Loading AI tools
אדם שהגיע לגיל 100 או יותר מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיל מאה הוא נקודת ציון בחייו של אדם, הזוכה לתשומת לב מיוחדת בחברה ובתרבות. מכיוון שתוחלת החיים ברחבי העולם היא מתחת ל-100 שנים, המונח מתקשר לאריכות ימים (אנ'). מספר האנשים שמגיעים לגיל זה קטן, והגעה לגיל מאה דורשת צירוף תנאים בריאותיים, גנטיים וסביבתיים.
בשנת 2012, העריכו האומות המאוחדות כי ישנם 316,600 אנשים חיים, שגילם למעלה ממאה שנים ברחבי העולם.[1] במאה ה-21, תוחלת החיים ממשיכה לעלות, ואוכלוסיית העולם גדלה במהירות, ולכן מספר בני המאה צפוי לעלות באופן משמעותי.[2] לפי משרד הסטטיסטיקות הבריטי (אנ'), שליש מהתינוקות שנולדו ב-2013 בבריטניה צפויים לחיות עד גיל 100.[3]
אדם שהגיע לגיל מאה מכונה Centenarian. האקדמיה ללשון הציעה כינוי מקביל בעברית - חוֹצֵה-מֵאָה.
רישומים של האומות המאוחדות מראים שבשנת 2021 חיים כ-573,000 אנשים שגילם עולה על מאה, כמעט פי ארבעה מהאומדן שהוצע בשנת 2000 שהעריך את מספרם ב-151,000.[4] סקר דמוגרפי של האו"ם משנת 1998 מראה שעד שנת 2050 צפויים לחיות ביפן 272,000 בני מאה.[5] מקורות אחרים מצביעים על כך שהמספר יכול להיות קרוב יותר למיליון אחד.[6] בשנת 2008, השכיחות של בני מאה ביפן הייתה אחד לכל 3,522 אנשים.[7]
ביפן, מספרן של הנשים שעברו את גיל מאה גדול בהרבה מזה של הגברים. בשנת 2016 חיו ביפן 57,525 בנות מעל למאה, בעוד שמספרם של הגברים עמד על 8,167 גברים, יחס של 7:1. יחס הגידול של כמות האנשים בני המאה היה מוטה אף יותר ועמד על 11.6:1.[8]
העלייה במספרם של בני המאה והתחזית כי התופעה תיהפך לנפוצה יותר ויותר, מעלה שאלות אתיות, כגון האם המחקר המדעי צריך להתרכז בהארכת חיים באשר הם חיים, או דווקא בהאטת תהליכי הזדקנות ושמירה על איכות החיים, וכן, בהינתן שהטיפולים להארכת החיים יהיו יקרים, האם רק עשירים יוכלו להשיגם. שאלות נוספות שמתעוררות הן אקטואריות, למשל, האם הביטוח הפנסיוני יוכל לתמוך במספר רב של קשישים לאורך שנים ארוכות יותר, או שיידרשו שינויים והתאמות למצב החדש[9]. לחציית גיל 100 ישנן גם השלכות סוציולוגיות, המשותפות למצבם של כלל הקשישים אולם מחריפות ככל שהגיל עולה: ירידה אובייקטיבית במספר האינטראקציות החברתיות, ומנגד, עלייה סובייקטיבית בתחושת הבדידות[10].
המספר הכולל של בני המאה החיים בעולם אינו ידוע בוודאות. מחלקת האוכלוסין של האו"ם[11] העריכה את מספרם ב-23,000 בשנת 1950, 110,000 בשנת 1990, 150,000 בשנת 1995, 209,000 בשנת 2000, 316,600 בשנת 2012 ו-573,000 בשנת 2021.[12][1]
הטבלה הבאה מציגה את גודל פלח האוכלוסייה שגילו מעל למאה שנים, כפי שהוא מוערך בכל מדינה. העמודות האמצעיות מציגות את האומדן המוקדם ביותר ואת האומדן העדכני ביותר אם אלו זמינים, והעמודה השמאלית מציגה את מספר בני המאה לכל 100,000 אנשים.
מדינה | הערכה מאוחרת (שנה) | הערכה מוקדמת (שנה) | מספר האנשים שחצו את גיל 100, לכל 100,000 אנשים |
---|---|---|---|
אנדורה | 7 (2002)[13][14] | – | 10.2 |
ארגנטינה | 15,491 (2020)[15] | – | 34.4 |
אוסטרליה | 4,828 (2018)[16] | 50 (1901) | 18.8 |
אוסטריה | 1,421 (2021)[17] | 232 (1990),[18] 25 (1960)[18] | 16.1 |
ברבדוס | 114 (2016)[19][20] | – | 39.9 |
בלגיה | 2,001 (2015)[21] | 23 (1950)[22] | 16.9 |
ברזיל | 23,760 (2010)[22] | – | 12.5 |
קמבודיה | 3,143 (2019)[23] | – | 20.2 |
קנדה | 11,517 (2020)[24] | – | 30.3 |
סין | 54,166 (2013)[25] | 4,469 (1990),[22] 17,800 (2007)[26] | 4.0 |
צ'כיה | 625 (2011)[27] | 404 (2006) | 5.9 |
דנמרק | 1,143 (2016)[28] | 32 (1941)[29] | 19.9 |
אסטוניה | 150 (2016)[30] | 42 (1990)[31] | 11.4 |
פינלנד | 908 (2019)[32] | 11 (1960)[31] | 16.4 |
צרפת | 21,860 (2020)[33] | 100 (1900)[34] | 32.1[35] |
גרמניה | 20,465 (2020)[36] | 232 (1885)[37] | 24.6 |
הונגריה | 1,516 (2013)[38] | 76 (1949), 227 (1990)[39] | 15.3 |
איסלנד | 32 (2015)[40] | 3 (1960)[31] | 9.7 |
הודו | 27,000 (2015)[41] | – | 2.1 |
אירלנד | 389 (2011)[42] | 87 (1990)[31] | 8.5 |
ישראל | 3,061 (2017)[43] | – | 35.1 |
איטליה | 19,095 (2015)[41][44] | 99 (1872)[29] | 31.5 |
יפן | 86,510 (2021)[45] | 111 (1950),[22] 155 (1960),[46] 54,397 (2013)[47] | 68.5 |
מלזיה | 43,599 (2015)[48] | – | 134.68[49] |
מקסיקו | 7,441 (2010) | 2,403 (1990) | 6.6 |
הולנד | 1,743 (2010)[50] | 18 (1830)[51] | 10.4 |
ניו זילנד | 297 (1991)[52] | 18 (1960)[31] | 5.9 |
נורווגיה | 636 (2010) | 44 (1951)[29] | 13.1 |
פרו | 2,707 (2013) | 1,682 (2011)[53] | 8.4 |
פולין | 2,414 (2009) | 500 (1970)[54] | 6.3 |
פורטוגל | 4,066 (2015) | – | 38.9 |
רוסיה | 22,600 (2020)[55] | 6,700 (2007) | 14 |
סינגפור | 1500 (2020)[56] | 41 (1990)[31] | 26.38 |
סלובניה | 224 (2013)[57] | 2 (1953)[58] | 10.9[57] |
דרום אפריקה | 15,581 (2011)[59] | – | 30.1 |
קוריאה הדרומית | 21,912 (2020)[60] | 961 | 42.4 |
ספרד | 13,043 (2020)[61] | 4,269 (2002)[62] | 27.75 |
שוודיה | 2,207 (2019)[63] | 46 (1950) | 21.4 |
שווייץ | 1,726 (2021) | 7 (1860)[29] | 16.6 |
תאילנד | 18,969 (2019)[64] | – | 35.9 |
טורקיה | 5,293 (2015)[65] | – | 6.7 |
הממלכה המאוחדת | 13,170 (2018)[66] | 107 (1911)[29][67] | 21.5 |
ארצות הברית | 93,927 (2018)[68] | 2,300 (1950),[69] 53,364 (2010)[70] | 28 |
אורוגוואי | 519 (2011)[71] | – | 15.8[72] |
הערכה עולמית | 573,000 (2021)[12] | 316,600 (2012),[73] 23,000 (1950) | 6.2 |
במדינות רבות, אנשים המגיעים לגיל 100 זוכים לשי או לברכה מידי המוסדות המדינתיים או הפדרליים.
באירלנד, אזרחים החוצים את גיל 100 מקבלים מענק בגובה 2,540 אירו וכן מכתב מידי נשיא אירלנד, אף אם הם מתגוררים מחוץ למדינה.[74] בהולנד, אזרחים החוצים את גיל 100 מקבלים מכתב מהמלך והמושל המקומי, והחוצים את גיל 105 מקבלים מכתב זה מדי שנה ביום הולדתם.[75] בגרמניה ובאיטליה נהוג להעניק לאלה החוצים את גיל 100 מכתב מידי הנשיא. בשוודיה, הם מקבלים מברק מהמלך ומהמלכה.[76]
בממלכה המאוחדת וביתר ממלכות חבר העמים הבריטי, נהוג כי המונרך שולח ברכות (בעבר, באמצעות מברק) לרגל יום ההולדת ה-100 ומדי שנה החל מגיל 105.
בשנת 1906, האקרובט הנרי ג'ונסון שחצה את גיל 100, קיבל מכתב ברכה מהמלך אדוארד השביעי דרך הוויקונט קנוליס. מסורת האיחולים המלכותיים המשיכה בשנת 1908, כאשר מזכירו של המלך אדוארד השביעי שלח מכתב ברכה לכומר תומאס לורד מהורנקאסל באמצעות גזיר עיתון שהכריז: "כמצוות המלך, אני מברך אותך על ההגעה לשנתך המאה, זאת לאחר חיים פוריים ביותר".
נוהג זה הפך רשמי החל משנת 1917, בימי מלכותו של המלך ג'ורג' החמישי, אשר שלח ברכות גם לרגל ציון 60 שנות נישואין (יובל היהלום) של זוגות ברחבי הממלכה.
המלכה אליזבת השנייה נהגה לשלוח כרטיס ברכה ובו כתוב: "אני שמחה עד מאוד לדעת כי הנך חוגג את יום הולדתך המאה, ואני שולחת את ברכותיי ואיחוליי לך בהזדמנות מיוחדת זו". אחת למספר שנים, עיצוב הכרטיס מתעדכן עם חידוש דיוקן המלכה, על מנת לוודא כי איש אינו מקבל את אותו הכרטיס יותר מפעם אחת. המלכה שולחת כרטיסי ברכה בכל שנה החל מיום ההולדת ה-105 של אדם, כמו גם לציוני דרך מיוחדים בחיי הנישואין. את הבקשות לכרטיס ברכה ניתן להגיש באתר הרשמי של בית המלוכה, כשלושה שבועות בטרם המאורע.[77]
בשנת 2019, דווח כי ברוסיה ישנם למעלה מ-20 אלף אנשים שחצו את גיל 100, נתון המבטא עלייה חדה שכן בשנת 2007 היו רק 6,700 אנשים כאלה. החוצים את גיל 100 זוכים למכתב ברכה מידי נשיא רוסיה.
בארצות הברית, החוצים את גיל 100 זוכים למכתב ברכה מידי הנשיא.
ביפן, החוצים את גיל 100 מקבלים גביע כסף ותעודה מידי ראש ממשלת יפן, בה הוא מאחל להם אריכות ימים ושגשוג.[78][79][80]
במדינת מאדהיה פרדש בהודו, מוענק לחוצים את גיל 100 פרס בשם "שאטאיו סאמאן", זאת על מנת לקדם את המודעות לבריאות טובה.
היבט של ברכות בקרב תרבויות רבות הוא הבעת משאלה לפיה המתברך יחיה עד לגיל 100:
הערכות של תוחלת החיים בעת העתיקה הן נמוכות בהרבה בהשוואה לערכים מודרניים, בעיקר בגלל כמות מקרי המוות הרבה בגילי ינקות וילדות. אלה שצלחו את שנות הילדות הראשונות היו בעלי סיכוי רב יותר להגיע לגיל מבוגר יחסית.[81] ההגדרה של מה נחשב ל"גיל מבוגר" או ל"להיות זקן" ניכר שלא השתנתה משמעותית מאז ימי קדם. לרוב קו הזקנה סומן באזור גיל 60 או 65 שנים.[82] בתהילים צ' י' נאמר: ”יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה-- וְרָהְבָּם, עָמָל וָאָוֶן:”, משמע תוחלת החיים הטבעית עומדת על 70 שנים, ובמקרים מיוחדים על 80 שנים.
סקירה של תוחלת החיים בגברים על פי מילון אוקספורד הקלאסי, שכלל התייחסויות נבחרות לדמויות שצברו משמעות היסטורית, מעלה כי תוחלת החיים החציונית עמדה על 72 שנים, וכי האישים חיו בין 32 ל-107 שנים. הסקירה בחנה 128 גברים שנולדו החל מלפני 100 לפנה"ס. לשם השוואה, דמויות גבריות שנכנסו למילון צ'יימברס הביוגרפי ואשר נפטרו בין השנים 1900 ו-1949, הציגו תוחלת חיים חציונית של 71.5 שנים, והם חיו בין 29 ל-105 שנים.
כותב המחקר, שפורסם בשנת 1994, הסיק כי רק במחצית השנייה של המאה ה-20, ההתפתחויות הרפואיות אפשרו את הארכת תוחלת החיים עבור אותם אלה שהגיעו לבגרות.[83]
התייחסויות מהימנות לדמויות שחצו את גיל 100 בעת העתיקה הן נדירות למדי, אך קיימות. לדוגמה, פליניוס הזקן טען כי טרנטיה, רעייתו של קיקרו, חיה משנת 98 לפנה"ס ועד לשנת 6 לספירה, כך שנפטרה בגיל 104.[84] תיארוכים מלכותיים של מונרכים מעידן הברונזה ידועים לשמצה כבלתי אמינים; כך למשל נטען לעיתים כי השליט המצרי פפי השני מהשושלת השישית, חי בערך בין השנים 2278 לפנה"ס ו-2184 לפנה"ס, ובסך הכל חי ומלך 94 שנים.[85] מקורות חלופיים טוענים כי מלך במשך 64 שנים בלבד.[86]
אדד-גופי מחרן, אמו של המלך האחרון של האימפריה הנאו-בבלית נבונאיד, חיה בין השנים 648 לפנה"ס ו-544 לפנה"ס – בסך הכל 104 שנים, זאת על פי תעודה אוטוביוגרפית.
דיוגנס לארטיוס, בן המאה השלישית לספירה, נתן את אחת מהדוגמאות המוקדמות ביותר המתקבלות על הדעת מבחינה מדעית בעניין גיל 100. לדבריו, האסטרונום היפרכוס מניקיאה אימת כי הפילוסוף דמוקריטוס מאבדרה (נולד ב-460 או 470 לפנה"ס, נפטר ב-360 או 370 לפנה"ס), חי כ-109 שנים. כל יתר העדויות הקדומות בעניין דמוקריטוס מסכימות כי הוא חי לפחות 90 שנים. בניגוד לכל היגיון מדעי, היה זה אפימנידס מכרתים שנאמר כי חי 154, 157 ואף 290 שנים, תלוי במקור.
פילוסופים יוונים אחרים בני העת העתיקה נחשבו כמי שחצו את גיל 90. עמם נמנים קסנופנס מקולופון (נולד ב-570 או 565 לפנה"ס, נפטר ב-475 או 470 לפנה"ס); פירו מאליס (נולד בערך ב-360 לפנה"ס, נפטר בערך ב-270 לפנה"ס) וארטוסתנס מקירנה (נולד בערך ב-285 לפנה"ס, נפטר בערך ב-190 לפנה"ס).
נטען כי הוסיוס מקורדובה, האיש אשר שכנע את קונסטנטינוס הגדול לזמן את ועידת ניקיאה, חי עד גיל 102. תיעוד נדיר של אדם מן היישוב שחצה את גיל 100 ניתן למצוא על פני מצבתו של ותיק הצבא יוליוס ואלנס (נכתב שם: "VIXIT ANNIS C", ובלטינית: "חי כמאה שנים").[87]
בימי הביניים ניתן למצוא את המקרה של אלברט אצו השני, המארקגראף השני של מילאנו, שנפטר בשנת 1097, ודווח על ידי ברנולד מקונסטנץ כמי שחצה את גיל 100 ("iam maior centenario").[88]
במאה ה-21 מחקרים על אנשים שהגיעו לגיל מבוגר תופסים תאוצה, ומחקרים קליניים וכלליים באוכלוסייה נערכו בצרפת, הונגריה, יפן, איטליה, פינלנד, דנמרק, ארצות הברית וסין.[89] בני מאה ומעלה הם פלח אוכלוסייה שצומח בקצב מהיר ברוב העולם המפותח. עד לשנת 2030 צפויים להיות כמיליון בני מאה ומעלה ברחבי העולם.[90] מפקד אוכלוסין משנת 2010 בארצות הברית מצא שיותר מ-80 אחוזים מבני המאה במדינה הם נשים.[91]
מחקרים שהתבצעו באיטליה מצביעים על כך שלבני מאה בריאים יש רמות גבוהות של ויטמין A ושל ויטמין E, ומראים שהוויטמינים האלו היו חלק מהגורמים לאריכות הימים שלהם.[92] מחקרים אחרים סתרו את הטענה, ומצאו שהתיאוריה אינה חלה על בני מאה מסרדיניה, שסביר להניח שגורמים אחרים ממלאים תפקיד משמעותי יותר באריכות החיים שלהם.[93]
מחקר שנערך בפולין הראה שבהשוואה לנשים צעירות ובריאות, בתאי דם אדומים של בני מאה שחיו באזור שלזיה הייתה נוכחות גבוהה משמעותית של גלוטתיון רדוקטז (אנ') ושל קטלאז. לעומת זאת, הכמות של ויטמין E לא הייתה גבוהה בצורה מובהקת.[94] גם מחקר שבוצע בדנמרק תמך בממצא לגבי הפעילות המוגברת של גלוטתיון רדוקטז בתאי הדם האדומים של בני מאה. במחקר נמצאה קורלציה חיובית בין כמות האנזים לבין יכולת התפקוד הקוגניטיבית של בני המאה שנבדקו.[95]
מחקר אחר מצא שמספר תאי הדם הלבנים מסוג לימפוציט B גדול מהרגיל אצל צאצאים של בני מאה. כמו כן, ידוע כי לצאצאים של אדם שהגיע לגיל מופלג יש סיכוי גדול יותר לחיות חיים ארוכים בבריאות טובה. הסיבה לכך לא ידועה בוודאות, אך נראה כי הגנטיקה היא שחקן מרכזי בתחום.[96] מחקרים שנערכו באופן גלובלי על בני מאה בכל העולם מצאו כי וריאציה בגן FOXO3A (אנ') היא בעלת השפעה חיובית על תוחלת החיים של בני אדם. המוטציה נמצאת לעיתים קרובות יותר באנשים שחיים עד גיל 100 ומעלה.[97]
על פי תומאס פרלס, ראש המחקר הנערך על בני 100 באוניברסיטת בוסטון, גברים ונשים שמגיעים לגיל 100 נוטים להיות בעלי אישיות מוחצנת. בני מאה יהיו לרוב מוקפים בחברים, ויתחזקו היטב קשרים עם קרובי משפחה. בנוסף, נמצא שלרובם תהיה הערכה עצמית גבוהה. מחקרים מסוימים מצביעים על כך שצאצאים של בני מאה נוטים להזדקן בבריאות טובה יותר מאשר בני גילם.[98]
במסגרת מחקר שנעשה על תאים לימפוציטים שנלקחו מדגימות דם של בני מאה, התגלה כי בתאים הללו מתקיימת פעילות מפותחת של חלבון בשם PARP (אנ') שאחראי על תיקון ה-DNA. זאת בניגוד להיקף הפעילות בתאי דם שנלקחו מאנשים צעירים יותר (בני 20 עד 70).[99] התאים מכילים מאפיינים ייחודיים שלא קיימים בתאים שנלקחו מצעירים - מנגנון תיקון ה-DNA לאחר נזק של חמצון , וכמות גדולה של PARP הנמצאת בהם.[100]
פעילות PARP שנמדדה בתאי דם לבן של שלושה עשר מיני יונקים הייתה קורלטיבית לתוחלת החיים של המין.[101] ממצאים אלו מצביעים על כך שתיקון DNA באמצעות החלבון PARP תורמת לאריכות החיים של בני מאה, בהתאם לתיאוריית נזקי ה-DNA בהזדקנות (אנ').[102]
מומחים רבים מייחסים את תוחלת החיים הגבוהה ביפן לדיאטה היפנית האופיינית, אשר דלה במיוחד בפחמימות פשוטות ומזוקקות, כמו גם להיגיינה. מספר האנשים שחצו את גיל 100 ביחס לאוכלוסייה הכללית היה בשנת 2010 כ-114% יותר גבוה במחוז שימאנה בהשוואה לממוצע הלאומי ביפן. במחוז אוקינאווה, יחס זה היה גבוה יותר ב-92%.[103][104] שם, הראו מחקרים, ישנם חמישה גורמים שתרמו למספר הגדול של בני 100 ומעלה:[103]
על אף שגורמים אלה שונים מאלה שהוזכרו במחקר קודם, הוכח כי בתרבות אוקינאווה יש להם חשיבות בכל הקשור לכמות הגדולה של בני 100 ומעלה.[103]
מחקר היסטורי בדרום קוריאה מצא כי 3% מבין הסריסים בחצר הקיסרות הגיעו לגיל 100, וכי תוחלת החיים שלהם הייתה ארוכה בממוצע של כ-14 עד 19 שנים בהשוואה לגברים בלתי מסורסים.[105]
בשנת 2010, מספר בני ה-100 ומעלה ביפן עמד במרכזו של דיון ציבורי. זאת בעקבות סדרה של דיווחים שהראו כי מאות אלפי קשישים "נעלמו" ברחבי המדינה. מותם של בני 100 רבים לא דווח לרשויות ובכך הטיל צל על המוניטין הלאומי היפני ככזה שמאופיין באוכלוסייה גדולה של בני 100 ומעלה.[106][107]
ביולי 2010, סוגן קאטו שחצה את גיל 100 זכה לתואר "הגבר המבוגר ביותר בטוקיו", וזאת בגיל 111. אולם נמצא כי קאטו נפטר 30 שנה לפני כן.[108] גופתו נמצאה חנוטה במיטתו, וכפועל יוצא החלה חקירת משטרה לגבי קשישים שדווח כי הגיעו לגיל 105 ומעלה. לאחר גילוי זה, משרד המשפטים היפני מצא כי לפחות 234,534 יפנים אחרים שדווחו כבני 100 ומעלה "נעלמו", והחל אחריהם חיפוש חובק עולם החל מראשית אוגוסט 2010.[109]
באמצעות מדידת הגיל הביולוגי של רקמות שונות שנלקחו מאנשים שהגיעו לגיל מאה, חוקרים יכולים לנסות לאתר רקמות המוגנות מפני השפעות הזדקנות. על פי מחקר שהתבצע על שלושים חלקי גוף שונים של בני מאה ושל קבוצת בקרה, הצרבלום הוא אזור המוח הצעיר ביותר (ונראה שגם חלק הגוף הצעיר ביותר) בקרב בני מאה. באמצעות בדיקת סמן אפיגנטי של גיל הרקמה הנקרא "שעון אפיגנטי (אנ')", נמצא שאצל אנשים שחיו עד גיל מופלג, גילו הביולוגי של הצרבלום צעיר בערך ב-15 שנים מגילם האמיתי.[110][111] הממצאים יכולים להסביר מדוע הצרבלום מציג פחות סימנים נוירופתולוגיים של דמנציה הקשורה לגיל, בהשוואה לאזורים אחרים במוח.
בנוסף, הגיל האפיגנטי של צאצאיהם של נבדקים שהגיעו לגיל 105–109 שנים נמוך מהגיל של קבוצת ביקורת תואמת גיל. הפרש הגילים הוא 5.1 שנים בתאים שנדגמו מהדם.[112]
אנשים שהגיעו לגיל מאה הם לעיתים קרובות נושא לכתבות חדשותיות,[113][114][115] כאשר אלו מתמקדות לרוב בעצם הגעתם לגיל מופלג. במקביל לחגיגות יום ההולדת האופייניות, הפרסומים מספקים לחוקרים ולהיסטוריוני תרבות ראיות לגבי האופן שבו שאר החברה תופסת את האוכלוסייה המבוגרת.
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם וספר ההמשך הזקן בן המאה ואחת שחשב שהוא חושב יותר מדי, מאת הסופר השוודי יונס יונסון, מתארים את הרפתקאותיו הבלתי רגילות של קשיש שחצה את גיל 100. ספרים אלה שזורים באירועים היסטוריים להם היה עד, לכאורה, גיבור הספר.
Supercentenarian הוא אדם שהגיע לגיל 110 - גיל שמגיעים אליו רק אחד מכל 1000 אנשים שהגיעו לגיל 100.
אנשים שמגיעים לגיל 115 הם נדירים אף יותר. ישנם פחות מ-100 אנשים בהיסטוריה המתועדת שהגיעו לגיל הזה וגילם אומת. נכון לאוקטובר 2024 ישנן רק 4 נשים חיות שגילן מעל 115 - טומיקו איטואוקה, אינה קנבארו לוקאס, את'ל קאתרהם ואוקאגי היאשי.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.