Remove ads
האמנה הצפון-אטלנטית (באנגלית: North Atlantic Treaty), המכונה גם אמנת וושינגטון (Washington Treaty), היא האמנה המהווה את הבסיס המשפטי של ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (נאט"ו, באנגלית NATO). ההסכם נחתם בוושינגטון די. סי. ב-4 באפריל 1949.
 | |
| חותמים |
30:  איטליה  איסלנד  אלבניה  אסטוניה  ארצות הברית  בולגריה  בלגיה  גרמניה  דנמרק  הולנד  הונגריה  הממלכה המאוחדת  טורקיה  יוון איטליה  לוקסמבורג  ליטא  לטביה  מונטנגרו  מקדוניה הצפונית  נורווגיה  סלובניה  סלובקיה  ספרד  פולין  פורטוגל  צ'כיה  צרפת  קנדה  קרואטיה |
|---|---|
| מקום חתימה | וושינגטון די. סי. |
| מקום יצירה |
וושינגטון די. סי.  |
| תאריך יצירה |
1949 |
| תאריך הצגה | 24 באוגוסט 1949 |
| שפות | אנגלית, צרפתית |
  | |
האמנה נחתמה בוושינגטון די. סי. ב-4 באפריל 1949 על ידי ועדה בראשות הדיפלומט האמריקני תיאודור אכילס. שיחות חשאיות קודמות נערכו בפנטגון בין 22 במרץ ל-1 באפריל 1948.
לפי אכילס, מחבר חשוב נוסף של האמנה היה ג'ון היקרסון, אז עוזר מזכיר המדינה.
כמרכיב בסיסי של נאט"ו, האמנה הצפון-אטלנטית היא תוצר של רצונה של ארצות הברית להימנע ממתח עולמי בסוף מלחמת העולם השנייה.[1] זה חלק מהסדר ההגנה הקולקטיבי של ארצות הברית עם מעצמות מערב אירופה, לאחר תהליך ארוך שכלל דיונים רבים.[2] האמנה נוצרה מתוך מחשבה על מתקפה מזוינת של ברית המועצות נגד מערב אירופה,[דרוש מקור] אך סעיף ההגנה העצמית ההדדית מעולם לא הופעל במהלך המלחמה הקרה. במקום זאת, הוא הופעל בפעם הראשונה והיחידה בשנת 2001 במהלך מבצע איגל אסיסט (אנ') בתגובה לפיגועי 11 בספטמבר.
הצדדים שחתמו על האמנה הצהירו שהם "נחושים לשמור על החירות, המורשת המשותפת והציוויליזציה של העמים, המושתתת על עקרונות הדמוקרטיה, חירות הפרט ושלטון החוק".[3]
Remove ads
חברות מייסדות
12 המדינות הבאות חתמו על האמנה ובכך הפכו לחברות המייסדות של נאט"ו. המנהיגים הבאים חתמו על ההסכם כבעלי סמכות של מדינותיהם בוושינגטון ב-4 באפריל 1949:[4][5]
בלגיה – ראש הממשלה ושר החוץ פול-הנרי ספאק והשגריר הברון רוברט סילברקרויס
קנדה – מזכיר המדינה לענייני חוץ לסטר פירסון והשגריר המפרי יום רונג
דנמרק – שר החוץ גוסטב ראסמוסן והשגריר הנריק קאופמן
צרפת – שר החוץ רובר שומאן והשגריר הנרי בונה
איסלנד – שר החוץ ביארני בנדיקטסון והשגריר ת'ור ת'ורס
איטליה – שר החוץ קרלו ספורזה והשגריר אלברטו טארצ'יאני
לוקסמבורג – שר החוץ ג'וזף בך והשגריר הוגו לה גאלאיס
הולנד – שר החוץ דירק סטיקר והשגריר אלקו ואן קלפנס
נורווגיה – שר החוץ האלברד לאנג והשגריר וילהלם פון מונטה אף מורגנסטיירן
פורטוגל – שר החוץ חוסה קאיירו דה מאטה והשגריר פדרו טאודוניו פריירה
הממלכה המאוחדת – מזכיר המדינה ארנסט בווין והשגריר אוליבר פרנקס
ארצות הברית – מזכיר המדינה דין אצ'יסון
חברות לא מייסדות שהצטרפו לפני פירוק ברית המועצות
ארבע המדינות הבאות חתמו על האמנה אחרי 12 המדינות המייסדות, אך לפני פירוק ברית המועצות:
יוון (הצטרפה כממלכת יוון ב-1952)
טורקיה (הצטרפה ב-1952)
גרמניה (הצטרפה כגרמניה המערבית ב-1955)
ספרד (הצטרפה ב-1982)
חברות שהצטרפו לאחר התפרקות ברית המועצות
14 המדינות הבאות הצטרפו לאמנה לאחר התפרקות ברית המועצות:
צ'כיה (הצטרפה ב-1999)
הונגריה (הצטרפה ב-1999)
פולין (הצטרפה ב-1999)
בולגריה (הצטרפה ב-2004)
אסטוניה (הצטרפה ב-2004)
לטביה (הצטרפה ב-2004)
ליטא (הצטרפה ב-2004)
רומניה (הצטרפה ב-2004)
סלובקיה (הצטרפה ב-2004)
סלובניה (הצטרפה ב-2004)
אלבניה (הצטרפה ב-2009)
קרואטיה (הצטרפה ב-2009)
מונטנגרו (הצטרפה ב-2009)
מקדוניה הצפונית (הצטרפה ב-2020)
ביטול חברות
אף מדינה לא ביטלה את חברותה באמנה, אך כמה שטחים תלויים שהיו שייכים למדינות נאט"ו לא הצטרפו לאמנה לאחר שקיבלו עצמאות:
קפריסין (עצמאות מהממלכה המאוחדת ב-1960)
אלג'יריה (עצמאות מצרפת ב-1962)
מלטה (עצמאות מהממלכה המאוחדת ב-1964)
Remove ads
סעיף 1
סעיף 1 לאמנה קובע כי הצדדים החתומים על האמנה "יישבו כל סכסוך בינלאומי שבו הם עלולים להיות מעורבים באמצעי שלום, באופן שלא יסכן את השלום והביטחון הבינלאומי והצדק, ולהימנע ביחסיהם הבין-לאומיים מהאיום או שימוש בכוח בכל דרך שאינה עולה בקנה אחד עם מטרות האומות המאוחדות".[3]
החברים שואפים לקדם יציבות ורווחה באזור צפון האוקיינוס האטלנטי באמצעות שימור השלום והביטחון בהתאם למגילת האומות המאוחדות.[3]
סעיף 2
סעיף 2 לאמנה קובע כי "הצדדים יתרמו להמשך פיתוחם של יחסים בינלאומיים שלווים וידידותיים על ידי חיזוק המוסדות החופשיים שלהם, הבנה טובה יותר של העקרונות עליהם מושתתים מוסדות אלה וקידום תנאים של יציבות ורווחה. הם ישאפו לחסל סכסוכים במדיניות הכלכלית הבינלאומית שלהם ויעודדו שיתוף פעולה כלכלי בין כולם או כולם."[6] זה מכונה לפעמים "הסעיף הקנדי" לאחר שנציג קנדה לסטר פירסון לחץ להכללתו באמנה.[7] הוא כלל הצעות למועצה מקצועית, תוכנית תרבות, שיתוף טכנולוגי ותוכנית מידע. מתוכם, רק שני האחרונים הועברו.[8][9] אף על פי כן, הוא הועלה במהלך סכסוכי סחר בין חברות האמנה.[10]
סעיף 3
סעיף 3 לאמנה מצהיר כי "על מנת להשיג ביעילות רבה יותר את מטרותיה של אמנה זו, הצדדים, בנפרד וביחד, באמצעות עזרה עצמית מתמשכת ואפקטיבית ועזרה הדדית, ישמרו ויפתחו את יכולתם המדינתית והקולקטיבית להתנגד להתקפה מזוינת".[3]
לאחרונה התפרש הדבר כבסיס ליעד לכלל הוצאה של 2% תוצר,[11] אשר נקבע כהנחיה רופפת בשנת 2006.[12] מדד זה אושר שוב במהלך פסגת ויילס ב-2014.
הסעיף שימש גם כתפיסת ליבה למנדט לחיזוק חוסן החברים: היכולת להתנגד ולהתאושש מאסון גדול, כשלים בתשתית או מתקפה חמושה. התחייבות זו התקבלה לראשונה במהלך פסגת ורשה 2016, וחזרה והובהרה עוד יותר עקב מגפת הקורונה בשנת 2021.[13][14] לפי מסמכי נאט"ו, ההתחייבות כוללת שבעה תחומים מרכזיים:
- המשכיות שלטונית בזמן משבר
- חוסן תשתיות אנרגיה ורשת חשמל
- שליטה על ההגירה
- אבטחת מזון ומים
- מקרי חירום רפואיים
- תקשורת אזרחית עמידה
- רשתות תחבורה יעילות[15]
סעיף 4
סעיף 4 נחשב בדרך כלל לנקודת המוצא של פעולות גדולות של נאט"ו, ולכן מיועד למקרי חירום או למצבי חירום. הוא קורא רשמית להתייעץ בעניינים צבאיים כאשר "השלמות הטריטוריאלית, העצמאות המדינית או הביטחון של מי מהצדדים מאוימים".[16] עם הפעלתו, הנושא נדון במועצה הצפון-אטלנטית, ויכול להוביל רשמית להחלטה או פעולה משותפת (לוגיסטית, צבאית או אחרת) מטעם הברית.[17] סעיף זה הופעל שבע פעמים מאז הקמת הברית.[18]
| מדינות | תאריך | סיבה | תוצאה |
|---|---|---|---|
| טורקיה |
פברואר 2003 | מלחמת עיראק[18] | מבצע הרתעת תצוגה.[19] |
| טורקיה |
יוני 2012 | הפלת מטוס צבאי טורקי על ידי סוריה.[18] | פריסת סוללות טילי פטריוט.[20] |
| טורקיה |
אוקטובר 2012 | הפגזת ערים טורקיות על ידי סוריה.[18] | פריסת סוללות טילי פטריוט.[20] |
| לטביה[21] ליטא[22] פולין[23] |
מרץ 2014 | בתגובה לסיפוח חצי האי קרים. | פריסת חילות חופים, ים ואוויר בים השחור על ידי רומניה, בולגריה וטורקיה.[24] גינוי ותמיכה בסנקציות של המדינות החברות והקהילה הבינלאומית.[25] רפורמה וסיוע רפואי לממשלת אוקראינה.[26] |
| טורקיה |
יולי 2015 | בתגובה להפצצת סורוק ב-2015 שיוחסה לדאעש, ובעיות ביטחוניות נוספות לאורך גבול טורקיה–סוריה.[17][27][28][29] | הוקעת המתקפה[29] והערכה מחדש של נכסי נאט"ו בטורקיה.[30] |
| טורקיה |
פברואר 2020 | הגברת המתיחות כחלק מהמתקפה בצפון מערב סוריה, כולל חשד[31] לתקיפות אוויריות סוריות ורוסיות על כוחות טורקים.[32] | הגברת ההגנה האווירית הטורקית.[33][34] |
בולגריה אסטוניה לטביה ליטא פולין רומניה סלובקיה [35] |
פברואר 2022 | הפלישה הרוסית לאוקראינה[36] | הצטברות הגנתית,[37][38] תמיכה כספית לאוקראינה[39] והפעלת כוח התגובה של נאט"ו.[40][41] |
היו גם מקרים שבהם סעיף 4 לא הופעל באופן רשמי, אלא היווה איום בלבד. אחת הכוונות המקוריות של סעיף 4 הייתה אמצעי הרתעה למדינות החברות.[42] לדוגמה, בנובמבר 2021, משרד החוץ הפולני – יחד עם אסטוניה, ליטא ולטביה – שקל לזמן קצר להפעיל את סעיף 4 עקב משבר המהגרים הבלארוסי, אך לא עשה זאת באופן רשמי.[43][44]
סעיף 5
הסעיף המרכזי של האמנה הוא סעיף 5, המגדיר את הקאסוס פואדריס (Casus foederis). סעיף זה מחייב כל מדינה חברה להחשיב מתקפה מזוינת נגד מדינה חברה אחת, באירופה או באמריקה הצפונית, כמתקפה מזוינת נגד כולן. בהתקפה כזו, כל מדינה חברה אמורה לסייע על ידי נקיטת "פעולה כזו אשר [המדינה החברה] רואה צורך, לרבות שימוש בכוח מזוין, כדי להחזיר ולשמור על הביטחון של אזור צפון האוקיינוס האטלנטי".
הסעיף הופעל רק פעם אחת בהיסטוריה של נאט"ו: על ידי ארצות הברית לאחר פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001.[45][46] הקריאה אושרה ב-4 באוקטובר 2001, כאשר נאט"ו קבעה כי ההתקפות אכן כשירות על פי תנאי האמנה הצפון-אטלנטית.[47] שמונה הפעולות הרשמיות שנקטה נאט"ו בתגובה לפיגועי 11 בספטמבר כללו את מבצע עייט מסייע ומבצע המאמץ הפעיל, מבצע ימי בים התיכון שנועד למנוע תנועת מחבלים או כלי נשק להשמדה המונית.[48]
באפריל 2012, ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, שקל להפעיל את סעיף 5 באמנת נאט"ו כדי להגן על הביטחון הלאומי של טורקיה במחלוקת על מלחמת האזרחים בסוריה.[49][50] נאט"ו הגיבה במהירות ודובר נאט"ו אמר כי הברית "עוקבת מקרוב אחר המצב ותמשיך לעשות זאת" ו"לוקחת ברצינות רבה את ההגנה על חברותיה".[51] ב-17 באפריל, טורקיה הודיעה כי תעלה את הנושא בישיבת השרים הבאה של נאט"ו.[52] ב-25 ביוני, אמר סגן ראש ממשלת טורקיה כי בכוונתו להעלות את סעיף 5[53] בפגישת נאט"ו שכונסה במיוחד[54] בגלל הפלת מטוס צבאי טורקי חמוש שטס 13 מייל ימי מסוריה מעל מים בינלאומיים במשימה לבדיקת מערכות מכ"ם מקומיות.[55]
בספטמבר 2023 פגעו רסיסי מל"ט רוסי בשטחה של מדינת רומניה. ב-7 בספטמבר אישר שר החוץ הרומני ששרידי מל"ט רוסי פגעו במדינתו. מדינות הארגון הביעו הזדהות עם המתקפה על רומניה, שמשמעותה הצהרת כלל המדינות כאילו התקיפה ארעה בשטחן ועליהן לעשות כל צעד שהן רואות לנכון להשבת הסדר, השלום והביטחון לאזור, אולם מזכ"ל הארגון הבהיר שכרגע הפעלת סעיף 5 לאמנה אינו דבר אשר נמצא על הפרק.[56]
סעיף 6
סעיף 6 קובע כי האמנה מכסה רק את שטחי המדינות החברות באירופה ובצפון אמריקה, טורקיה ואיים בצפון האוקיינוס האטלנטי מצפון לחוג הסרטן, בתוספת אלג'יריה הצרפתית. באוגוסט 1965 הייתה זו דעתם של מחלקת המדינה האמריקאית, משרד ההגנה האמריקאי והמחלקה המשפטית של נאט"ו כי התקפה על מדינת הוואי לא תפעיל את האמנה, אלא רק התקפה על ארבעים ותשע המדינות האחרות.[57] הערים הספרדיות סאוטה ומלייה שנמצאות על החוף הצפון אפריקאי, לפיכך, אינן תחת הגנת נאט"ו למרות טענות מרוקו כלפיהן. מומחים משפטיים פירשו שסעיפים אחרים יכולים לכסות את הערים הספרדיות בצפון אפריקה, אך הגישה הזו לא נבדקה בפועל.[58] זו גם הסיבה שאירועים כמו התקיפות האוויריות בבאילון לא הפעילו את סעיף 5, שכן הכוחות הטורקים שהותקפו היו בסוריה, לא בטורקיה.[59]
ב-16 באפריל 2003, נאט"ו הסכימה לקחת את הפיקוד על כוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי (ISAF) באפגניסטן, הכולל חיילים מ-42 מדינות. ההחלטה התקבלה לבקשת גרמניה והולנד, שתי המדינות שהובילו את ISAF בזמן ההסכם, וכל תשעה עשר שגרירי נאט"ו אישרו אותה פה אחד. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות הברית שהיא קיבלה אחריות על משימה מחוץ לאזור צפון האוקיינוס האטלנטי.[60]
סעיף 10
סעיף 10 מכתיב את התהליך שבאמצעותו מדינות אחרות יכולות להצטרף לנאט"ו, אשר נעשה בהסכמה פה אחד של חברות נאט"ו הנוכחיות. יתר על כן, חברות נאט"ו חדשות יכולות להיות רק מדינות אירופיות אחרות. סעיף זה הפך למערכת של תוכניות פעולה שמדינה חייבת לעקוב אחריהן כדי להפוך לחברה.
שינויים מאז החתימה
שלוש הערות שוליים רשמיות פורסמו כדי לעדכן את השינויים שנעשו מאז כתיבת האמנה:[61]
- הגדרת השטחים שעליהם חל סעיף 5 תוקנה בסעיף 2 של הפרוטוקול לאמנה הצפון-אטלנטית בדבר הצטרפותן של יוון וטורקיה שנחתם ב-22 באוקטובר 1951.
לגבי סעיף 6:
- ב-16 בינואר 1963, המועצה הצפון-אטלנטית ציינה כי בכל הנוגע לאזורים שכבשה צרפת באלג'יריה, הסעיפים הרלוונטיים של אמנה זו הפכו לבלתי ישימים החל מ-3 ביולי 1962.
לגבי סעיף 11:
- האמנה נכנסה לתוקף ב-24 באוגוסט 1949, לאחר האשרורים של כל המדינות החתומות.
Remove ads
- וטרי, דייוויד מ' (2014). "דיפלומטיה על הגבול: אייזנהאואר, צ'רצ'יל ועדן במלחמה הקרה". באטון רוז': הוצאת אוניברסיטת לואיזיאנה.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads