אסיר פוליטי

אסיר פוליטי הוא אדם שנעצר, נשפט ונידון לעונש מאסר, אותו הוא מרצה, כשכל אשמתו או עיקרה מסתכמת בדעותיו ופעילותו הפוליטית. מי שעבר תהליך כזה והשתחרר, הוא אסיר פוליטי לשעבר.

תופעת האסירים הפוליטיים התקיימה ומתקיימת בעיקר במדינות טוטליטריות, שאינן מכירות בחירות המחשבה וחופש הביטוי כזכויות יסוד של אזרחיהן. אסירים פוליטיים רבים באים מקרב הדיסידנטים וכליאתם היא אמצעי דיכוי של השלטון, לצד אשפוז כפוי במוסדות פסיכיאטריים.

היחס לאסירים פוליטיים במשטרים מדכאים הוא חמור, אך משטרים דמוקרטיים, במיוחד מדינות דמוקרטיות שידעו בעברן תקופות של טוטליטריות, וכן תנועות לזכויות האדם, חולקים כבוד רב לאסירים פוליטיים לשעבר ומפעילים לחצים על המשטרים הטוטליטריים למען שחרור או הקלות לאסירים פוליטיים נוכחיים.

בעבר, במיוחד בתקופת האינקוויזיציה הספרדית, הפורטוגזית והאימפריה הבריטית, מתנגדים פוליטיים וקרובי משפחה מלכוניים שסומנו כמתחרים פוטנציאלים על כתר המלוכה אם לא הומתו או הוצאו להורג, הוגלו או נאסרו בתנאים לא תנאים בטירות מבודדות. במקרים מסוימים האחרונים הועברו לעיתים לבידוד בצינוק בתנאי מחיה מינימליים, לעיתים תוך הפעלת שיטות עינויים שונים.

ד"ר אוקטביאן וולפה (ברומנית: Octavian Vulpe), אסיר פוליטי לשעבר ברומניה הקומוניסטית, פרסם ספר בשם "Puterea de a învinge" ("הכוח לנצח") ובו נתן תיאור לאסיר פוליטי:

אסיר פוליטי הוא תואר האצולה הפאראדוקסלי ביותר בהיסטוריה האנושית, מהסיבות הבאות: לא ניתן לרכוש את התואר בכסף, כדי להשיגו עוברים התנסויות קשות שלפעמים עולות במחיר החיים, מי שהיה לו, לא רצה בו ולא ביקש אותו ומי שהעניקו אותו, לא היו מודעים לכך שהם מעניקים תואר אצולה.

לעיתים אסירים פוליטיים מעלים על הכתב את זכרונותיהם ותובנותיהם. חלק מהפרסומים הללו הפכו לטקסטים פוליטיים מכוננים, למשל ארכיפלג גולאג של אלכסנדר סולז'ניצין, והזהו אדם? של פרימו לוי.

מדינות הכולאות אסירים פוליטיים טוענות לרוב, שלא מדובר באסירים פוליטיים, אלא בפושעים או מחבלים. משום כך דרושים קני מידה להבדלה בין אסירים פוליטיים לאסירים פליליים.

בדוח של מומחים עצמאיים, שהועבר למזכיר הכללי של מועצת אירופה, ב-3 במאי 2001,^[1] נקבעו לראשונה קריטריונים לקביעת זכאותו של אסיר לתואר "אסיר פוליטי". הדוח קובע שאדם, שנשללה חירותו האישית, יחשב לאסיר פוליטי:

אם הכליאה נקבעה תוך הפרת אחד מזכויות היסוד, שנקבעו באמנה האירופית לזכויות אדם ובפרוטוקולים שלה.
אם הכליאה הוכתבה מטעמים פוליטיים בלבדיים, ללא קשר לעבירה כלשהי.
אם מסיבות פוליטיות משך הכליאה או תנאי הכליאה הם לא מידתיים ביחס לעבירה, שהכלוא הורשע בביצועה.
אם, מסיבות פוליטיות הכלוא מוחזק בתנאים מפלים לעומת אסירים אחרים.
אם הכליאה היא תוצאה של פרוצדורה לא הוגנת בעליל ויש סימנים לכך שזה קשור לסיבות פוליטיות של השלטון.

קריטריונים דומים ניתנו גם על ידי ארגונים אחרים, ביניהם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, הפועל לאיתור וזיהוי אסירים פוליטיים, הנקראים גם אסירי מצפון ולהשגת חנינה עבורם.

תופעת האסירים הפוליטיים התקיימה ומתקיימת בעיקר במדינות טוטליטריות, שאינן מכירות בחירות המחשבה וחופש הביטוי כזכויות יסוד של אזרחיהן. אסירים פוליטיים רבים באים מקרב הדיסידנטים וכליאתם היא אמצעי דיכוי של השלטון, לצד אשפוז כפוי במוסדות פסיכיאטריים.

להלן דוגמאות למדינות טוטליטריות שבהן נפוצו מאסרים פוליטיים:

בסין, מתרגלי הפאלון גונג נרדפים בגלל אמונתם בעקרונות אמת - חמלה - סובלנות. הם נעצרים על ידי המשטר הקומוניסטי, עוברים עינויים ואיבריהם נקצרים בעודם בחיים למטרות סחר באיברים. שיטת פאלון גונג הוכרזה כלא חוקית והמתרגלים נרדפים מאז שנת 1999 ועד היום. מאות אלפים נרצחו ומתו.
בברית המועצות ובמדינות קומוניסטיות נוספות שימשו לעיתים אבחונים פסיכיאטריים מפוקפקים כתירוץ לעצור מתנגדים למשטר הסובייטי ולאשפז אותם בכפייה בבתי חולים פסיכיאטריים. אבחונים אלה נודעו בשם המזלזל "פסיכושקה" (психушка).
בגרמניה הנאצית, אסירי "לילה וערפל" היו בין הקורבנות הראשונים של הדיכוי הפשיסטי.
בקוריאה הצפונית משפחות שלמות נכלאות במחנות ריכוז, אם אחד מבני המשפחה חשוד בפעילות פוליטית נגד המשטר.
השלטון הקומוניסטי ביוגוסלביה כלא מספר רב של אסירים פוליטיים בתקופת מלחמת העולם השנייה וגם בשנים 1971–1981.
מאסרים פוליטיים נפוצים גם כיום באזרבייג'ן, מיאנמר, סוריה, איראן וערב הסעודית, מצרים.

מאסרים פוליטיים התרחשו לא מעט גם במדינות דמוקרטיות:

כ-1000 אסירים פוליטיים הוגלו מממלכת בריטניה הגדולה לאוסטרליה במאה ה-18.
בארצות הברית בוצעו מעצרים פוליטיים רבים של פעילים אפרו-אמריקאים.
פעילים פוליטיים פלסטינים רבים נכלאו על ידי ישראל, ביניהם 47 נציגי חמאס במועצה המחוקקת הפלסטינית, וכן כמה שרי ממשלה, ראשי ערים וחברי מועצות עירוניות. חלק מאסירים אלה הוגדרו כאסירים ביטחוניים על ידי ישראל. גם מעצרה של חאלדה ג'ראר, חברה במועצה המחוקקת הפלסטינית, נומקה בגין היותה חברה בכירה ופעילה בארגון טרור, אך במאמר מערכת של עיתון "הארץ" היא תוארה כאסירה פוליטית.^[2]

גנדן צ'ואקי ניאמה הוכרז כפאנצ'ן לאמה ה-11, ובעקבות כך הוא ומשפחתו מוחזקים בכלא הסיני מאז 1995. נחשב לאסיר הפוליטי הצעיר בעולם.
אונג סאן סו צ'י הובילה את המאבק למען הדמוקרטיה במיאנמר. בשנת 1990 ניצחה מפלגתה בבחירות הכלליות, אך הכת הצבאית אשר שלטה אז סירבה לוותר על השלטון. היא נכלאה ל-10 שנים.
קרלוס מנם היה אסיר פוליטי בתקופת המשטר הצבאי בארגנטינה (1976–1983). הוא נבחר לנשיא ארגנטינה ב-1989.
אנטוניו גראמשי נכלא בתקופת שלטונו של בניטו מוסוליני. כיום נחשבים כתביו "מחברות בית הכלא" כחלק מאבני היסוד של המחשבה המדינית הסוציאליסטית.
קים דה-ג'ונג היה בין המתנגדים הבולטים למשטר בקוריאה הדרומית ופעיל למען הדמוקרטיה, פעילות שעלתה לו במאסר ובגלות. הוא נבחר לנשיא קוריאה הדרומית ב-1998.
בניגנו אקינו הבן היה מנהיג פוליטי מהפיליפינים שנכלא והועמד לדין באשמת רצח וחתרנות, בתקופת שלטונו הסמכותי והמושחת של הנשיא פרדיננד מרקוס.
נלסון מנדלה ישב בכלא משנת 1963 עד 1990 בדרום אפריקה בשל התנגדותו למשטר האפרטהייד. הוא נבחר לנשיא דרום אפריקה ב-1994.
מוהנדס קרמצ'נד גנדי נעצר ונכלא פעמים רבות על ידי הבריטים, הן בדרום אפריקה והן בהודו.
יוג'ין דבס, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית של ארצות הברית, נכלא עקב התנגדותו למלחמת העולם הראשונה.
אמה גולדמן הייתה כלואה במשך שנתיים בארצות הברית ולאחר מכן גורשה על ידי הממשלה, עקב התנגדותה למלחמת העולם הראשונה.
ברטרנד ראסל נכלא לחצי שנה על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת עקב התנגדותו למלחמת העולם הראשונה.
דילמה רוסף, נשיאת ברזיל לשעבר, נכלאה על ידי הדיקטטורה הצבאית בברזיל בשנים 1970–1973.
נתן שרנסקי, נכלא בכלא הסובייטי לתשע שנים, עקב פעילותו למען חופש עלייה לארץ ישראל.
אליס פול, נכלאה ב-20 באוקטובר 1917 בעקבות מאבקה למען זכות הצבעה לנשים בארצות הברית.
מרק ברנשטיין, נאסר בחודש מרץ 2022 בבלארוס, לאחר שכתב בוויקיפדיה על הפלישה הרוסית לאוקראינה.