ג'ורג' סורוס
איל הון יהודי הונגרי-אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ורג' סורוס (במקור שוורץ, באנגלית: George Soros, בהונגרית: Soros György – מבוטא שוֹרוֹש; נולד ב־12 באוגוסט 1930) הוא איל הון יהודי־הונגרי־אמריקאי מיליארדר התורם סכומים גדולים לארגוני זכויות אדם, למוסדות, ולקידום פעילות פוליטית בעולם. תמך בהקמת מוסדות אקדמיים, ביניהם בית הספר החדש לכלכלה במוסקבה[1] והאוניברסיטה האירופאית בבודפשט.[2] נודע בשל עמדותיו הליברליות[3][4] ובשל מיתוגו השלילי בידי מפלגת "פידס" ההונגרית בראשות ויקטור אורבן.[5][6][7][8]
 | |
| סורוס, 2018 | |
| לידה |
12 באוגוסט 1930 (בן 94) בודפשט, ממלכת הונגריה |
|---|---|
| שם לידה | Schwartz György |
| מדינה | ארצות הברית, הונגריה |
| מקום מגורים | בודפשט, אנגליה, ניו יורק |
| השכלה | בית הספר לכלכלה של לונדון (1954) |
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית |
| השקפה דתית | אתאיזם |
| בן או בת זוג | טמיקו בולטון (21 בספטמבר 2013–?) |
| צאצאים | אלכסנדר סורוס |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
בשנת 2018 העריך מגזין "פורבס" את הונו בכ־8 מיליארד דולר.[9] בינואר 2025 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית בידי הנשיא ג'ו ביידן[10].
ראשית חייו
סכם
פרספקטיבה
נולד בשם ג'רג' שוורץ (בהונגרית: Schwartz György) בבודפשט שבהונגריה, למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת. כרבים באותה העת, הוריו לא חשו בנוח עם מוצאם היהודי שהיה סטיגמה חברתית, ואמו התביישה בכך. הוא אמר באירוניה שאמו הייתה "די אנטישמית"[11][12]. האב טיבדר היה עורך דין במקצועו, שנפל בשבי במהלך שירותו במלחמת העולם הראשונה, ונמלט חזרה מרוסיה למשפחתו בבודפשט. אימו ארז'בט הגיעה ממשפחה בעלת חנות מצליחה למשי. כמו כן אביו היה חובב אספרנטו ולימד את בנו את השפה. בשנת 1936 שינה אביו את שם משפחתו משוורץ בעל הצלצול היהודי לשורוש ("יורש/הבא בתור" בהונגרית, או "להרקיע" באספרנטו), כדרך נוספת להתחמק מן האנטישמיות הגוברת.
במרץ 1944 כבשה גרמניה הנאצית את הונגריה. ילדים יהודים הורחקו מבתי הספר, ונדרשו להתייצב בפני היודנראט. סורוס סיפר שקיבל מהיודנראט משימה: לחלק הודעות ליהודים. הוא הראה את ההודעות לאביו, שזיהה שאלה צווי הגליה לעורכי דין יהודים, והורה לסורוס להזהיר את מקבלי הצווים. משפחתו של סורוס רכשה מסמכים שהקנו לה זהות נוצרית, וכך שרדה את שואת יהודי הונגריה. סורוס הנער התחזה לבן הסנדקות של פקיד במשרד החקלאות ההונגרי, שעסק בהחרמת רכוש יהודי.[13] בשנת 1998 בריאיון עם סטיב קרופט במסגרת התוכנית 60 דקות אמר סורוס שאין הוא מצטער על מעשיו באותה תקופה, שכן בכל מקרה אדם אחר היה עושה זאת.[14] אביו של סורוס סייע להצלת יהודים נוספים, וסורוס כתב על כך מאוחר יותר ששנת 1944 הייתה המאושרת בחייו, משום שהתאפשר לו לחזות בגבורתו של אביו.[15] המשפחה ניצלה בזכות תושייתה של אלזה ברנדייס אשר סיפקה להם מחסה בביתה. בשנת 1945 שרד סורוס את המצור על בודפשט.
בגיל 17 היגר לאנגליה ולמד בבית הספר לכלכלה של לונדון שם סיים תואר ראשון ושני בפילוסופיה בשנת 1954.[16] הוא הושפע רבות מהפילוסוף קרל פופר, שהיה אחד ממוריו, ומרעיון החברה הפתוחה אותו קידם. בתום לימודיו החל לעבוד כפקיד בבנק "סינגר ופרידלנדר", ובהמשך עבר למחלקת הארביטראז'. בהמלצת חבר לעבודה עבר בשנת 1956 לניו יורק, שם עבד בחברת הברוקרים F.M. Mayer והתמחה במניות אירופיות, שעוררו עניין בארצות הברית עם ראשיתו של התהליך שהסתיים לימים בהקמת האיחוד האירופי. בשנת 1959 עבר לעבוד בחברת Wertheim & Co., כאנליסט לניירות ערך אירופיים.
פעילות כלכלית
סכם
פרספקטיבה
סורוס עשה את הונו ממסחר במטבע חוץ. הוא רכש מטבעות שלדעתו עמדו בפני ייסוף, ומכר מטבעות שלדעתו עמדו בפני פיחות. לרוב, הערכותיו היו נכונות ומבוססות. את עיקר פרסומו הציבורי קנה ב־1992, עת מכר בחסר מיליארדי לירות שטרלינג תוך ציפייה לפיחות בשער המטבע הבריטי. הפיחות אכן התממש ב־1993 והביא ליציאת הליש"ט ממנגנון שערי החליפין האירופי, שקדם לאירו.
בעשורים האחרונים החל סורוס לתרום מיליארדי דולרים לצדקה וארגונים פוליטיים. סורוס הוא יו"ר הנהלת קרן ההון "סורוס" וראש "מכון החברה הפתוחה" (אנ') (Open Society Institute). הוא גם חבר לשעבר במועצת המנהלים של המועצה האמריקנית ליחסי חוץ. ב־2009, לאחר המשבר הכלכלי העולמי, הקים את המכון למחשבה כלכלית חדשה (Institute for New Economic Thinking).[17]
עסקיו
בשנת 1970 ייסד סורוס את "סורוס ניהול קרנות" כחברה־בת של בנק ההשקעות "ארנולד אנד ס. בלייקרודר" שבו כיהן כסגן נשיא, יחד עם עמיתו לחברה ג'ים רוג'רס. עוד קודם לכן ניהלו השניים את קרן הגידור Double Eagle מטעם הבנק. בשנת 1973 עזב את ניהול הקרן כדי להקים קרן גידור משלו באמצעות 12 מיליון דולר שגויסו ממשקיעים. בתחילה נקראה הקרן קרן סורוס, אך שמה שונה לקרן קוונטום (בהמשך, קבוצת קרנות קוונטום). רוג'רס פרש מהקרן בשנת 1980. בשנת 2011 הכריז סורוס כי הקרן תהפוך לקרן ניהול השקעות משפחתית ותיסגר להשקעות חיצוניות, והשקיע מכספו כמיליארד דולר כהחזר למשקיעים.[דרוש מקור]
ב־16 בספטמבר 1992, יום שכונה "יום רביעי השחור", הקרן של סורוס ביצעה מכירה בחסר של לירות שטרלינג בשווי יותר מ־10 מיליארד דולר, תוך ניצול הימנעותה של ממשלת בריטניה מלהעלות את הריבית לרמה ששררה בכלכלות אחרות באירופה או לאפשר ניוד של המטבע שלה. כשלבסוף נסוגה בריטניה ממנגנון הריבית האחידה האירופי, הדבר גרם לפיחות קיצוני במטבע הבריטי, והמרוויח הגדול מכך היה סורוס שגרף סכום המוערך ב־1.1 מיליארד דולרים. כתוצאה מכך הוא כונה "האיש ששבר את הבנק המרכזי של אנגליה". בשנת 1997, העריך משרד האוצר הבריטי את העלות של יום רביעי השחור ב־3.4 מיליארד ליש"ט.
באוקטובר 1992, צוטט סורוס בעיתון הטיימס: "הפוזיציה שלנו ביום רביעי השחור הייתה שווה כמעט 10 מיליארד דולר. תכננו למכור יותר מכך. למעשה, כאשר נורמן למונט (שר האוצר של בריטניה) אמר לפני הפיחות שהוא מתעתד ללוות קרוב ל־15 מיליארד כדי להגן על השטרלינג, היינו משועשעים, מפני שזה היה בערך הסכום שרצינו למכור".
בשנת 1997, במהלך המשבר הפיננסי באסיה (1997), האשים ראש ממשלת מלזיה מאהאטיר מוחמד את סורוס בשימוש בעושרו על מנת להעניש את איגוד מדינות דרום־מזרח אסיה (ASEAN) על קבלת מיאנמר כחברה בארגון. בהמשך להיסטוריה של התבטאויות אנטישמיות, מהאטיר התייחס לרקע היהודי של סורוס ("היה זה יהודי אשר עורר את קריסת המטבע"[18]) ורמז כי סורוס גרם למשבר כחלק מקונספירציה יהודית. תשע שנים מאוחר יותר, בשנת 2006, התנצל על כך מהאטיר.
בספרו משנת 1998 "The Crisis of Global Capitalism: Open Society Endangered" הסביר סורוס את תפקידו במשבר כך:
- המשבר הפיננסי שמקורו בתאילנד בשנת 1997 היה מעצבן במיוחד בשל היקפו וחומרתו ... בתחילת שנת 1997, היה ברור לסורוס ניהול קרנות כי הפער בין חשבון הסחר וחשבון ההון נעשה בלתי נסבל. מכרנו בחסר את הבאט התאילנדי ואת הרינגיט המלזי בראשית שנת 1997 עם מח"מ של שישה חודשים עד שנה. (כלומר, נכנסנו לתוך חוזים לספק בתאריך עתידי באט תאילנדי ורינגיט מלזי בלי להחזיק בהם באותו זמן).
- לאחר מכן ראש הממשלה של מלזיה, מהאטיר, האשים אותי בגרימת המשבר, האשמה מופרכת לחלוטין. לא היינו בין המוכרים של המטבע במהלך החודשים שלפני המשבר – נהפוך הוא, אנחנו היינו הקונים כאשר המטבעות החלו לרדת – ביצענו רכישת רינגיט כדי לממש את הרווחים על הספקולציה הקודמת שלנו. (יותר מדי מוקדם, כפי שהתברר. השארנו את מרבית הרווח הפוטנציאלי על השולחן כי חששנו שמהאטיר יכפה שליטה במטבע. הוא עשה זאת, אבל הרבה יותר מאוחר".[19]
תחזיות
בספרו: "הפרדיגמה החדשה של השווקים הפיננסיים" (מאי 2008), תיאר סורוס "סופר בועה" שהלכה והתנפחה במשך 25 השנים האחרונות והיא מוכנה לקריסה. זה היה השלישי בסדרה של ספרים שנכתבו על ידו שבהם הוא חזה בהצלחה אסון כלכלי. כפי שהוא קובע:
- "יש לי היסטוריה של ילד הקורא זאב זאב... עשיתי זאת לראשונה ב (ספר) "האלכימיה של האוצר" (בשנת 1987), ואז ב"משבר הקפיטליזם הגלובלי" (בשנת 1998) ועכשיו בספר הזה. כך שזה שלושה ספרים המנבאים אסון. (ולאחר ש)הילד צעק זאב זאב שלוש פעמים... הזאב באמת הגיע”.
הוא מייחס את הצלחתו ליכולתו להבחין כאשר התחזיות שלו אינן נכונות:
- "אני עשיר רק מפני שאני יודע מתי אני טועה... אני בעצם שרדתי על ידי זיהוי הטעויות שלי. אני מקבל כאבי גב לעיתים קרובות בשל העובדה כי טעיתי. בכל פעם שאתה טועה אתה צריך להילחם או לברוח. וכאשר [אני] הופך את ההחלטה, כאב הגב נעלם”.
בחודש פברואר 2009, אמר ג'ורג' סורוס כי המערכת הפיננסית העולמית למעשה התפרקה, והוסיף כי אין סיכוי לפתרון בטווח הקרוב למשבר. "אנו עדים להתמוטטות של המערכת הפיננסית... היה דגש על 'ייצוב החולה', וזה עדיין בשלב של 'ייצוב החולה'. אין שום סימן שאנחנו קרובים לתחתית".
מידע פנים
בשנת 1988, סורוס התבקש להצטרף לניסיון השתלטות על הבנק הצרפתי סוסייטה ז'נרל והוא סירב להשתתף במכרז, אך למרות זאת מאוחר יותר קנה ממניות החברה. השלטונות הצרפתיים החלו בחקירה בשנת 1989, ובשנת 2002 בית המשפט הצרפתי קבע כי היה זה סחר במידע פנים, הרשעה פלילית כמוגדר תחת חוקי ניירות ערך הצרפתית, והוא נקנס בסכום של 2.3 מיליון דולר, אשר היה הסכום שאותו הרוויח מהשימוש במידע פנים. לא נעשתה חקירה של נזקי האירוע בגלל התיישנות המקרה ומשך הזמן עד להרשעה. סורוס הכחיש כל אשמה ואמר כי החדשות של השתלטות היו נחלת הכלל. ההרשעה שלו בסחר במידע פנים אושרה גם על ידי בית המשפט העליון בצרפת ב־14 ביוני 2006. סורוס ערער לבית הדין האירופי לזכויות אדם, בטענה כי עיכוב של 14 שנה בהבאת התיק לבית המשפט מנע שימוע הוגן. באוקטובר 2011 נדחה ערעורו.
השקעות בישראל
במשך השנים השקיע סורוס במספר חברות בישראל, בהן:
- אינדיגו – השקעתו הראשונה בישראל הייתה בחברת "אינדיגו" (היום HP Indigo) העוסקת בייצור מכונות דפוס דיגיטלי. ביוני 1993 הוא רכש 14% מהחברה בתמורה ל־50 מיליון דולר. ב־1995 הגדיל סורוס את החזקותיו ל־30%.[20]
- ג'יאוטק – בסוף שנת 1993 השקיע סורוס 125 מיליון דולר בחברת ג'יאוטק, שפיתחה מוצרים לתקשורת אלחוטית על בסיס טכנולוגיה של רפא"ל.[21] החברה פשטה את הרגל.[22]
- קומברס – בשנת 1997, הקים יחד עם חברת קומברס את קרן ההון סיכון "קומסור" (שם החברה הוא שילוב של קומברס וסורוס), שגייסה הון בהיקף של 30 מיליון דולר להשקעות היי־טק בישראל.[23] בשנת 2012, בעקבות המשבר שחוותה החברה, רכש 7% ממניותיה בשווי של כ־100 מיליון דולר.[24]
- טבע תעשיות פרמצבטיות – במשך השנים הושקע כ־5% מהון קרן ההשקעות של סורוס במניות החברה.[25]
- אלרוב נדל"ן ומלונאות – בשנות ה־90 של המאה ה־20 החזיק כ־25% ממניות החברה בשותפות עם אלפרד אקירוב.[26][27] בהמשך מכר את המניות לנוחי דנקנר.[28]
- מדיקה ונצ'ר פרטנרס – בשנת 2004 השקיע כ־20 מיליון דולר בקרן הון סיכון הישראלית "מדיקה ונצ'ר פרטנרס", המתמקדת בהשקעה בחברות המפתחות טכנולוגיות בתחומי הרפואה השונים, בשיתוף בנק הפועלים.[29]
- אלוט – קרן ההשקעות של סורוס מחזיקה 16% ממניות החברה החל משנת 2017.[30]
תרומותיו
סכם
פרספקטיבה
החל משנות ה־80 החל סורוס בפעילות פילנתרופית למען דמוקרטיזציה וחברה חופשית, ועם הזמן הפך לאחד התורמים הגדולים בעולם לארגוני חברה אזרחית. רוב התרומות נעשות בעזרת "מכון החברה הפתוחה" שהקים. מאז 1982 ועד תחילת 2017 תרם המכון מעל 14 מיליארד דולר.[31] בסוף 2017 תרם סורוס למכון 18 מיליארד דולר.[32]
את פעילותו הפילנתרופית התחיל סורוס במזרח אירופה בסוף ימי המשטר הקומוניסטי. הוא תרם לארגונים כמו סולידריות בפולין ואמנה 77 בצ'כוסלובקיה. בהונגריה הוא תרם לרכישת מאות מכונות צילום (שעד אז היו בשליטה ממשלתית הדוקה) ולייבוא רבבות ספרים שלא ניתן היה להשיג עד אז במדינה.[33] סורוס הוא התורם המרכזי לאוניברסיטה המרכז־אירופית שהוקמה ב־1991 בעקבות נפילת המשטר הקומוניסטי שם. האוניברסיטה מעניקה את "פרס החברה הפתוחה", שראשון זוכיו היה הפילוסוף קרל פופר.[34]
סורוס היה אחד ממתנגדיו הגדולים של נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' ווקר בוש ותרם כסף רב לקמפיינים של מתחריו. בכלל זה תרם למפלגה הדמוקרטית 27 מיליון דולר, בעת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004.[35] הוא תרם גם למסעי הבחירות של ברק אובמה לנשיאות. סורוס נמנה עם התורמים המרכזיים של שדולת "ג'יי סטריט".[36]
מכון החברה הפתוחה תרם לארגוני שמאל בישראל ולארגונים הקשורים לזכויות האדם של לערביי ישראל והרשות הפלסטינית. בין היתר נתרמו 2.5 מיליון דולר לעדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, ומיליון דולר לארגון אעלאם.[37] נכון לשנים 2014–2015, קיבלו כסף מגופים של 'החברה הפתוחה' בסכום מצטבר של מיליוני שקלים, הארגונים בצלם, שוברים שתיקה, מחסום ווטש ועוד. הקרן החדשה לישראל קיבלה מענק בסך 837 אלף דולר בשנת 2015.[38] על פי המסמכים, המכון מולד – המרכז להתחדשות הדמוקרטיה קיבל שני מענקים על סך 100 אלף דולר כל אחד, כשאחד מהם הוגדר כמיועד "לגייס תמיכה פוליטית וציבורית בישראל נגד ההתנחלויות, באמצעות מחקר על ההשלכות הכלכליות שלהן".[39]
עמדותיו והתגובה להן
סכם
פרספקטיבה
סורוס תומך בארגוני שמאל וארגונים ליברליים בארצות הברית ובמקומות אחרים בעולם. נחשב ל"ביקורתי כלפי מדיניות ממשלת ישראל".[3] בשנת 2003 הביע סורוס עמדה שלפיה מדיניותן של מדינת ישראל ושל ארצות הברית וכן עושרם של יהודים מחזקים מגמות אנטישמיות.[40] ב־2007 כתב מאמר ב־The New York Review of Books, שבו טען שהאנטישמיות קדמה למדינת ישראל, ושמדיניות מדינת ישראל אינה אחראית לאנטישמיות, אולם הגישה כלפי מדינת ישראל מושפעת מהמדיניות שלה.[41]
ב־2018 נבחר סורוס לאיש השנה של "פייננשל טיימס", בנימוק: "הבחירה [...] משקפת בדרך כלל הישגים. במקרה של סורוס, הבחירה בו מייצגת גם את הערכים שהוא מייצג".[42]
האשמות נגד סורוס באיראן
בשנת 2007 השלטונות באיראן עצרו את Kian Tajbakhsh, פוליטיקאי רפורמיסט, בגין פשעים נגד הביטחון הלאומי, בגלל שעבד עם ארגונים אמריקאים כמו Gulf 2000 וOpen Society Foundations - ארגון במימונו של סורוס. לאחר כמה חודשי מעצר הוא שוחרר בעקבות לחץ אמריקאי.
בשנת 2009 על רקע בחירות באיראן ומחאה רחבה שפרצה בעקבותיה הואשם Kian Tajbakhsh, בכך שהוא זמם לבצע הפיכה נגד השלטונות בטהרן. לפי השלטונות המהומות לא היו התפרצות ספונטנית של מחאה אלא חלק ממזימה ליצור "מהפכת קטיפה" שמומנה לטענת השלטונות על ידי ממשלות זרות ועל ידי סורוס.[43] Tajbakhsh הורשע בהאשמות של ריגול ונגזרו עליו 15 שנות מאסר. בשנת 2010, לאחר לחץ בינלאומי, הוא שוחרר למעצר בית.
בשנת 2011 בראיון ב-CNN תקף סורוס את המשטר באיראן וחזה כי הוא לא יחזיק מעמד.
האשמות בהונגריה מטעם ויקטור אורבן
סורוס מותקף באופן תדיר על ידי מפלגת השלטון ההונגרית פידס ומנהיגהּ ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה.[5][6][7]
סורוס פועל נגד מדיניות ההגירה של הונגריה, המונעת כניסת פליטים מוסלמים למדינה. המפלגה כינתה את פעולותיו "תוכנית סורוס" (Soros-terv), ותיארה אותה כקנוניה בין־לאומית להצפת הונגריה במהגרים.[5] מפלגת פידס שלחה לשמונה מיליון אזרחים הונגרים ב־2017 שאלון התייעצות לאומית המאשים את סורוס בהרס הונגריה, הריסת התרבות ההונגרית, שינוי מערכת המשפט וכפייה על המדינה לקבל מהגרים.[5] פידס יצאה בקמפיין שלטי חוצות נגד סורוס שבהם נאמר: "אסור לתת לג'ורג' סורוס להיות זה שצוחק אחרון".[44][45] בין השאר הודבק דיוקנו של סורוס על רציפי רכבת בבודפשט כדי שנוסעים ידרכו עליו. הקהילה היהודית בהונגריה ראתה בקמפיין זה גם עידוד לאנטישמיות,[46] ובעקבות זאת פרסם שגריר ישראל בהונגריה הודעת גינוי לקמפיין. יום לאחר מכן פרסם משרד החוץ הודעת הבהרה, בהנחיית ראש הממשלה ושר החוץ, בנימין נתניהו, שבה נאמר כי ישראל מגנה כל ביטוי של אנטישמיות, אך הודעת הגינוי "לא נועדה בשום אופן לעשות דה־לגיטימציה לגורמים שמותחים ביקורת על ג'ורג' סורוס, אדם שבאופן מתמשך חותר תחת ממשלות ישראל שנבחרו באופן דמוקרטי וזאת על ידי מימון ארגונים שמכפישים את המדינה היהודית ומנסים לשלול ממנה את זכותה להגנה עצמית".[4]
האוניברסיטה המרכז־אירופית, שהוקמה על־ידי סורוס, נרדפה על־ידי מפלגת פידס עד שנאלצה להעביר את פעילותה אל מחוץ להונגריה.[47][48][49][50][6]
בשנת 2020 כינה בכיר בממשלה ההונגרית את סורוס "הפיהרר הליברלי" והאשים אותו בהפיכת אירופה לתא גזים, אליו מוזרם הגז הרעיל דרך "ארגוני החברה הפתוחה".[6]
בנאום לאומה בשנת 2023 האשים אורבן את סורוס בהזרמת כסף לחבריו כדי ש"יהיה במה לירות בנו".[51]
האשמות נגד סורוס במדינות נוספות
על סורוס נמתחה ביקורת מצד מספר ממשלות, חלקן בעלות אופי אוטוריטרי. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, סילק מרוסיה את ארגוני "החברה הפתוחה", אותם הגדיר כ"איום ביטחוני", ואסר בחקיקה קבלת תרומות מסורוס.[5] במקדוניה, הנמצאת בנתיב המעבר של פליטים לגרמניה, נמתחת ביקורת ממשלתית על סורוס ונערכו הפגנות נגדו.[5]
בארצות הברית הופצה תאוריית קונספירציה לפיה סורוס מימן את עצרת איחוד הימין האמריקאי בשארלוטסוויל שהוא גוף נאו-נאצי, כדי להכפיש רפובליקאים[52].
גופי ימין בישראל כמו אתר מידה[53] ופוליטיקאים[54] מבקרים בתקיפות את סורוס ואת הארגון הקרן החדשה לישראל שהוא בין תורמיה.
חייו האישיים
סורוס נשוי בשלישית ואב לחמישה ילדים. שלושת הראשונים נולדו מאשתו הראשונה, לה היה נשוי בשנים 1960–1983, ושני האחרונים מאשתו השנייה, לה היה נשוי בשנים 1983–2005. בשנת 2008 פגש את אשתו הנוכחית שצעירה ממנו ב־40 שנה, טמיקו בולטון, והזוג התחתן בספטמבר 2013.
בין ספריו
- ג'ורג' סורוס, החברה הפתוחה בסכנה, ידיעות ספרים – ספרי חמד, 1999.
- ג'ורג' סורוס, בועת העליונות האמריקאית, הוצאת דביר, 2004
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ורג' סורוס (באנגלית)
ג'ורג' סורוס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'ורג' סורוס, ברשת החברתית Goodreads- ג'ורג' סורוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר המכון "Open Society Institute"
- אתר המכון לחשיבה כלכלית חדשה
- שלמה אבינרי, קפיטליסט חתרני, המשקיע בבלתי צפוי, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2002
- אמיר שטוקהמר, גורו ההשקעות, ג'ורג' סורוס - קווים לדמותו, באתר ynet, 27 בספטמבר 2009
- ג'ון ארלידג', ניוזוויק, מיוחד ל"כלכליסט" - ג'ורג' סורוס: "יש רשע בעולם הפיננסי", באתר כלכליסט, 25 בינואר 2012
- איתי ראובני, ג'ורג' סורוס, מיליארדר בשירות אויבי ישראל, באתר מידה, 16 באוגוסט 2016
ציפי שמילוביץ, הטייקון והטייפון, באתר "ידיעות אחרונות", 14 ביולי 2017- אסף אוני, כך הפך המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס לאויב העולם, באתר גלובס, 12 באוקטובר 2017
- נחום ברנע, למה הם שונאים את סורוס, באתר "ידיעות אחרונות", 20 באפריל 2018
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.