Loading AI tools
מאייר וקומיקסאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זאב אנגלמאיר (נולד ב-7 בינואר 1962) הוא קומיקסאי והומוריסטן ישראלי.
עבודותיו, הנוטות לסצנת הקומיקס האלטרנטיבית, מתאפיינות בהומור פרוע ובסגנון איורי חזק וחריף. כונה "הילד הרע של האיור הישראלי"[1].
אנגלמאיר מרבה להופיע ולתעד את עצמו כ"שושקה", דמות מאוירת פרי עטו שהוא מתלבש בדמותה במגוון מקומות ומצבים.
אנגלמאיר נולד וגדל בקריית אונו, נכד ליהודה בינדר, אלוף הארץ באיגרוף,[דרוש מקור][מפני ש...] ובנם של ימי ורחל, מורים ומנהלי קייטנת "הצברים העליזים". בילדותו פרסם סיפורים ושירים ב"הארץ שלנו" וב"דבר לילדים".
בשנת 1976, בגיל 14, עבר עם משפחתו לוויניפג שבקנדה, שם למד בתיכון ויצר קולאז'ים וציורים רומנטיים. המשפחה חזרה לישראל בשנות ה-80, ואנגלמאיר התגייס לצה"ל ושירת בהנדסה קרבית. במהלך שירותו הצבאי הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בבית החייל בתל אביב. לאחר השחרור למד עיצוב גרפי באקדמיה לאמנות "בצלאל", בין השאר אצל מילכה צ'יזיק.
עבודתו הגרפית הראשונה הייתה פלאטה של מאה איורי פופאי שהודפסו על קרטונים של אל אס די, ללא ידיעתו[2].
בתקופת לימודיו ב"בצלאל" פרסם את הטור "סוטה העיר" במקומון "כל העיר" בירושלים. הטור היה נועז ופרובוקטיבי, והתאפיין בעשייה קולאז'ית וטקסטים אבסורדים. לאחר סיום לימודיו עבר לתל אביב ואייר לעיתון "חדשות". טור הקומיקס הראשון שלו היה "חם וזפת", אודות ילד מוכר כעכים בחוף הים. אייר את המדור "מחלת השבוע" ובתוך זמן קצר הפך למאייר הבית של "חדשות". בעיתון זה ניתן לו חופש אמנותי ומקום ליצירתו הפרועה. אסף גפן כתב אודותיו ב"תרבות מעריב": "זאב אנגלמאיר הוא עוגת הקרם בפרצופו של הפוליטיקלי קורקט. אל מול הבורגנות הישראלית, אנגלמאיר הוא הילד הרע שצועק: כולנו ערומים". אנגלמאיר פרסם במוסף "חדשות" את מדורי "הידעת?", אוסף של עובדות מוזרות המבוססות על מדורים שרווחו בעיתונות בשנות ה-50. במוסף פרסם כפולות עמודים של "משחקים וכייף"- תחרויות ומשחקי נונסנס. לאחר סגירת "חדשות" פרסם את המדור "קרע קרע" במקומון "העיר", ואייר בקביעות את שער "עכבר העיר". איורים רבים שיצר היו שנויים במחלוקת, ועוררו מכתבי תגובה מצד הקוראים. בעקבות שער פסח ל"עכבר העיר" הציעה לו הוצאת "תמוז" להוציא לאור הגדה של פסח מאוירת וכתובה בכתב ידו. ההגדה יצאה לאור בחמש מהדורות, והוצגה בתערוכה במוזיאון תל אביב.[3] עמיר חדד כתב אודות ההגדה ב"ידיעות אחרונות": "אנגלמאיר הצליח לפצח את הקוד הבלתי אפשרי של שפה ויזואלית ישראלית. סדרת האיורים שמלווה את הספר היא קולאז' סלפסטיק מופרע, שמצליח בדרך מוזרה לייצר שפה חדשה, שמתקשרת עם הישראליות". איור שער שלו ל"העיר" מיום תחילת האינתיפאדה נבחר לייצג את ישראל בתערוכה נודדת במכוני גתה בעולם.
במקביל לאיוריו ב"העיר" החל אנגלמאיר לפרסם ב"ידיעות אחרונות". הייתה זו פעם ראשונה שאיורים קיבלו תפקיד ומקום כל כך משמעותי בעיתון זה. אנגלמאיר אייר כתבות, מוספים ושערים, והפך למאייר הבית של "ידיעות אחרונות". בשנת 2005 החל ליצור קריקטורות פוליטיות במוסף "24 שעות". כשנתיים אייר למדור "מבקרי המדינה", כפולת עמודים שבועית במוסף הפוליטי של יום שישי. עבודות פוליטיות אחרות שלו הן ספרונים שונים - "הבלדה על אבא של גרישה"[4], "אבא שלי שוטר הגירה"[5] ו"כיפה אטומה"[6] בשנת 2002 הוציא את הספר "אנגלמאיר" בהוצאת עם עובד, ספר רטרוספקטיבי המאגד את יצירותיו.
במקביל לעבודתו בעיתונות הארצית השתתף במגוון פרסומים מחתרתיים באופיים. בשנות ה-90 פרסם במגזין הקומיקס "סטיות של פינגווינים" את הדמות המוכרת והאהובה ביותר שלו - שושקה. הקומיקס הופיע בקביעות במגזין, ושושקה הפכה לאחת מהדמויות המזוהות איתו. שושקה הופיעה בפתיחי אנימציה לסדרה "בלונד" ובמגזין הקומיקס הגרמני "סטרפצין"[7]. סיפורים שלה הופיעו בספר הקומיקס "קומפוט". בשנת 2007 צוירה שושקה על חזית בית עיריית תל אביב בפרויקט "פרופיל תל אביבי". כמו כן הופיעו סיפורי שושקה בחוברת הקומיקס הראשונה של אנגלמאיר, "סירופ"[8]. החוברת "סירופ" נבחרה ל"חוברת הלא ממוסדת הטובה ביותר" על ידי "עיתון תל אביב". אלי אשד כתב במאמר "אנגלמאיר - המאייר הלאומי" באתר מוזיאון הקומיקס: "חוברות סירופ הם כנראה הקומיקסים הארוטיים ביותר שפורסמו עד כה בעברית." אנגלמאיר הוציא לאור ארבע חוברות "סירופ". פרסם ספורי קומיקס במגוון רחב של חוברות ופנזינים: "הבועה", "הקורמורן", "פלאן B", "הצופר", ״mfm" ורבים אחרים.
אנגלמאיר מרבה להופיע ולתעד את עצמו כ"שושקה",[9] דמות מאוירת פרי עטו שהוא מתלבש בדמותה במגוון מקומות ומצבים: כשושקה הופיע עם דקס וקומן במופע בגלריה צדיק, דגמן לציירים, יצר סרטונים ושימש כרבנית לזוג צרפתי שהתחתן בפריז. בחמישה בספטמבר 2020 נעצר לשעות אחדות בעת שהשתתף בהפגנה נגד ממשלת ישראל בתחפושת של "שושקה", בנימוק שתחפושת זו גורמת להטרדה מינית כלפי הציבור[10][11].
מדור במגזין "עיניים" אותו הוא כותב ומאייר - סיפור קומיקס על חיי ג'חנון הגמל מנואבה שאוהב לנשנש בקלווה.[12]
במלחמת המפרץ יצר ספר שירים מאויר בשם "כיפה אטומה". דפים מהספר פורסמו בירחון "מוניטין" והוצגו בתערוכה "זמן אמת" במוזיאון תל אביב. אוצרת התערוכה, בתיה דונר, כתבה בקטלוג: "העימות האבסורדי בין ייצוג עולם הילדים הנוסטאלגי והקיטשי לבין הדימויים הלקוחים מן המציאות - יוצר אפקט מדהים בעוצמתו."
כמו כן הוציא לאור פנזינים עצמאיים, בהם "כרוז אהבה", "לילה לבן עם שושקה", "לאן נעלם דודו טופז" ורבים אחרים. בשנת 1998 חבר לדודו גבע ולתמיר שפר והשלושה הקימו את "חבורת החור". הם הוציאו לאור פוסטר "סוזי מחפשת אהבה", עיצבו את עטיפת האלבום של מאור כהן ורע מוכיח, "צמד ראות", ויזמו פרויקטים שונים. כעבור שלוש שנים החבורה התפרקה, "במשך הזמן האינדיבידואליזם ניצח והחבורה התפרקה" אמר אנגלמאיר בריאיון ל"מעריב". בנוסף, השתתף בפעילותה של חבורת A4 ובפרויקט ספרות זולה. בשנת 2010 יצרו אנגלמאיר ורוני איז'אק סרט קצר בשם "ריאיון עם הברווז" - ראיון פיקטיבי עם דודו גבע.
בשנת 2015 אייר את ספר "בראשית" בפרויקט 929 - תנ"ך ביחד. איורי ספר בראשית הוצגו במוזיאון היהודי בפילדלפיה ובמוזיאון הקומיקס בחולון.
בשנת 2016 הוציא לאור ספר טקסטים ודימויים, "מסע לוולגריה"[13], והציג תערוכת יחיד רטרוספקטיבית במוזיאון "בית העיר" תל אביב, הפעם הראשונה שבה הציג עבודות בתלת־ממד, ויטראז'ים, פסלים, רישומי ניאון, פסלי בד. על פתיחת התערוכה כתב איתי עמוס: "פלא שצריך לראות כדי להאמין". אבי פיטשון כתב בכתבת שער במוסף "גלריה" על התערוכה ועל אנגלמאיר: "המאייר המשוגע, המצחיק, הפסיכדלי והרדיקלי ביותר בתולדות עם ישראל" ו"הירונימוס בוש בגרסת הפאנק". בפתיחת התערוכה הופיע מצדפה גדולה, מוקף רקדניות, תזמורת וזיקוקים.
מ-7 באוקטובר 2023, יום טבח שבעה באוקטובר, אנגלמאייר מעלה לפייסבוק מדי יום "גלויה יומית" בנושא החטופים שבעזה. הציורים צבעוניים, אופטימיים, ודמיוניים, ומציגים חטופים ששבים הביתה ונרצחים מעופפים בשמים. הגלויות מוצגות על קיר מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית[14].
מאז שנת 1989 מרצה בבתי ספר לעיצוב, מרצה במחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה "בצלאל", מרצה במחלקה לתקשורת חזותית ב"מכון אבני", ב"שנקר", ב-HIT מכון טכנולוגי חולון, ב"מנשר לאמנות", בפסטיבלי קומיקס וב"אמנות לעם".
השתתף כשופט בתחרויות עיצוב: "לצאת מהקופסה" - עיצוב קופסאות פח, "כיסא" - עיצוב כיסאות, "הזמנות חתונה" של אתר mako, ו"אסיף" - תחרות אנימציה שנתית בסינמטק תל אביב. בשנת 2012 שימש כחבר בוועדת הכרה מטעם משרד התרבות והספורט (מוזיאונים ואמנות פלסטית).
סגנונו האמנותי של אנגלמאיר הוא מחוספס והומוריסטי. הוא מפעיל מערכות מנוגדות כמו טקסט גבוה עם טקסט נמוך ומשיחת רעיונות נשגבים בחומרים זולים. הטקסט בעבודותיו הוא חלק מהאיור, ללא חנופה למוסכמות של אסתטיקה. אדם ברוך כתב עליו "משך השנים מתקיים בישראל משק אילוסטרטיבי עשיר. אנגלמאיר אחד מנציגיו המעולים. לאנגלמאיר הפועל גם בעיתונות הלגיטימית וגם במחתרתית נוסח משלו שעיקרו: בלילת חומרים עצומה. ומבלילה זו נמשך הסיב האנגלמאירי. מכל אלה אנגלמאיר מייצר אילוסטרציה המתייחסת גם לנוהלי החיים היומיומיים, גם לאידיאות אתיות ופוליטיות שליטות וגם להיסטוריה של האילוסטרציה עצמה. כלומר מדבר בכמה טלפונים באותה שעה."[15]
אנגלמאיר מרבה להשתמש ביצירותיו בקולאז'ים אותם הוא מרכיב מחלקי עיתונים, תחריטים מהמאה ה-20, הדפסים הודיים, איור אמריקאי משנות ה-50 וכו'. איוריו משופעים באזכורים למין שמוצג בצורה הומוריסטית, בציטוטים מהתרבות הישראלית. בסגנון פראי ומעודן, אנרכיסטי ומתריס, נונסנס-שטותי. אודות סגנונו האמנותי כתבה נעמי סימן טוב ב"העיר": "את החותם האישי שלו מזהים מיד ואפילו מרחוק. זהו סגנון מובהק, מובחן, חזק וחריף. בקו שחור עבה, בוטה ומהיר, הוא ממציא יצורים, יוצר סיטואציות חצופות והכל בהומור שופע, לא מתחנחן וללא פשרות."
בתו הבכורה רותם היא חולת כבד, שקבלה תרומה בתחילת 2022. הם תיעדו את מסע ההשתלה באיורים משותפים[17].
עבודותיו פורסמו בספרים רבים, בהם "ספר הקומיקס הציוני", "ספר החתונה" של מכללת עלמא, הספר "תל אביב מאה", "חדוות הלשון" של רוביק רוזנטל, ו"יומני הפורענות" של סלון מזל.
אנגלמאיר הציג בתערוכות קבוצתיות רבות, בהן במוזיאון ישראל ירושלים, במוזיאון תל אביב, במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, במוזיאון נחום גוטמן, במוזיאון לאמנות פתח תקווה, ובמוזיאון הקומיקס חולון. השתתף בתערוכות קבוצתיות בגלריות בישראל ומחוצה לה, ב-2015 הציג תערוכה משותפת עם אמנים גרמנים ומרצים ב"בצלאל" במוזיאון האיור Bilderbuchmuseum בטרויסדורף, גרמניה, המוזיאון הגדול והחשוב באירופה לאיור.
בשנת 2023 הציג במוזיאון הרצליה את התערוכה ״ההיסטוריה המטורפת של האיור הישראלי״ (ביחד עם קרן כץ ולילך רז. אוצר: יובל סער)[18].
איילת שני, זאב אנגלמאייר מנסה להיות יותר וולגרי מהמציאות, באתר הארץ, 21 באפריל 2016 דנה גילרמן, מוציא לשון, באתר "ידיעות אחרונות", 15 ביולי 2016 אבי פיטשון, הכי משוגע, הכי מצחיק, הכי רדיקלי: לאנגלמאיר יש עלבון לכל מגזר, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2016 אבנר שפירא, ההפריה ההדדית של אמני וינה וברלין, באתר הארץ, 9 בינואר 2014
זאב אנגלמאיר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
