חוק הספריות הציבוריות

חוק הספריות הציבוריות, תשל"ה–1975 הוא חוק שמטרתו מוצגת בסעיף 1א שלו: "חוק זה בא להסדיר את פעילותן של הספריות הציבוריות לטובת הציבור, במטרה לקדם את החינוך והתרבות בישראל ולהבטיח שירותי ספריה ציבורית, בזמינות ובאיכות סבירים, לצד אמצעים להבטחת מקורות המימון למימוש מטרה זו."

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: החוק הישן הוחלף בחוק הספריות הציבוריות, התשפ״ד–2024.

חוק הספריות הציבוריות

פרטי החוק
מדינה	ישראל
תאריך חקיקה	29 ביולי 1975
תאריך חקיקה עברי	כ"א באב תשל"ה
גוף מחוקק	הכנסת השמינית
שטחים שעליהם חל החוק	ישראל
חוברת פרסום	ספר החוקים 779, עמ' 230
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד התרבות והספורט
מספר תיקונים	5
נוסח מלא	חוק הספריות הציבוריות, התשפ״ד–2024

היסטוריה חקיקתית

הצעות לחקיקתו של חוק ספריות ציבוריות עלו כבר בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.^[1] החוק נחקק בעקבות הצעת חוק ממשלתית שהוגשה לכנסת בינואר 1972^[2] ואושרה בכנסת ב-29 ביולי 1975.^[3] בחוק נקבע כי "חוק זה יוחל בהדרגה, מדי שנה בשנה, על פי צווים שיתן השר, לאחר התייעצות עם שר האוצר ושר הפנים ולאחר שהודיע על כך לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת, עד שתושלם החלתו על כל הרשויות המקומיות".

עם חקיקת החוק היה שר החינוך והתרבות ממונה על ביצועו. עם פיצולו של משרד החינוך והתרבות עברה סמכות זו לשר התרבות והספורט (המילה "השר" להלן מתייחסת לשני שרים אלה, כל אחד בזמנו).

מאז אישורו תוקן החוק חמש פעמים.

בתיקון ראשון לחוק, מיוני 2002,^[4] עבר החוק שינויים נרחבים, "לאור ההתפתחויות שחלו מאז חקיקתו של חוק הספריות הציבוריות, התשל"ה-1975, לצורך ייעול ושיפור שירותן של הספריות הציבוריות".^[5] בין השאר נקבע בחוק שתקציב המדינה ישתתף בשיעור שלא יפחת מ-50% מעלות הפעלת הספריות הציבוריות. קביעה זו באה משום שבנוסח המקורי של החוק ניתנה לשר הסמכות לקבוע את שיעור השתתפות המדינה, וכתוצאה מכך "בעת חקיקת החוק השתתפה המדינה ב-50% מעלות ההפעלה וההחזקה של הספריות הציבוריות. במשך השנים פחתה ונשחקה השתתפות המדינה ובשנת התקציב 2000 היא עמדה על כ-7%­ בלבד."^[5] כעבור שנה תוקן תיקון זה, ונקבע שבמקום שהשתתפות המדינה תהיה בשיעור שלא יפחת מ-50%, ההשתתפות תהיה בשיעור שלא יעלה על 50%.^[6]

תיקון מס' 3, משנת 2007, לחוק עסק אף הוא בתקצוב הספריות, וקבע שהשתתפות המדינה תעלה בהדרגה, משנת 2008 עד שנת 2013, מ-18% מעלות הפעלת הספריות הציבוריות בשנת 2006 ל-50% מעלות זו.^[7] בתיקון לתיקון זה נדחה סיום ההעלאה ההדרגתית לשנת 2015.^[8]

הוראות החוק

החוק מסמיך את השר לחייב רשות מקומית להקים ספרייה ציבורית, ולאפשר שירותי השאלת ספרים לכלל הציבור בחינם. השר רשאי להכיר בספריה קיימת של רשות מקומית כספרייה ציבורית, ומשעשה כן יחול עליה חוק זה.

השר קובע, אחת לשלוש שנים, את העלות השנתית של הוצאות ההחזקה והניהול של ספרייה ציבורית. מימון עלות זו מתחלק בין תקציב המדינה לתקציב הרשות המקומית שבה פועלת הספרייה.

החוק מטיל על השר להקים מועצה לספריות ציבוריות בה יהיו חברים אנשי חינוך, ספרנים, נציגי משרד החינוך, משרד התרבות, משרד הפנים, רשויות מקומיות ומוסדות ציבור הנוגעים בדבר. תפקיד המועצה הוא לייעץ לשר בקביעת המדיניות של המשרד ובקביעת סטנדרטים להפעלתן התקינה של הספריות על פי החוק. פעולת המועצה מוסדרת בתקנות הספריות הציבוריות (המועצה), תשל"ו–1976 ובתקנון המועצה לספריות ציבוריות, תשל"ו–1976. המחלקה לספריות היא המוציאה לפועל את המלצות המועצה.

השירותים שעל הספריות הציבוריות לספק נקבעו בתקנות הספריות הציבוריות (שירותים), תשל"ט–1978, והם:

(1) ארגון הספרים בספרייה;

(2) השאלת ספרים למבוגרים, לבני נוער ולילדים;

(3) שימוש בספרים בין כותלי הספרייה;

(4) מתן ייעוץ והדרכה לקוראים בכל הנוגע לשימוש בספרים, לרבות שירות ביבליוגרפי;

(5) מתן שירותי מידע;

(6) ארגון פעולות משלימות ופעולות מרחיבות.

שירותי הספרייה ניתנים חינם, אך החוק מתיר לגבות כספים מהציבור בגין איחור בהחזרת ספרים, השחתת או אובדן ספרים, או בגין שירותי ספרייה מיוחדים כפי שקבע השר.

ראו גם

• ויקטור בן-נעים

קישורים חיצוניים

• חוק הספריות הציבוריות, התשפ״ד–2024, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• חוק הספריות הציבוריות, תשל״ה–1975, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק הספריות הציבוריות, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• מרב יודילוביץ', הספרניות נושמות לרווחה, באתר ynet, 6 ביוני 2007
• מרב יודילוביץ', הכנסת אישרה תיקון לחוק הספריות הציבוריות, באתר ynet, 17 ביולי 2007
• המועצה לספריות ציבוריות, באתר משרד התרבות והספורט