שמחה לאיד

שִׂמְחָה לְאֵיד היא רגש של שמחה נוכח אידו (אסונו או מפלתו) של האחר. היא עשויה לנבוע מקנאה, תחרותיות ושנאה. הביטוי "אין שמחה כמו שמחה לאיד" מעיד על עוצמת רגש זה. שמחה לאיד היא הפן השלילי שבשמחה, יש בה דמיון וקרבה לקנאה, שבה עינו של האדם צרה במה שיש לזולתו.

"חזרה למנזר", יצירתו של אדוארד ז'באלה משנת 1868. ניתן לראות את השמחה לאיד על פני הנזירים הצופים בנזיר המנסה לאלף את החמור.

המושג העברי מוזכר בספר משלי: ”לֹעֵג לָרָשׁ, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ; שָׂמֵחַ לְאֵיד, לֹא יִנָּקֶה” (י"ז, ה'). במשלי נמצא עוד ביטוי דומה: ”בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ – אַל תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ – אַל יָגֵל לִבֶּךָ” (כ"ד, י"ז). בספרות חז"ל נמצא גם הביטוי המקביל "מתכבד בקלון חבירו".

במשנה, במסכת עבודה זרה (המשנה הראשונה) מופיע "אידם של עובדי כוכבים", הכוונה לחגים של אנשים שמאמינים באלילים (פסלים וכדומה). הגמרא מסבירה שזה בלשון סגיא נהור, במקום להגיד "חגיהם של עובדי כוכבים", אמרו "שברם של עובדי כוכבים". מכאן שמשמעות המילה "איד" היא שבר, ומשמעות הביטוי היא"שמחה לשבר", של אדם אחר.

מונח דומה בשפה הגרמנית, Schadenfreude, נקלט בצורה זו ברבות משפות המערב.

הפילוסוף ארתור שופנהאואר, שעסק רבות בנושא הרגש, כתב כי "להרגיש קנאה זה אנושי, להרגיש שמחה לאיד זה שטני". פרידריך ניטשה תיאר את ההומור כ-"שמחה לאיד במצפון שקט".

לקריאה נוספת

• הרב ישראל דנדרוביץ, הזכרת מפלת האויבים בהודאת פורים וחנוכה (שמחה על מפלת האויב ביהדות), בתוך קובץ בית אהרן וישראל, גיליון קפג, שבט-אדר תשע"ו, עמודים: קנט-קסד.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שמח לאיד
ערך מילוני בוויקימילון: שמחה לאיד
טקסט בוויקיטקסט: שמחה לאיד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שמחה לאיד

• יורם שורק, ‏דברים שיורמים יודעים: שמחה לאיד, באתר "הידען"
• רנן נצר, ‏תולדות השמחה לאיד: למה אנשים נהנים לראות אחרים נופלים?, באתר גלובס, 22 ביולי 2017
• יותם פלדמן, מה גורם לישראלי ללעוג לעזתי שטבע ומת, בזמן שניסה להגיע לחבילת מזון?, באתר הארץ, 8 במאי 2024

ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.