שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

אנפית בקר מערבית

מין של עוף מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנפית בקר מערבית
Remove ads

אנפית-בקר מערבית (שם מדעי: Ardea ibis) היא אחת מ-2 המינים בסוג לשעבר אנפית הבקר (כיום מוקמה מחדש תחת הסוג אנפה (Ardea)) שבמשפחת האנפתיים. מצויה באירופה, דרום-מערב אסיה, ואפריקה, והרחיבה את תפוצתה גם לאמריקה. קרובה מאוד לאנפית הבקר המזרחית (בעבר שתיהן נכללו תחת אותו המין).

עובדות מהירות אנפית בקר מערבית, מצב שימור ...
Remove ads

בישראל היא יציבה נפוצה ביותר ברוב חלקי הארץ, מעט פחות בחבלי הארץ המדבריים. מהנפוצות והבולטות מבין אנפות הארץ.[2]

Remove ads

טקסונומיה ואטימולוגיה

אנפית הבקר תוארה לראשונה בשנת 1758 על ידי קארולוס ליניאוס בספרו Systema naturae תחת השם המדעי Ardea ibis,[3] אך הועברה לסוג Bubulcus[א] בשנת 1855 על ידי שארל לוסיאן בונפרטה.[5] בשנת 2023 פורסם מחקר פילוגנטי מולקולרי שקבע כי שני מיני אנפיות הבקר אכן כלולות בסוג אנפה (Ardea).[6][7] שם הסוג Ardea מגיע מלטינית, וכבר במקור נטבע כמילה לאנפה. במיתולוגיה הרומאית ארדאה הייתה בירתם של הרוטולי אשר הוחרבה עד היסוד, ומהריסותיה התרוממה ציפור עדינה ובהירה, ניערה את האפר מכנפיה, וקראה קריאות יגון.[8] שם המין הספציפי Ibis מלטינית ויוונית, ומקורו בכלל בשמו של המגלן,[9] ויוחס למין זה בטעות.[8]

על אף הדמיון החיצוני והשם האנגלי הדומה, אנפית הבקר קרובה יותר למינים בסוג אנפה מאשר לאלו בסוג לבנית.[10] תועדו מקרים נדירים של רביית כלאיים בין אנפיות בקר לאנפה כחולה קטנה, לבנית קטנה, ואנפית השלג.[11]

לרוב מין זה מתואר כמונוטיפי, אך ישנן רשימות המכירות בתת-מין שני בנוסף לאחד הטיפוסי בשם B. i. seychellarum, מאיי סיישל.[12]

Remove ads

תיאור

סכם
פרספקטיבה

אורכה נע בין 88–96 ס"מ, מוטת כנפיה 46–56 ס"מ, ומשקלה 270–512 גרם.[13] היא בעלת צוואר קצר ועבה יחסית, מקור מוצק, ועמידה שפופה. לבוגרים מחוץ לעונת החיזור יש ניצוי לבן ברובו, מקור צהוב, ורגליים אפרפרות-צהובות. במהלך עונת החיזור, הבוגרים מקבלים ניצוי כתום על הגב, החזה והכיפה; והמקור, הרגליים וקשתיות העין הופכים לאדומים בוהקים לתקופה קצרה לפני הזיווג.[14] הזוויגים דומים, אך הזכר גדול במקצת ומשמר את לבוש החיזור לזמן רב יותר. לצעירים כל הניצוי לבן, והמקור שחרחר.[13][15]

מיקום עיני האנפית מאפשר לה ראיה דו-עינית כשהיא משחרת אחר מזון,[16] ומחקרים פיזילוגיים מציעים כי המין פעיל דמדומים או אף פעיל לילה.[17] מחקר ישראלי מצא שבניגוד לרוב קרובותיה, אנפית הבקר נעשתה מותאמת לשיחור מזון בקרקע יבשה, וכתוצאה מכך איבדה את היכולת של רוב האנפות לביצוע תיקון בראייה העוזר להן להתגבר על השתקפויות אור במים.[18]

קולות

לרוב היא שקטה, אך היא נוהגת להשמיע קרקורים במושבות הקינון ובהתאספויות לינה.[19]

הבדלה ממינים דומים

לבנית קטנה דומה לה, אך היא בעלת מקור שחור ומעט ארוך יותר, ורגליה שחורות עם אצבעות צהובות. הלבנית הגדולה בעלת רגליים שחורות לגמרי, והיא גדולה ממנה משמעותית. סימן זיהוי חשוב נוסף הוא ששתי הלבניות קשורות מאוד לסביבות מים, ואילו אנפית הבקר נצפית לעיתים קרובות בסביבה יבשה לחלוטין.

ההבחנה בינה לבין אנפית הבקר המזרחית מעט יותר מורכבת, כשבלבוש החורף הלבן ההבדלים היחידים הם שלמערבית הרגליים והמקור קצרים יותר בכ-5-10% בממוצע, והזנב מעט ארוך יותר. בלבוש החיזור ההבדלים בולטים, כשהצבע הכתום המתפתח בנוצותיה של המערבית מצומצם לגב, חזה, וכיפה; וגוונו פחות עמוק.[20][21]


מידע נוסף הבדלה בין אנפית בקר מערבית (למעלה) לאנפית בקר מזרחית (למטה) ...
Remove ads

תפוצה ובית גידול

סכם
פרספקטיבה
Thumb
התשפטות המין באמריקה במשך השנים

מין זה עבר את אחת מההתפשטויות הטבעיות המהירות והרחבות ביותר מכל מיני ציפורים.[19] במקור אנפית הבקר המערבית הייתה מצויה בחלקים מדרום ספרד ופורטוגל, אפריקה הטרופית והסובטרופית, ומערב אסיה. החל מסוף המאה ה-19 היא החלה להרחיב את תפוצתה לדרום אפריקה, וקיננה לראשונה במחוז הכף ב-1908.[22] אנפיות בקר נצפו לראשונה ביבשת אמריקה על גבול גיאנה וסורינאם בשנת 1877, לאחר שככל הנראה עפו מעל האוקיינוס האטלנטי.[13][23] משערים כי רק בשנות ה-30 של המאה ה-20 המין התבסס בהצלחה באזור זה.[24]

המין הגיע לראשונה לצפון אמריקה ב-1941 (תצפיות מוקדמות אלו נחשבו במקור כפליטי תרבות), קינן בפלורידה ב-1953, התפשט במהירות, וקינן לראשונה בקנדה ב-1962.[22] כיום נפוץ לצפות בה מערבה עד לקליפורניה. היא תועדה לראשונה כמקננת בקובה ב-1957, בקוסטה ריקה ב-1958, ובמקסיקו ב-1963, אם כי כנראה התבסס עוד לפני כן.[24] באירופה, אוכלוסיית המין הצטמצמה באופן היסטורי בספרד ובפורטוגל, אך בחלק האחרון של המאה ה-20 היא גדלה חזרה והתפשטה בחצי האי האיברי, ולאחר מכן החלה להתיישב בחלקים אחרים של אירופה; דרום צרפת ב-1958, צפון צרפת ב-1981 ואיטליה ב-1985.[22] היא תועדה כמקננת בבריטניה לראשונה בשנת 2008 שנה בלבד לאחר התפשטות שנצפתה בשנה הקודמת.[25][26] בשנת 2008 דווחו גם תצפיות באנפיות בקר באירלנד בפעם הראשונה.[27]

ההתפשטות המסיבית והמהירה של תחום תפוצת אנפית הבקר המערבית נובעת מיחסיה עם בני האדם ובעלי חיים מבויתים. על אף שהיא מותאמת במקור ליחסים סימביוזיים עם מיני פרסתני בר גדולים, היא הצליחה לעבור אדפטציה בקלות לבהמות וסוסים מבויתים. ככל שגידול בעלי חיים מבויתים התפשט ברחבי העולם, אנפית הבקר הצליחה לתפוס נישות אקולוגיות ריקות אחרת.[28] בנוסף, אוכלוסיות רבות של אנפיות בקר נודדות ומתפזרות למדי,[19] דבר אשר עזר להרחבת תפוצת המין. ישנן תצפיות בפרטים משוטטים באיים סאב-אנטארקטיים שונים, כולל האי מריון, איי ג'ורג'יה הדרומית והסנדוויץ' הדרומיים ואיי אורקני הדרומיים.[29] להקה קטנה של שמונה אנפיות נצפתה גם בפיג'י בשנת 2008,[30] וישנן מספר תצפיות באי הפסחא.[31]

בנוסף להתרחבות הטבעית של תפוצתה, אנפיות בקר הוכנסו בידי אדם בכוונה לכמה אזורים. המין שוחרר בהוואי בשנת 1959. שחרורים מוצלחים בוצעו גם באיי סיישל ורודריגז, אך ניסיונות להפיץ את המין במאוריציוס כשלו. אנפיות רבות שוחררו גם על ידי גן-החיות ויפסנייד באנגליה, אך המין מעולם לא התייצב שם.[32]

למרות שאנפית הבקר משחרת מזון לפעמים במים רדודים, בניגוד לרוב האנפות היא מצויה בדרך כלל בשדות ובבתי גידול עשבוניים יבשים, מה שמשקף את הסתמכותה התזונתית הגדולה יותר על חרקים יבשתיים ולא על טרף מימי.[33]

נדידה

אוכלוסיות מסוימות של אנפיות בקר נודדות, אחרות משוטטות, וההבחנה בין השניים יכולה להיות קשה למין זה.[19] באזורים רבים אוכלוסיות יכולות להיות גם יציבות וגם נודדות. בחצי הכדור הצפוני, הנדידה היא מאקלים קריר יותר לאזורים חמים יותר. הנדידה במערב אפריקה באה כתגובה לגשמים, ובדרום אמריקה אנפיות נודדות דרומית לטווח הרבייה שלהן מחוץ לעונת הקינון.[19]

ידוע כי אנפיות צעירות מתפזרות עד 5,000 ק"מ מאזור הרבייה שלהן. להקות עשויות לעוף למרחקים עצומים ונצפו מעל ימים ואוקיינוסים כולל באמצע האוקיינוס האטלנטי[34] ובחופי אנטארקטיקה.[31]

Remove ads

קינון

סכם
פרספקטיבה

אנפית הבקר מקננת במושבות, שלעיתים קרובות, אם כי לא תמיד, נמצאות סביב מקווי מים.[19] המושבות מוקמות בדרך כלל ביערות ליד אגמים או נהרות, בביצות, חופים, או באיים קטנים בפנים הארץ, ולעיתים הן חולקות אותן עם עופות מים אחרים; כגון אנפות, לבניות, מגלנים וקורמורנים. עונת הקינון בצפון אמריקה נמשכת מאפריל עד אוקטובר.[19] גם אצל האוכלוסייה מאיי סיישל, עונת הקינון היא מאפריל עד אוקטובר.[35]

הזכר מבצע מצג ראווה על עץ במושבה, תוך שימוש במגוון של התנהגויות טקסיות כגון ניעור ענף והצבעה לשמיים (העלאת המקור שלו אנכית כלפי מעלה),[36] כשהחיזור מתמשך במשך שלושה או ארבעה ימים. זוגות חדשים נוצרים מחדש מדי עונה ובעת קינון מחודש בעקבות כשל במחזור הקינון.[37] הקן הוא פלטפורמה קטנה ולא מסודרת של מקלות על עץ או בשיח ונבנה על ידי שני ההורים. המקלות לבניית הקן נאספים על ידי הזכר ומסודרים על ידי הנקבה, וגניבת מקלות היא תופעה נפוצה.[15] התטולה יכולה להכיל בין אחת לחמש ביצים, אם כי שלוש או ארבע זה המקרה הנפוץ יותר. לביצים צבע לבן-כחלחל בהיר, הן בצורת אליפסה וגודלן 45 מ"מ על 53 מ"מ.[38] הדגירה נמשכת כ-23 ימים, כאשר שני ההורים נושאים בנטל.[19] הגוזלים בוקעים מכוסים בחלקם בפלומה בעת הבקיעה, אך אינם מסוגלים להסתדר בעצמם; הם הופכים להיות מסוגלים לווסת את הטמפרטורה שלהם בגיל 9–12 ימים ומסיימים להתכסות בנוצות תוך 13–21 ימים.[39] הם מתחילים לפרוח מהקן ולטפס מסביב לאחר שבועיים, יוצאים לדרך לאחר 30 יום, ונעשים עצמאיים בסביבות היום ה-45 לחייהם.[37]

אנפית הבקר עוסקת ברמות נמוכות של טפילות תטולה, ותועדו מקרים בודדים של ביצי אנפית בקר אשר הוטלו בקינים של אנפיות שלג ואנפות כחולות קטנות, אם כי ביצים אלו בוקעות לעיתים רחוקות בלבד.[19] ישנן גם עדויות לרמות נמוכות של טפילות תוך-מינית, כאשר נקבות מטילות ביצים בקינים של אנפיות בקר אחרות. נצפו עד 30% הזדווגויות חוץ-זוגיות.[40][41]

הגורם העיקרי לתמותת גוזלים הוא רעב. יכולה להיווצר יריבות עזה בין אחים, ובדרום אפריקה גוזלים שלישיים ורביעיים גוועים לעיתים קרובות ברעב.[37] בבתי הגידול היבשים אשר הם בעלי פחות דו-חיים התזונה עלולה להיות חסרה כמות מספקת של בעלי חוליות ועלולה לגרום להפרעות בעצמות האפרוחים הגדלים עקב מחסור בסידן.[42] בברבדוס, לעיתים פשטו על הקינים קופי ורווט,[23] ומחקר בפלורידה דיווח על עורב הדגים ((אנ') Corvus ossifragus) והחולדה המצויה כשודדי קינים אפשריים אחרים. אותו מחקר ייחס תמותת גוזלים מסוימת לשקנאים חומים המקננים בסביבה, אשר בטעות, אך לעיתים קרובות, עקרו קינים או גרמו לנפילת גוזלים.[43]


מידע נוסף גלריית תמונות קינון ...
Remove ads

תזונה

סכם
פרספקטיבה

אנפית הבקר ניזונה ממגוון רחב של סוגי טרף, בעיקר מחרקים, בעיקר חרגולים, צרצרים, זבובים (בוגרים ורימות[44]), ועשים, כמו גם עכבישים, צפרדעים ותולעי אדמה.[45][46] במקרים נדירים הן נצפו סורקות לאורך ענפי עצי פיקוס אחר פירות בשלים.[47] היא פיתחה מערכת יחסית סימביוזית עם מיני פרסתנים גדולים כמו פרות או ביזונים, והיא תופסת יצורים קטנים המופרעים על ידי היונקים. מחקרים הראו שהצלחת שיחור המזון של אנפיות הבקר גבוהה בהרבה כאשר היא מחפשת מזון לצד בעלי חיים גדולים מאשר כשהיא לבד.[48] כאשר היא מחפשת מזון בסמוך לבקר, הוכח כי שיעור ההצלחה עולה פי 3.6 בלכידת טרף מאשר כשהיא מחפשת מזון לבדה. ביצועיה דומים כאשר היא עוקבת אחר מכונות חקלאיות, אך היא נאלצת לנוע יותר.[49] בסביבה אורבנית נצפו אנפות בקר מחפשות מזון במצבים מוזרים יותר, כגון על פסי רכבת.[50]

אנפית בקר מגוננת על השטח שמסביב לבעל חיים "שלה" בצורה חלשה בלבד מפני אנפיות אחרות, אך אם השטח מוצף באנפיות היא עשויה לוותר ולהמשיך לתור אחר מזון במקום אחר. במקום בו מצויים בעלי חיים גדולים רבים, אנפיות בקר מחפשות מזון בסלקטיביות סביב מינים הנעים בסביבות 5–15 צעדים לדקה, תוך הימנעות מעדרי תנועה מהירים ואיטיים יותר; באפריקה, אנפיות בקר מחפשות באופן סלקטיבי מאחורי זברות, קובוס המים, גנו מצוי ותאו הכף.[51] פרטים דומיננטיים יותר ניזונים הכי קרוב למארח ומשיגות יותר מזון.[15]

אנפית הבקר עשויה גם להראות גיוון בתזונה שלה. באיים עם מושבות של עופות ים, היא עשויה לטרוף את הביצים והאפרוחים של שחפיות ועופות ים אחרים.[32] במהלך הנדידה היא תועדה גם אוכלת עופות יבשה נודדים מותשים.[52] לאוכלוסייה מאיי סיישל נטייה לחומסנות מסוימת, ופרטים נצפו רודפים אחרי גוזלים של שחפית כהה ומאלצים אותם לפלוט מזון.[53]


מידע נוסף גלריית תמונות תזונת האנפית ...
Remove ads

סטטוס

למין זה טווח תפוצה עצום, עם היקף עולמי מוערך של 10,000,000 קמ"ר. מצד שני, התרחבותו והתבססותו של המין על פני טווחים גדולים הביאו אותו לסיווג כמין פולש (אם כי עדיין נצפתה השפעה מועטה, אם בכלל, על הטבע המקומי).[54]

יחסים עם האדם

בשל היותה מין בולט, אנפית הבקר משכה שמות עממים נפוצים רבים. שמות אלה נוגעים בעיקר להרגליה לעקוב אחרי בקר וחיות גדולות אחרות, והיא נודעה כ"עגור הפרה", "ציפור הפרה" או "אנפית הפרה"; או אפילו "ציפור הפיל" או "אנפית הקרנף".[19] פירוש שמה הערבי, "אבו קרדן", הוא "אבי הקרציות", שם שנגזר ממספרם העצום של טפילים כגון קרציית העופות המצויים במושבות הקינון שלה.[19][55]

אנפית הבקר היא ציפור פופולרית בקרב בוקרים בשל תפקידה הנתפס כמדבירה ביולוגית של טפילי בקר כמו קרציות וזבובים.[19] מחקר באוסטרליה מצא כי אנפיות בקר הפחיתו את מספר הזבובים שהטרידו את הבקר על ידי ניקורם ישירות מהעור.[56] התועלת לחיות משק היא שהניעה את החוואים ואת מועצת החקלאות והיערות של הוואי לשחרר את המינים בהוואי.[32][57][58]

לא כל האינטראקציות בין בני אדם ואנפיות הבקר מועילות. אנפית הבקר עלולה להוות סכנה בטיחותית לכלי טיס בשל ההרגל שלה לשחר אחר מזון בלהקות גדולות בשולי מדשאות של שדות תעופה,[59] והיא הייתה מעורבת בהתפשטות של זיהומים בבעלי חיים ועופות כמו מי-לב (אנ') ו-IBD (אנ'),[60] ואולי גם מחלת ניוקאסל (אנ').[61]

Remove ads

גלריה

  • Thumb
    בוגר בלבוש חורף הלבן, צרפת
  • Thumb
    בלבוש קיץ מפתחת צבע כתום בחזה, כיפה והגב. דרום אפריקה
  • Thumb
    פרט מויקטוריה, סיישל. האוכלוסיה מסיישל מוכרת לעיתים כתת-מין תחת השם B. i. seychellarum
  • Thumb
    תקריב ראש
  • Thumb
    בשיא עונת החיזור האנפית מקבלת לזמן קצר לבוש מיוחד: העור החשוף בסביבת העין מקבל גוון סגול, קשתית העין נהיית אדומה, והמקור נהייה אדום-צהוב
  • Thumb
    פרט צעיר בגן החיות של נירנברג. מקורם של פרטים צעירים שחור, ובשל כך ניתן להתבלבל בינם לבין לבנית קטנה.
  • Thumb
    בוגר בלבוש קיץ בתעופה
  • Thumb
    בתעופה, מבט מלמטה
  • Thumb
    אנפיות בלבוש חיזור, אורוגוואי
  • Thumb
    להקה בתעופה
  • Thumb
    התקבצות אנפיות בקר בבנין
Remove ads

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנפית בקר מערבית בוויקישיתוף
Remove ads

ביאורים

  1. [א]
    השם Bubulcus מגיע מלטינית, ומשמעותו "רועה בקר", ומרפרר לקשרה לבקר, בדומה לשמות העממיים בעברית, אנגלית, ושפות נוספות.[4]

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads