Loading AI tools
ועדה ציבורית הממונה על ידי ממשלת ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ועדת השמות הממשלתית היא ועדה ציבורית הממונה על ידי ממשלת ישראל, ועוסקת בקביעת שמות ליישובים ולנקודות נוספות במפת ישראל ובהחלפת שמות ערביים שהיו קיימים עד 1948 לשמות עבריים. החלטות הוועדה מחייבות את מוסדות המדינה.
במתן שמות מתבססת הוועדה על שמות היסטוריים,[1] על שמות אישים וארגונים שמבקשים להנציחם,[2] על תרגום שמות ערביים[3] ועל מתן צורה עברית לשמות ערביים.[4] ליישובים רבים ניתן שם סמלי.[5]
הוועדה הראשונה לקביעת שמות עבריים ליישובים בארץ ישראל נוסדה בשנת 1920 על ידי ממשלת המנדט. בוועדה היו שלושה חברים: דוד ילין (יושב ראש), שהיה נשיא ועד הלשון וראש הוועד הלאומי, יצחק בן-צבי והגאוגרף ד"ר אברהם יעקב ברור. הוועדה הוקמה סמוך למועד בו הסכים השלטון הבריטי לתת לעברית מעמד של שפה רשמית.[6]
ב־1925 הוקמה "ועדת שמות היישובים על יד הקרן הקיימת לישראל" על פי החלטה של דירקטוריון הקק"ל[7]. לוועדת שמות היישובים על יד קק"ל לא היה כל מעמד חוקי, אולם השמות שהיא נתנה לכ-400 יישובים הוכרו על ידי הציבור.
ועדה נוספת שקבעה שמות, החל מ-18 ביולי 1949[8] ובמשך תקופה של כשנתיים, פעלה ליד משרד ראש הממשלה ונקראה "הוועדה הגאוגרפית" לקביעת שמות בנגב[9]. ועדה זו העניקה שמות עבריים לכ-600 מקומות גאוגרפיים בנגב (גבעות, הרים, ערוצי נחלים, תלים, גאיות). גם ועדה זו לא פעלה מכח הוראת חוק, ורק לאחר פניות חוזרות של ראש הממשלה, השתמשו משרדי הממשלה בשמות שקבעה הוועדה[10]. הוועדה הגאוגרפית הונחתה מפורשות על ידי ראש הממשלה "להרחיק את השמות הערבים מטעמים מדיניים: כשם שאין אנו מכירים בבעלותם הפוליטית של הערבים על הארץ, כן אין אנו מכירים בבעלותם הרוחנית ובשמותיהם". בהקשר לכך ציינה הוועדה הגאוגרפית, כי רבים מהשמות הערביים הם ממילא ארעיים ומקריים[11].
באפריל 1951 החליטה ממשלת ישראל הראשונה על איחוד הוועדת לקביעת שמות גאוגרפיים בנגב עם וועדת השמות של קק"ל.[6] חברי הוועדה המאוחדת הראשונה מונו ב־6 באפריל ולאחר מכן בוטלה ההחלטה וההרכב נקבע מחדש ב־18 באפריל.[12] מטרת הקמת ועדה חדשה זו הייתה כפולה: ראשית, להביא לכך שקביעת שמות עבריים ליישובים ולמקומות תיעשה על ידי ועדה אחת, ולא על ידי שתי ועדות שונות שאינן מקיימות קשר ביניהן. שנית, לקבוע מעמד רשמי לוועדה, כך שהחלטותיה בדבר קביעת שמות עבריים יפורסמו ברשומות ומשרדי הממשלה יחויבו להשתמש בשמות אלו. בוועדת השמות הממשלתית הוקמו שלוש ועדות משנה: ועדה לקביעת שמות המקומות הגאוגרפיים בכל אזורי הארץ (ועדת המשנה הגאוגרפית); ועדה לזיהוי שמות המקומות ההיסטוריים וקביעתם (ועדת המשנה ההיסטורית); ועדה לקביעת שמות ליישובים חדשים ומחודשים (ועדת משנה לשמות יישובים)[10].
במשך חמישים שנות פעילותה הראשונות שינתה והוסיפה הוועדה קרוב ל־9,000 שמות; בין קביעותיה:
בין יתר תפקידי הוועדה עדכון שוטף של רשימת שמות היישובים בגופים הבאים:
הוועדה מפרסמת את החלטותיה בדפי מידע המופצים לכל משרדי הממשלה, ולמאות גורמים במדינה, ב"רשומות" (ילקוט הפרסומים), ולאחרונה גם בשנתון הממשלה.
בשנת 1999, במסגרת חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל, פרסמה ועדת השמות את "אטלס שמות היישובים והמקומות בישראל, חמישים שנות התיישבות". בעריכת הגב' חנה ביתן, המרכזת המדעית של הוועדה. האטלס כולל את שמותיהם של תשע מאות יישובים שהוקמו בין השנים 1998-1948. באטלס מצוין מיקומם של היישובים, מקור השמות וכל הנתונים הסטטיסטים כמו צורת היישוב, ההשתייכות הארגונית, המעמד המוניציפלי ושנת ההתיישבות.
ב"ועדת שמות היישובים על יד קק"ל" הראשונה היו נציגי הקרן הקיימת מנחם אוסישקין וי' אטינגר, נציג ההנהלה הציונית, פרופ' נחום סלושץ, נציג המתיישבים (דוד רמז עבור ארגונים המשתייכים להסתדרות, הרב ישעיהו שפירא עבור יישובי הפועל המזרחי) ופרופ' שמואל קליין בתור מומחה ונציג הוועד הלאומי. בשנת 1927 היה יוסף מיוחס נציג הוועד הלאומי ויצחק בן-צבי נציג המתיישבים חברי ההסתדרות. כן הצטרף לוועדה ישעיהו פרס, נציג החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה[13]. בשנות ה-30, מזכיר ועדת השמות היה יעקב א' אריכא[14].
לאחר קום המדינה, בוועדה חברים היסטוריונים, גאוגרפים, ארכאולוגים, אנשי מקרא ולשון, נציגי משרד הפנים, התחבורה (מע"צ), משרד הבינוי והשיכון (המרכז למיפוי) וקק"ל[15]. לוועדה שלוש ועדות משנה: יישובית, גאוגרפית והיסטורית.
בשנת 1950 נתמנה לוועדה זלמן ליף (יושב ראש).
בחודש מרץ 1951 נתמנו לוועדה:
בשנת 1974 נתמנו לוועדה:
בשנת 1988 נתמנו לוועדה:
בספטמבר 1990 החליף משה ברור את דוד עמירן, בני מושקין החליף את יעקב ברמור ואסתר גולדנברג החליפה את מאיר מדן שנפטר[20]. ב-2 במאי 1995 נוסף לוועדה ד"ר שוקרי עראף[21].
ב-31 בדצמבר 2001 החליף זאב ספראי את צבי אילן ועמירם גונן החליף את דוד שרון[22].
ב-27 בדצמבר 2009 נתמנו לוועדה יואל אליצור (במקום אסתר גולדנברג), אילת מזר (במקום משה כוכבי), ישעיהו רונן, עירית עמית כהן, צבי צמרת ואבשלום קור[23].
בפברואר 2011 נתמנו לוועדה: איילת פישמן יו"ר ועדת היישובים במשרד הפנים (במקום בנימין ריקרדו), עמיקם ריקלין נציג הקק"ל (במקום אבי גורן) ופרופ' נעים עריידי[24].
בנובמבר 2014 החליטה הממשלה[25] על מינוי משה שרון ליו"ר הוועדה, וכן שהוועדה תהיה מורכבת מעשרים ושישה חברים, כדלקמן:
ביולי 2024 מינתה הממשלה[26] שישה נציגי ציבור לוועדה: עירית לינור, ד"ר חיים אברהם, זאב חנוך ארליך, יהורם גאון, ד"ר עלי ותד ושאוכת שיבלי. כמו-כן הוארכה כהונתם של פרופ' זהר עמר וסלמאן אבו רוכן. הדר אברהמי מונתה כנציגת קרן קיימת לישראל.
עשרות יישובים ותיקים הספיקו להקרא בשמות לועזיים, לפני שוועדת השמות הממשלתית פעלה: הרצליה, כפר מסריק, כפר טרומן, כפר ביאליק, קריית מוצקין, בלפוריה, גבעת שפירא, כפר בלום, כפר גליקסון, כפר הס, כפר ויתקין, כפר ורבורג, כפר מונש, כפר סירקין, כפר נטר, כפר סאלד, כפר סילבר, כפר פינס, כפר רופין, נורדיה, שדה ורבורג, תל מונד, בית זייד ועוד.
הדוגמאות הבאות הן מהשנים שבהן פעלה ועדת השמות הממשלתית (ואף התנגדה):
לדברי יהודה זיו, חבר בוועדת השמות הממשלתית, הגיע דוד בן-גוריון למסקנה כי יש לתת שמות עבריים לאתרים בנגב. עיקר עיסוקה של הוועדה שהוקמה היה קביעת שמות עבריים ל"עצמים גאוגרפיים". אמרו אז על בן-גוריון כי החליט "בראשית - שֵמוֹת!", ויקרא במדבר דברים - כלומר מתן שמות עבריים למקומות הוא שלב בדרך ל"חזון הפרחת השממה". הוועדה קיימה במשך עשרה חודשים 29 ישיבות, שבהן נקבעו לאתרים מדרום לקאורדינטת רוחב 120 - בין אשקלון לבין שפך נחל קדרון - 561 שמות עבריים, מתוכם רק 29 היו שמות יישובים. התוצאה סוכמה ופורסמה בשנת 1950. הייתה זו המפה היחידה של מחלקת המדידות הממשלתית שבה הופיע לצד השם העברי החדש גם שמו הערבי של המקום.
המפה יצאה לאור לאחר הסכם שביתת הנשק עם ממלכת ירדן ב-3 באפריל 1949. בן-גוריון הורה להתעלם מהקו הירוק ובעידודו ובאישורו נקבעו שמות עבריים ליישובים, לחורבות ולעצמים גאוגרפיים בתוך תחומי ירדן - מעבר לקו הירוק בגזרה זו.
אתר האינטרנט הרשמי של ועדת השמות הממשלתיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
