Remove ads
סיפוח חצי האי קרים (או הפלישה הרוסית לקרים, משבר קרים) היה רצף של אירועים שהתרחשו במהלך פברואר ומרץ 2014 עת פלשה רוסיה[1][2] לחצי האי קרים ולאחר מכן סיפחה אותו מאוקראינה. האירוע התרחש לאחר אירועי יברומאידאן והוא חלק מהסכסוך האוקראיני-רוסי הרחב יותר.
אישור למבצע התקבל ב-21 בפברואר, בעקבות אירועי יברומאידאן באוקראינה שהדיחו את הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' והעלו לשלטון את ראשי ארגוני האופוזיציה הפרו-מערביים. האירועים התבטאו תחילה בהפגנות המוניות של תושביה הפרו-רוסיים של הרפובליקה האוטונומית של קרים. ב-27 בפברואר פלשו כוחות מזוינים מיוחדים של רוסיה והשתלטו על מבני הממשל ואתרים אסטרטגיים ברחבי קרים, והכריחו את הרשויות המקומיות לערוך משאל עם שנחשב בלתי-חוקי על "הצטרפות מחדש אל רוסיה". ב-18 במרץ סיפח הקרמלין רשמית את קרים לשליטת הפדרציה הרוסית.[3] רוב הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בסיפוח ומחשיבה את קרים כטריטוריה אוקראינית (רק אפגניסטן, קובה, קוריאה הצפונית, קירגיזסטן, ניקרגואה, סודאן, סוריה וזימבבואה הכירו בתוצאת משאל העם). אוקראינה ממשיכה לתבוע את זכותה על קרים. בתגובה לסיפוח, הטיל המערב, בראשות ארצות הברית והאיחוד האירופי, סנקציות כלכליות על רוסיה.[4][5]
Remove ads
במשך מאות שנים התגוררו בחצי האי הטטרים של קרים, עם טוראני מוסלמי. ב-1783 סיפחה האימפריה הרוסית את האזור ופירקה את חאנות קרים. לאחר המהפכה הבולשביקית, באוקטובר 1921, הוקמה הרפובליקה האוטונומית של קרים כחלק מהרפובליקה הרוסית הסובייטית, אשר יחד עם רפובליקות סובייטיות נוספות הקימו את ברית המועצות. במסגרת מעמד זה, נהנו הטטרים מעצמאות תרבותית.
לאחר מלחמת העולם השנייה באמתלה של שיתוף פעולה של העם הטטרי עם משטר הכיבוש הנאצי, הורה יוסיף סטלין על גירוש כל הטטרים מקרים למרכז אסיה, ביטול האוטונומיה של רפובליקת קרים ושנמך אותה אדמיניסטרטיבית לדרגת מחוז ברוסיה הסובייטית, במקביל אימצה ברית המועצות מדיניות של רוסיפיקציה עבור חצי האי. הטטרים טוהרו רק בשנת 1967 אך נאסר עליהם לשוב לקרים, איסור שבוטל לאחר התפרקות ברית המועצות.
בשנת 1954, תחת שלטונו של ניקיטה חרושצ'וב האוקראיני, מחוז קרים הועבר לרפובליקה האוקראינית בצו של הנשיאות של הסובייט העליון לציון 300 שנה לאיחוד אוקראינה עם רוסיה.[6] בהחלטה צוין 'האופי האינטגרלי של הכלכלה, הקרבה הטריטוריאלית והקשרים הכלכליים והתרבותיים ההדוקים בין מחוז קרים לרפובליקה האוקראינית'.
לאחר נפילת ברית המועצות, קרים נשארה בידי אוקראינה העצמאית ומעמדה שודרג לרפובליקה אוטונומית. בשנים הראשונות היו מספר מהמורות פוליטיות בקרים. החל משנת 1989 החלה חזרתם של הטטרים הקרימיים, המיעוט הטטרי המתחזק הציג דרישות על עוונות היסטוריים וטען לאפליה גזעית, סוציו-כלכלית ופוליטית. הרוב הרוסי מצא את עצמו "מחוץ" לרוסיה והיה חרד לגבי האיזון העדין במחוז. במקביל הייתה מתיחות בין רוסיה לאוקראינה, לגבי עתידו של צי הים השחור כמו גם בסיסי הפעלה גדולים בקרים בדגש על סבסטופול בסיס הצי. ב-1992, ולדימיר לוקין, אז יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט הרוסי, הציע שכדי ללחוץ על אוקראינה לוותר על תביעתה לצי הים השחור, על רוסיה לאיים על שליטה האוקראינית על קרים.[7] ב-1997,לאחר שנחתם הסכם חלוקת הצי ורוסיה קיבלה בסיסים בחצי האי קרים בהחכרה, רוסיה ואוקראינה חתמו על אמנת בדבר ידידות ושיתוף פעולה שמסיר את תביעותיה של מוסקבה לשטחים באוקראינה.
על פי מרשם אוכלוסין משנת 2001, רוסים אתניים היוו כ-58% מכלל תושבי חצי האי, כאשר 70% מתושבי העיר סבסטופול הם רוסים. בתקופת נשיאותו של ויקטור יושצ'נקו (2005–2010) יחסי רוסיה–אוקראינה ידעו מורדות רבות, דבר שאפשר לפס"ב ולגר"ו הרוסי להעניק תמיכה לארגונים פרו-רוסיים בחצי האי כדוגמת מפלגת "האיחוד הרוסי" הפרו-רוסית.
ב-2003, היה סכסוך בין רוסיה אוקראינה לגבי האי טוזלה. ב-2008, ברקע מלחמת גאורגיה–רוסיה, עלתה שאלה לגבי המשך חוזה החכירה עבור צי הים השחור, לאחר שרוסיה עשתה שימוש בסבסטופול כבסיס מבצעי במלחמתה מול גאורגיה לה היו יחסים ידידותיים עם אוקראינה. ב-2010 רוסיה קיבלה הארכה לאחר שנפתר סכסוך הגז ביניהם.
לאירועים קדמה מחאות יברומאידאן באוקראינה, שנמשכו למעלה משלושה חודשים והסתיימה בהדחתו של ויקטור ינוקוביץ' בהצבעת אי אמון בראדה העליונה ב-21 בפברואר 2014.
Remove ads
האירועים התבטאו תחילה בהפגנות המוניות של תושביה הפרו-רוסיים של הרפובליקה האוטונומית של קרים שבחצי האי קרים נגד חילופי השלטון באוקראינה והם לא היו מרוצים מכך שינוקוביץ' הודח בהצבעת אי אמון בראדה העליונה. המפגינים, שהתקבצו מול בניין המועצה העליונה של הרפובליקה האוטונומית של קרים (הפרלמנט המקומי), דרשו להתנתק מאוקראינה. בתגובה הפגינו בהמוניהם התושבים שתמכו בחילופי השלטון באוקראינה.
ב-22 בפברואר 2014, הנשיא פוטין החליט לספח את קרים.[8] בהתאם להסכמים קיימים לרוסיה הייתה נוכחות משמעותית של כוחות בחצי האי. בסוף פברואר 2014 החלו לנוע כוחות רוסים לתוך קרים[9][10]. במקביל רוסיה פתחה בתרגיל צבאי בשטחה, בחסותו ריכז הצבא הרוסי כוחות לאורך הגבול המזרחי עם אוקראינה, הדבר פעל גם כהסחת דעת מעיבוי כוחות בקרים וגם כאיום על אוקראינה. לפי פרוטוקול פגישת המועצה לביטחון לאומי של אוקראינה, אוקראינה לא הייתה מוכנה להפעיל כוח צבאי מפחד כי הסלמה תגרור פלישה מלאה כפי שהיה במקרה של המלחמה ב-2008 בין רוסיה לגיאורגיה וכי צבאם לא היה מוכן לכך.[11]
ב-27 בפברואר, כוחות מיוחדים של רוסיה ללא סמלים השתלטו על בנייני הממשל והניפו דגל רוסי. הכוחות בודדו את חצי האי על ידי השתלטות על מתקני תקשורת, שדות תעופה, חסימת נתיבי גישה והשמת בסיסי צבא אוקראינים תחת מצור. במקביל לוחמת סייבר סגרה אתרי אינטרנט הקשורים לממשלת אוקראינה, מדיה חדשותית ומדיה חברתית. התקפות סייבר גם שיבשו גישה לטלפונים הניידים של פקידים אוקראינים וחברי פרלמנט. כשבוע לאחר תפיסת הפרלמנט, גורמים אמריקאים העריכו כי כוחות רוסיה שולטים מבצעית על כל חצי האי קרים. ב-24 במרץ הורתה אוקראינה לחיילה לסגת ועד 30 במרץ, כל הכוחות האוקראינים עזבו את חצי האי.
Remove ads
ערך מורחב – משאל העם בחצי האי קרים
ב-27 בפברואר, לאחר שחמושים השתלטו על הפרלמנט הוקמה ממשלה חדשה בקרים ברשות סרגיי אקסיונוב, שאישרה לערוך בסוף מאי משאל עם על "הצטרפות מחדש אל רוסיה". בהמשך, מועד משאל העם הוקדם. ב-17 במרץ 2014, בעקבות משאל עם שתוצאותיו הראו שכ-95% מתושבי חצי האי קרים רוצים להסתפח לשלטון הפדרציה הרוסית,[12] הכריז הפרלמנט של חצי האי על עצמאותו ומייד ביקש להסתפח אל השלטון הרוסי. בהצבעה, בה תמכו 85 מתוך 99 חברי פרלמנט, הכריזו על חצי האי כעל מדינה עצמאית מאוקראינה.[13] הוחלט על שני שטחים בחצי-האי שהם כעת שייכים דה-פאקטו לשלטון רוסיה – והם הרפובליקה המקומית והעיר סבסטופול.[14] בהשתלטות רוסיה על חצי האי קרים היא השיגה שליטה גם במים הכלכליים של חצי האי בים השחור ובים אזוב, שבהם יש רזרבות גדולות של נפט ושל גז טבעי.[15]
הקהילה הבינלאומית, רובה ככולה, לא הכירה בהיותן של הרפובליקה של קרים וסבסטופול חלק מרוסיה, ודחתה את תוצאות משאל העם.[16] בהצבעה על החלטה 68/262 של העצרת הכללית של האו"ם, שתמכה בעמדה שחצי האי קרים וסבסטופול יישארו חלק מאוקראינה, 100 מדינות תמכו, 11 התנגדו, 58 נמנעו ו-24 נעדרו ממנה.[17]
אוקרינה לא מכירה בסיפוח הרוסי וממשיכה לתבוע את קרים כחלק אינטגרלי משטחה אשר נמצא תחת כיבוש זמני. בעקבות הסיפוח קראה אוקראינה את שגרירה ברוסיה וולודימיר ילצ'נקו חזרה לארצו להתייעצויות. מאז הונמך דרג הייצוג של אוקראינה ברוסיה לדרגת ממונה על היחסים. אוקראינה בנתה סכר על תעלת צפון קרים, סכר שמונע את זרימת מי הדנייפר לתוך התעלה וגורם למחסור עצום במים בחצי האי קרים.[18] בשנת 2021 השיקה אוקראינה את פלטפורמת קרים, יוזמה דיפלומטית שמטרתה להגן על זכויות תושבי קרים ובסופו של דבר להפוך את סיפוח קרים.
Remove ads
- משבר קרים באתר ה-BBC (באנגלית)
- הקרב על אוקראינה, רצף כתבות באתר נענע10
- רויטרס, אוקראינה, היזהרי: זה צבא רוסיה החדש, באתר ynet, 28 בפברואר 2014
- נטשה מוזגוביה, פרשנות: כשפוטין אגרסיבי המערב ממצמץ, באתר וואלה, 28 בפברואר 2014
- המשבר באוקראינה: דוקטרינת פוטין בפעולה, באתר nrg
- נטשה מוזגוביה, לא מאיימים על מבודד בבידוד: פוטין לא מתרגש מאובמה, באתר וואלה, 3 במרץ 2014
- בת חן דרויאן, השפעות המשבר באוקראינה על המזרח התיכון, מגזין המזרח הקרוב, 26 בספטמבר 2014
- Bound by treaty: Russia, Ukraine and Crimea
Remove ads
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads