אידאולוגיה

אִידֵאוֹלוֹגְיָה (מיוונית: Ιδεολογία) היא אסופה של רעיונות ותפיסות חיים ערכיות, המהווים יחדיו משנה רעיונית בתחום מסוים.

ערך זה עוסק בשם כולל לאסופת רעיונות ותפיסות עולם. אם התכוונתם לעיתון של אליעזר בן-יהודה, ראו השקפה (כתב עת).

לאידאולוגיה כוח רב הן כמניע אישי והן כמניע חברתי, והיא יכולה לשנות את חייו של אדם מן הקצה אל הקצה, וכן את פני החברה לאורך ההיסטוריה.

קיים קושי אמיתי להגדיר את המונח "אידאולוגיה" בגלל העובדה שהוא משמש בימינו להגדרת קשת רחבה מאוד של מחשבות, תנועות, איגודים, תנועות פוליטיות ותפיסות עולם. אם נחזור אל השורשים של הגדרת המונח על ידי סוציולוגים, ניתן יהיה להגדיר את האידאולוגיה בעיקר על פי המבנה שלה, הדרישות שלה ממאמיניה, והדרך בה היא מגדירה את המציאות העכשווית והמבוקשת. אידאולוגיה היא ביטוי מילולי של ערכים, סנטימנטים ואינטרסים של מנסח או מקבל רעיון ניהול חיים. ניתן להגיד כי אידאולוגיה היא השקפת עולם כוללת, המתייחסת למציאות בעבר, בהווה ובעתיד, ומטרתה היא ליצור מסגרת רעיונית המאפשרת לאדם לארגן ולהבין את העולם שבו הוא מתקיים ולפעול לשינויו או לשימורו.

המונח ה"אידאולוגיה" הופיע לראשונה בכתביו של המהפכן הצרפתי אנטואן דסוט דה טרסי (Antoine Desutte de Tracy) שהשתמש בצירוף המונחים idea – logus על מנת ליצור תחום ידע חדש – מדע הרעיונות. מטרתו הייתה ליצור שיטה מבוססת, שתאפשר לזהות רעיונות נכונים, באופן מדעי. דה טרסי טען שבצורה זו ניתן יהיה להשתמש בהיגיון בממשל על מנת לשפר את מצבה של החברה ככלל. ברוחה של תנועת הנאורות, שאף דה טרסי לשפוך אור על פינות חשוכות של ידע על מנת ליצור מדד ומשקל ליכולת אינטלקטואלית וזאת על מנת להגיע אל "האמת המוחלטת". האידאולוגיה של דה טרסי הייתה פילוסופיה דמוקרטית: הסברת רעיונות כך שיהיו מובנים ובשימוש על ידי כל אדם. היא נועדה לפשט את המציאות, ליצור בה אחידות ולהפוך אותה למובנת יותר.

אנשים וחברות בתקופות שונות, נחלקים במידת אדיקותם באידאולוגיה כלשהי, לבין חיים פשוטים יותר בהם האידיאלים לא תופסים מקום משמעותי בתודעה ובחברה.

הסוציולוגים חלוקים בדעתם לגבי השפעתן של אידאולוגיות על התפתחות החברה. ענף בסוציולוגיה, הסוציולוגיה של הידע, עוסק גם בניתוח של מקורן של אידאולוגיות, דרכי התעצבותן והשפעתן.

תפקידן של אידאולוגיות בעיצוב החברה

סוציולוגים נחלקים ביניהם בשאלה מהו משקלה של האידאולוגיה בעיצוב פני החברה, ומתחלקים למטריאליסטים ולאידיאליסטים.

מטריאליזם

המטריאליזם טוען כי לאידאולוגיות, כמו לשאר האלמנטים התרבותיים והרוחניים, השפעה פחותה על עיצוב המציאות החברתית, והשפעה זו שמורה לגורמים חומריים (לרוב כלכליים).

אחד התאורטיקנים המטריאליסטים הבולטים ביותר הוא קרל מרקס. לפי מרקס, האידאולוגיה, כמו תחומים רבים נוספים, אינה אלא חלק ממבנה העל של החברה, שמטרתו יצירת תודעה כוזבת בקרב המעמדות הנמוכים וביסוס ההגמוניה של המעמדות השולטים. האידאולוגיה, לפי מרקס, אינה כוח מניע בחברה אלא תוצר של הכוחות המניעים האמיתיים – כוחות הייצור. (לפירוט יתר על גישה זו, ראו מרקסיזם: תיאור החברה והחיבור האידאולוגיה הגרמנית).

אידיאליזם

סוציולוגים אידיאליסטיים מייחסים משקל רב לתרבות ולרוח, ובכלל זה גם לאידאולוגיות, בעיצוב פני החברה.

סוציולוג שנודע בשל עמדותיו האידיאליסטיות הוא מקס ובר. לפי ובר, לתפיסות ערכיות בכלל ולאידאולוגיות בפרט משמעות מכריעה על עיצוב פני החברה. כך, למשל, מסביר ובר את התפתחות הקפיטליזם ברפורמציה, שהיא תנועה אידאולוגית דתית.

כל אידיאליסט, בין אם הוא דתי ובין אם הוא חילוני, מאמין בכל ליבו בצדקת דרכו ויפעל תמיד לפי דרך זו. האידיאליסט הקיצוני, הפנאט, אף יהיה מוכן לפגוע באחרים או להקריב את עצמו למען המטרה המקודשת ומתוך אמונה שהוא פועל בשם האמת ו"הדרך האחת והנכונה". ההבדל, אפוא, בין אידאולוגיה חילונית לאידאולוגיה דתית, אינו במהות. ההבדל הוא רק בנימוק לצדקת הדרך.

האידאולוגיה החילונית מנמקת את עצמה, בכך שהיא צודקת (אם כי הדבר עומד בסתירה לרעיון האפולוגטי). דוגמאות: הקומוניסט מטיף לשוויון, ומנמק, ששוויון זהו צדק חברתי. הנאצי מדבר על השמדת היהודים, ומנמק, שהחברה הרצויה היא חברה בלי יהודים. איש השמאל מטיף לשלום ואחווה בין בני האדם, ומסביר שכך אמורה להיראות החברה האנושית הרצויה.

האידאולוגיה הדתית, לעומת זאת, מוסיפה פן נוסף להצדקתה, נוסף על הצדק החברתי, והוא רצון האל. האידיאליסט הדתי ינמק את כל מעשיו, בכך, שנוסף על כך שהם צודקים, הם גם מהווים את הגשמת רצון האל. דוגמאות: יהודי ציוני-דתי יתיישב בשטחים, בנימוק שהאל נתן את הארץ ליהודים. יהודי חרדי יתבדל מהחברה החילונית, בנימוק שזו חברה החוטאת לאלוהים. פונדמנטליסט מוסלמי יבצע פיגוע התאבדות בנימוק שזהו רצון האל.

המאה ה-19: לידת האידאולוגיה

המאה ה-19 ראתה סדרה של שינויים שהובילו לעליית כוחה של האידאולוגיה: מעמד הביניים נכנס אל הזירה הפוליטית כמשתתף פעיל (ולקראת סוף המאה, גם מעמד העובדים), בכל רחבי העולם המערבי נראו תהליכים של עיור מואץ והגירה של אוכלוסייה מן הכפר אל העיר. התיעוש התפשט והתרחב אל כל ענפי המשק. שילובם של התיעוש והעיור גרר שינוי מוחלט בכל היבט של חיי האנשים בני אותה תקופה. במקום הקהילתיות התומכת והאינטימית שאנשים היו רגילים לה – צמחו ניכור, תחושות של חוסר אונים ואנונימיות. החיים הפכו למורכבים, ממודרים ולא אישיים. המודרניזציה הביאה עימה גם ירידה בכוחה של הדת וחילון גובר והולך בקרב שכבות האוכלוסייה השונות. את מקומה של הדת הנסוגה מילאה האידאולוגיה. היא מילאה צרכים שנותרו ללא מענה, בכך שפעלה ליצור סדר בעולם חדש וסבוך זה, ובכך שהפכה אנשים בודדים מנותקים מקהילתם האינטימית, לחלקים משלם גדול יותר. האוריינות הגוברת בקרב כל שכבות האוכלוסייה, והעלייה התמידית ברמת ההשכלה סייעו להתפשטותן של האידאולוגיות בקרב אנשים בעלי רמת הכנסה נמוכה וגבוהה כאחד וחברי מעמדות שונים.

המאה ה-20: תור הזהב של האידאולוגיה

המאה ה-20 הייתה מאה רוויה באידאולוגיות, שהשפיעו רבות על מהלך ההיסטוריה. במקומות שונים בעולם, בעיקר באירופה, קמו אנשים רבים ששאפו לשנות את פני החברה שחיו בה והקימו תנועות אידאולוגיות שפעלו להגשמת החזון. תנועות אלה יצאו למלחמות עקובות מדם נגד השלטונות הקיימים ונגד מתנגדיהן, חוללו מהפכות, ולעיתים הפעילו טרור ושפכו הרבה דם בדרך להגשמת החזון. באחדים מן המקרים, שפיכת הדם לא הייתה רק אמצעי, אלא מטרה מקודשת בפני עצמה. ניתן לציין מספר אידאולוגיות שהשפיעו במיוחד על מהלך ההיסטוריה במאה האחרונה, שכן הצליחו להשיג את מטרותיהן המהפכניות, לפחות באופן חלקי, ואף התפשטו לארצות רבות, ואלו הן: הסוציאליזם שהצליח כקומוניזם ברוסיה וכסוציאל-דמוקרטיה במערב אירופה, הפאשיזם שהתפתח בראשית המאה העשרים והצליח במיוחד באיטליה, ובגרמניה כנאציזם, הליברליזם שהשפיע על כל המערב ותרם הן ליצירת הסוציאל-דמוקרטיה והן השפיע רבות בארצות הברית, הלאומיות המודרנית שנחלה הצלחה רבה הן במאה ה-19 והן במאה ה-20. אלו הן חלק מן ההשפעות של האידאולוגיות הללו על ההיסטוריה:

הסוציאליזם:
- בגרסתו המהפכנית הביא הסוציאליזם למהפכת אוקטובר בשנת 1917 ברוסיה, שהביאה להקמתה של ברית המועצות, שהייתה אחת משתי המעצמות הגדולות והחזקות בעולם בכשבעים השנים הבאות, לצד ארצות הברית. ברית המועצות, במיוחד תחת סטלין, הייתה דוגמה בולטת למדינה טוטליטרית, שהיא פרי יצירתה של המאה ה-20.
- לאחר מלחמת העולם השנייה הסוציאליזם הלא מהפכני התממש בצורת מדינות הרווחה הסוציאל-דמוקרטיות במערב ומרכז אירופה. מדינת הרווחה יצרה מודעות למחויבות המדינה לרמת חייהם של אזרחיה ולצדק חברתי. מדינות הרווחה הביאו, בין השאר, לצמצום משמעותי של הפערים החברתיים ולטשטוש המעמדות החברתיים-כלכליים תוך שמירה על הדמוקרטיה וזכויות הפרט.
הנאציזם (הנגזר מהפאשיזם) הביא בסופו של דבר לפרוץ מלחמת העולם השנייה, שהייתה המלחמה הקשה והנוראה ביותר שידע העולם. הנאציזם חולל את השואה שהייתה אחת מן הזוועות הקשות ביותר בתולדות האנושות.
הלאומיות הביאה לשינויים רבים בעולם עוד במאה ה-19, והיא אחראית ליצירת מדינות הלאום, והייתה בין הגורמים לתהליכי חילון ולשינויים רבים נוספים. הלאומיות הייתה גם גורם מרכזי שהביא למלחמת העולם הראשונה, ובצורתה הקיצונית כפאשיזם, הביאה כאמור גם למלחמת העולם השנייה.

הציונות היא דוגמה מיוחדת לתנועה לאומית שהגיע לשיאה במאה ה-20 כאשר הצליחה להביא להקמתה של מדינה יהודית לבני העם היהודי בארץ ישראל אחרי 2,000 שנה שבהן העם היהודי היה מפוזר בכל העולם.

מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 התפשטה התפיסה כי ירדה קרנן של האידאולוגיות כדרך ליצירת שינוי פוליטי או חברתי, בעיקר עקב תפיסת המחיר שהן גובות מן החברה, וחוסר היכולת שלהן לממש את האוטופיות שהן שואפות לממש. מידע נוסף על נושא זה ניתן למצוא בעיון ברעיון "קץ האידאולוגיה" משנות ה-50 של המאה ה-20, ועליית הפוסט מודרניזם.

טרי איגלטון, אידאולוגיה, הוצאת רסלינג, 2006.
לואי אלתוסר, על האידאולוגיה, מצרפתית: אריאלה אזולאי, תל אביב: הוצאת רסלינג, 2003.
אנדרו הייווד, אידאולוגיות פוליטיות מודרניות (מהדורה שישית, תרגם: יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן ), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2019.
ברוך זיסר, על ימין ועל שמאל, שוקן, ירושלים ותל אביב, תש"ס.
אשר עידן, מהי אידאולוגיה?, דביר, תשנ"א.

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

סגירה

מי הם בעלי החזון : על האידאולוגיות של פוליטיקאים ישראליים שונים
דוד גורביץ ודן ערב, דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "אידאולוגיה", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
topic/Ideology-philosophical-movement אידאולוגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)