דיוקן דרושאוט

דיוקן דרושאוט (באנגלית: Droeshout portrait) או תחריט דרושאוט (Droeshout engraving) הוא דיוקן של ויליאם שייקספיר, מעשה ידי החרט מרטין דרושאוט (Martin Droeshout). הדיוקן, נכלל במהדורת הפוליו הראשונה, אוסף מחזותיו של שייקספיר שפורסם ב-1623, כאיור שעיטר את כריכת הספר. זהו אחד משני דיוקנאות שמזוהים בוודאות כדיוקנאות של שייקספיר. השני הוא פסלו של שייקספיר הניצב במצבה שעל קברו, בעיר הולדתו סטרטפורד אפון אייבון. שניהם נוצרו לאחר מותו.

דיוקן דרושאוט
Droeshout portrait

דיוקן דרושאוט של ויליאם שייקספיר, על כריכת מהדורת הפוליו הראשונה. זוהי גרסתו הסופית, או השנייה, של התחריט.
מידע כללי
צייר	מרטין דרושאוט
תאריך יצירה	1623
טכניקה וחומרים	תחריט
ממדים בס"מ
רוחב	22.5 ס״מ
גובה	34 ס״מ

השימוש בדיוקן כאיור לכריכת הספר הוא בהתאם לנהוג בפרסומי התקופה, אך הנסיבות המדויקות שבהן נוצר התחריט אינן ידועות. אין ידיעה ברורה מי מבין שני אנשים שנקראו "מרטין דרושאוט" היה זה שיצר את התחריט, ולא ברור באיזה אופן ובאיזו מידה נשען התחריט על ציורים או איורים קיימים.

גרסאות

השלב הראשון של התחריט, בעל רמת פירוט נמוכה יותר ובהיר פחות. ראו למשל בסנטר ובשיער בצד ימין.

השלב השני והאחרון של התחריט.

לדיוקן ישנם שני "שלבים", או שתי גרסאות שונות, שאותן הדפיס דרושאוט בעזרת אותו לוח (ראו דפוס שקע). דיוקנאות מהשלב הראשון נדירים מאוד, וקיימים רק ארבעה עותקים של אלו.^[1] דיוקנאות הגרסה הראשונה הם כפי הנראה תוצאות של הדפסות ניסיון, שנועדו לכך שדרושאוט יוכל לבחון את התחריט, ולבדוק האם יש צורך לבצע שינויים כלשהם. רובם הגדול של עותקי מהדורת הפוליו הראשונה ששרדו, כוללים דיוקנאות מהשלב השני, שבו הצללים חזקים יותר ושנבדל מהגרסה הראשונה בעוד כמה הבדלים קלים, ובהם באזור השפם ובקו מתאר הלסת התחתונה.

ב-1632 יצר תומאס קוטס (Thomas Cotes) עותקים נוספים של התחריט, בגרסתו השנייה, בעבור מהדורת הפוליו השנייה של רוברט אלוט (Robert Allot), מהדורה חדשה של אוסף המחזות.^[2] את התחריטים האלו הדפיס קוטס בעזרת הלוח המקורי, לאחר שבוצעו בו שינויים קלים. בלוח נעשה שימוש גם במהדורות מאוחרות יותר, אך עם הזמן החל הלוח להישחק ונעשו בו שינויים ניכרים. בלוח המקורי נעשה שימוש עד שנות ה-60 של המאה ה-17, ולאחר מכן אין לו זכר. כבר בשנת 1640 העתיק החרט ויליאם מרשל (William Marshall) את צורת הלוח ללוח חדש, תוך ביצוע שינויים והתאמות, בעבור מהדורת אוסף שקיבצה את הסונטות של שייקספיר, שפרסם ג'ון בנסון (John Benson). כל הדפסות התחריט של הדיוקן שנעשו לאחר מכן, התבססו על העתקה של התחריט עצמו, ולא של הלוח.

זהות היוצר

חתימתו של מרטין דרושאוט מתחת לתמונה בצד שמאל

משפחת דרושאוט (בהולנדית: דְרוּסְהַאוּט) הייתה משפחה של אמנים שהיגרו מהולנד לבריטניה. מאחר ששניים מבני המשפחה נקראו "מרטין", שאלת זהותו של החרט שיצר את הדיוקן עוררה דיון בקרב החוקרים. מרבית המקורות טוענים שיוצר הדיוקן הוא מרטין דרושאוט הצעיר (Martin Droeshout the Younger;‏ 1601 - לאחר 1629), בנו של מייקל דרושאוט, מהגר מבריסל. מלבד תאריך לידתו וזהות אביו, מעט מאוד ידוע על מרטין דרושאוט הצעיר, אולם מאחר שידוע שאביו היה חרט, נפוצה ההנחה כי מרטין הלך בעקבות אביו, ושהוא היוצר של תחריט דרושאוט. מאחר שהיה בן 15 כששייקספיר מת בשנת 1616, ייתכן שמעולם לא ראה אותו, וההנחה היא כי הוא התבסס בעבודתו על תמונה קיימת.^[1]

מחקרה של מרי אדמונד (Mary Edmond) ב-1991 על אודות משפחת דרושאוט גילה מידע חדש על מרטין דרושאוט הזקן (Martin Dreoshout the Elder;‏ שנות 1560 לערך - 1642), שהיה דודו של מרטין הצעיר. במחקרה מצאה אדמונד כי דרושאוט הזקן היה חבר באגודת הציירים-אמני־הצביעה (Worshipful Company of Painter-Stainers) של לונדון. אדמונד כתבה, "נראה זה שגוי לייחס את תחריטו של שייקספיר למרטין דרושאוט האלמוני והצעיר מדי, שנולד ב-1601, כפי המקובל, כאשר ישנו אמן אחר באותו שם, שמתועד בצורה די טובה, בדמות דודו".^[3]

ב-2007 מצאה ג'ון שלוטר (June Schlueter) עדות לכך שמרטין הזקן שהה בלונדון בזמן שבו ידוע כי החרט של הדיוקן במהדורת הפוליו הראשונה שהה במדריד.^[4] על אף ששלוטר התחילה את המחקר והחיפוש בארכיונים במטרה להוכיח את נכונות הסברה של אדמונד כי מרטין הזקן היה החרט של תחריט דרושאוט, היא מצאה לבסוף ממצאים שמחזקים, לדבריה, את ההנחה שיוצר התחריט היה מרטין הצעיר.^[5]

מסורת ייחוס התחריט לדרושאוט הצעיר מקורה בשיקולי סגנון אמנותי. לרוב נתפס דרושאוט הזקן כאמן מיומן יותר מאחיינו, ופגמים בשרטוט פניו וגופו של שייקספיר מזכירים עבודות אחרות של דרושאוט הצעיר. ייחוס העבודה לאמן הצעיר מקובלת, נכון להיום, גם על גלריית הדיוקנאות הלאומית הבריטית.^[1]

חשיבות

התחריט זכה לשבחים מפי ידידו של שייקספיר, המחזאי בן ג'ונסון, בפואמה שלו To the Reader ("לקורא"), שלוותה בתחריט שהוצג לצדה. בפואמה כתב כי התחריט מציג תמונה הדומה במידה רבה לשייקספיר. הוא כתב כי "המגלף קרא לקרב / את הטבע, במטרה לגבור על החיים" ("the graver had a strife / With nature to outdo the life"), וכן כתב כי הציור "קלע" בדיוק רב לפניו של שייקספיר. הוא הוסיף וציין כי החרט לא יכול היה להעביר את "שנינותו" של שייקספיר - על מנת לתפוש אותה, יהיה על הקורא לקרוא את הספר.

בשל עדות זו המאששת את מידת הדיוק של הדיוקן, נעזרו חוקרים בתחריט דרושאוט כנקודת ייחוס לבחינת דיוקנאות אחרים שיכולים להיות דיוקנאות של שייקספיר. האמן והסופר בן המאה ה-19 אברהם ויבל (Abraham Wivell) תיאר זאת כך:

"אוכל לומר שזהו המפתח לפיצוח ולגילוי של כמעט כל הבדותות והתיאורים הכוזבים, שבעתות שונות משכו מידה רבה של עניין ציבורי. זוהי ראיה, שבידה לסייע לְהָזֵם כל עדות שגויה, ושיכולה להדריך ולספק כל מי שמטרתו לבחון ולחקור, בשאלה כיצד להעריך ולאמוד, וכיצד לפסול ולשלול."^[6]

חיזוק נוסף לאמינות התחריט הוא העובדה שהוא הוזמן ואושר על ידי עורכי מהדורת הפוליו הראשונה, ג'ון המינגס (John Hemmings) והנרי קונדל (Henry Condell), שהיו שניהם חברי קבוצת התיאטרון "אנשי המלך" שבה היה חבר שייקספיר כשחקן.^[7]

ב-2006 כתבה טרניה קופר (Tarnya Cooper), ברוח דומה, כי "זהו הדיוקן היחיד שללא ספק נותן לנו ידיעה סבירה על מראהו של שייקספיר".^[1]

התמונה שבה נעזר דרושאוט

"דיוקן פלאוור" של שייקספיר. בקצה השמאלי העליון ניתן לראות את התאריך המזויף 1609.

לצד העובדה שהדיוקן משמש ככלי לאמידת אמינותן ומידת דיוקן של תמונות אחרות, דנו החוקרים בשאלה מהי התמונה המקורית שבה נעזר דרושאוט ביצירתו. החוקר בן המאה ה-19 ג'ורג' שארף (George Scharf) טען, על בסיס חוסר העקביות במידת הבהירות ובצללים, שהתמונה המקורית ששימשה כסימוכין הייתה "או עיטור בגוף הטקסט (limning) או ציור בעיפרון צבע". סוגי אמנות אלו נעזרו לרוב בתרשימים כלליים, במקום בעיצוב לפי טכניקת קיארוסקורו (שבה ישנו קונטרסט חד בין אזורים כהים לבהירים). הוא הסיק שדרושאוט ניסה באופן חובבני להוסיף צללים לשם הענקת הצורה לתמונה.^[8] מרי אדמונד ציינה כי נראה שדרושאוט הזקן עמד בקשר עם צייר הדיוקנאות מרקוס ג'ירארטס (Marcus Gheeraerts), וציינה כי ישנה עדות המצביעה על כך שייתכן שהיה קיים ציור דיוקן של שייקספיר מיצירתו של ג'ירארטס. לפי השערתה, ייתכן כי תחריט דרושאוט התבסס על ציור דיוקן אבוד זה.^[9] קופר טענה כי הציור הכושל ועיצוב צורת הדובלט (בגדו ההדוק של שייקספיר) והצווארון יכולים להצביע על כך שדרושאוט העתיק ציור אבוד כלשהו או ציור שהציג רק את פניו ואת כתפיו של שייקספיר; את שאר הגוף הוסיף החרט עצמו, כמנהג המקובל.^[1]

במאה ה-19 נמצא ציור שכונה בשם "דיוקן פלאוור" (Flower portrait), על שם אדגר פלאוור (Edgar Flower), שהציג את הציור, שלדבריו היה בבעלות משפחתו. על הציור הופיע התאריך 1609 והוא צויר על לוח אותנטי מהמאה ה-17. באותו זמן הייתה הסכמה רחבה בין החוקרים שזוהי היצירה המקורית שעליה התבסס דרושאוט ושאותה העתיק לתחריטו. אולם בשנת 1905 חוקר האמנות מריון שפילמן (Marion Spielmann) הראה שהציור מקביל למצב השני של תחריט דרושאוט. כך טען, שאם אכן היה דיוקן פלאוור המקור לתחריט דרושאוט, אזי הגרסה הראשונה צריכה להיות דומה יותר אליו, אך מכיוון שאין זה כך, הוא הסיק שדיוקן פלאוור הוא העתקה של דיוקן דרושאוט.^[10] ב-2005 הוכיחו בדיקות מעבדה כימיות כי דיוקן פלאוור הוא למעשה זיוף מהמאה ה-19, שצויר על גבי תמונה אותנטית מהמאה ה-17.^[11]

הערכה ביקורתית

גרסה מסוגננת ומעוצבת של דיוקן דרושאוט, על גבי קיר לבנים בבית מגורים בכביש סטרטפורד, בפרבר היטון בניוקאסל.

עיצוב הדמות הכושל והחיבור המגושם בין הראש לגוף, הביאו חוקרים ומבקרים רבים לכלל הערכה כי התחריט מציג ביצוע כושל בהצגת דמותו של שייקספיר.^[1] חוקר הספרות ג'יי דובר וילסון (J. Dover Wilson) כינה את דמותו של שייקספיר ביצירה "דמות בעלת פרצוף פודינג".^[12] הביוגרף והחוקר סידני לי (Sidney Lee) כתב כי "הפרצוף מוארך והמצח מוגבה; האוזן האחת שנראית בדיוקן היא חסרת צורה; קצהו העליון של הראש קירח לגמרי, אך את האוזניים מכסה שיער שופע". החוקר סמואל שונבאום (Samuel Schoenbaum) הפגין מידה דומה של בוז כלפי היצירה:

"בתחריט של שייקספיר ישנו ראש ענקי, שניצב כנגד צווארון מעומלן, המוטל כנגד טוניקה קטנה במידה אבסורדית, עם עיטורי כתף נפוחים יתר על המידה... האור מגיע מכמה כיוונים בו-זמנית: הוא נופל על הבליטה הבולבוסית הזו של המצח – או כפי שהיא כבר כונתה, "בליטת ההידרוצפלוס הנוראה" – וכמו כן יוצר מין חצי-סהר משונה מתחת לעין הימנית וכן (בגרסה השנייה) מאיר את קווצת השיער שבצד ימין."^[13]

קופר העירה כי "אמנות ההדפס לא הייתה אמנות מפותחת באנגליה, והיו יחסית מעט חרטים מוכשרים. עם זאת, גם לפי הסטנדרטים הפחות קפדניים שהיו באנגליה, תחריט דרושאוט מציג פרופורציות לא מוצלחות".^[1] בנג'מין רולנד לואיס (Benjamin Roland Lewis) ציין כי "למעשה כל עבודתו של דרושאוט מאופיינת באותם פגמים אמנותיים. הוא היה חרט במובן הפשוט, ולא אמן יוצר".^[14]

לא כל המבקרים התייחסו ליצירה בביקורתיות חריפה שכזו. הסופר בן המאה ה-19 ג'יימס בואדן (James Boaden) כתב כי "בעיניי הדיוקן מציג נקודת מבט של טוב-לב רוגע והרהורים ענוגים, הבנה עמוקה ומעין תחושה מעורבת, שאוחזת בך כאשר העצבות נכנעת לנפתולי הדמיון". הוא ציין גם כי ידידו, השחקן ג'ון פיליפ קמבל (John Philip Kemble), חשב ש"יצירה שנואה" זו מאפיינת את שייקספיר בצורה טובה יותר מכל דיוקן אחר שלו.^[15] ב-1998 כתב חוקר הספרות פארק הונאן (Park Honan) כי "גם אם הדיוקן נעדר את ה"ניצוץ" שאמור לאפיין משורר מחונן, הוא מציע התבוננות פנימית לנפשו של מחבר בעל אינטליגנציה גבוהה, אדם עצמאי שאינו אדיש כלפי סבלם של אחרים".^[16]

תאוריות קשר

הקו הכפול שנוצר במרווח בין קו מתאר הלסת התחתונה לבין אזור הצל שלצידו. קושרי תאוריות קשר טענו כי קו כפול זה מרמז על כך שפניו של שייקספיר בדיוקן הן למעשה מסכה.

בשאלת זהותו של מחבר מחזות שייקספיר, טענו אלו שתומכים בגישה כי אדם אחר, שאינו שייקספיר, היה המחבר האמיתי של מחזותיו, לקיומם של רמזים נסתרים בדיוקן המצביעים על הסוד-כביכול לגבי זהותו של מחבר המחזות. ואכן דובר וילסון טען שהאיכות הירודה של דיוקן דרושאוט היא הסיבה הסמויה ל"קמפיין נגד 'האיש מסטרטפורד' ולניסיונות לנשל אותו מכתר המחזאי הלאומי ולאמץ במקומו דמויות כמו הלורד בייקון, הרוזן מדרבי, הרוזן מאוקספורד, או כל מתחזה אצילי אחר שנמצא באופנה באותה עת".^[17] ב-1911 פרסם ויליאם סטון בות' (William Stone Booth) ספר שבו הדגים כביכול כי מאפיינים מסוימים בתחריט "זהים אנטומית" לאלו של פרנסיס בייקון, ועל כן מהווה הדבר הוכחה לכאורה שבייקון הוא מחבר יצירותיו של שייקספיר. הוא הדגים זאת באמצעות צירוף של תמונות שונות של בייקון יחדיו, ולאחר מכן הנחתם על גבי התחריט והשוואתם.^[18] ב-1995 טענה ליליאן שוורץ (Lillian Schwartz), באמצעות גרסה ממוחשבת של אותה טכניקה, כי הדיוקן מבוסס על דיוקנה של המלכה אליזבת הראשונה.^[19]

גישה שונה טוענת כי הדיוקן אכן מתאר את ויליאם שייקספיר, אך הוא עושה זאת באופן שנועד לשים אותו ללעג על ידי תיאורו כמכוער, או באופן שנועד לרמוז כי פניו הן בעצם מסכה שמאחוריה מסתתר סופר נעלם. הקו הכפול שנוצר במרווח שבין קו מתאר הלסת התחתונה לבין אזור הצל שלצידו, תואר כרמז המצביע על כך שפני הדיוקן הן בעצם מסכה, וכך גם נטען לגבי צורתו של הדובלט, שנאמר עליו כי הוא מייצג גם את קדמת הגוף וגם את אחוריו. חבר הפרלמנט הבריטי אדווין דרנינג-לורנס (Edwin Durning-Lawrence) העיר בעניין זה "אין כל ספק – אין מקום לשום צל של ספק – כי המדובר למעשה בתמונה מוצפנת באופן מתוחכם, שמציגה שתי זרועות שמאל ומסכה... תשומת לב מיוחדת יש לתת לאוזן, שהיא אוזן של מסכה, ומסיבה עלומה כלשהי היא זקופה וישרה; שימו לב גם לקו הברור והניכר היטב שמציג את קצה המסכה".^[20]

אף אחת מגישות אלו אינה מקובלת על ידי הזרם המרכזי של ההיסטוריונים. בנג'מין רולנד לואיס כתב כי מאפיינים אלו הם כולם אופייניים לתחריטי התקופה, ושאף אחד מהם אינו חריג. כך למשל, תחריט של הסופר והמשורר ג'ון דייוויס מהרפורד (John Davies of Hereford) מתאפיין גם הוא במרבית ה"מוזרויות" האלו, לרבות המיקום הלא ברור של הראש ביחס לגוף ו"אותו הבדל מוזר בצורת הכתף הימנית לעומת הכתף השמאלית".^[14]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דיוקן דרושאוט בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. Tarnya Cooper, Searching for Shakespeare, National Portrait Gallery; Yale Center for British Art, p.48.
2. National Portrait Gallery
3. Mary Edmond, "It was for gentle Shakespeare cut". Shakespeare Quarterly 42.3 (1991), p. 343.
4. June Schlueter, "Martin Droeshout Redivivus: Reassessing the Folio Engraving of Shakespeare", Shakespeare Survey 60. Cambridge: Cambridge University Press, 2007, p. 240.
5. June Schlueter, "Martin Droeshout Redivivus: Reassessing the Folio Engraving of Shakespeare", Shakespeare Survey 60. Cambridge: Cambridge University Press, 2007, p. 242.
6. Wivell, Abraham, An inquiry into the history, authenticity, & characteristics of the Shakspeare portraits: in which the criticisms of Malone, Steevens, Boaden, & others, are examined, confirmed, or refuted. Embracing the Felton, the Chandos, the Duke of Somerset's pictures, the Droeshout print, and the monument of Shakspeare, at Stratford; together with an exposé of the spurious pictures and prints, 1827, p.56.
7. Martin Droeshout, William Shakespeare (1564-1616), an engraving, British Museum
8. George Scharf, On the Principal Portraits of William Shakespeare, London, Spottiswoode, 1864, p. 3. See also "The Portraits of Shakespeare", 1911 Encyclopedia Britannica
9. Mary Edmond, "It was for gentle Shakespeare cut". Shakespeare Quarterly 42.3 (1991), p. 344.
10. Paul Bertram and Frank Cossa, 'Willm Shakespeare 1609': The Flower Portrait Revisited, Shakespeare Quarterly, Vol. 37, No. 1 (Spring, 1986), pp. 83-96
11. Tarnya Cooper, Searching for Shakespeare, Yale University Press, 2006, p.72-4
12. Stephanie Nolen, Shakespeare's Face, Knopf Canada, 2011
13. Samuel Schoenbaum, Shakespeare's Lives, Clarendon Press, 1970, p.11. ref
14. Benjamin Roland Lewis, The Shakespeare documents: facsimiles, transliterations, translations, & commentary, Volume 2, Greenwood Press, 1969, pp.553-556.
15. James Boaden, An inquiry into the authenticity of various pictures and prints: which, from the decease of the poet to our own times, have been offered to the public as portraits of Shakspeare: containing a careful examination of the evidence on which they claim to be received; by which the pretended portraits have been rejected, the genuine confirmed and established, illustrated by accurate and finished engravings, by the ablest artists, from such originals as were of indisputable authority, R. Triphook, 1824, pp.16-18.
16. Honan, Park, Shakespeare: A Life, Oxford University Press 1998, p.324.
17. Marjorie B. Garber, Profiling Shakespeare, Taylor & Francis, 24 Mar 2008, p.221.
18. William Stone Booth, Droeshout Portrait of William Shakespeare an Experiment in Identification, Privately printed, 1911.
19. Lillian Schwartz, "The Art Historian's Computer" Scientific American, April 1995, pages 106-11. See also Terry Ross, "The Droeshout Engraving of Shakespeare: Why It's NOT Queen Elizabeth".
20. דרנינג-לורנס אף מרחיב וטוען כי ניתן לאפיין תחריטים אחרים של דרושאוט כ"מעוצבים בצורה מתוחכמת, שמטרתם לחשוף את זהותם האמיתית של יוצריהם של עבודות שונות, בפני אלו שמסוגלים להבין את המשמעות הנסתרת של תחריטיו". Edwin Durning-Lawrence, Bacon Is Shake-Speare, John McBride Co., New York, 1910, pp.23, 79-80.