Loading AI tools
הפרעת אישיות המאופיינת בגרנדיוזיות, דרישת הערצה וחוסר באמפתיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפרעת אישיות נרקיסיסטית (באנגלית: Narcisistic Personality Disorder; בראשי תיבות: NPD) היא הפרעת אישיות המתבטאת בדפוס מתמשך של התנהגות חריגה המאופיינת ברגשות מוגזמים של חשיבות עצמית גרנדיוזית, צורך מוגזם בהערצה, ויכולת נמוכה לגלות אמפתיה כלפי אחרים. היא מסווגת ב-DSM 5 באשכול B של הפרעות האישיות. הלוקים בה משקיעים זמן רב בחשיבה ובפנטזיות על השגת כוח, או על השגת הצלחה, או על המראה שלהם,[2] לעיתים תוך ניצול הסובבים אותם.[2] ההתנהגות מתחילה בדרך כלל בבגרות המוקדמת, ומשפיעה על הלוקים בה בכל תחומי החיים. יש להבחין בין נרקיסיזם מהסוג השכיח בגיל הנעורים לבין נרקיסיזם המתאפיין ביכולת הסתגלות מוגבלת ובנוקשות מחשבתית המאפיינת בני נוער שעתידים לפתח את ההפרעה.[3]
הטיפולים בהפרעה זו לא נחקרו היטב.[4] ההפרעה תוארה לראשונה בשנת 1925 על ידי רוברט ואלדר, והמונח "הפרעת אישיות נרקיסיסטית" נטבע לראשונה על ידי היינץ קוהוט בשנת 1968.[5] הביטוי "נרקיסיסט" נתפס כמילת גנאי, והשימוש בו מתייג אנשים באופן שלילי, אף שחלקם יכולים להיות מקסימים, מוכשרים ומצליחים על פי אמות מידה חברתיות.[6]
מקור המונח באגדה המספרת על נסיך יווני יפה-תואר בשם נרקיסוס, ששבר את ליבם של כל כך הרבה עלמות ועלמים, שנמסיס, אלת הנקמה, הענישה אותו בכך שהתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה ולא יכול היה להינתק ממנה עד שגווע. על שמו מכונה אדם המאוהב בעצמו "נרקיסי", כתרגום לשם התואר הלועזי "נרקיסיסט" (בעברית מופיע לא פעם "נרקיסיזם", וכן צורות שגויות שיש להימנע מהן: "נרקסיזם", "נרקסיסט", "נרציצסט", או בכתיב שגוי שכיח נוסף: "נרציסט").[7]
הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאובחנת כאשר מתקיים דפוס נרחב של פנטזיות או התנהגויות גרנדיוזיות, צורך בהערצה והיעדר אמפתיה. דפוס זה מתחיל בבגרות המוקדמת ומתקיים בהקשרים רבים. לאנשים הסובלים מההפרעה ישנה, בדרך כלל, תחושת עליונות מעוותת, הם מבטאים יהירות רבה, ומחפשים דרכים לשלוט על הסובבים אותם.[8] על פי DSM-5, על מנת שתכונה מסוימת תשמש כסימפטום לאבחנה, עליה לחרוג באופן מובהק ומהותי מהנורמות החברתיות של האדם.[9] דפוס זה מתבטא בחמישה או יותר מהסימפטומים הבאים:
הביקורת הקריטית ביותר על הקריטריונים הפסיכיאטריים אומרת שבהפרעת אישיות נרקיסיסטית מדגישים את המאפיינים הגרנדיוזיים הגלויים בנרקיסיזם, ומתעלמים מהפגיעוּת ומהמופעים הסמויים, הקשים יותר לאיתור.[10] הביקורת על הגדרות המתמקדות רק בביטויים הגלויים של הנרקיסיזם הובילה לאחרונה לניסוח חלק חדש בלקסיקון הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM-5), שבו שונו הקריטריונים. אף על פי שאבחון של הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינו מתבצע באמצעות הקריטריונים הבאים, הוא הוסף ל-DSM על מנת לעודד מחקר על הדרך שבה ניתן יהיה ליישם אותם בפרקטיקה הקלינית. להלן הניסוח המלא של הקריטריונים האלטרנטיביים להפרעת אישיות נרקיסיסטית (section III):[10]
א. פגיעה מתונה או חמורה בתפקוד האישיות, שמתבטאת בקשיים לפחות בשניים מתוך ארבעת התחומים הבאים:
ב. בנוסף, מתקיימות שתי תכונות אישיות פתולוגיות:
אף על פי שה-DSM-5 מתייחס להפרעת אישיות נרקיסיסטית כהפרעה הומוגנית, ישנה ספרות מקצועית עשירה התומכת בקיומם של תת-סוגים.[11] מאמר מדעי משנת 2015 הציע שתי וריאציות עיקריות של נרקיסיזם: תת-סוג אחד הוא "גלוי" או "גרנדיוזי", ומאופיין בגאווה, מוחצנות ואומץ. תת-סוג שני הוא "סמוי" או "פגיע", ומאופיין בביישנות, במופנמות וברגישות גבוהה לעלבונות.[11] "נרקיסיזם גרנדיוזי" מתבטא בגרנדיוזיות גלויה, ברצון עז לתשומת לב, בתחושת זכאות, וברמות חרדה נמוכות. אנשים עם תת-סוג זה יכולים להיות מקסימים מבחינה חברתית, אך הם נוטים ליצור קשרים חברתיים או אינטימיים רק אם האחר מתאים לקידום מטרותיהם או לחיזוק דימויים העצמי. בני אדם הנמצאים איתם בקשר חשים פעמים רבות בקרירות רגשית או בהיעדר עניין הדדי.[4] הפסיכיאטר גלן גבארד תיאר את התת-סוג שהוא כינה "תת-מודע" כגרנדיוזי, יהיר, ועבה עור.[12] התת-סוג של "נרקיסיזם סמוי" כרוך ברמה מודעת של חוסר אונים, ריקנות, הערכה עצמית נמוכה ובושה. סוג זה של נרקיסיזם יכול למשל להתבטא בהתנהגות של הימנעות ממצבים חברתיים בהם ההערצה שהם צריכים או מצפים לה אינה אפשרית, או בפחד מלהיות מובך. הם לא ידווחו על הצדדים הגרנדיוזיים באישיותם, אך עדיין יגלו כמיהה חבויה לשליטה באובייקט.[13] אנשים עם תת-סוג זה הם מאופקים, לעיתים קרובות ביישנים, רגישים מאוד לעלבונות, ושומרים על תחושת גרנדיוזיות סמויה. גבארד תיאר תת-סוג שהוא כינה "היפר-ויגילינט" כנפגע בקלות, רגיש, וביישן.[12][13]
תת-סוג זה תואר לראשונה על ידי אוטו קרנברג בשנת 1984.[14] נרקיסיזם ממאיר מאופיין בהתנהגות לא מוסרית, אלימה וסדיסטית, שמטרתה להגן על תחושת ערך עצמי מנופחת. אדם הלוקה בסוג זה של נרקיסיזם מאופיין במניפולטיביות, חיפוש כוח ושליטה בהקשר הבין-אישי, חשיבות עצמית קיצונית, והיעדר חרטה. הוא מתקשה לחשוב באופן אמפתי על האנשים בסביבתו, ממעיט בערכם, מזלזל בהם ויוצר להם דה-הומניזציה. רמת העוינות שלו עלולה לעלות לאורך זמן. אוטו קרנברג טען כי נרקיסיזם ממאיר מהווה צורה מעט פחות פתולוגית של פסיכופתיה.[15] נכון לשנת 2022 אין כלי אבחון או כלי לדיווח עצמי שניתן לאבחן באמצעותו נרקיסיזם ממאיר. קיים רק גוף קטן של ידע היסטורי ותאורטי על תת-סוג זה.[14]
אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית נוטים להגזים בהערכת יכולותיהם והישגיהם, עשויים להיראות יומרנים ורברבנים ומצפים שאחרים יכירו ביכולותיהם. תחושה זו של עליונות עלולה לגרום להם להשתלט על שיחות[16] או להיות חסרי סבלנות, או להפגין בוז כאשר אחרים מדברים על עצמם.[9] כאשר יהירותם נפגעת מביקורת אמיתית או מדומה, הכעס שלהם יכול להיות חסר פרופורציות לאירוע.[9] הערכתם העצמית של נרקיסיסטים יכולה להיות לפעמים גבוהה, ולפעמים נמוכה, או לנוע בין שני קצוות אלה.
בעקבות כך, אנשים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולים להיראות שתלטנים, מאשימים, שקועים בעצמם, לא סובלניים לצרכים של אחרים ולהשפעה של התנהגותם על אחרים, ולהתעקש שאחרים יראו אותם כרצונם.[9] נרקיסיסטים משתמשים באסטרטגיות שונות כדי להגן על תחושת העליונות שלהם, וזאת לעיתים קרובות על חשבון אחרים. הם עשויים להמעיט מערכם של אחרים על מנת לווסת את ההערכה העצמית ולשמור על תחושה של עליונות, ולעיתים קרובות הם מגיבים לפידבקים שהם תופסים כאיום בכעס ובעוינות.[17] הם עשויים להאדיר את עצמם באמצעות התחייבות למטרות לא מציאותיות, לקחת קרדיט מוגזם על הצלחה,[17] להפגין עיוותים ביחס לביצועים שלהם,[18] ולהשתמש בטקטיקות שונות של הונאה עצמית על מנת לשמור על תחושת עליונות ומיוחדות.[19] מאחר שהאגו השביר של אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא בעל רגישות גבוהה לביקורת או לתבוסה מדומה, יש להם נטייה להרגיש רגשות של בושה, השפלה, וחוסר ערך באירועים מינוריים או מדומים.[16] הם בדרך כלל מסווים את רגשותיהם מאחרים באמצעות ענווה מזויפת, נסיגה חברתית, או שהם עשויים להגיב בהתפרצויות זעם, התרסה, או באמצעות נקמה.[20] בניגוד לכך, תקופות ממושכות של גרנדיוזיות עשויות לגרום אצלם למצב רוח היפומאני.[9] נרקיסיסטים מאופיינים לעיתים קרובות בתחושת זכאות יוצאת דופן. הם מצפים שצורכיהם יסופקו, ומופתעים וכועסים כאשר הדבר אינו קורה. למשל, הם עשויים להניח שאינם צריכים לחכות בתור ושאחרים צריכים לוותר על סדר העדיפות לטובתם. תחושה זו של "מגיע לי", בשילוב עם היעדר רגישות לצורכי אחרים ולרצונותיהם, מביאים אותם לנצל את הסובבים אותם.[9] לעיתים קרובות הם מתעקשים רק "על הטוב ביותר" (רופא, עורך דין, מספרה, מוסדות וכדומה), ונוטים לזלזל באלה שמאכזבים אותם.[9]
על פי ה-DSM-5: "אנשים רבים ומצליחים מאוד מפגינים תכונות אישיות שיכולות להיחשב נרקיסיסטיות, אך רק כאשר תכונות אלה אינן גמישות או הולמות, מתמשכות, וגורמות לליקוי תפקודי משמעותי או למצוקה סובייקטיבית, ולא ניתן להסבירם על ידי הפרעה אחרת, הן מהוות הפרעת אישיות נרקיסיסטית".[9]
ביטחון יתר נוטה להפוך אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית לשאפתניים מאוד, אך זה לא מוביל בהכרח להצלחה או להישגים מקצועיים גבוהים.[9] הסובלים מההפרעה עשויים לגלות מוטיבציה נמוכה להשתתפות בתחרויות או לסרב לקחת סיכונים כדי להימנע מכישלון. בנוסף, אי היכולת שלהם לסבול ממכשולים, ממחלוקות או מביקורת, יחד עם חוסר אמפתיה, מקשים עליהם לעבוד בשיתוף פעולה עם אחרים או לשמור על יחסים מקצועיים יציבים וארוכי טווח עם הממונים עליהם והעמיתים שלהם.[9] הפרעה זו נקשרת גם לאנורקסיה נרבוזה ולשימוש לרעה בסמים, בייחוד קוקאין.[9]
מעריכים כי הנרקיסיזם הוא מנגנון הגנה פסיכולוגי הבא להגן על ערכו ושלמותו של האגו מפני איומים מבחוץ (ראו תת-פרק: הערכה עצמית סמויה).[7] קטס דה-וריז טוען כי הנרקיסיסטים חשים שהם יכולים לסמוך רק על עצמם ושאסור להם להזדקק לאהבה ולנאמנות של איש.[21][22] הם מעמידים פנים שהם מספקים את עצמם, אך בעומק ליבם חשים נחיתות וריקנות. כדי להתמודד עם תחושות אלה ולכסות עליהן, עסוק הנרקיסיסט בביסוס כוחו, יופיו, מעמדו, יוקרתו ועליונותו. בה בעת מצפה הנרקיסיסט מהאחרים לקבל את עליונותו ולספק את צרכיו הנרקיסיסטיים.[21][22]
פרפקציוניזם עם סטנדרטים גבוהים ואידיאלים גבוהים נחשב זה זמן רב לחלק משמעותי בתפקוד של הסובלים מההפרעה. חלקם עשויים לדבר בפתיחות על הפרפקציוניזם שלהם, ואחרים מהססים ושומרים זאת בסוד.[23]
יואיט ופלט (1991) הציעו כי לפרפקציוניזם שלושה ממדים: (1) פרפקציוניזם המכוון כלפי העצמי (self-oriented perfectionism), המתבטא בהצבת סטנדרטים בלתי ריאליים, בבדיקה עצמית אינטנסיבית ובפחד מטעויות או מכישלונות בתחומים שונים. (2) פרפקציוניזם המכוון כלפי האחר (other-oriented perfectionism) – גורם בין-אישי שקשור להערכת האדם את האחרים המשמעותיים בחייו באופן מחמיר. (3) פרפקציוניזם המוכתב על ידי החברה (socially prescribed perfectionism), שמשמעותו צורך של אדם למלא אחר ציפיות גבוהות מאוד, שעל פי תפיסתו אנשים מציבים לו.[24] צורך זה מבוסס על אמונה לא-רציונלית שלאחרים יש ציפיות מופרזות ממנו, ושהוא חייב לעמוד בהן לצורך אישור וקבלה.[24] ממד נוסף של פרפקציוניזם לא-מסתגל מתואר כהצגה עצמית פרפקציוניסטית (perfectionist self-presentation) הכרוכה בקידום תדמית פומבית של שלמות והימנעות מהצגה ומחשיפה של פגמים וחוסר שלמות.[25]
מחקר מטא-אנליזה, שבחן מידע מתוך 30 מחקרים, מצא כי פרפקציוניזם המכוון כלפי העצמי וכלפי האחר היה קשור לגרנדיוזיות נרקיסיסטית, בעוד שפרפקציוניזם המוכתב על ידי החברה היה קשור לפגיעות נרקיסיסטית. הצגה עצמית פרפקציוניסטית הייתה משותפת גם לגרנדיוזיות וגם לפגיעות.[25]
על פי תיאוריות מקובלות בפסיכולוגיה חברתית, כלל התכונות האישיות מסתכמות בשני ממדי-על: (1) חברתיות (communion), הכוללות תכונות הנוגעות ליחסים חברתיים, כמו חום, ידידות או הגינות; (2) יכולת (agency), הכוללת תכונות המבטאות יעילות ויכולת ביצוע, כמו אמביצה ודעתנות.[26] בספרות המקצועית נקראים לעיתים המושגים הללו "The Big Two".[26]
חלק מהחוקרים מחלקים את ממד החברתיות לשניים: תכונות הקשורות ליחסי חברות וידידות, ותכונות הקשורות למוסריות ולהגינות.[27] על פי טענה זו הועמדו שלושה ממדי-על: חברתיות (communion), מוסריות (morality) ויכולת (agency).[27] למשל, במסגרת מודל הפיוס מבוסס הצרכים של נדלר ושנבל, נטען כי כאשר אחד הממדים נפגע בעת קונפליקט, המעורבים חשים צורך לשקם אותו והם פועלים כדי למלא את הצורך. כך אדם שחש במהלך קונפליקט כי היכולת שלו נפגעה, יפעל כדי להשיב לעצמו את תחושת היכולת.[28]
אחד הממצאים העקביים ביותר בספרות המקצועית הוא שנרקיסיסטים תופסים את עצמם כאנשים עם תכונות "יכולתיות" (agentic self-views), יותר מאשר חברותיות או מוסריות. הם מדרגים את עצמם כאינטליגנטים יותר, מוחצנים יותר ופתוחים יותר לחוויות, אך אינם מדרגים את עצמם כמוסריים יותר, או נעימים יותר מהאדם הממוצע, ואפילו פחות.[29] הדבר מעיד, בין היתר, על כך שההערכה העצמית הגבוהה של נרקיסיסטים נעוצה בהישגים ובכישורים, ולא במערכות יחסים או ביכולות חברתיות או מוסריות שלהם. ממצא זה נמצא גם ברמה הלא-מודעת (Implicit attitudes), דבר המעיד על כך כי האוריינטציה הזאת מושרשת באישיותם.[30] כלומר, נרקיסיסטים שמים דגש על מטרות שיקדמו אותם ("יכולתיות") לעומת מטרות מוסריות או חברתיות ("להסתדר עם אחרים").[31]
הפרעת אישיות נרקיסיסטית נלווית לעיתים קרובות להפרעות אחרות, במיוחד הפרעות בשימוש בחומרים פסיכואקטיביים, בהפרעה דו-קוטבית, בדיכאון קליני, בהפרעות חרדה, בהפרעות אכילה,[32] בהפרעת דחק פוסט-טראומטית, ובהפרעות אישיות אחרות.[33][34] הפרעות נלוות אלה הן שמובילות לעיתים קרובות אנשים עם ההפרעה לטיפול פסיכולוגי. דרגת התחלואה הכפולה קשורה לחומרת ההפרעה.[35] הפרעת אישיות נרקיסיסטית יכולה להתרחש יחד עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, הפרעת אישיות היסטריונית, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות סכיזוטיפלית, והתנהגות פסיבית-אגרסיבית, עם שיעורים שעולים על 50%.[36] מחקר אחד שנערך על הקהילה מצא כי 39% מהסובלים מהפרעת אישיות גבולית סבלו גם מהפרעה זאת.[33] לתחלואה עם הפרעת אישיות אנטי-חברתית יש השפעה שלילית חמורה ביותר על הפרוגנוזה.
תתי הסוגים של ההפרעה, נרקיסיזם סמוי וגלוי, קשורים לדפוסים שונים של תחלואה נלווית.[37] חרדה ודיכאון הם הפרעות שכיחות יותר בקבוצת הנרקיסיסטים הסמויים, כמו גם פגיעה עצמית לא-אובדנית וניסיונות התאבדות.[38][39] לעומת זאת, אלו עם תת-סוג גלוי עשויים להיות חופשיים יחסית ממצוקה סובייקטיבית, אלא אם כן הם מתמודדים עם כשלים מקצועיים או בין-אישיים.[40] תכונות גרנדיוזיות קשורות יותר לשימוש לרעה בסמים ואלכוהוליזם, כמו גם להפרעת אישיות אנטי-חברתית והפרעת אישיות פרנואידית.[41]
שכיחות ההפרעה נאמדת בכ-1% מהאוכלוסייה הכללית, ובין 1-15% במסגרות קליניות (למשל, מסגרות גמילה).[42] נכון לשנת 2018, שכיחות ההפרעה בכלל האוכלוסייה היא בין 0.8% ל-6.2%.[43][44] ההפרעה (או מאפיינים שלה) שכיחים מאוד במסגרות צבאיות, עד כדי שיעור של 20%.[45] מוערך כי בקרב תלמידי שנה א' לרפואה, שכיחות ההפרעה היא 17%.[45] ההפרעה גם שכיחה במסגרות פורנזיות, כגון בתי סוהר, ומשוערת בשיעור של כ-6%.[45] בשנת 2008, ההימצאות המצטברת (lifetime prevalence) של ההפרעה בארצות הברית הייתה 6.2% (כ-7.7% בקרב גברים, ו-4.8% בקרב נשים).[33][46] בשנים האחרונות נשמעו טענות שונות כי חלה עלייה משמעותית בהפרעה בקרב נשים ובני נוער, אך על פי ניתוח-על שבחן מידע מתוך 355 מחקרים, נמצא כי זה לא בא לידי ביטוי בנתונים וכי ההבדלים המגדריים והשכיחות נותרה יציבה יחסית לשני המינים לאורך זמן (מ-1990 עד 2013) ועל פני קבוצות גיל שונות.[46]
במחקר שנערך בישראל על גברים שהתאבדו במהלך שירותם הצבאי בצה"ל נמצא כי ל-23.3% מהם הייתה הפרעת אישיות נרקיסיסטית או תכונות של ההפרעה.[47] במחקר נוסף שנערך בישראל נמצא כי התכונות השכיחות ביותר בקרב מתאבדים בצבא היו תכונות נרקיסיסטיות (14.1%).[48] הפרעת אישיות נרקיסיסטית אינה בהכרח עוברת רמיסיה בגיל מתקדם. גיל הביניים הוא תקופה קריטית במיוחד להחמרה של הפרעת אישיות זו, והיא גם נמצאה בקרב קשישים.[23] הבדלים תרבותיים והתמודדות עם קשיי הסתגלות לאחר הגירה או מעבר, גם הם יכולים להסלים תגובות נרקיסיסטיות ותכונות פתולוגיות נוספות.[23]
הגורם הספציפי שמוביל להתפתחות ההפרעה אינו ידוע.[49] מומחים נוטים ליישם מודל ביופסיכוסוציאלי הדוגל בגישה העקרונית כי שילוב של גורמים נוירוביולוגיים, גנטיים, פסיכולוגיים, חברתיים, וסביבתיים תורמים להתפתחותה של ההפרעה.[50]
לפי פרויד, קוהוט וקרנברג, תהליכי הליבה של הפרעת אישיות נרקיסיסטית מייצגים מאמצים לשמור על תחושת עליונות, או להשיב אותה. תהליך זה בדרך כלל מכונה 'מסכה'. על פי תיאור שנוצר מתצפיות קליניות, אנשים נרקיסיסטיים שואפים לשמור על מראה חיצוני גרנדיוזי, כאשר עמוק בתוכם הם מרגישים מאוימים, נחותים ושבריריים. מודלים אמפיריים מענף פסיכולוגיה חברתית מציעים ארגון אישיות דומה. התיאוריה של רודוולט ומורף ממשיגה את האישיות באמצעות המאמצים האופייניים שאדם נוקט כדי לבנות, לשמור, להגן ולשפר השקפות עצמיות רצויות. בתיאוריה 'העצמי' נתפס כרשת עיבוד קוהרנטית ומאורגנת של ייצוגים ותהליכים קוגניטיביים, רגשיים, ומוטיבציוניים הנמצאים באינטראקציה מתמדת עם הסביבה החברתית. עם זאת, מכיוון שנרקיסיסטים מאופיינים בחוסר רגישות כלפי אחרים, ניסיונות הבנייה העצמית שלהם נפגעים לעיתים קרובות. לפיכך, אף שבטווח הקצר אסטרטגיות נרקיסיסטיות בדרך כלל עוזרות להם לווסת את ההערכה העצמית, הם משפיעים לרעה על הקשרים הבין-אישיים שלהם בטווח הארוך, ובאופן אירוני מערערים את התפיסות שהם מתאמצים ליצור ולתחזק. התוצאה היא איפוא, מצב כרוני של תפיסה עצמית גרנדיוזיות אך פגיעה שנמצאת תחת בנייה מתמדת.[51][52]
לתיאוריה מספר מרכיבים עיקריים:[53]
ישנם מספר ראיות לכך שהפרעת אישיות נרקיסיסטית מקורה בגנים תורשתיים, ושסביר יותר שההפרעה תתפתח אצל אנשים שיש להם היסטוריה משפחתית של ההפרעה.[54]
מחקר שנערך בשנת 2001 קבע כי להפרעת אישיות נרקיסיסטית יש תורשתיות גבוהה בשיעור של 66%.[55] מחקר תאומים נוסף מצא קשר של 43.6% בין תורשתיות להפרעת אישיות נרקיסיסטית.[56]
עם זאת, טרם נקבעו הגנים הספציפיים והאינטראקציות הגנטיות שתורמים להתפתחות ההפרעה, וכיצד הם עשויים להשפיע על התהליכים הפיזיולוגיים וההתפתחותיים שבבסיס מצב הזה.
גורמים סביבתיים וחברתיים נחשבים גם הם כבעלי השפעה משמעותית על התפתחותה של ההפרעה. נמצא שיש לסגנון ההורות תפקיד חשוב בהתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית, הפיזית והחברתית של הילד.[57]
גלן גבארד מזהה את הגורמים הבאים בספרו "טיפול בהפרעות נפשיות" כגורמים סביבתיים שתורמים להתפתחות ההפרעה:[58]
הפרעת אישיות נרקיסיסטית כפי שהיא מתוארת על ידי DSM-5 קשורה לעמדות והתנהגויות חסרות רגישות כפי שהן לעיתים מתבטאות במניפולטיביות, בהתנהגות אנטי-חברתית, ובנצלנות. מחקרים הראו כי הפרעת אישיות נרקיסיסטית ניתנת לזיהוי באוכלוסייה פורנזית (קרי: עבריינית-פסיכיאטרית).[59][60][61][62]
שתי תיאוריות מרכזיות הוצעו במחקר על מנת להסביר את התוקפנות שעשויה לנבוע מהפרעת האישיות:
תאוריית פגיעות מבנה האגו (Threatened Egotism Theory) – לפי תאוריה זו האלימות מואצת כתוצאה מתחושת איום אנוכית (הערכה עצמית גרנדיוזית שאינה מקבלת תמיכה מאחרים בסביבה) ולא כתוצאה מהערכה עצמית נמוכה.[63] ככל שרמת הנרקיסיזם הפתולוגי יותר קיצונית, הרי שרמת העבריינות תקצין אף היא. התאוריה נתמכת על ידי מחקרים שמצאו כי הערכה עצמית חיובית ומוגזמת היא משתנה מנבא לאלימות בקרב צעירים ולרצידיביזם. ממצאים אלו תומכים בתיאוריה שפגיעות ב"מבנה האגו" יכולה להוביל להתנהגות עבריינית מפצה, כלומר, אנשים עם אגו גדול נהפכים תוקפניים כאשר צורכיהם אינם מסופקים או בעקבות פרובוקציה.[63] במרוצת השנים, ובניגוד לתפיסה האינטואיטיבית שהערכה עצמית נמוכה מנבאת התנהגות אגרסיבית, זכתה תיאוריה זאת לתמיכה מחקרית נרחבת.[62][63]
תאוריית הדונאט (Doughnut Theory) – בדומה לתאוריית פגיעות מבנה האגו,[64] תיאוריה זו מכירה בכך שאנשים תוקפניים מחזיקים בדרך כלל בתפיסות מנופחות, אך בנוסף, לפי התאוריה, מאחורי הצגת הגרנדיוזיות מסתתרות תחושות עמוקות של חוסר ביטחון (בדומה לדונאט (סופגניה) עם חלל ריק באמצע).[64] התיאוריה קובעת שאנשים שמחזיקים בשילוב של הערכה עצמית אימפלציסטית (implicit), והערכה עצמית גבוהה-גלויה (קרי: הגנתית), נוטים יותר לאגרסיביות יוצאת דופן. אולם תיאוריה זאת לא זכתה להתייחסות נרחבת במחקר, והממצאים לגביה נתונים במחלוקת.[64]
הקשרים המוצעים על ידי שתי התאוריות נבחנים לעיתים קרובות על אוכלוסיות לא-קליניות (למשל, סטודנטים באוניברסיטה), ורק לעיתים רחוקות על אוכלוסיות קליניות ופורנזיות (כלומר, כאלה שאובחנו עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית ובאו במגע עם רשויות החוק).[65][66] המשמעות היא שכאשר באים לגזור מסקנות אופרטיביות מתוך תיאוריות אלה, אזי יש לנקוט משנה זהירות.[65]
לפי קמפבל ופוסטר (2002), נרקיסיסטים מחפשים מעמד חברתי גבוה והערכה עצמית במקום אינטימיות או אכפתיות בקשרים הרומנטיים שלהם, והם נמשכים לאנשים שיכולים לענות על צרכים אלו.[67]
קמפבל ופוסטר (2002) גם הראו בסדרה של חמישה מחקרים שנרקיסיסטים מאופיינים בסגנון אהבה שנקרא לודוס (ludus) – אהבה משחקית, שמאופיינת בשליטה עצמית, עוצמה רגשית נמוכה ומחויבות נמוכה לפרטנר יחיד, בשל תפיסה שישנן אפשרויות זמינות אחרות למערכות יחסים פוטנציאליות.[68] נרקיסיסטים גם מדווחים על רמה גבוהה של אוריינטציה סוציוסקסואלית – כלומר, נטייה לקיים יחסי מין מחוץ לזוגיות, או זוגיות קצרת טווח ומין מזדמן.[68] בנוסף, הם גם מדווחים על רצון במספר פרטנרים מיניים, והם נוטים פחות מאנשים שאינם נרקיסיסטים לקשר בין סקס ואינטימיות.[68] ייתכן וזאת הסיבה שבגללה נרקיסיסטים מעדיפים מערכות יחסים עם מעט קרבה ואינטימיות.[68]
כפי שניתן לצפות ממונח עמוס קונוטציות שליליות (כלומר, " נרקיסיזם"), מרבית הספרות המקצועית בנושא זה מתמקדת בהשלכות השליליות של תכונות אלה במקום העבודה. עם זאת, המחקר בנושא זה מוגבל מאוד.[69]
קטס דה-וריז (1985) מציע שיש לראות ב"מידה מסוימת של התנהגות נרקיסיסטית כחשובה להצלחה ארגונית ... מידה בינונית תורמת לביצוע אפקטיבי של הארגון ... איכות תיאטרלית של המנהיג, ביטחון עצמי ומכוונות למטרה יכולים להיות מדבקים ... מנהלים אלה מאפשרים לאלה שאותם שהם מנהיגים לחלוק עמם את החזון והמומחיות שלהם".[21] אולם במצבים שבהם יש למנהיג הפרעת אישיות נרקיסיסטית, אישיותו מתאפיינת בחשיבות עצמית גרנדיוזית, בתחושה של מיוחדות, בפנטזיות על הצלחה אינסופית שהוא חש שהוא זכאי לה, בדרישה להערצה ולתשומת לב מתמידים, בתחושת אלטעות של אומניפוטנטיות ושל חסינות, ובאדישות בתגובה לביקורת; ולחלופין בתחושת כעס, נחיתות, רגשות בושה והשפלה.[70][71]
החזון, התוכניות, והמעשים של מנהיגים עם תכונות נרקיסיסטיות פתולוגיות מקבילים לצרכים הנפשיים שלהם. למשל, בגלל הצורך שלהם בהערצה ובהכרה, מנהיגים נרקיסיסטים נוטים יותר מאחרים לקדם את עצמם, ולהשתמש בשקרים, במניפולציה, או בהפחדה על מנת לשריין לעצמם עמדות מפתח, אפילו כאלה שאינן מתאימות להם.[69] יתר על כן, מנהיג עם חסרים באמפתיה נוטים יותר מאחרים לקבל החלטות שמונחות על ידי חשיבה אידיוסינקרטית[72] ותפיסה אגואיסטית של העולם, ולהתעלם מעצות וראיות המתנגשות עם עמדתו. הם נוטים להיות שתלטנים ולהיות מעורבים יתר על המידה בעבודת עמיתיהם. הם עשויים להתנגד להצעות של יועצים, לקחת קרדיט רב על הצלחות, ולהאשים אחרים בכישלונות ובחסרונות שלהם. משום שנרקיסיסטים מאופיינים בגרנדיוזיות, הם עשויים לקבל את ההחלטות השגויות שלהם בוודאות ובביטחון גדול יותר, וכתוצאה מכך גם עם השפעה רבה יותר על הארגון.[69]
על פי רונינגסטאם חלק מן דמויות עם אפיוניים נרקיסיסטיים הם ג'ו גידעון מהסרט כל הג'אז הזה ומירנדה פריסטלי מהסרט השטן לובשת פראדה.[23]
במחקר בו נדרשו 8 סטודנטים לפסיכולוגיה לדרג 4 דמויות באמצעות שאלון תחושות אישיות בולטות הסכימו כולם כי דמותה של ניקול קידמן מהסרט פיתוי קטלני היא "נרקיסיסטית טיפוסית". דמותה של ניקול בסרט רוצה להופיע בטלוויזיה בכל מחיר, גם אם לשם כך היא תידרש לרצוח את בעלה. בממוצע היא ענתה על 8 מתוך 9 הקריטריונים לאבחנה של הפרעת אישיות נרקיסיסטית במחקר.[73]
ג'יי גסטבי, מתוך הספר "גטסבי הגדול" מזוהה כדמות נרקיסיסטית. ג'יי הוא מיליונר מסתורי וחובב מסיבות פאר, שקונה בית באחד מפרוורי היוקרה בניו יורק ומבקש להשתלב בחברה האמריקאית. הוא מתואר כ"נרקיסיסט פתולוגי" שה"אגו האידיאלי" שלו הפך ל"מנופח והרסני", שקריו גרנדיוזיים, בוחן המציאות הלקוי, תחושת הזכאות והיחס הנצלני שלו לזולת מביאים למפלתו האישית.[74]
בין הראשונים לחקור הפרעת אישיות נרקיסיסטית היה אוטו קרנברג, שבמאמריו ובספריו משנות השמונים של המאה העשרים, תרם רבות להבניית הקונספט של הפרעת אישיות זו ואפיונה הקליני.[78][79] בין הנושאים הנחקרים כיום בהקשר הספציפי של הפרעת אישיות נרקיסיסטית: ביטויי ההפרעה בגילים שונים, הגורמים להתפתחות ההפרעה, מתאמים בין ההפרעה לבין תכונות רקע שונות (באיזו משפחה גדל האדם, איך תפקדו הוריו, משתנים כלכליים ודמוגרפיים ועוד).[80]
נמצא כי לאנשים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית נפח קטן יותר של חומר אפור בחלקים המוח הבאים:[81]
במערכת הפרה-לימבית (חלק מקליפת המוח הקדם-מצחית), ששולטת על עיבוד רגשות, הגדרת מטרות, ושליטה עצמית; באינסולה, הקריטית וההכרחית למודעות רגשית ולרגשות פרו-חברתיים (כגון תחושת אשם); ובפיתול החגורה, שמעורב בקבלת החלטות וביכולת לרסן התנהגויות שליליות.[82]
עדיין לא ידוע אם לפגמים בהתפתחות המוח מקור גנטי, או שהם תוצר של השפעות סביבתיות. כמו כן לא ידוע אם הממצאים משקפים את הסיבה או את התוצאה (כלומר, האם הא-נורמליות גורמת להפרעת האישיות או שהיא נגרמת בשל הפרעת האישיות).
מחקרים מראים כי בעוד שהאמפתיה הרגשית של נרקיסיסטים היא נמוכה, לנרקיסיסטים יש את היכולת לחוות אותה. מחקר של אוניברסיטת סארי טוען כי נרקיסיסטים מסוגלים לחוות אותה, ושהם יכולים להגיב בצורה רגשית לסבלו של האחר, כאשר הם מנסים להזדהות עם נקודת המבט שלו. המחקר מראה כי הליקויים באמפתיה הרגשית הם לא מתוך חוסר יכולת אלא אולי מתוך חוסר נכונות או חוסר רצון.[83][84][85]
החוקרים שביצעו את המחקרים מצאו כי יכולתם הרגשית של נרקיסיסטים לאמפתיה עשויה להיות לקויה בשל רגשות אינטנסיביים שהם חווים כגון כעס, בושה או פחד. הלקות הרגשית יכולה להיות מוסברת מבושה, ומניסיון להימנע מסיטואציות טעונות רגשית. הסבר אפשרי נוסף הוא שהלקות קשורה לחוסר נכונות להזדהות עם אחרים, ניסיון מכוון להימנע מפְּגִיעוּת.[84]
מחקרים אלה מראים כי לעיתים קרובות נרקיסיסטים אינם מודעים לליקויים שלהם ונוטים להעריך ולהגזים בכמות האמפתיה הרגשית שלהם.[84]
הערכה עצמית אימפליצסטית (implicit) היא הערכה עצמית לא מודעת ולא מדווחת באמצעות דיווח עצמי מכיוון שהיא מתייחסת לרבדים לא מודעים של ההערכה העצמית.[86] ג'ורדן ואח' סברו כי בעלי הערכה עצמית גלויה גבוהה מתחלקים לשתי קבוצות, האחת היא אנשים בעלי הערכה עצמית גלויה-גבוהה והם מדווחים עליה ככזו, ואילו השנייה מורכבת מאנשים אשר מציגים או מדווחים על הערכה עצמית גבוהה, אך זוהי למעשה הגנה פסיכולוגית המחביאה תחתיה הערכה עצמית סמויה – נמוכה. אנשים אלו מאופיינים בחוסר ביטחון, ולעיתים גם בחוסר יכולת באינטרוספקציה.[86] כלומר, ישנם אנשים שיכולים להחזיק בו-זמנית עמדות מנוגדות כלפי עצמם (למשל, "אני תותח", ו-"אני אפס"). קשר זה נקרא בספרות הפסיכודינמית "מסכה".[86] כאשר מתקיים פער כזה בין הערכה עצמית גלויה גבוהה והערכה עצמית סמויה נמוכה, למעשה זוהי הערכה עצמית גבוהה-הגנתית.[86] כאשר ערך עצמי כללי תלוי בהצלחה או בכישלון בתחום מסוים או במשימה מסוימת, קשר זה נקרא הערכה עצמית מותנית.[87] עם זאת, האם הערכה עצמית אימפלציסטית היא אינה מודעת הוא נושא שנוי במחלוקת ויחד עם כך הקשר בין סוגים שונים של הערכה עצמית לנרקיסיזם פתולוגי גם הוא נתון במחלוקת במחקר.[88] ממצאים ממחקרים שונים שנערכו באמצעות מבחן אסוציאציות חבויות שנועד לבחון את הקשר הזה מצאו ממצאים לא עקביים רבים.[88]
האפקטיביות של טיפול פסיכותרפי ושל טיפולים פסיכו-פרמקולוגיים בהפרעת אישיות נרקיסיסטית לא נבדקה באופן שיטתי או אמפירי, והיא הפרעה שנחקרת באופן אמפירי לעיתים רחוקות.[89][4] הטיפול באנשים החיים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מתמקד בעיקר סביב פסיכותרפיה או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, והוא קשה וממושך מאוד.[90][91] יתרה מזאת, בשל השאפתנות הגבוהה שכלולה בהפרעה, חלק מהאנשים אינם רואים באבחנה כדבר שפוגע בחייהם או מצריך שינוי.[92] יש הטוענים כי הפרעת אישיות היא הפרעה "אגוסינטוטנית", כלומר כזאת שתכונותיה נתפשות על ידי הסובל ממנה כחלק מעצמו, מאופיו ומאישיותו, והיא הולמת את רצונותיו, ערכיו ושאיפותיו. אך קיימים ממצאים אמפיריים רבים החולקים על תפיסות אלה.[93][94]
אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית עשויים להגיע לטיפול מסיבות שונות. כאשר אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית נכנסים לטיפול, הוא מתבקש בדרך כלל בגלל קשיים בין-אישיים או בשל כשלים מקצועיים, או כדי לחפש הקלה מהפרעה אחרת, כגון דיכאון קליני חוזר ונשנה, שימוש לרעה בסמים, הפרעה דו-קוטבית, הפרעת אכילה, או כתוצאה מלחץ מבני משפחה ומחברים.[95] בין היתר, זה משום שלאנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית יש תובנה לקויה, ולרוב הם אינם מסוגלים לתפוס את ההתנהגות שלהם כלא הולמת בשל הדימוי העצמי החיובי מאוד שלהם, ולכן הם עלולים לפרש את הטיפול כניסיון לערער את ההגנות הגרנדיוזיות שלהם, או לחלופין כניסיונות לשלוט בהם.[96]
ההמלצות הנוכחיות בנושא הטיפול מבוססות במידה רבה על ניסיון קליני ועל ניסוחים תאורטיים. ניסוחים אלה הובילו להתפשטות גישות טיפוליות שונות ותיאורי מקרים שונים, ומומחים בתחום מדווחים כי מניסיונם הקליני טיפולים אלה יכולים להיות יעילים עבור חלק מהסובלים מההפרעה.[20][97]
מאפיינים מסוימים של הפרעת האישיות נמצאו כמעכבי טיפול. למשל, פרפקציוניזם משויך להתקדמות איטית יותר בטיפול בדיכאון, בהפרעה טורדנית-כפייתית, בבולימיה, ובברית טיפולית חלשה.[98] מומחים בתחום ממליצים על נקיטת גישה מעשית, הגדרת מטרות טיפוליות מכוונות מטרות, ושינוי, מאחר שלסובלים מהפרעת האישיות דפוסים תבוסתניים רבים.[98] ההמלצות העיקריות הם על גישת טיפול גמישה, המותאמת לתפקוד המטופל, למוטיבציה שלו, למידת המודעות העצמית שלו, וכן על יחס טיפולי מכבד, עקבי וקשוב. בניית ברית טיפולית עם מטופל נרקיסיסט היא תהליך איטי והדרגתי.[98] על פי רונינגסטאם, התעלמות מהעברה נגדית, עיסוק בקשר תחרותי ושולט עם המטופל, ביקורת כלפי הגרנדיוזיות של המטופל או לחלופין עידוד שלה, התעלמות מאירועי חיים רלוונטיים לדימוי העצמי, הן טעויות נפוצות עם מטופלים נרקיסיסטים.[98][6] לטיפול ממושך ערך רב, שכן כדי לחולל שינויים בדפוסים העקשניים של ההתרכזות בעצמי, נדרשים יחסי טיפול ארוכי טווח, עם שימת דגש ייחודית על התמקדות בצרכים הבלתי מסופקים, על מנת לאפשר את ביטויים ולתת לגיטימציה תוך כדי חיזוק בוחן המציאות.[98][89]
בפרט, שיטות הטיפול המומלצות עבור הסובלים מן ההפרעה הם טיפול ממוקד העברה, טיפול מבוסס מנטליזציה, וטיפול ממוקד סכמה. טיפול דיאלקטי התנהגותי הוא אפשרות נוספת עבור אלה עם תחלואה נלווית של הפרעת אישיות גבולית ודפוסים של פגיעה עצמית.[97][98]
חגי, ע' וחגי, י', שימוש בעקרונות פסיכולוגיית העצמי בטיפול בבעיות התנהגות במסגרת עבודתו של הפסיכולוג החינוכי בבית הספר: חלק א', באתר פסיכולוגיה עברית, 2013
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.