ויכוח ברצלונה
ויכוח בנושא משיחיות של ישו בין רמב"ן והכנסייה הקתולית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויכוח ברצלונה, הידוע גם בכינויו "ויכוח הרמב"ן", הוא ויכוח שיזם חיימה הראשון, מלך אראגון בשנת 1263 בין ממלכת אראגון והכנסייה הקתולית לבין נציגות היהודים ובראשה הרמב"ן.
 | |
| הדמיה של ויכוח ברצלונה בבית התפוצות | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מחלוקת, אירוע  |
| מדינה |
כתר אראגון |
| מיקום |
ברצלונה |
| קואורדינטות | 41°22′57″N 2°10′37″E |
| משתתפים |
רמב"ן, פבלו כריסטיאני, ריימונדוס מפניאפורט |
| תקופה |
20 ביולי 1263 – 27 ביולי 1263 (8 ימים) |
 | |
  | |
הוויכוח נערך בימים 20, 27, 30 ו-31 ביולי, בעיר ברצלונה שבחבל קטלוניה, ספרד, והסתיים בניצחונו של הרמב"ן, אך הוא גורש מספרד ועלה לארץ ישראל.
הרקע לוויכוח
סכם
פרספקטיבה
הרקע לוויכוח היה טענות של מספר נזירים שניתן למצוא בתלמוד הוכחות לשילוש הקדוש, לחייו של המשיח לאחר מותו ואת הפיכתו לאל. שיטה זו בוססה על ידי ריימונדוס מרטיני בספרו פיגיון האמונה, ולאחריו המשיך אותה תלמידו פבלו כריסטיאני. ביוזמת הנזיר הדומיניקני הקטלאני (וקדוש נוצרי לעתיד), ריימונדוס מפניאפורט, ביקש חיימה הראשון, מלך אראגון מהרמב"ן להתעמת עם טיעוניו של כריסטיאני, המכונה בספר הוויכוח "פראי פול" (האח פול). הרמב"ן הסכים להשתתף בוויכוח, בתנאי שתינתן לו חופשיות באמירת דעתו.
הוויכוח סב סביב התייחסויות בתלמוד למספר נושאים בפולמוס היהודי-נוצרי, שהמרכזיים שבהם:
- האם המשיח כבר בא?
- בין אם בא ובין אם לא - האם ישו הוא המשיח? והוא עתיד לבוא?
- האם למשיח כוחות על אנושיים או סמכויות גבוהות כשל אלוהים?[1]
בוויכוח, שנערך בארמונו של המלך בברצלונה, התעמת הרמב"ן בעיקר מול המומר כריסטיאני, אך השתתפו בו גם המלך, ראשי הממלכה והכנסייה וראשי המסדר הדומיניקני, שהפעילו את האינקוויזיציה הנוצרית (כלומר המנהיגות הפוליטית והרוחנית).
ביום הראשון והשלישי, כל הקהל שנכח בוויכוח היה נוצרי, למעט נציגי היהודים. ביום הרביעי הגיעו גם יהודים, וביום השני הוויכוח נערך, לדברי הרמב"ן, ב"קלישטרויש שלהם", כלומר בבית התפילה הנוצרי בברצלונה, וכנראה הכוונה לכנסייה של העיר ברצלונה, שעליה עומדת כיום קתדרלת אולליה הקדושה.[2]
הפוסק במשפט היה המלך עצמו, שנחשב הגון כלפי הרמב"ן, ולהבדיל מוויכוחים אחרים, לרמב"ן היה חופש ביטוי. עם זאת, את עיקר הוויכוח ניהל פראי פול, והרמב"ן רק ענה לשאלות, ולא טען טענות נגד.
לפי חיים היימס מטרת הוויכוח הייתה גם פנים נוצרית כדי לחזק את האמונה אצל הקהל הנוצרי וגם מנימוקים מסיונריים.[3]
מהלך הוויכוח
סכם
פרספקטיבה
פראי פול ניסה להוכיח מאגדות התלמוד שישו הוא המשיח, ובתגובה רמב"ן שאלו, איך ייתכן להוכיח את משיחיותו של ישו, מדברי חכמי התלמוד, שהיו יהודים ולא האמינו במשיחיותו של ישו? פראי פול לא ענה לגופו של עניין, אלא המשיך לשאול שאלות מאגדות שונות. בתשובה, הרמב"ן טען שפרשנותו לאגדות חז"ל שגויה, וכן הצביע על סתירות פנימיות בטענותיו של פראי פול. על אגדה מסוימת שעלתה בדיון, התבטא הרמב"ן: ”איני מאמין באגדה זו כלל”, טענה שגרמה לפראי פול להזדעק מיד: ”ראו שהוא מכחיש בספרים שלהם!!”. בהמשך הדיון, חילק הרמב"ן את הספרות היהודית לתנ"ך, תלמוד, ומדרש, והסביר שרק בתנ"ך ובתלמוד מאמינים היהודים באמונה שלמה. במדרש, לעומת זאת, אין חובה להאמין: ”מי שיאמין בו - טוב; ומי שלא יאמין בו - לא יזיק”.
כמו כן, פראי פול ניסה להוכיח את פרשת מותו ותחייתו של המשיח מתוך פרשת "הנה ישכיל עבדי" (ספר ישעיהו, פרק נ"ב, פסוק י"ג ואילך), אך רמב"ן פירש את הפרשה כמתייחסת לעם ישראל ולא למשיח, ובנוסף הראה שאף אם נפרש אותה כמוסבת על המשיח, היא אינה עולה בקנה אחד עם קורות חייו של ישו, רמב"ן הציע לפרש את הפרשה בפרוטרוט אך הצעתו לא נתקבלה, רמב"ן כתב את ביאורו בנפרד והוסיפה לחיבור.
פראי פול טען שהמשיח ימות ויחזור לתחיה קודם ההתגלות ורמב"ן חלק עליו, פראי פול טען שכך כתוב ברמב"ם,[א] בתגובה רמב"ן קרא את דברי הרמב"ם בספר שופטים[4] "המלך המשיח עתיד לעמוד להם לישראל ובונה בית המקדש ומקבץ נדחי ישראל", רח"ד שעוועל הראה שדברי הרמב"ם נמצאים באגרת תחית המתים ורמב"ן שיקר לצורך הוויכוח.[5]
סיום הוויכוח
בשבת שלאחר הפסקת הוויכוח, דרש המלך בבית הכנסת הגדול בברצלונה, רמב"ן עלה אחריו וחלק על דבריו בכבוד, לאחריו דיבר האח רמון דיפנייא פורטי וביאר את מהותו של השילוש הקדוש, רמב"ן שאלו והתקילו עד שאמר שהשילוש ”הוא דבר עמוק מאד שאין המלאכים ושרי מעלה מבינים אותו” ועל כך ענה רמב"ן, ”דבר ברור הוא שאין אדם מאמין מה שאינו יודע...”
לאחר מכן דרש הרמב"ן בפרשת ואתחנן דרשה גדולה בשבח ומעלת התורה, יש אומרים שהיא הדרשה הנקראת דרשת תורת ה' תמימה.
יום לאחר הוויכוח בבית הכנסת בשבת, עמד הרמב"ן לפני המלך, שאמר לו: "שוב לעירך לחיים לשלום", נתן לו 300 דינרים ונפרד ממנו באהבה רבה.[6]
שנתיים אחרי הוויכוח תיעד הרמב"ן את הוויכוח בחיבור הנקרא "ספר הוויכוח" לבקשת הגמון גירונה. בעקבות כך דרשו יוזמי הוויכוח להעמיד את רמב"ן למשפט, בטענה שרמב"ן השמיץ בספרו את הנצרות. בתיווכו של מלך אראגון זוכה הרמב"ן בנימוק שדבריו הם סיכום של הוויכוח בו ניתן לו חופש ביטוי. שנתיים לאחר מכן השיגו יוזמי הוויכוח דרישה בכתב מן האפיפיור קלמנס הרביעי להעניש את הרמב"ן על דבריו בספר הוויכוח. ולכן בשנת 1267, נאלץ הרמב"ן לגלות מספרד ועלה לארץ ישראל.
רמב"ן הוסיף מספר פיסקאות לפירושו לתורה בעקבות הוויכוח.[7]
ספר הוויכוח
סכם
פרספקטיבה
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רמב"ן |
| שפת המקור | קטלונית / עברית |
| תורגם לשפות | לטינית,[8] אנגלית, קטלאנית,[9] ספרדית,[10] רוסית,[11] צרפתית ועוד |
| סוגה | הפולמוס היהודי נוצרי |
| מקום התרחשות | ברצלונה |
| תקופת התרחשות | 1263 |
| הוצאה | |
| מקום הוצאה | רומא, לבוב |
| תאריך הופעה ראשונה | 1681 |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורה מוערת | 1860,[ב] 1928[12] |
| פרשנים | ראובן מרגליות, חיים דוב שעוועל |
| מקורות לכתיבת הספר | ויכוח ברצלונה |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 88-87385-08-4 |
| ויקיטקסט | ויכוח ברצלונה |
| היברובוקס | 22088 |
| הספרייה הלאומית | 990021475900205171 |
| | |
שנתיים אחרי הוויכוח תיעד הרמב"ן את הוויכוח בחיבור הנקרא "ספר הוויכוח", הידוע גם בשם "מלחמת ה'", הדפסה ראשונה של הוויכוח נעשתה בשנת 1681 על ידי יוהאן כריסטוף וגנזייל, בצירוף תרגום ללטינית. הרב ראובן מרגליות הדפיס את הוויכוח עם הערותיו והערות של משה שטיינשניידר, הספר נדפס מחדש על ידי מכון בית מוריה להוצאת כתביו. מהדורה עדכנית בעריכתו של הרב חיים דוב שעוועל נמצאת במהדורת כתבי רמב"ן שבעריכתו,[13] הוצאת מוסד הרב קוק. מהדורה מדעית נמצאת בעריכתה של נינה קפוטו. בספריות שונות קיימים עשרות כתבי יד של הוויכוח ובהם שינויים גדולים על הנדפס.
סיבת הכתיבה
רמבן כתב את החיבור לבקשת הגמון גירונה, הדבריו מקבלים אישור במכתב מלכותי בן אותה תקופה. סיבת היענות לבקשה שנוייה במחלוקת, יש שכתבו שהרמב"ן רצה להראות דרך ליהודים בוויכוחים הבאים,[ג] הכומר דניפלה כתב שהגמון גירונה פטר קסטלניו ביקש ממנו לכותבו כדי שיפרכוהו הנוצרים בעתיד, יש שכתבו שהנוצרים ביקשו ממנו שיכתוב פרוטוקול. ארי יצחק שבט תמך בסברא האחרונה אך הוסיף שלאחר שכתבו לנוצרים שלחו גם ליהודים ובשבילם הוסיף את ביאורו ל"הנה ישכיל עבדי". שפת כתיבת החיבור לא הוכרעה, ייתכן שנכתב בעברית בעבור הקהל היהודי אך מכיוון שהחיבור נכתב לבקשת הגמון גירונה סביר להניח שנכתב בקטלונית ותורגם לעברית.
אמינות
רמב"ן ערך את הוויכוח ולא ציטטו כלשונו, וזאת מפני שלא סביר שהוא העז להגיד משפטים כגון "אתה בוחר כמנהגכם לענות במרמה בדינין" "לחינם והבל תדברו דבריכם" "האתה היהודי החכם שמצאת החידוש הזה ונשתמדת בעבורו?" "אוי למי שאינו יודע כלום וסבור שהוא חכם ובקי". רמב"ן חתם את הוויכוח, במילים:
"זה עניין הויכוחים כולם לא שניתי בהם דבר לדעתי"
קיימת גם גרסה נוצרית של הוויכוח.[14] מספר חוקרים טוענים שהיא זו האמינה.[15] אך יצחק בער כתב שהגרסה הלטינית שקרית, בהמשך דבריו ציין שגם גרסת הרמב"ן היא תעמולתית אך "גרסתו יותר אמיתית".[16][17] עודד ישראלי כתב שגרסתו של רמב"ן מעוררת יותר אמון.[18] ירמיהו מלחי[19] צבי גרץ[20] ואחרים טענו שגרסת רמב"ן היא זו האמינה.
שאלת האמינות משליכה גם על שאלת המנצח. הטוענים שגרסת הרמב"ן היא האמינה מאשרים גם את ניצחונו.
מרטין כהן טען שרמב"ן נוצח אך הדבר נובע מהחסימה שהציבו הנוצרים על פיו.[21] רוברט חזן טען שתוצאות הוויכוח מעורפלות וכל צד יכול לטעון לניצחון.[22]
ארוה לימור כותבת שהנרטיב הציבורי באותה התקופה היה שרמב"ן ניצח וכמו שציינו בוויכוח מיורקה, עוד כתבה שקשה לדבר במונחים של ניצחון בוויכוח, מכיוון שלא היו שופטים בוויכוח, וגם אם היו סביר להניח שהיו מוטים כמו במשפט פריז, בנוסף ציינה שלא הייתה השפעה נוצרית על היהודים מחמת הוויכוח ולא היו התנצרויות בשונה מויכוח טורטוסה.[23]
יחס רמב"ן לאגדה על פי דבריו בוויכוח
בספר הוויכוח כתב רמב"ן:
ועתה אני אפרש לכם למה אמרתי שאיני מאמין בזה דעו כי אנחנו יש לנו שלשה מינים של ספרים האחד הוא התנ"ך וכולנו מאמינם בו אמונה שלמה והשני הוא הנקרא תלמוד והוא פירוש למצוות התורה כי בתורה יש תרי"ג מצוות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד ואנחנו מאמינם בו בפירוש המצוות עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש ר"ל שרמוני"ש [דרשות] כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון אחד ואחד מן השומעין היה טוב בעיניו וכתבו וזה הס' מי שיאמין בו טוב ומי שלא יאמין בו לא יזיק
— כל כתבי רמב"ן מהדו' מוסד הרב קוק ח"א עמ' שח
מציטוט זה משתמע שיחסו של רמב"ן לאגדות הוא כאל ספר לא נצרך ולא חשוב, אך מהסתכלות על שאר כתביו לתלמוד ולמקרא אנו מוצאים יחס של כבוד לאגדות ולעיתים אף לפסיקת הלכה, ובעקבות זאת יש שפירשו שאמר את דבריו לצורך הוויכוח, אך ודאי שהוא עצמו לא סבר כן.[ד][24] פרשנים אחרים סברו שאין הוא אלא ממשיך את דרך הגאונים ביחסם לאגדה באמרם 'אין סומכים על דברי אגדה',[25] אך זוהי הסתכלות ספציפית על הוויכוח ולא הסתכלות כוללנית על כתביו.[26] שלם יהלום פירש שדברי הרמב"ן נאמרו בדרך דרש ולא בדרך פשט ומפני ששבעים פנים לתורה.[27][28]
ציטוטים נוספים מדבריו מדגימים את יחסו לאגדה, לדוגמה בהלכות נדה כתב 'וצריך אני להשכילך על אגדה זו... אלא שהם הסתירו דבריהם ברמזים כמנהגם הטוב בכל מקום' באגרותיו כתב 'להחרים ולנדות ולשמת כל לשון המדברת גדולות אשר האלוהים יצמית המלעיג על ההגדות'[29] ובפירוש לתורה 'ואם אגדה היא נסבול הדוחק לקבלה'[30] ועוד רבים.
בתרבות
ערוץ 4 הפיק סרט טלוויזיה בנושא הוויכוח בשם "The Disputation", בעריכת ההיסטוריון היהודי-בריטי חיים מקובי, ובכיכובם של כריסטופר לי, בוב פק, ואלן דובי.[31] הסרט זכה לשבחים רבים. המפיק ריצ'רד פרנקלין התפעל מהסרט ולדברי מקובי, "הוא לא יכול היה להאמין שדברים כל כך פרו-יהודיים נאמרים בטלוויזיה". בשנות ה-90 הזמין פרנקלין גרסה בימתית ארוכה יותר, שהועלתה כמה פעמים בארצות הברית.[32] אורה לימור כתבה שהסרט הצליח לבטא את המתח של האירוע ואף לתת לו פרשנות רעננה, שהמחקר ההיסטורי, המחויב בצמידות למקורותיו לא היה מעז לתת.[33]
לקריאה נוספת
- Robert Chazan, Barcelona and Beyond, The Disputation of 1263 and Its Aftermath, Berkeley, Los Angeles, Oxford: University of California Press, 1992
- Hyam Maccoby, Judaism on Trial: Jewish-Christian Disputations in the Middle Ages (1981)
- Jeremy Cohen, The Mentality of the Medieval Jewish Apostate: Peter Alfonsi, Hermann of Cologne, and Pablo Christiani,” in Jewish Apostasy in the Modern World, ed. T.M. Endelman, New York, Holmes & Meier Publishers, 1987, pp. 20-47.
- Robert Chazan, The Barcelona "Disputation" of 1263: Christian Missionizing and Jewish Response, Speculum, Vol. 52, No. 4 (Oct., 1977), pp. 824-842
- Martin Cohen, Reflections on the Text and Context of the Disputation of Barcelona, Hebrew Union College Annual 35, (1964), 157-192.
- Cecil Roth, The Disputation of Barcelona (1263), Harvard Theological Review 48 (1950), pp. 117-144;
- D. Berger, The Barcelona Disputation, AJS Review 20 (1995), pp. 379-388.
- יצחק בער, לבקורת הוויכוחים של ר' יחיאל מפאריש ושל רמב"ן, תרביץ, טבת תרצ"א, שנה ב חוברת ב, עמ' 172-187, באתר JSTOR
- עודד ישראלי, הרמב"ן ביוגרפיה אינטלקטאולית פרק שמיני 281 - 317, הוצאת מאגנס ירושלים תש"פ.
קישורים חיצוניים
- ויכוח הרמב"ן באתר דעת
- מידע על ויכוח ברצלונה בקטלוג הספרייה הלאומית
ויכוח ברצלונה, 1263, דף שער בספרייה הלאומית
ביאורים
- מכנהו "מאישטרי משה די גיפטי" וביאורו הוא אדון משה ממצרים (Egypt – מצרים)
- בעריכת משה שטיינשניידר
- כפי שניתן לראות בוויכוח טורטוסה ובוויכוח מיורקה שציטטו את הוויכוח
- במשפט פריז ובוויכוח טורטוסה למשל ביארו את המדרשים בצורה אליגורית מה שהביא את הנוצרים לחלוק על דבריהם ולדרוש מקור לכך
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
