שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

דוד אבידן

משורר ישראלי (1934–1995) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דוד אבידן
Remove ads

דָּוִד אֲבִידָן (21 בפברואר 1934, ו' באדר ה'תרצ"ד – 11 במאי 1995, י"א באייר ה'תשנ"ה) היה משורר, סופר, צייר, מתרגם, תסריטאי ובמאי קולנוע ישראלי.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...
Remove ads
Thumb
לוחית זיכרון על ביתו של דוד אבידן ברח' שמשון הגיבור 11 בתל אביב
Thumb
איור של דוד אבידן

את עיקר פרסומו קנה אבידן כמשורר בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים. מבקרים ישראלים מחשיבים אותו בדרך כלל לאחד משלושת הנציגים הבולטים ביותר של שירת "דור המדינה", לצד יהודה עמיחי ונתן זך[1][2].

Remove ads

ביוגרפיה

סכם
פרספקטיבה

דוד אבידן נולד ב-1934 בתל אביב כדוד מוריץ (לאחר הולדת אחיו הצעיר נדיב, אשר לימים היה מחבר תשבצי ההיגיון נדיב אבידן, שינה אביהם בולק (דוב) מוריץ[3] את שם משפחתם לראשי התיבות של אבי דוד ונדיב). הורי אימו, פייניה לבית נייקרוג, נספו בשואה[4]. אביו היה מהנדס מים בשירות עיריית תל אביב ומשנה למהנדס העיר[5]. בתיכון למד אבידן בגימנסיה "שלוה"[6] בתל אביב. עוד כנער צעיר החל לבלוט בכישרון הכתיבה שלו והיה מוכר בקרב חוגי המשוררים בתל אביב[7].

בתחילת שנות החמישים היה חבר ב"ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי" (בנק"י), ושיריו הראשונים התפרסמו בעיתון המפלגה הקומוניסטית הישראלית "קול העם", שם שימש חברו הטוב, הסופר והחוקר גבריאל מוקד סגן עורך הספרות[8]. בין השאר פרסם מספר שירים על שביתת הימאים ב-1951[9], אך נטש עד מהרה את סגנון הכתיבה הערכי והחל לכתוב על מוות, חיי נצח, עתידנות ומין[10].

קובץ שיריו הראשון, "ברזים ערופי שפתיים", יצא לאור בשנת 1954, בעת שהיה סטודנט באוניברסיטה העברית[11]. הקובץ עורר הדים רבים בשל סגנונו החדשני, אך גם ביקורות שליליות, מבקר הספרות ישראל זמורה כתב עליו: ”התוכן חסר כאן לחלוטין, חסר בכל שורה לחוד, בכל בית ואף בכל שיר ושיר...כי אם התחלה היא זו, הרי זו התחלה שהיא גם סיום, אלא אם האיש ישנה את טעמו וכוחו בו מן הקצה אל הקצה”[12].

אבידן המשיך ופרסם עוד ספרי שירה "בעיות אישיות" (1957)[13], "סיכום ביניים" (1960) ו"שירי לחץ" (1962), בהם שאף להרחיב את גבולותיה של השפה העברית, ליצור מילים חדשות (הרבה באמצעות הלחם בסיסים) ולהעניק משמעויות נוספות למילים קיימות[14]. במקביל החל לעסוק בתחומים נוספים של היצירה האמנותית כתב תסריטים וביים אותם, עסק באמנות פלסטית ותרגם מחזות. ב-1961 תרגם את המחזה "הזמנה לארמון" של ז'אן אנוי שעלה בתיאטרון הקאמרי[15], ואת המחזה "השעות הקטנות" (יחד עם דן מירון) מאת שון או'קייסי[16]. בסוף 1962 הוציא לאור תקליט בו הוא מקריא את שיריו. התקליט יצא בשם "דוד אבידן – מגיש את דוד אבידן" בחברת ישראפון וכלל גם קטע ממחזה שכתב בשם "סוף העולם הוא סוף העונה"[17].

בשנת 1964 פרסמה הוצאת שוקן אנתולוגיה ראשונה של יצירתו, "משהו בשביל מישהו", שכללה מבחר שירים מארבעת ספריו הראשונים, בתוספת שירים חדשים[18].

בשנת 1965 פרסם אבידן את הספר "דוד אבידן מגיש: תיאטרון מופשט", שכלל שני מחזות שכתב: "מחר אתה מת, אדוני" ו"קאראמבול"[19]. באותה תקופה גם כתב מאמרים בכתב העת "אתגר" של נתן ילין-מור[20].

בשנת 1968 פרסם את הספר "שירים בלתי-אפשריים + דו"ח אישי על מסע ל.ס.ד", קובץ שירים כרוך בדיווח אישי על שימוש בסם LSD[21]. את הספר השיק בתערוכה בגלריה "מסדה" בתל אביב, שהציגה איורים וצילומים שיצר[22]. בנוסף באותה שנה השתתף אבידן בתערוכה הקבוצתית "+10 - בעד ונגד", במסגרת קבוצת +10 של רפי לביא בגלריה 220 בתל אביב[23]. ותרגם את המחזה "איפה איפה אתה ג'והני?" מאת ויויאן ולבורן, ההצגה הראשונה שהעלה "התיאטרון הפתוח", תיאטרון עצמאי שהקים הבמאי הלל נאמן[24]


החל מסוף שנות ה-60 גילה אבידן עניין רב בחידושי הטכנולוגיה ובדרך לשלבם ביצירתו. הוא החל להשתמש בדיקטפון, ובמקום לכתוב על נייר את שיריו הוא הקליט אותם[7]. ספרו "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי" (1974) כולל שמונה שיחות של אבידן עם תוכנת המחשב "אלייזה" של ג'וזף וייצנבאום, הדמיה פרודית של פסיכותרפיסט. בדש ספרו "תשדורות מלווין ריגול" (1978) מצוין: "רובם המכריע של מרכיבי הספר החדש הם תיעתוקים של הקלטות דיקטפון-יד, שאבידן הפך אותו בארבע השנים האחרונות לציוד-יצירתי-צמוד".

אבידן תרגם אחדים מספריו לאנגלית, וכן תורגמו ספריו לשפות נוספות, ובהן צרפתית, רוסית וערבית.

בשנת 1991 הוציא לאור את ספר השירים האחרון שלו, "המפרץ האחרון", שנכתב בהשראת מלחמת המפרץ[25]. באותה תקופה התפרנס מהוראת כתיבה יצירתית באוניברסיטת תל אביב וסדנאות פרטיות שארגן[26].

בשנת 1993 הוענק לו פרס ביאליק "על מכלול שירתו החדשנית"[27].

רדיו, קולנוע וטלוויזיה

ב-1975 החל להגיש תכנית רדיו אישית בשם "נסו לעניין אותי". מאזינים התקשרו והיו צריכים לעמוד בסטנדרטים הרטוריים של המגיש. מי שלא הצליח לעניין את אבידן - נותק מהשידור באופן חד צדדי, ללא אזהרה מוקדמת. "המאזינים הנעלבים מחו על היהירות החצופה, אבל המשיכו לנסות לעניין אותו שוב ושוב, רק כדי לחטוף בפרצוף את צליל הניתוק המשפיל" (אהוד אשרי, הארץ, 2005).

ב-1977 החל להגיש סדרת תוכניות טלוויזיה ניסיוניות בשם "מולטיויזיה", שבהן מתח מאוד את גבולות הז'אנר הטלוויזיוני ואירח את גדולי השירה העברית (אריה סיון, אהרון שבתאי, יונה וולך, דליה הרץ, דליה רביקוביץ') והרכבי מוזיקה מתקדמת ("הברנשים של פיאמנטה", "אטמוספרה"), ועוד. התכניות, שהקדימו מאוד את זמנן, גררו גל של ביקורות חריפות בעיתונות ו"מולטיויזיה" ירדה מהמסך לאחר 8 תוכניות בלבד.

בסוף שנות ה-60 החל אבידן לכתוב, להפיק ולביים סרטים. את הטרילוגיה "הכל אפשרי" (1968), "זוז" (1969) ו"מין" (1971) יצר תוך ארבע שנים. באפריל 1969 ערך הקרנת בכורה לסרטו הראשון "הכל אפשרי", סרט ניסיוני קצר בן 15 דקות[28]. בסוף 1970 הציג את סרטו "מין" בפני מבקרי קולנוע וערך מספר הקרנות לסטודנטים[29], אך המועצה לביקורת סרטים ומחזות אסרה את הקרנתו בנימוק כי יש בו "פגיעה במוסר הציבורי ובערכי הדת"[30]. גם ערעור לבית המשפט העליון על הפסילה נדחה[31].

בשנת 1976 יצר את הסרט "צפנים טלפתיים".

בשנת 1981 כתב וביים אבידן את "שדר מן העתיד", סרט מדע בדיוני באורך מלא העוסק בהחלטתה של מדינת ישראל להפעיל נשק גרעיני כדי להבהיר לעולם את הסכנה המרחפת ולהניע את המעצמות לכנס ועידת שלום עולמית. שליח מן העתיד הרחוק, מהאלף הרביעי לספירה, מנסה לשכנע את תושבי ההווה שעדיף להקדים את מלחמת העולם השלישית; כך, הוא מסביר, השלכותיה יהיו מצומצמות יותר. “שדר מן העתיד” של דוד אבידן הוא אחד הנסיונות הבודדים והנדירים ליצירת סרט מדע בדיוני ישראלי.

Remove ads

חיים אישיים

בשנת 1958 הכיר את אשתו הראשונה, העיתונאית ברוריה אבידן, הם התגרשו לאחר פחות מארבע שנות נישואים. עם אשתו השנייה, לילי (סיגל) אבידן, התחתן ב-1970 כשהיא הייתה בת 22 והוא בן 36[32]. בשנת 1986 הכיר את ציפורן לוטם שהייתה לאם בנו יחידו (שאף היא הוציאה לאור מספר ספרי שירה)[33].

דוד אבידן נפטר בתל אביב ב-11 במאי 1995 בגיל 61, מסיבוכי מחלת האסתמה, כשהוא שקוע בחובות. הוא נקבר בבית העלמין ירקון בגוש דן, והמשורר נתן זך ספד לו בהקריאו את שירו המצמרר של הנפטר: "שיר ילדים", הפותח בשורה "המוות יבוא אלי ביום ההולדת". כשנה לפני מותו, כבר נודע ברבים מצבו הנפשי, הגופני והכלכלי הירוד עם שידור כתבה בטלוויזיה הישראלית שחשפה את תנאי חייו, ובה אבידן אף חשף כי שקע בחובות של כ-100 אלף שקלים[34].

על מצבתו בבית העלמין ירקון חקוק שירו הקצר "אֲדַמִּלָּה". שמו של שיר זה ("אדם" ו"מלה", שהותכו ל"אדמלה") מייצג אחד ממאפייני שירתו של אבידן - הרחבת גבולות השפה, בעיקר באמצעות יצירת מילים חדשות המורכבות מהלחם בסיסים של שתי מילים ידועות.

הותיר אחריו בן יחיד, תר, בנה של צפורן לוטם[35]. בשנת 2016, במלאת 21 שנים למותו של דוד אבידן פרסם תר שיר לזכרו[36].

Remove ads

לאחר מותו

רחובות נקראו על שמו של דוד אבידן בשכונת המשתלה בתל אביב, וכן בפתח תקווה, נתניה ובכפר סבא.

בשנת 2001 התפרסם קובץ של מבחר משיריו, "אדמלה", בהוצאת ידיעות אחרונות, בעריכת דוד וינפלד[37]. בנוסף באותה שנה הוצאת בבל הוציאה לאור במהדורה חדשה שניים מספריו: את ספר שיריו הראשון, "ברזים ערופי שפתיים", וכן "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי - שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב"[38].

בשנת 2007 עלה מופע תיאטרון המבוסס על שירי דוד אבידן, "המאה השלושים", בעיבוד ובימוי של ארי רמז. המופע על תחילה בפסטיבל עכו[39], ואחר כך שוב בתל אביב[40]. באותה שנה השיר "ייפוי כוח" של אבידן שימש השראה ליצירת מחול של רמי באר ולהקת המחול הקיבוצית[41].

בשנים 2009–2012 פורסמו כל שיריו של אבידן בארבעה כרכים בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן[42].

בשנת 2012 פרסם המשורר גלעד מאירי ספר אודותיו, "הר געש סימפתי: פרודיה, הומור ואוונגרד בשירת דוד אבידן"[43].

בשנת 2013 התפרסם תרגום נשכח שלו למחזה “קדיש” של אלן גינסברג בהוצאת דחק[44].

בשנת 2019 הוצגה תערוכה של יצירותיו שאצר אורי דרומר במוזיאון תל אביב, ״דוד אבידן: נביא מדיה״, שהציגה אותו לא רק כמשורר, אלא כאמן רב־תחומי ניסיוני וחדשני[45]. במסגרת התערוכה התפרסם קטלוג של יצירותיו[46].

ספרים

ספרי שירה בעברית

  • ברזים ערופי שפתיים, הוצאת "ארד", 1954.
  • בעיות אישיות, ארד, 1957.
  • סיכום ביניים, עכשיו, 1960.
  • שירי לחץ, א. לוין-אפשטיין, 1962.
  • משהו בשביל מישהו, הוצאת שוקן, 1964: מבחר שירים מארבעת ספריו הקודמים, בתוספת שירים חדשים.
  • אור של פיל (רצף רישומים עם איורימילוליים), המאה השלושים, 1967.
  • שירים בלתי-אפשריים + דו"ח אישי על מסע ל. ס.ד., המאה השלושים, 1968.
  • שירים חיצוניים, עקד, 1970[47].
  • שירים שימושיים, הוצאת א. לוין אפשטיין, 1973.
  • הפסיכיאטור האלקטרוני שלי, לוין-אפשטיין, 1974.
  • שירי מלחמה ומחאה, לוין-אפשטיין, 1976.
  • שירי אהבה ומין, לוין-אפשטיין, 1976.
  • שירים עקרוניים, לוין-אפשטיין, 1978.
  • תשדורות מלווין ריגול, לוין-אפשטיין, 1978.
  • אנרגיה משורבטת, המאה השלושים, 1979.
  • ספר האפשרויות - שירים וכו', הוצאת כתר, 1985[48].
  • אבידניום 20, כתר, 1987.
  • המפרץ האחרון - שירי סופת המידבר ושבעה שירי רקע, הוצאת "המאה השלושים" והוצאת "תירוש", 1991.
  • אדמלה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001 (מבחר שירים, בעריכת דוד וינפלד).
  • כל השירים כרך 1 1965-1951, הקיבוץ המאוחד, 2009 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)[49]
  • כל השירים כרך 2 1973-1968, הקיבוץ המאוחד, 2010 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)[50]
  • כל השירים כרך 3 1978-1974, הקיבוץ המאוחד, 2010 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)
  • כל השירים כרך 4 1991-1985, הקיבוץ המאוחד, 2012 (בעריכת דוד וינפלד וענת ויסמן)

מדריכים

  • לילות תל אביב, הוצאת תירוש.
  • טיפים למשורר מתחיל, הוצאת 'דחק', סדרת 'דרש – כתבי־מופת בפואטיקה ואסתטיקה', 2021

באנגלית

  • MEGAOVERTONE, 1966.
  • NO, 1969. (דו-לשוני)

בערבית

  • קצאיד מוסתחילה (שירים בלתי-אפשריים), 1970.

ספרי ילדים

תרגומים

Remove ads

סרטים

  • הכל אפשרי (1968)
  • זוז (1969)
  • מין (1971)
  • צפנים טלפתיים (1976)
  • שדר מן העתיד (1981)

שיריו שהולחנו

עשרות משיריו של דוד אבידן הולחנו במהלך השנים, ביניהם: "הערב יוצאים", תקליטה הראשון של "שלישיית התאומים" (1966) כולל את השיר "הסתלקי רות", תרגומו של דוד אבידן ל־"Hit The Road Jack" של ריי צ'ארלס, וכן שירים נוספים של אבידן: "אנחנו לא רקדנים", "זה לא נורא" (לפי לחן של אנריקו מסיאס) ו"שבת" (לפי לחן של ליאו פרה). שירים מקוריים אחרים של אבידן שהולחנו הם "הרי את מותרת לכל אדם", שהולחן על ידי אמנים שונים, ובהם ארקדי דוכין, חוה אלברשטיין, דני ליטני ונפתלי אלטר; "הרחובות ממריאים לאט" (יוני רכטר ושם טוב לוי, וכן אסף אמדורסקי); "יישן אדם" (אילן וירצברג); "אדם זקן" (דני ליטני); "גבר לא גבר" (ארקדי דוכין); "הזמנה להצגה יומית" (ברי סחרוף); "בעיות אישיוֹת" (שלומי שבן); "איזה סקסאפיל יש למשוררים זקנים" (שאנן סטריט); ״בדיחה״ (חיים רחמני), "מות המשורר" (ירונה כספי), ועוד[52].

Remove ads

לקריאה נוספת

  • מנחם בן ויותם ראובני, דויד אבידן, דיוקן/3, הוצאת נמרוד, 2003.
  • גבריאל מוקד, ‏ארבעה משוררים - דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006
  • הופר חגי, הפסימיזם הפואטי - מיפוי ראשוני של יצירת דוד אבידן, הוצאת הופר/ בית עלים, ירושלים, 2010.
  • גלעד מאירי, הר געש סימפתי: פרודיה, הומור ואוונגרד בשירת דוד אבידן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2012.
  • עכשיו 66, תשנ"ט - חוברת המוקדשת לדוד אבידן
  • חיה שחם, "סימן של אמנציפציה" או "אקט של מלחמה"? על זיקתה הפארודית של שירת אבידן אל שירת אלתרמן, מחקרי ירושלים בספרות עברית י"ג (תשנ"ב) עמודים 261–294 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • קריאה חוזרת – דוד אבידן מראיין: "להיות מתורגם – זה תיסכול" – על שפה ועל היעדר קנה-מידה – ריאיון טלפוני עם המשורר האמריקני הנודע ג'ון אשברי • "ברוסיה הכל נזיל, מטורף, מסוכן" – ריאיון טלפוני עם המשורר הרוסי אנדריי ווזנסנסקי • "אני משורר זקן, אבל פרוזאיקון צעיר" – ריאיון טלפוני עם המשורר הרוסי יבגני יבטושנקו • "אני אינטליגנטי – אבל טיפש" – על אינטליגנציה יצירתיות וזהות יהודית. ריאיון שנערך לפני שנים עם סופר המדע הבדיוני אייזק אסימוב. דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015
Remove ads

קישורים חיצוניים

סכם
פרספקטיבה
מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

מכּתביו:

Remove ads

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads