Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאלת זהותו של מחבר כתבי ויליאם שייקספיר היא טענה הקיימת בקרב מיעוט קטן מחוקרי עבודתו של שייקספיר, המערערים על התפישה המקובלת באקדמיה ובכלל, המזהה את מחבר כתבי שייקספיר עם ויליאם שייקספיר איש סטרטפורד על האייבון. האנטי-סטרטפורדיאנים מאמינים שלמרות שהיצירות יוחסו לשייקספיר איש סטרטפורד, הם נכתבו על ידי אנשים אחרים, שרצו או נאלצו להסתיר את זהותם האמיתית. הסיבות שהאנטי-סטרטפורדינים נותנים להסתרת זהות המחבר האמיתי מתחלפות: חלק טוענים שהייתה זו אישה, חלק שהמחבר נרדף על ידי השלטונות, או שהיה ממעמד חברתי גבוה שלא איפשר לו להזדהות כמחבר הכתבים, כיוון שעיסוק בתיאטרון באותה תקופה נחשב עניין נחות שאינו מתאים לבני אצולה. חלק מהאנטי-סטרטפורדיאנים טוענים שיש קבוצה של אנשים שחיברה את כתבי שייקספיר. במהלך השנים הוצעו כ- 87 מועמדים כמחברים "האמיתיים" של כתבי שייקספיר(אנ'). טענה מרכזית נוספת של האנטי-סטרטפורדיאנים היא שלשייקספיר איש סטרפורד לא היו הכישורים לחבר את היצירות האלו, שמפגינות ידע בלתי רגיל בהיסטוריה ובמדעים, וכן שפה גבוהה ועשירה במיוחד. לכן לשיטתם לא ייתכן ששייקספיר אי סטרטפורד, שחקן תיאטרון מהמעמד הנמוך, שהפסיק ללמוד בגיל 14, חיבר לבדו את היצירות.
התאוריה האנטי-סטרפורדיאנית זכתה בפופולריות רבה בקרב הציבור, וכן תמכו בה כמה אנשי רוח כמו זיגמונד פרויד, מארק טוויין ו-וולט ויטמן. למרות זאת, בקרב חוקרי שייקספיר באקדמיה, שורר כרגע קונצנזוס על כך שאין לתאוריות האנטי-סטרטפורדיאנית תימוכין בראיות הקיימות.
זהותו של כותב המחזות הידועים כ"כתבי שייקספיר" נחשבת לידועה, אך כבר בתקופתו של ויליאם שייקספיר עלו טענות שהוא לא המחבר של המחזות שהתפרסמו בשמו, כדוגמת גינויו של בן התקופה, המחזאי רוברט גרין, שכינהו "עורב זה מקרוב בא, המתהדר בנוצות לא לו". בעת החדשה מספר מומחים, בדעת מיעוט, טענו כי מעולם לא היה אדם בשם ויליאם שייקספיר.
באנגליה האליזבתנית לא היה כתיב תקני אחיד. מסמכים רשמיים המתייחסים לוויליאם שקספיר איש סטרטפורד, כולם כותבים את חלקו הראשון של השם בארבע אותיות: Shak, Shag או Shax (Shakspere וכו'). לעומת זאת כל ההתייחסויות למחזאי הן בהברה ראשונה ארוכה: Shake - "שייק". מידת המשמעות שניתן לייחס לעובדה זו, לאור העובדה שמדובר באנגליה האליזבתנית, נתונה במחלוקת. בערך זה ההתייחסויות למחזאי הן בתור "שייקספיר" בעוד שלאיש מסטרטפורד הן "שקספיר".
ויליאם שקספיר נולד ב-1564 בסטרטפורד על האייבון ליצרן של כפפות ממעמד נמוך. הוא עבר ללונדון ועבד כמחזאי ושחקן. הצטרף לחבורת השחקנים "אנשי הלורד צ'מברלין", ששינתה את שמה מאוחר יותר ל"אנשי המלך". בבעלות הקבוצה היה התיאטרון "גלוב". נראה כי בחלוף הזמן שקספיר התעשר, קנה בית גדול ופרש ב-1613. הוא נפטר שלוש שנים מאוחר יותר. בימי חייו שמו התנוסס על ארבע-עשר מחמישה-עשר פרסומים של מחזותיו. ב-1623, שבע שנים אחר שמת, התפרסמה "מהדורת הפוליו הראשונה" (The First Folio) שהתיימרה להציג את אוסף כל עבודותיו. על כריכתה הופיעה התמונה הידועה היחידה של שקספיר הנמצאת ברשותינו כיום, דיוקן דרושאוט. נותרו בידינו 36 מחזות שלו (ידוע ששניים נוספים אבדו), 6 פואמות, ו-154 סונטות.
ישנן ראיות התומכות בנקודת המבט המקובלת:
הבעיה המרכזית היא הידענות המדהימה של שייקספיר כותב המחזות. הוא השתמש באוצר מילים עשיר להפליא (למעלה מ-25,000, להשוואה אוצר המלים בתנ"ך הוא 6,000), הפגין ידע במשפטים ובמדעים - כולל תגליות של תקופתו ממש, מה שדורש קשר ממשי עם מדעני התקופה, קשר שאינו סביר לשחקן תיאטרון מהמעמד הנמוך, וידע בשפות, לוחמה, בזיירות, מדינאות, היסטוריה, פילוסופיה, וספורט-של-אצילים כדוגמת טניס וציד.
יחסית לתקופתו מדובר באדם משכיל באופן יוצא מגדר הרגיל, ומשכילים כמוהו בעת ההיא הותירו עדויות רבות לקיומם. אולם, על פי העדויות הקיימות נראה כי ויליאם שקספיר איש סטרטפורד למד, אם בכלל, עד גיל 14 בלבד. גם אין שום עדות על היותו למדן עצמאי. להשוואה - משורר נודע אחר מתקופתו, בן ג'ונסון, שהיה מפשוטי העם והשלים לבד את חינוכו, הותיר אחריו עשרות עדויות ללמדנותו: ספרים שרכש, מכתבים בהם התלבט והתווכח עם אחרים על משמעות עובדה זו או אחרת וכדומה. בניגוד לכך כתב היד הידוע היחיד ששרד משקספיר איש סטרטפורד הוא החתימה על צוואתו.
בעיות נוספות:
כטיעון נגד מציגים את בן ג'ונסון, שגם הוא היה ממעמד נמוך וכתב גם הוא בפירוט על בני האצולה שבקרבם חי בזכות מלגות שקיבל. אך ג'ונסון קיבל חסות רשמית (מהנסיך הנרי) רק אחרי 12 שנה של עבודה, בעוד שלשייקספיר כותב המחזות מוכרזת חסות (של רוזן סאות'המפטון) כבר ביצירתו הראשונה שהופיעה בדפוס.
Why write I still all one, ever the same,
And keep invention in a noted weed,
That every word doth almost tell my name,
Showing their birth, and where they did proceed?
כל מילה כמעט שמסגירה את שמי,
מעידה על מקורה, ועל מוצאה?
לא פחות מ-80 דמויות היסטוריות הוזכרו בזמן כזה או אחר כמועמדים להיות המחבר האמיתי של הקנון השייקספירי,[1] רק מיעוט מטענות אלו זכו להתייחסות משמעותית בקרב חוקרי הספרות.[2] בנוסף לתאוריות על מועמד יחיד כזה או אחר, תאוריות שונות על "קבוצת מחברים" (תאוריות חבורה) עוררו אף הן עניין רב בקהילה האקדמית.[2]
תאוריות החבורה השונות של הכתיבה השייקספירית הוצעו כבר באמצע המאה ה-19. הספר הראשון שפורסם והתמקד כל כולו בדיון על זהות המחבר, "הפילוסופיה של מחזות שייקספיר מתגלה", על ידי דליה בייקון, הופיע בשנת 1857, שבו היא הציעה את "תאוריית החבורה" הראשונה, שייחסה את העבודות ל"חבורה קטנה של פוליטיקאים מאוכזבים ומנוצחים", בראשותו של סר וולטר ראלי שכללה את סר פרנסיס בייקון, ואולי גם את אדמונד ספנסר, לורד בקהורסט, ואדוארד דה ויר, רוזן אוקספורד ה-17.[3]
תאוריית חבורה נוספת תוארה בספרו של גילברט סלאטר, "שבעת השייקספירים" (1931), שבו הוא טוען כי העבודות נכתבו על ידי שבעה מחברים שונים:[4]
בשנות ה-60 המוקדמות, אדוארד דה ויר, פרנסיס בייקון, רוג'ר מאנרס, ויליאם הרברט ומרי סידני הוצעו כמי שהיו חברים בקבוצה שכונתה "סינדיקט אוקספורד".[2] בנוסף, מחזאים כגון כריסטופר מרלו, רוברט גרין ותומאס נאש הוצעו אף הם כמשתתפים בקבוצה.
גרסאות מסוימות של תאוריית החבורה כוללות גם את ויליאם שייקספיר מסטרטפורד כמנהל הקבוצה, כמתווך בין חבריה או כפנים של הקבוצה כלפי חוץ (מציג עצמו כמחבר המחזות והשירים על מנת להגן על זהותם האמיתית של מחבריהם).[2]
סר פרנסיס בייקון היה אציל, מדען, מדינאי ואיש חוק. יותר מכל אדם אחר הוא ממלא אחר הדרישות מהמחזאי הגאון.
בתקופה האליזבתנית מחזאות נחשבה לעיסוק "לא הולם" שאינו רציני דיו לאיש אצולה, ולכן הייתה לסר פרנסיס סיבה טובה להסתיר את עיסוקו זה.
כמו סר פרנסיס, גם דה-ויר היה מהאצולה, ולכן אפשר שנאלץ להסתיר את עיסוקו במחזאות.
מארלו היה מחזאי בן תקופתו של שייקספיר, שרשמית נהרג בקטטה בשנת 1593. סיפור מותו מעלה תמיהות רבות, כמו גם עדויות לפיהן חי לאחר מכן, תחת זהות שאולה, באיטליה.
מארלו נהרג, כביכול, בקטטה עם אדם שהכיר היטב. אבל מארלו היה מסובך עד צוואר באותו זמן עם הכנסייה, וציפה לו גזר דין של מוות באשמת הפצת אתאיזם. היומיים האחרונים של מארלו בין החיים אפופים פגישות בהולות ומסתוריות – ובעיקר יומו האחרון, שבו היה בפגישה סודית ופרטית עם שלושה מידידו. בסיום יום זה נהרג, כביכול, בקטטה עם אחד משלושת חבריו. השלישייה הזו, בתוספת של שופט מטעם המלכה, הם אלו שזיהו את הגופה. דא-עקא, אותו שופט היה חבר קרוב ופטרון של מארלו, והמלכה עצמה ידעה היטב שמארלו הוא סוכן חשאי שלה, מה שמספק מניע לסיוע מלכותי בביום מותו כדי להצילו מהגרדום.
על פי השערה זו, מארלו נאלץ לברוח בזהות בדויה לאיטליה ובה בילה את שארית ימיו. חסידי ההשערה טוענים כי היא הולמת את הסונטות של שייקספיר, שמכילות מספר התייחסויות לגעגועים לביתו, שאליו אינו יכול לשוב בשל פשעיו בעבר.
ויליאם סטנלי, רוזן דרבי ה-6, (או בקיצור "דרבי") הוצע לראשונה כמועמד בשנת 1891 על ידי ג'יימס גרינסטריט ולאחר מכן נתמך על ידי אבל לה - פרנק ואחרים.[5] גרינסטריט גילה כי מרגל ישועי, ג'ורג פנר, דיווח ב - 1599 שדרבי "עסוק בכתיבת קומדיות לשחקן המצוי".[2][3] באותה השנה דרבי נרשם כמממן של אחת מלהקות הדרמה לילדים של לונדון, "הבנים של פול". כמו כן, הייתה לו גם להקת תיאטרון משלו, "אנשי דרבי", ששיחקה מספר פעמים בחצר המלוכה של המלכה אליזבת הראשונה ב - 1600 ו - 1601.[6]
ציר זמן זה מראה את שנות חייהם של סר פרנסיס בייקון, אדוארד דה-ויר, כריסטופר מארלו וויליאם סטנלי מול חיי שקספיר איש סטרטפורד ותקופת שלטון אליזבת הראשונה
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.