מורל (פסיכולוגיה)

מורל (צרפתית: esprit de corps, רוח החיילים) היא יכולתם של חברי הקבוצה לשמור על אמונם במוסד או במטרה, במיוחד לנוכח התנגדות או קושי. מנהיגים ודמויות סמכותיות רואים במורל שיפוט ערכי גנרי של כוח הרצון, הצייתנות והמשמעת העצמית של קבוצה שהוטלו עליה תפקידים על ידי ממונה. הסוציולוג אלכסנדר ה' לייטון (אנ') הגדיר מורל כ"(ה)יכולת של קבוצת אנשים להתאחד בהתמדה ובעקביות במאמץ להשגת מטרה משותפת".^[1] המורל חשוב בצבא, שכן הוא משפר את לכידות היחידה. מורל גבוה מרחיק את הסיכוי שיחידה תוותר על ביצוע משימתה או כניעה. מורל מוערך בדרך כלל ברמה הקולקטיבית, ולא ברמה האינדיבידואלית, ובזמן מלחמה חשוב מאד גם המורל האזרחי.

הגדרה

מומחים להיסטוריה צבאית לא הסכימו על הגדרה מדויקת של "מורל". הערותיו של קלאוזביץ בנושא תוארו על ידי חוקרים מודרניים כ"עמומות במכוון". ג'ורג' פרנסיס רוברט הנדרסון, (אנ') קצין צבא בריטי וסופר צבאי שכתביו היו נפוצים בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, ראה את המורל כקשור לאינסטינקט של שימור עצמי. אינסטינקט זה גורם ללוחם בשדה הקרב לרצות לשמור על עצמו ולהימלט, אך המורל מסייע לדכא את הדחף הזה בשל "הפחד המוסרי לחזור אחורה", כדבריו. במילים אחרות, הנכונות להילחם מתחזקת על ידי תחושת חובה חזקה. הנדרסון כתב:

הטבע האנושי חייב להיות הבסיס לחישובים של כל מנהיג. לקיים את המורל של אנשיו שלו; לשבור את המורל של אויבו - אלו הם העקרונות הגדולים, אשר, אם (המנהיג) שואף להצלחה, עליו לזכור תמיד.

וועדת סאות'בורן (אנ'), שפעלה בשנים 1918 - 1919 ודנה בארגון מחדש של הודו, דנה גם בהלם קרב. על פי עדותו של קולונל ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר, המורל הוא "האיכות הנרכשת על ידי כוחות מאומנים מאוד, המאזנת את ההשפעה של אינסטינקט השימור העצמי".

מורל צבאי

גנרל אמריקאי הגדיר את המורל בדרך זו: "כשחייל חושב שהצבא שלו הוא הטוב בעולם, הגדוד שלו הכי טוב בצבא, הפלוגה שלו הכי טובה בגדוד, החוליה שלו הכי טובה בפלוגה, ושהוא עצמו החייל הכי &$*^#% טוב שאי פעם היה.

— הרברט רנפרו ניקרבוקר

במדעי הצבא ישנן שתי משמעויות למושג "מורל". המשמעות העיקרית היא לכידות יחידה : לכידותה של יחידה צבאית כזו ראו אחרת. המורל תלוי לעיתים קרובות מאוד ביעילותו של החייל, בבריאותו, בנוחות, בבטיחות ובאמונתו בתכלית המשימה. צבא המנהל קווי אספקה טובים, שיש לו עליונות אווירית ולכן יכול לספק כיסוי אווירי לחייליו ושיש לו מטרה ברורה יהיה בדרך כלל בעל מורל גבוה יותר מאשר צבא שאין לו את המרכיבים הללו. מבחינה היסטורית, לכוחות מיוחדים יש מורל גבוה בשל הכשרתם הייחודית וגאוות היחידה שלהם. יש לציין שבאופן כללי רוב המפקדים אינם מסתכלים על המורל של אנשים ספציפיים אלא על "רוח הלחימה" של יחידה שלמה - טייסות, חטיבות, גדודים, אוניות, וכו'.

קלאוזביץ מדגיש את חשיבות המורל והרצון הן לחייל והן למפקד. הדרישה הראשונה מן החייל היא אומץ מוסרי ופיזי, גם קבלת אחריות וגם דיכוי הפחד. כדי לשרוד את אימת הלחימה [,] עליו להיות בעל רוח לחימה בלתי מנוצחת, שניתן להשיגה רק באמצעות ניצחון צבאי ואימונים מתישים. לחייל יש רק מטרה אחת: "המטרה שלשמה חייל מגויס, לבוש, חמוש ומאומן, כל מטרת השינה, האכילה, השתייה והצעידה שלו היא פשוט שיילחם במקום הנכון ובזמן הנכון".

— Clausewitz condensed, ספריית הקונגרס, עמ' 13.

מורל עובדים

מורל העובדים הוכח כבעל השפעה ישירה על הפרודוקטיביות, והוא אחד מאבני היסוד של העסק.

הערות שוליים

1. Alexander H. Leighton, Human Relations in a Changing World: Observations on the Uses of the Social Sciences (1949)