von der Haskalah bis 1945. Die deutsch- und hebräischsprachigen Schriften des deutschsprachigen Raums. Ein bibliographisches Handbuch [German-Jewish Literature for Children and Adolescents. From the Haskalah to 1945. The German and Hebrew Texts in the German Speaking Area. A Bibliographical Handbook], Metzler Verlag: Stuttgart, 1996, 1495 Seiten.
7. זהר שביט (מחברת ועורכת ראשית). בנייתה של תרבות עברית. כרך חמישי במסגרת תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה. האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ומוסד ביאליק: ירושלים, 1998, 736 עמ'.
8. זהר שביט. עבר בלא צל. אופקים, עם עובד: תל אביב, 1999, 402 עמ'.
9. Annegret Völpel, Zohar Shavit. Deutsch-Jüdische Kinder- und Jugendliteratur. Ein literaturgeschichtlicher Grundriß [German-Jewish Literature for Children and Adolescents. A literary-historical outline]. Metzler Verlag: Stuttgart Weimar, 2002, 465, Seiten.
10. Zohar Shavit. A Past without Shadow. Routledge: New York, 2005, 336 pp.
11. שמואל פיינר, זהר שביט, נטלי ניימרק-גולדברג, טל קוגמן (עורכים). הספרייה של תנועת ההשכלה. עם עובד: תל אביב, 2014, 504 עמ'.
תרגומים ספרותיים
- יו לופטינג. עלילות דוליטל הרופא. מסדה, תל אביב, 1975.
- א.ב. וייט. סטיוארט קטינא. זמורה ביתן מודן, תל אביב, 1977.
- א.ב. וייט. חוות הקסמים. זמורה ביתן מודן, תל אביב, 1977 (עיטור אנדרסן לתרגומי מופת). מהדורה חדשה של תרגום ערוך 2007.
- רוברט לוסון. הגנרל של אמורי הצעיר. זמורה ביתן מודן, תל אביב, 1978.
- לורה אינגלס וילדר. לחופי אגם הכסף. זמורה ביתן מודן, תל אביב, 1982.
- רואלד דאל. דני אלוף העולם. זמורה ביתן, תל אביב, 1984.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של זהר שביט- רשימת המאמרים של זהר שביט באתר רמב"י
- הטור של זהר שביט, באתר ynet
- זהר שביט, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
