Loading AI tools
פארק לאומי במדינת מישיגן, ארצות הברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפארק הלאומי אייל רויאל (באנגלית: Isle Royale National Park) הוא פארק לאומי של ארצות הברית על האי אייל רויאל (Isle Royale) והאיים הסמוכים בימת סופיריור במדינת מישיגן. הפארק הלאומי אייל רויאל הוקם ב-3 באפריל 1940, הוגדר כאזור טבע בראשיתי ב-1976 וכשמורת ביוספרה בינלאומית (International Biosphere Reserve) ב-1980. הפארק משתרע על שטח של 2,314 קילומטרים רבועים, כש-540 מתוכם הם יבשה. בגבול ארצות הברית–קנדה פוגש הפארק באזור השימור הימי הלאומי ימת סופיריור (Lake Superior National Marine Conservation Area) של קנדה.
 | |
| צילום אווירי של אייל רויאל | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 3 באפריל 1940 |
| מבקרים בשנה | 24,966[1] (נכון ל־2016) |
| גוף מנהל | שירות הפארקים של ארצות הברית |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 2,314[2] קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה | מישיגן בארצות הברית |
| מיקום |
מישיגן  |
| קואורדינטות | 48°01′41″N 88°49′18″W |
| Isle Royale National Park | |
  | |
כמויות גדולות של חפצי נחושת שנמצאו ביישובים ובתילי אינדיאנים, חלקם מתוארך עד 5,000 שנה לפני זמננו, מעידים ככל הנראה על כריית נחושת באייל רויאל ובחצי האי קוויינו (Keweenaw Peninsula) הסמוך. באי יש מאות בורות שנכרו על ידי העמים הילידים, רובם באזור מקקרגו קוב (McCargoe Cove). תיארוך פחמן-14 של גזעי עצים מפוחמים שנתגלו באחד מבורות אלה תיארך אותם לכ-3,500 שנה לפני זמננו. בשנת 70–1669 פרסם המיסיונר הישועי דבלון (Dablon) דו"ח על "אי בשם מנונג המפורסם בשל הנחושת שבו". מנונג (Menong) או מינונג (Minong), היה השם בו קראו הילידים לאי, והוא המקור לשם רכס מינונג (Minong Ridge).
באמצע שנות הארבעים של המאה התשע-עשרה, גרם דו"ח של דאגלס הוטון (Douglass Houghton; 1845-1839) הגאולוג הראשון של מדינת מישיגן, לבהלה לנחושת במדינה, ומכרות הנחושת המודרניים הראשונים נפתחו על האי. כורים פשטו על האי מיד כאשר בני עם האוג'יבווה ויתרו על זכויותיהם באי בשנת 1843, ורובם התחילו בבורות המקוריים של הילידים. עדויות למאמצי הכרייה הקודמים היו בכל מקום, בצורת פטישי אבן רבים, חפצי נחושת מסוימים, ומקומות שבהם הנחושת נחצבה חלקית מתוך הסלע, אך נותרה במקומה. הבורות והחפירות הקדומים הובילו לגילוי של רבים ממרבצי הנחושת שנכרו במאה ה-19.[3] פעילות זו הסתיימה בשנת 1855, כאשר לא נמצאו מרבצים בעלי ערך כלכלי. מכרה מינונג ומכרה האי היו תוצאה של פעילות מחודשת, אך קצרת מועד, בין השנים 1873 ל-1881.[4]
ב"כריית נחושת פרהיסטורית באזור ימת סופיריור" (Prehistoric Copper Mining in the Lake Superior Region) שיצא לאור ב-1961 העריכו דרייר ודו טמפל שסך כל הנחושת שנכרתה באזור הייתה מעל ל-630,000 טון. עם זאת דייוויד ג'ונסון וסוזן מרטין טוענים שההערכה שלהם הייתה מבוססת על הנחות מוגזמות ובלתי מדויקות.[3][5]
האי היה פעם אתר של קהילת נופש. תעשיית הדיג הצטמצמה במידה ניכרת, אך היא עדיין קיימת במתקני הדיג ב"אדיסן פישרי" (Edisen Fishery) שעל האי. מכיוון שאיים קטנים רבים מקיפים את אייל רויאל, ספינות כוונו פעם דרך האזור על ידי מגדלורים שהוצבו ב"פסג' איילנד" (Passage Island), "רוק הרבור" (Rock Harbor), "רוק אוף אייג'ס" (Rock of Ages) ומגדלור אייל רויאל על "מנאג'רי איילנד" (Menagerie Island).
בתוך מימי הפארק הלאומי אייל רויאל שקועות מספר ספינות טרופות. מזג האוויר הקשה של האזור, טופוגרפיה תת-מימית דרמטית, מיקומו המרכזי של האי על נתיבי שיט היסטוריים, והמים הקרים המתוקים, שימרו היטב את שברי הספינות הטרופות בכל רחבי הפארק. אלה תועדו בשנות השמונים, ונחקרו שוב בשנת 2009, על ידי "מרכז המשאבים התת-מימיים" (Submerged Resources Center) של שירות הפארקים הלאומיים.
אייל רויאל הוא האי הגדול ביותר בימת סופיריור. אורכו 72 קילומטרים ורוחבו, בנקודה הרחבה ביותר, 14 קילומטרים.[6] הפארק כולל את האי אייל רויאל וכ-400 איים קטנים יותר יחד עם איים שקועים מתחת למים בתחום 7.2 קילומטרים מסביב לאיים.[7]
בתי הגידול העיקריים של הצמחייה באייל רויאל הם בתחומי פרובינציית היער המעורב הלאורנטיני (Laurentian Mixed Forest Province). האזור הוא ביומה של יערות רחבי עלים ומעורבים של אקלים ממוזג (Temperate broadleaf and mixed forests), אזור מעבר בין טייגה אמיתית שמצפון ויערות העצים הגדולים (Big Woods) שמדרום, עם מאפיינים משניהם. יש בו אזורים של יערות הן של עצים רחבי עלים והן מחטניים, וגופי מים שבין ביצות כבול של מחטניים לביצות.[8]
המחטניים כוללים את אורן בנקס (Pinus banksiana), אשוחית שחורה, אשוחית לבנה, אשוח ריחני וערער וירג'יניה (Juniperus virginiana).
עצים נשירים יכולים לכלול את צפצפה רעדנית, אלון אדום (Quercus rubra), שדר הנייר (Betula papyrifera), בן-חוזרר אמריקני (Sorbus americana), אדר אדום (Acer rubrum), אדר הסוכר ומין האדר Acer spicatum.[9]
הפארק הלאומי אייל רויאל ידוע בשל אוכלוסיות הזאב בן הכלאים בין זאב מצוי לזאב מזרחי (Canis lupus lycaon) המכונה "זאב הטייגה של הימות הגדולות" (Great Lakes boreal wolf) ואוכלוסיות האייל הקורא שנחקרו על ידי מדענים שחקרו את יחסי טורף-נטרף בסביבה סגורה. מחקר זה נעשה קל יותר משום שבאייל רויאל התיישבו רק שליש ממיני היונקים שביבשת, בשל ריחוקו.[10] בנוסף, הסביבה ייחודית בכך שהיא המקום היחיד הידוע שבו מתקיימים זאבים ואיילים קוראים בצוותא בלא נוכחות של דובים.[11]
בעבר הרחוק לא חיו איילים או זאבים באייל רויאל. לפני שהפך לפארק לאומי היו שונר קנדי ותת-המין Rangifer tarandus caribou של אייל הצפון היונקים הגדולים על אייל רויאל. עדויות ארכאולוגיות מצביעות על כך ששני מינים האלו התקיימו באייל רויאל במשך 3,500 שנים לפני שסולקו ממנו על ידי פעולות אנושיות ישירות (ציד, לכידה, כרייה, כריתת עצים, שריפות, תחרות על משאבים מול מינים אקזוטיים ואולי על רקע מחלה שהביאו מינים פולשים). הפעם האחרונה שתועד אייל הצפון על האי רויאל הייתה בשנת 1925. אף על פי שהשונר קנדי סולק מהאי בשנות ה-30 הצליחו פרטים בודדים לחצות מעת לעת את גשר הקרח מאונטריו בקנדה. הפעם האחרונה שנראה שונר קנדי היה ב-1980.[12] אף שהשונר כבר לא מצוי באי, הטרף העיקרי שלו, ארנבת השלג, נשארה. לפני הופעתם של הזאבים היו זאבי ערבות טורפים נוספים על האי. זאבי הערבות הופיעו סביב 1905 ונעלמו זמן קצר לאחר שהגיעו הזאבים בשנות ה-50 של המאה ה-20.
ההשערה המקובלת הראשונה היא שאיילים קוראים התנחלו באייל רויאל בין 1905 ל-1912. משערים שבתחילה הגיע לאיים עדר קטן של איילים קוראים (איילים קוראים לא נוהגים בדרך כלל לנדוד בעדרים), כשחצה את הימה הקפואה בחורף מהיבשת הסמוכה, השערה זו תוקנה מאוחר יותר לעדר של איילים קוראים ששחה מעל ל-30 קילומטרים לרוחב ימת סופיריור מהיבשת הקרובה.
הסתברותן של תאוריות אלה לא זכו לביקורת מעמיקה עד לסוף המאה ה-20. אף על פי שלא בוצעה עדיין חקירה מדעית מקיפה כדי לקבוע כיצד האיילים הגיעו על האי רויאל, התברר מעדויות של אנשי המקום ומעדויות גנטיות שקרוב לוודאי שהם הובאו לאי על ידי אנשים שרצו להקים שמורת ציד פרטית בתחילת המאה ה-20. העדויות שהאיילים הקוראים נלכדו בצפון-מערב מינסוטה והועברו לאי רויאל נשמעו לרבים כטענות דחוקות, עד שכמה עשרות שנים לאחר מכן חשפו ראיות גנטיות את העובדה שהאיילים הקוראים על אייל רויאל קרובים יותר לאיילים הקוראים בגבול הצפון-מערבי של המרוחק שבין מינסוטה למניטובה, מאשר לאלו מהיבשת הסמוכה לאי רויאל בגבול הצפון-מזרחי של מינסוטה עם אונטריו. עדויות נוספות הראו גם כי למועדון הנמל של וושינגטון (Washington Harbor Club), קבוצה של אנשי עסקים אמידים, הייתה בעלות על מבנים שונים על אייל רויאל, בנוסף על מסילות רכבת שנעו מבאודט (Baudette) אל דולות וטו הרבורס (Two Harbors), ולכן גם האמצעים להעברת האיילים מצפון-מערב מינסוטה לטו הרבורס.[13]
בדרך כלל היו על האי סביב 25 זאבים ו-1,000 איילים קוראים, אבל המספרים משתנים מאוד משנה לשנה. בחורף 2006–2007 נמנו 385 איילים קוראים ו-21 זאבים בשלוש להקות. באביב 2008 נמנו 23 זאבים ובערך 650 איילים קוראים. בשל הריבוי בתוך קבוצה קטנה סגורה התמעטה אוכלוסיית הזאבים, וב-2016 היו רק 2 פרטים, מה שמרמז על כך שהאוכלוסייה תכחד לחלוטין.[14]
עם זאת, בדצמבר 2016 הכין שירות הפארקים הלאומיים תוכנית על פיה יתווספו 20 עד 30 זאבים לאי על מנת למנוע מחבורת הזאבים להיעלם כליל.[15]
שני מקבצי הסלעים העיקריים המצויים באי כוללים את הסלעים הגעשיים של פורטג' לייק (Portage Lake) והקונגלומרטים של קופר הרבור (Copper Harbor), שניהם מעידן העל של הפרקמבריון. הסלעים הגעשיים הם בעיקר משטח בזלת נרחב במרקם אופיטי, כ-100 קילוחי בזלת נפרדים הצטברו לעובי של לפחות 3,000 מטרים. מחשופי הקונגלומרטים שוכנים בחלק הדרום-מערבי של האי ובנויים מסלעי משקע שמקורם בסלעים געשיים ממינסוטה של ימינו. סחיפה קרחונית חידדה את הטופוגרפיה של הרכס והעמקים שעברו קודם סחיפה קודמת מנהרות. סימני חריצה קרחונית מסמנים את התנועה הכללית מערבה של הקרחונים כפי שעושים זאת גם מורנות נסיגה מערבית לאגם דסור (Lake Desor). דרומלינים[hebrew 1] מצויים מערבית לאגם סיסקיוויט (Siskiwit Lake).[16]
אנליזות שבוצעות על ידי הסקר הגאולוגי של ארצות הברית של בזלת שאינה בנויה ממינרלים וסלע שבו מינרלים של נחושת מעידים שכמות קטנה כספית קשורה לתהליך המינרליזציה.
נחושת שהתגבשה בטבע וכלורסטרוליט, אבן החן הרשמית של מישיגן, הם מינרלים שניוניים שמילאו נקבוביות שנוצרו בשל בועיות גז ושברים בתוך הסלעים הגעשיים. גם פרהניט ואגט אמיגדלואידיים[hebrew 2] הם אבני חן נפוצות באי.[16]
רכס גרינסטון (Greenstone Ridge) הוא רכס גבוה במרכז האי, ועליו משתרע שביל ההליכה הארוך ביותר בפארק, גרינסטון רידג' טרייל (Greenstone Ridge Trail) לאורך 64 קילומטרים מקצה אחד של האי אל הקצה השני. הליכה לכל אורכו אורכת בדרך כלל בין ארבעה לחמישה ימים. ספינה השטה בין שני קצות השביל יכולה להשיט את המטיילים חזרה לנקודת המוצא שלהם. בסך הכול יש בפארק 266 קילומטרים של מסלולי הליכה. יש גם מסלולים לקאנו או קיאקים לאורך המפרצים בחוף והאגמים בתוך האי. רבים מהם כוללים ירידה מהסירה ונשיאתה על פני מרחק קצר ביבשה.
הפארק כולל שני אזורי שירותים:
לינה שלא באתרי מחנאות אפשרית בפארק רק בבקתות שבווינדיגו ובאכסניה ברוק הרבור.
בפארק יש 36 אתרי מחנאות מסודרים בטבע. חלק מהאתרים בתוך בפנים האי נגישים רק באמצעות שבילים או שיט בקאנו או בקיאק על אגמי האי. אתרי מחנאות אחרים נגישים רק בסירה פרטית. השירותים המוצעים באתרי המחנאות שונים בין האתרים, אך בדרך כלל כוללים כמה מבני עץ להגנה ממזג האוויר הבנויים מקירות עץ משלושה צדדים (הקיר הרביעי סגור במסך) שבהם יש רצפה וגג, וכמה אתרים בודדים המתאימים להקמת אוהל קטן. כמה מאתרי אוהלים מכילים מקום לקבוצות של עד 10, והם משמשים עבור מצבים שכל האתרים האחרים מלאים.
המתקנים היחידים בקמפינגים הם שירותי כריעה, שולחנות פיקניק ואזורים להדלקת מדורות במקומות מסוימים. מדורות אינן מותרות ברוב המחנות; מומלץ להביא כירות הפועלות על גז או אלכוהול. מים לשתייה ובישול חייבים להישאב ממקורות מים מקומיים (ימת סופיריור ואגמים פנימיים) לסננם, או להרתיחם, כדי למנוע הידבקות בטפילים. אסור לצוד אבל מותר לדוג ומותר לקטוף פירות יער אכילים (אוכמניות ופטל תימבלברי (Rubus parviflorus)) מהשביל.
לפארק אפשר להגיע במעבורות, מטוסים ימיים ואוניות נוסעים במהלך חודשי הקיץ – מהאוטון (Houghton) וקופר הרבור (Copper Harbor) במישיגן ומגרנד פורטג' (Grand Portage) במינסוטה. סירות פרטיות שטות לאי מחופי מישיגן, מינסוטה ואונטריו. האי רויאל הוא פופולרי למדי בקרב מבקרים לכמה שעות בסירות פרטיות, ויש שירות מעבורת אל הפארק וממנו מקופר הארבור וגראנד פורטג' למבקרים כאלו.
הפארק הלאומי אייל רויאל הוא הפארק הלאומי היחיד מבין כל הפארקים הלאומיים של ארצות הברית הסוגר את שעריו לגמרי בחודשי החורף מ-1 בנובמבר ועד 15 באפריל, בשל תנאי מזג האוויר הקיצוניים ולשמירה על ביטחונם של המבקרים.[17] מספר המבקרים השנתי היה פחות מ-17,000 בתקופה מ-2007 עד 2016. עם זאת ב-2016 חווה הפארק שיא של 24,966 מבקרים.[1] עדיין, הפארק הלאומי אייל רויאל הוא הפארק שבו מספר המבקרים הקטן ביותר בכל בפארקים הלאומיים בתחומי 48 המדינות של ארצות הברית שבין קנדה למקסיקו. הסיבות הם הסגירה בחורף והשיט הארוך הנדרש בימת סופיריור על מנת להגיע לאי. רק בשלושה מתוך הפארקים הלאומיים המרוחקים ביותר באלסקה: ימת קלארק, עמק קובוק ושערי החוג הארקטי יש פחות מבקרים.[1]
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי אייל רויאל (באנגלית)
הפארק הלאומי אייל רויאל, ברשת החברתית אינסטגרםSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
