Loading AI tools
ביהדות קיימים מספר כללים ומנהגים של הפרדה בין נשים לגברים במצבים מסוימים, שמטרתם למנוע "תערובת" וקרבה יתירה של המינים, דבר שנוגד את עקרון הצניעות ועשוי להוביל לאיסורים שונים. כללי ההפרדה מבוססים על התנ"ך, המשנה, והתלמוד הבבלי, והם נהוגים בעיקר ביהדות האורתודוקסית, בעוד שבקרב הרפורמים והקונסרבטיבים ההפרדה נפוצה פחות וכמעט שאינה קיימת.
מרבית המגזרים הדתיים מקיימים הפרדה מגדרית במקומות התקהלות, יש המחמירים גם באזורים צפופים והומי אדם (אף שלא מתקהלים בהם לשהות ממושכת במקום אחד), ובקהילות חרדיות אחדות נהוגה הפרדה מגדרית אף במרחב הציבורי.
ערך מורחב – עזרת נשים (בית המקדש)
המקור הקדום ביותר להפרדה מגדרית ביהדות נמצא בספר זכריה בנבואת המספד בירושלים בו מתואר כיצד ההספד ייערך בהפרדה בין משפחות ומגדר:
וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. מִשְׁפַּחַת בֵּית לֵוִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. כֹּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת מִשְׁפָּחֹת מִשְׁפָּחֹת לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד.
מקור הלכתי מאוחר יותר הוא המשנה במסכת מידות שמתארת את "עזרת הנשים" בבית המקדש בזמן טקס שמחת בית השואבה:
הִקִּיפוּהָ כְצוֹצְרָה, שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת מִלְמַעְלָן, וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְעֹרָבִין.
במשנה במסכת סוכה מתוארת תקנה זו בתור ”תיקון גדול” שנעשה בבית המקדש[1] שעניינו הפרדה בין המינים כדי למנוע "קלות ראש" ביניהם. בתלמוד הבבלי מבואר שהצורך בתיקון זה נלמד בקל וחומר מההפרדה המתוארת בספר זכריה:
תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה... אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה.
בבית כנסת
- ערך מורחב – עזרת נשים (בית כנסת)
בתקופת ימי הביניים החלו להקים בבתי כנסת עזרת נשים המיועדת לנשים המתפללות, בנפרד מהמקום המיועד לגברים. הסיבה לחדר נפרד זה, שנמצא לעיתים בקומה גבוהה מעזרת הגברים, ולעיתים באותה קומה אך מופרד על ידי מחיצה או וילון, היא למנוע עירוב בין גברים לנשים בזמן התפילה. ההפרדה נלמדת מכך שבבית המקדש בזמן שמחת בית השואבה היו בונים יציע מיוחד לנשים כדי שלא יתערבו עם הגברים ו"יבואו לידי קלות ראש".
כנושאים אחרים, הפך עניין העזרה והמחיצה שלפניה לטָעוּן בתקופה המודרנית. במאה ה-19 הייתה השאלה אם ניתן לבנות מחיצות שניתן לראות את הנשים דרכן בחזית העזרה למקור חיכוך בממלכת הונגריה ולסממן של מודרניזציה. ב-1865 קבעו הרב הלל ליכטנשטיין וקנאים אחרים בתקנות מיכאלוביץ כי הדבר אסור בהחלט. ב-1871 ענה מהר"ם שיק לרב קהילה, שכמה מתפללים איימו עליו בפרישה ובפתיחת חנויות בשבת אם לא יאות למחיצה כזו, כי ”וילפינן שם מקרא דצריך לעשות תיקון שלא יראו אנשים לנשים” ועליו לעמוד נגדם איתן ולהתעלם מאיומיהם.
הסרת המחיצה נעשתה לראשונה בקהילה הרפורמית של ברלין ב-1845, שם ישבו גברים ונשים בנפרד באותה קומה. הרעיון לא התקבל בקרב יתר בתי-הכנסת הרפורמיים בגרמניה, ועזרות נשים בקומות משלהן הוסיפו להיות הדגם הרווח עד אחרי מלחמת העולם השנייה. ישיבה מעורבת לחלוטין הונהגה רק בארצות הברית, באופן מקרי לגמרי, על ידי יצחק מאיר וייז. ב-1851, עדתו באולבני, ניו יורק רכשה בניין ששימש בעבר כנסייה, עם ספסלים לכל משפחה. סידור זה, אף שנתקל בהתנגדות רבה בקרב חוגי הרפורמים האמריקאיים, הפך לנפוץ מאוד. בין שתי מלחמות העולם הוא התפשט אל הקונסרבטיבים והאורתודוקסים, שההבדלים ביניהם עוד היו מטושטשים. רבנים משני הזרמים יצאו בחומרה נגד התופעה, אך לחץ מהקהל הצעיר יותר הכריע את הכף במרבית המקרים. אך באותה בתקופה ממש, כשהתבססה מחד רבנות אורתודוקסית קפדנית שהגיעה מאירופה ומאידך גברה המגמה לעבור לישיבה מעורבת לגמרי – בבתי-תפילה רבים הייתה מקובלת קודם ישיבה נפרדת בשני צדי החדר, אך ללא חציצה פיזית – התהפכה המגמה. ועד ההלכה של הסתדרות הרבנים, בראשות הרב יוסף ד. סולובייצ'יק, פסק ב-1954 כי אין להתפלל בבית-כנסת שאין בו מחיצה. באותה עת, בה חתרו האורתודוקסים והקונסרבטיבים להדגיש את ההבדלים ביניהם, אימצה כנסת הרבנים עמדה לפיה אין מניעה מעירוב. המחיצה הפכה לסממן החשוב ביותר שהבדיל בין בתי-הכנסת של שתי התנועות: שורה של קרבות משפטיים בתוך קהילות, בין המצדדים והמתנגדים לישיבה מעורבת, אילצה בתי-כנסת רבים להגדיר באופן חד-משמעי לאיזו משתי התנועות הם משתייכים. עם זאת, האיחוד האורתודוקסי התמהמה מלאכוף את הדרישה. ב-1961 עדיין העריך משקיף אחד כי ב-250 בתי-כנסת של האיחוד התקיימה ישיבה מעורבת, וב-1997 עוד נמנו עליו שבע קהילות שלא התקינו מחיצה. ב-2005 נותרה רק אחת, קהילת 'בית המדרש הגדול - בית יוסף' בדנוור, קולורדו. זו פרשה מהאיחוד ב-2016, כשנודע שהוא מתכוון לסלק אותה.
בכותל המערבי
- ערך מורחב – הכותל המערבי
רחבת הכותל המערבי נחשבת כבית כנסת אורתודוקסי, ונערכים בו מאות של מניינים במהלך כל היום ולפיכך קיימת בו הפרדה בין נשים לגברים. בכניסה אליו מתבקשים המבקרים לכסות את ראשם, והנשים מתבקשות לשמור על כללי הצניעות. יש נוהגים שנערים המגיעים לגיל מצוות באים לכותל כדי לעלות לתורה. התפילה במקום מתנהלת על פי ההלכה.
עקב זאת, מדי פעם מתעוררות מחלוקות; למשל בעקבות ניסיונות של קבוצת נשות הכותל (חלקן שייכות לתנועה ליהדות מתקדמת) להתפלל ברחבת הכותל כשהן עטופות בטליתות. בעקבות עתירה לבג"ץ אישרה הממשלה בינואר 2016 את מתווה הכותל - הסדר שלפיו תורחב עזרת ישראל, רחבת התפילה המעורבת בחלקו הדרומי של הכותל המערבי, והיא תנוהל בידי מועצה שבה נציגי הזרמים הלא אורתודוקסים ונשות הכותל. בלחץ המפלגות החרדיות חזרה בה הממשלה מהמתווה וביטלה אותו ביוני 2017.
בחגיגות שמחה
ישנן מספר מקורות בחז"ל מהם עולה הצורך בהפרדה באירועים וכינוסים בין גברים לנשים[2]. חלק מהגאונים ומהראשונים פסקו זאת, ונראה שנחלקו בתוקפו של החיוב, אם הוא מדאורייתא, מדברי נביא או מדרבנן[3]. ולהלכה ודאי שישנו חיוב לפחות בהפרדה מינימלית של מקומות מוגדרים לגברים לחוד ולנשים לחוד. וזה לשון השולחן ערוך "חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עברה וכן יזהירו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם בשמחה ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עברה, אלא יהיו כולם קדושים"[4]. ומהמשנה ברורה מבואר שלא מדובר בחומרא רק בזמן הרגל, שהרי כתב שם "הנה באמת דבר זה החיוב תמיד להזהיר ולמחות מי שיש בידו, אלא שברגל מצוי הקלקול ביותר"[5]. וכן פסק הרב עובדיה יוסף "בודאי שבעריכת החופה שמתקבצים קהל גדול קרובים ורחוקים, אין להסב אנשים ונשים ביחד אלא כל אחד לחוד וכמבואר בסוכה כשעוסקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה דאנשים לחוד ונשים לחוד".[6] אולם לעניין מחיצה לא מובא בדעתו חובה בדבר. גם בספר חסידים נאמר כי גם בשמחת נישואין יש לקיים מחיצה בין גברים לנשים[7], וכך גם דעת הרב יצחק אייזיק מטירנא[8]. דבריו הובאו בספרי ההלכה[9]. על גובה המחיצה ואופייה קיימת מחלוקת הלכתית[10].
באולמות מופעים פרטיים המקיימים הופעות לציבור החרדי נהוגה הפרדה מגדרית: מופעים מסוימים מיועדים לגברים בלבד ואחרים מיועדים לנשים בלבד. בשמחות משפחתיות, כגון חתונה וברית מילה, מחולק האולם לשניים: אזור לגברים ואזור לנשים. בשמחות משפחתיות של דתיים-לאומיים נהוגה הפרדה מגדרית בריקודים[דרוש מקור].
ברחובות ובדרכים
בעיירה החרדית ניו סקוור שבמדינת ניו-יורק, קיימת הפרדה ברחובות, וצדי הרחוב מסומנים במדרכות מיוחדות לנשים ומדרכות מיוחדות לגברים[11]. בשבתות וחגי ישראל קיימת הפרדה זהה ברחובות הסמוכים לבית הכנסת המרכזי של חסידות ויז'ניץ בקרית ויז'ניץ שבבני ברק וברחובות הסמוכים לבית הכנסת המרכזי של חסידות סאטמר בקריית יואל שבניו-יורק[12], אולם שלטים דומים שהוצבו בקריה החרדית בבית שמש הוסרו על ידי העירייה והמשטרה[13].
חסידות תולדות אהרון שפועלת בשכונת מאה שערים בירושלים יצרה ברחובות השכונה הפרדה בין גברים ונשים. באוקטובר 2010, במהלך חג הסוכות, הגישה רחל עזריה, חברת מועצת עיריית ירושלים, עתירה לבג"ץ נגד משטרת ישראל ועיריית ירושלים, בשל אי-אכיפת החוק שאסר על הפרדה מגדרית במדרכות[14]. בעקבות העתירה הודיעה המשטרה שתפעל לביטול ההפרדה המגדרית, ובאת כוח המשטרה הצהירה כי "מקובל על המדינה כי במרחב ציבורי מובהק כגון רחובות עיר, קיים איסור על הפרדה על רקע מגדרי"[15].
בתחבורה ציבורית
- ערך מורחב – קו מהדרין
ב-1986, עקב תלונות שהועלו בנושא, החליטו מספר פוסקי הלכה חסידיים מאזור גוש דן, ובהם שמואל הלוי ואזנר ומשה יהודה ליב לנדא, להורות על הפרדה מגדרית בקו 54ב משני צדי האוטובוס[16]. ב-1991 פרסם בד"ץ העדה החרדית בירושלים אזהרה מפני נסיעה מעורבת לרחצה במעיינות מרפא, תוך שהוא מתיר בלית ברירה נסיעה שכזו כאשר גברים יישבו מלפנים ונשים מאחור[17]. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 התקיימו בישראל מערכי היסעים פרטיים ומקומיים, ללא רישיון להפעלת תחבורה ציבורית, שהפעילו הסדר הפרדה מגדרי תחת השם "קווי מהדרין" עבור הציבור החרדי[18]. התחילת המאה ה-21 הופעלו קווי מהדרין בקווים בינעירוניים ששימשו בעיקר נוסעים חרדים ומספר קווים עירוניים בירושלים, העיר היחידה בה הונהגו קווי מהדרין עירוניים[19]. בשנים 2003–2006 הנהיגה "אגד" מדיניות של הקמת קווים חדשים בהתאם לצורכי הציבור החרדי ורבים מקווים אלו היו קווי מהדרין[20]. בשנת 2009 הופעל גם בבית שמש קו מהדרין עירוני על ידי חברת סופרבוס.
בהמשך, פסק בג"ץ הכריע שהפרדה כפויה בין נשים לגברים באוטובוסים אינה חוקית, וכי הטרדת נוסעות בעניין, כמו גם לגבי לבושן, עלולה להיות עבירה פלילית. בג"ץ התיר את המשך ההסדר של העלאת נוסעים ונוסעות מהדלת האחורית כדי לאפשר לכל אחד ואחת לבחור את מקומו[21][22].
בבריכות וחופי רחצה
רחצה מעורבת בחופי רחצה ובבריכות שחייה אסורה משום איסור הסתכלות בערווה. וכן פסקו רוב הפוסקים. אולם הרב משה פיינשטיין חידש וחילק בין הסתכלות (התבוננות מעמיקה) שאסורה, לבין ראייה בעלמא שלא נאסרה בהלכה, והתיר בשעת הדחק בחו"ל לאדם חולה ללכת לשם בריאותו לבריכה מעורבת (שאין בה הפרדה מגדרית), במקום שאין בריכות נפרדות, וזאת בתנאי שבטוח שלא יבוא לידי הרהור[23]. אך הרב עובדיה יוסף הקשה על דבריו וכתב שהדבר אינו אפשרי במציאות ובין השאר כתב "ללכת ולהתרחץ בים מעורב שכל פינות שהוא פונה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב ואי אפשר להימנע מלהסתכל ולבוא לידי הרהורי עבירה במשך זמן שהותו שם... וכי אפשר אש בנעורת ולא תהבהב?!... לפיכך יש להימנע מרחיצה ביום מעורב שאין בו הפרדה בין אנשים לנשים, בכל אופן, אף לצורך רפואה"[24]. ויש מהפוסקים שהעלו סברא שאולי הנשים בחופים בזמנו ומקומו של הרב משה פיינשטיין היו לבושות בחלוקים אף בים. ועל כל פנים להלכה למעשה כתבו הפוסקים שקשה להסתמך בזמננו על היתרו של הרב פיינשטיין[25].
בחינוך
- ערך מורחב – חינוך נפרד מגדרית
הפרדה מגדרית בין בנים ובנות מתקיימת בהקפדה בחינוך החרדי עם גני ילדים ובתי ספר נפרדים לבנים ולבנות החל מגיל 3[26]. כאשר ההבדל בתכנים הניתנים בחינוך העצמאי, הם שונים בין בנים לבנות לכל אורך שלבי החינוך[27]
בזרם החינוך הממלכתי הכללי והערבי מקובלת הפרדה כמעט אך ורק בשיעורי ספורט או חינוך מיני ובעיקר בחט"ב ותיכון[28], ועירוב מלא מתקיים בכיתות ובשאר המסגרות[29].
בחינוך הממלכתי-דתי אין מדיניות אחידה וישנם מודלים שונים של הפרדה מגדרית, בעיקר בחינוך היסודי: בתי ספר נפרדים, בתי ספר מעורבים עם כיתות נפרדות ובתי ספר עם כיתות מעורבות. בנוסף, ישנם מוסדות שבהם נהוגה הפרדה מגדרית רק בכיתות העליונות, וישנם מוסדות שבהם ההפרדה היא אופציה, כשלצד כיתות נפרדות פועלות גם כיתות מעורבות[30]. ישנה מגמה לכיוון הפרדה; בעוד שבשנת 2000 למדו 43% מתלמידי בתי הספר היסודיים של החינוך הממלכתי-דתי בכיתות נפרדות, עד שנת 2015 עלה שיעור זה ל-61%[31]. בחינוך הממלכתי דתי מקובל שבתי הספר היסודיים הם מעורבים אך עם כיתות נפרדות, ובהמשך, בנוסף לתיכונים דתיים, המוסדות נפרדים, כאשר הבנים לומדים בישיבות תיכוניות, והבנות באולפנות[32].
בתנועות נוער
| ” | העיקרון צריך להיות שבנים ובנות מתחנכים בנפרד, שמפרידים בין פעילות של גברים ונשים, אמנם אין איסור שהם יהיו במקום אחד, אבל לקיים פעילות קבועה לבנים ובנות זה דבר שעלול להצמיח קשרים לא טובים. כבר שמענו על בני ארבע עשרה וחמש עשרה ששחקו בחבר וחברה זה משחק באש ובמיוחד בבתים שיש שם אינטרנט לא מסונן וטלוויזיה התוצאות עלולות להיות הרות אסון. | “ |
– בני טוקר, הרב אריאל: הפרדה בין בנים ובנות הכרחית, באתר ערוץ 7, 2 במרץ 2011 | ||
בתנועות נוער חרדיות קיימת הפרדה מגדרית כדבר מובן מאליו, כמקובל בחברה החרדית. באחדות מתנועות הנוער הדתיות, ובראשן "בני עקיבא", מתקיים פולמוס בסוגיה זו מאז הקמתן.
אנשי הקיבוץ הדתי ורבנים נוספים כמו הרב אליקים אלינסון והרב צפניה דרורי, רבה של קריית שמונה, צידדו בפעילות מעורבת. באותה עת ד"ר אמנון שפירא שהיה מזכ"ל תנועת בני עקיבא הוציא חוברת ובה קיבץ דעות הלכתיות להתיר פעילות מעורבת[33]. בהסכמתו לספר "קדושים תהיו" של הרב שמואל כץ כתב הרב משה צבי נריה, אחד ממקימי התנועה, שהתנועה קמה מעורבת אך פניה מועדות להפרדה מגדרית שתבוא כאשר הרמה הרוחנית תאפשר זאת. כיום ישנם ב"בני עקיבא" סניפים נפרדים לגמרי ליד סניפי מעורבים כאשר לכל סניף קיימת האוטונומיה להחליט איך תראה הפעילות בתחומו. גם במפעלים השונים יצרה "בני עקיבא" מסגרת לסניפים נפרדים לצד מסגרת לסניפים המעורבים[34].
בעקבות הפולמוס התפצלה ב-1980 מתוך "בני עקיבא" תנועת הנוער "אריאל", שאחד מעקרונותיה הוא פעילות נפרדת לבנים ובנות[34].
בצה"ל
עם הקמת צה"ל. הוקם חיל הנשים (ח"ן) בפיקוד קצינות יוצאות הצבא הבריטי. בפקודת הקמתו של הח"ן נקבע שנשים יישרתו בתפקידי הגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר; אבל לא בתפקידי לחימה. עם זאת, לא התקיימה הפרדה מגדרית כמטרה לעצמה, וגם ביחידות הלוחמות, שעיקרן גברים, שירתו נשים בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר[35].
בתחילת המאה ה-21 גדל שילובן של חיילות ביחידות לוחמות. בשנת 2002 ניתנה בצה"ל פקודת השילוב הראוי, שבין השאר עסקה בשילובן של חיילות בכל מסלול צבאי שבו אין סיבה ייחודית למניעת שיבוצן. על פי הפקודה מותר לחייל דתי להתנגד לשיבוצו בתוך הכשרה גופנית הכוללת בנים ובנות ביחד, ולהתנגד לשיבוצו תחת מפקדת במהלך הטירונות; קיימת חובת הפרדה ברורה בין מגורי בנים ובנות. כנגזרת מהשילוב הראוי התאפשר קיומו של גדוד המיועד לציבור החרדי - גדוד נצח יהודה - שבו אין לחיילים כל פעילות המשולבת עם חיילות[35].
- הרב שלמה אבינר, ריקודים והלכות צניעות – חלק א', המעין כרך י"ח חוברת א', ירושלים, תשל"ח, עמ' 54–69, חלק ב', עמ' 3–16, באתר אוצר החכמה ; חלק א', חלק ב', באתר היברובוקס
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
