מחשוף (גאולוגיה)

מחשוף (באנגלית: Outcrop) הוא חלקה החשוף והנראה לעין של יחידת סלע – חבורה, תצורה או יחידה קטנה יותר. ניתוח ודיגום של מחשופים חשובים להבנת ההיסטוריה של כדור הארץ. מחשופים נראים רק בחלק מפני הקרום, ובמרבית המקומות הם מכוסים בשכבת קרקע, צמחייה או מים, אינם נראים או שאינם נגישים למחקר. חשיפת הסלעים מתרחשת באמצעות סחיפה או בליה, בעיקר בגדות נהרות ובמדרונות אך גם באזורים פעילים מבחינה טקטונית. דרך נוספת ליצירת מחשופים היא חציבה לצורך כרייה, בנייה או סלילת כבישים.

מחשוף של סלעי חרסית מגוונים

מחקר וניתוח

מחשוף בדרום-מערב גרמניה

תיאור מדויק, מיפוי וניתוח מעבדתי של סלעי המחשוף מתאפשרים באמצעות עקרונות היסוד של הגאולוגיה:

• עקרון האחידות – לפיו כל תהליך טבעי מתרחש כיום בדרך דומה לדרך בה התרחש בעבר. עיקרון זה נוסח במאה ה-18 על ידי ג'יימס האטון וסוכם על ידי צ'ארלס לייל בביטוי: "ההווה הוא המפתח לעבר".
• עקרון האופקיות המקורית – עקרון המיוחס לניקולאוס סטנו, הקובע כי ההרבדה המקורית של שכבות משקע תהיה אופקית (מקבילה לאופק). כיום מקובל כי זהו קירוב כללי אך מדויק מספיק, להוציא שיכוב צולב בעל מאפיינים משופעים.
• עקרון הסופרפוזיציה – גם עיקרון זה מיוחס לניקולאוס סטנו, והוא משמש כדי לגלות את הרצף בו התרחשו אירועים גאולוגיים. העיקרון קובע כי ברצף שכבות בלתי מופרע של סלעי משקע תהיה השכבה העליונה צעירה משכבת הסלע הנמצאת מתחתיה. יש המחלקים עיקרון זה לשני חלקים המרחיבים את משמעותו:

• עקרון היחסים ההופכיים – העוסק בגופי חדירה: כל יחידה או תופעה גאולוגית החודרת ליחידה או תופעה אחרת היא מאוחרת, לדוגמה: דייק יהיה צעיר יותר מן הסלעים שהוא חוצה.
• עקרון יחסי החיתוך-חצייה – הדן בהיווצרות של העתקים ומגדיר אותם כצעירים מן הסלעים שהם חוצים. לפי עיקרון זה, מהעתק החוצה רק שכבות סלע תחתונות ולא עליונות ניתן להסיק כי השכבות התחתונות קדמו להעתק ואילו העליונות מאוחרות לו. באופן זה ניתן גם להבדיל בין סוגי העתקים שונים.

• עקרון התכלילים והמרכיבים – עיקרון זה דן בסלעי משקע קלאסטיים וגורס כי המרכיבים בסלעים הקלאסטיים קדומים לסלעים עצמם. עיקרון זה חל גם על קסנוליתים המוקדמים לסלעים המכילים אותם.
• עקרון רצף הפאונה – עיקרון זה, שנשען על ממצאיו של ויליאם סמית, דן במאובנים המופיעים בסלעי משקע. כך, אם ידוע כי בעלי חיים מסוימים התקיימו באותה עת בכל כדור הארץ, נוכחותם או היעדרם מצביעים על זמן היווצרותו של הסלע.

חשיבות ושימושים

הגבול הסלעי בין האורדוביק והסילור נחשפים בנורווגיה

שימוש בעקרונות אלה ומדידת ההשתרעות של יחידות הסלע הנחשפות מספקים מידע מדויק המאפשר ללמוד את ההיסטוריה הגאולוגית של האזור הנחקר. המחשופים מאפשרים בחינה ישירה ודגימה של שכבות הסלע אין סיטו (במקום היווצרות הסלעים) לצורך ניתוח ויצירת מפה גאולוגית. התמונה המתקבלת מניתוחים אלה מורכבת ממבנה ברור של האזור, קמטים המשפיעים על צורת השכבות והצירים לאורכם הם פועלים, שינויים בפאצייס ("פני הסלע", מראה חיצוני) המעידים על התהליכים הגאולוגיים שפעלו בעבר, פליאומגנטיזם – כיוון השדה המגנטי של כדור הארץ בעת היווצרות הסלעים, הכרת הפאונה והאקלים שהתקיימו בזמן הגאולוגי בו הורבדו ועוד. בנוסף לחשיבותם המדעית, למחשופים יש חשיבות מעשית בהנדסה ובכלכלה. ניתוחם מאפשר להבין את תנאי הקרקע באזור המיועד לבנייה ולחיפוש מחצבים. על כן, מחשופים נחשבים ליסוד מרכזי של מדע הגאולוגיה.

ראו גם

• שכבה (גאולוגיה)
• סטרטיגרפיה
• חבורה (גאולוגיה)
• תצורה (גאולוגיה)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מחשוף בוויקישיתוף