ויטולד פילצקי

ויטולד פילצקי
Witold Pilecki
	ויטולד פילצקי במדי הצבא הפולני, תמונה מלפני שנת 1939
	ויטולד פילצקי במדי הצבא הפולני, תמונה מלפני שנת 1939
לידה	13 במאי 1901; אולונטס, Olonets Governorate, האימפריה הרוסית
הוצאה להורג	25 במאי 1948 (בגיל 47); ורשה, הרפובליקה העממית הפולנית
מקום קבורה	בית הקברות פובונזקי
מדינה	פולין
השכלה	אוניברסיטת וילנה
השתייכות	cavalry of Second Polish Republic, Secret Polish Army, ארמייה קריובה
תקופת הפעילות	מ-1918
דרגה	לוטננט שני, ריטמייסטר, לוטננט, קולונל
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם השנייה; המלחמה הפולנית-סובייטית; מלחמת העולם הראשונה ;
עיטורים
	עיטור מסדר העיט הלבן של פולין (27 ביוני 2006); צלב מרד ורשה; עשור להשבת עצמאות פולין (1928); צלב אושוויץ; צלב הכסף של ההצטיינות (1938); Order of the Star of Perseverance (1984); מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה (11 בינואר 1995); צלב הגבורה; מדליית המלחמה 1918–1921; צלב ההצטיינות של צבא ליטא המרכזית ;

ויטולְד פילֶצְקי (בפולנית: Witold Pilecki‏‏; 13 במאי 1901 – 25 במאי 1948) היה חייל ברפובליקה השנייה של פולין, שהקים את המחתרת "הצבא הפולני הסודי" (Tajna Armia Polska) והיה חבר בארמייה קריובה. בזמן מלחמת העולם השנייה היה האדם היחיד שהתנדב להיכלא במחנה הריכוז אושוויץ.

עובדות מהירות לידה, הוצאה להורג ...

סגירה

במהלך שהותו באושוויץ ארגן התנגדות של אסירים, וכבר ב־1940 מסר מידע לבעלות הברית המערביות על הזוועות המתרחשות במחנות של גרמניה הנאצית. הוא נמלט מאושוויץ ב־1943, והשתתף במרד ורשה (אוגוסט - אוקטובר 1944). ב־1948 הוצא פילצקי להורג על ידי השלטונות הקומוניסטיים.

Remove ads

ראשית ימיו

ויטולד פילצקי נולד ב־13 במאי 1901 באולונטס, סמוך לימת לדוגה בקרליה שברוסיה, שם יושבה משפחתו בידי רשויות האימפריה הרוסית לאחר דיכוי מרד ינואר הפולני ב־1863–1864. סבו, יוזף פילצקי, בילה שבע שנים בגלות בסיביר על חלקו במרידה. ב־1910 עבר פילצקי עם משפחתו לווילנה (כיום בליטא), שם השלים את לימודיו בבית ספר למסחר והצטרף לתנועת הצופים בפולין (ZHP) בתקופה בה הארגון היה סודי. ב־1916 עבר לאוראל שברוסיה, שם ייסד שבט צופים מקומי.

ב־1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הצטרף פילצקי ליחידות ההגנה העצמית הפולניות באזור וילנה, ותחת הגנרל ולדיסלב וייטקה סייע באיסוף כלי נשק ובפירוז הכוחות הגרמניים המאוכזבים שנסוגו. לאחר מכן נטל חלק במלחמה הפולנית-סובייטית בשנים 1919–1920, ותחת פיקודו של יז'י דברובסקי פיקד על כיתת צופי ZHP. כאשר פלשו הבולשביקים לגזרה שלו בחזית, ניהלה יחידתו במהלך זמן מה מלחמת פרטיזנים מעבר לקווי האויב. פילצקי הצטרף מאוחר יותר לצבא הפולני, וכחלק מיחידת פרשים לחם בהגנת גרודנו (כיום הורדנה בבלארוס). ב־5 באוגוסט 1920 הצטרף לגדוד האולנים ה־211, לחם בקרב ההיסטורי על ורשה וביער רודניקי (Puszcza Rudnicka), ונטל חלק בשחרור וילנה. על גבורתו זכה פעמיים בעיטור "צלב הגבורה".

לאחר סיומה של המלחמה הפולנית-סובייטית ב־1921 עם הסכם ריגה, עבר פילצקי את מבחני הסיום של בית הספר הגבוה בווילנה, וב־1926 השתחרר מהצבא. בתקופה שבין מלחמות העולם עבד בחווה של משפחתו בכפר סוקורצה. ב־7 באפריל 1931 הוא נישא למריה פילצקה (1906 - 6 בפברואר 2002). לזוג נולדו שני ילדים בווילנה: אנדריי (16 בינואר 1932) וסופיה (14 במרץ 1933).

פרוץ מלחמת העולם השנייה

ב־26 באוגוסט 1939, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התגייס פילצקי והצטרף לאחד הצבאות הפולניים כמפקד מחלקת פרשים. יחידתו השתתפה בלחימה קשה במסגרת המערכה בפולין נגד הכוחות הגרמניים המתקדמים, וספגה אבדות משמעותיות בנפש. מחלקתו של פילצקי נסוגה לכיוון דרום-מזרח, לעבר לבוב (כיום באוקראינה), ומחלקתו שולבה בתוך דיוויזיית הרגלים 41 שהוקמה זה מכבר. בעת המערכה בספטמבר השמידו פילצקי ואנשיו שבעה טנקים והפילו שני מטוסים גרמניים. ב־17 בספטמבר, לאחר שברית המועצות פלשה לפולין המזרחית בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב, פורקה הדיוויזיה של פילצקי והוא חזר לוורשה ביחד עם מפקדו יאן ולודרקייביץ' (Jan Włodarkiewicz).

ב־9 בנובמבר 1939 הקימו פילצקי ומפקדו את "הצבא הפולני הסודי" (Tajna Armia Polska - TAP), מראשוני המחתרות בפולין. פילצקי היה למפקד הארגון והרחיב אותו מעבר לגבולות ורשה אל שיידלצה, ראדום, לובלין וערים גדולות אחרות בפולין. ב־1940 נכללו בשורות ה-TAP כ-8,000 איש (למעלה ממחציתם חיילים קרביים חמושים), ובידי הארגון היו כ-20 מקלעים ומספר רובים נגד טנקים.

בהמשך התאחד הארגון עם ארמייה קריובה, והיה לגרעין יחידת ואכלז' (Wachlarz).

המבצע באושוויץ: 945 יום

ב־1940 הציג פילצקי לממונה עליו תוכנית שכללה חדירה למחנה אושוויץ, איסוף מודיעין על המחנה מבפנים וארגון התנגדות של אסירים. עד אז מעט היה ידוע על אופן הפעלת המחנה בידי הגרמנים, והוא נחשב מתקן כליאה גדול, ולא מחנה השמדה. הממונה עליו אישר את התוכנית, וסיפק לו תעודת זהות בדויה על שם "תומש סרפינסקי" (Tomasz Serafiński). ב־19 בספטמבר 1940 הסתובב פילצקי במכוון ברחוב בוורשה בזמן מצוד של הגרמנים, ונתפס על ידיהם יחד עם 2,000 חפים מפשע (בהם ולדיסלב ברטושבסקי). אחרי יומיים של עינויים בחסות הוורמאכט נשלחו העצורים לאושוויץ, וזרועו של פילצקי קועקעה במספר האסיר 4859.

באושוויץ עבד ביחידות שונות של עובדי כפייה ושרד דלקת ריאות. בה בעת, עסק בארגון של איחוד מחתרתי של ארגונים צבאיים Związek Organizacji Wojskowych - ZOW (אנ'). משימותיו של הארגון היו להעלות את מורל האסירים, לספק להם חדשות מהעולם שמחוץ למחנה, לחלק תוספת ביגוד ומזון לחברים בארגון ולהקים רשתות מודיעין. כן עסקה המחתרת באימון פלוגות להשתלטות על המחנה במקרה של מתקפה מטעם ארמייה קריובה, הצנחת תחמושת, או הצנחה של בריגדת הצנחנים העצמאית הפולנית הראשונה, שבסיסה היה בבריטניה.

ב־1941 גדל ה-ZOW באופן ממשי. הארגון החזיק בבית משפט מחתרתי משלו ובקווי אספקה חיצוניים. בעזרת אזרחים שגרו בסמוך קיבל הארגון בקביעות אספקה רפואית, וסיפק למחתרת הפולנית מידע יקר ערך על המחנה ועל פעילות הגרמנים בו.

מספר ארגונים קטנים שפעלו באושוויץ התאחדו עם ZOW. בסתיו 1941 הועבר קולונל יאן קארץ' למחנה ההשמדה בירקנאו הסמוך שאך הוקם, שם המשיך לארגן את מבנה הארגון. באביב 1942 היו לארגון מעל 1,000 חברים. האסירים הרכיבו מקלט רדיו, אותו החביאו בבית החולים שבמחנה.

מאוקטובר 1940 שלח ZOW דיווחים לוורשה, וממרץ 1941 נשלחו הדיווחים דרך המחתרת הפולנית לממשלה בלונדון. דיווחים אלו שימשו כמקור המידע העיקרי על אושוויץ עבור בעלות הברית המערביות. פילצקי קיווה שבעלות הברית המערביות ישלחו כלי נשק או חיילים לתוך המחנה, או שבארמייה קריובה יארגנו עזרה מבחוץ, אך ב־1943 הוא הבין שלא קיימות תוכנית לשחרור המחנה. בינתיים הכפיל הגסטאפו את מאמציו לגירוש חברי ZOW, והצליח בהריגת חברי ארגונים שונים. פילצקי החליט לברוח מהמחנה, בתקווה שהוא עצמו יצליח לשכנע את ארמייה קריובה שהובלת מתקפה שתביא לשחרור המחנה היא פעולה הגיונית ואפשרית. בלילה שבין 26 באפריל ל־27 באפריל 1943, כשהוצא פילצקי למשמרת לילה במאפיית המחנה שמחוץ לגדר, הכניעו הוא ושני חבריו שומר, חתכו את קווי הטלפון וברחו תוך כדי שהם לוקחים מסמכים גנובים מהגרמנים. במקרה שייתפסו, התכוננו לבלוע ציאניד כדי שהגרמנים לא יוכלו ללמוד עד כמה רב המידע שבידם. לאחר ימים אחדים ובעזרת תושבים מקומיים, הם ברחו בהצלחה מהאזור ויצרו קשר עם יחידה של ארמייה קריובה. פילצקי הגיש דו"ח מפורט על התנאים באושוויץ – "דו"ח פילצקי".

מרד ורשה

ב־25 באוגוסט 1943 הגיע פילצקי לוורשה והצטרף למחלקת המודיעין של ארמייה קריובה. לאחר שאיבדה מספר פעילים בסיור בסביבת המחנה, החליטה ארמייה קריובה שאין לה די כוח לתפיסת המחנה ללא עזרה מצד בעלות הברית. הדו"ח המפורט של פילצקי נשלח ללונדון, אך הרשויות הבריטיות נמנעו מלספק לארמייה קריובה עזרה אווירית לפעולה שתעזור לאסירים לברוח. תקיפה אווירית נראתה לבריטים פעולה מסוכנת מדי, והדיווחים של ארמייה קריובה על הזוועות באושוויץ נראו להם מופרזים ביותר (פילצקי כתב: "במשך שלוש השנים האחרונות הושמדו שני מיליון נפש, ובמהלך השנתיים הבאות יהרגו עוד שלושה מיליון").

פילצקי מונה במהרה למפקד פרשים והצטרף לארגון האנטי-קומוניסטי החשאי, NIE. הוא החל להכין התנגדות כנגד כיבוש על ידי הסובייטים המתקרבים.

כשפרץ מרד ורשה ב־1 באוגוסט 1944, התנדב פילצקי להצטרף לאחת הקבוצות הלוחמות. בתחילה נלחם בצפון אזור מרכז העיר כחייל פשוט, מבלי שגילה את דרגתו האמיתית. בהמשך חשף את דרגתו, והסכים לפקד על יחידה אחרת שנלחמה באזורי הרחובות תובארובה ופריסקה. כוחותיו החזיקו באזור מבוצר שנקרא "המצודה הגדולה של ורשה", אחד המעוזים הקדמיים של המורדים, שהסב נזקים ניכרים לקו האספקה של הגרמנים. המצודה החזיקה מעמד שבועיים אל מול ההתקפות הרצופות של כוחות הרגלים והשריון הגרמניים.

עם דיכוי המרד החביא פילצקי מלאי נשק בדירה פרטית והלך למאסר. את שארית המלחמה עבר במחנות של שבויי מלחמה.

פולין תחת הכיבוש הסובייטי

לאחר השחרור, ב־11 ביולי 1945, הצטרף פילצקי לקורפוס הפולני השני. פילצקי קיבל הוראות להעביר בחשאי סכום גדול של כסף לפולין הכבושה בידי הסובייטים, אך המשימה בוטלה. בספטמבר 1945 קיבל פילצקי הוראה מגנרל ולדיסלב אנדרס לחזור לפולין ולאסוף מידע שיישלח למערב.

הוא חזר והמשיך לארגן את רשת הריגול שלו, ובאותו זמן כתב מונוגרפיה על אושוויץ. באביב 1946 החליטה הממשלה הפולנית הגולה שהמצב הפוליטי שלאחר המלחמה לא נותן תקווה לעצמאות פולנית, וקראה לפרטיזנים שנשארו ביערות לחזור לחייהם הרגילים או לברוח למערב. פילצקי סירב לעזוב, אבל המשיך לפרק את כוחות הפרטיזנים במזרח פולין.

באפריל 1947 החל פילצקי לאסוף ראיות על אכזריות הסובייטים ועל ההעמדות לדין של פולנים (במיוחד חברי ארמייה קריובה והגיס הפולני השני), ועל הוצאות להורג או שילוחים למאסר בגולאג של הסובייטים.

ב־8 במאי 1947 נעצר פילצקי בידי השירות החשאי הפולני. לפני המשפט הוא נחקר ועונה בצורה איומה על ידי קצין מנגנון הביטחון הקומוניסטי פולני יוזף רוזאנסקי (אנ') הידוע לשמצה (שהיה יהודי), אך לא חשף מידע רגיש וניסה להגן על אסירים אחרים. ב־3 במרץ 1948 נערך משפט ראווה, שבו מסמכים שכנראה זויפו הוצגו כראיות. עדות של ראש הממשלה הפולני לעתיד, יוזף צירנקיביץ', בעצמו ניצול אושוויץ, הוצגה נגד פילצקי.

פילצקי הואשם בריגול למען בעלות הברית המערביות וגנרל אנדרס. ב־15 במאי הוא נידון למוות, יחד עם שלושה מחבריו. 10 ימים לאחר מכן, ב־25 במאי 1948, הוא הוצא להורג בירייה בכלא מוקוטוב בוורשה. הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים. הרשעתו של פילצקי התבססה על ראיות בדויות ועדויות שקריות, כחלק מהתביעות נגד חברי ארמייה קריובה ואישים אחרים שעמדו בקשר עם הממשלה הפולנית הגולה בלונדון. ב־2003 הוגש כתב אישום נגד התובע במשפט, יחד עם אחרים שהיו מעורבים במשפט, באשמת שותפות לרציחתו של פילצקי. צירנקיביץ' ניצל מגורל דומה כיוון שהלך לעולמו קודם לכן.

ב־1 באוקטובר 1990, לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי בפולין, טוהרו פילצקי ויתר הנידונים במשפט הכזב מכל אשמה. ב־1995 קיבל פילצקי את אות תחיית פולין. מקום קבורתו לא נודע עד היום; משערים שהוא נקבר במזבלה ליד ורשה. עד 1989 מנע השלטון הקומוניסטי הפולני פרסום כל פרטי מידע על מבצעיו וגורלו של פילצקי.

Remove ads