Loading AI tools
מצביא ומלך מקדוני, מיורשי אלכסנדר הגדול מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטיגונוס מונופתלמוס (ביוונית: Αντίγονος ο Μονόφθαλμος, כלומר "אנטיגונוס בעל העין האחת", ידוע בספרות העברית גם כאנטיגונוס שְׁתום העין, בפיניקית: 𐤀𐤍𐤕𐤂𐤍𐤎 – אַנְתִּגֹנֹס,[1] 381–301 לפנה"ס) היה אציל מקדוני, מצביא בצבאו של אלכסנדר הגדול ואחד הדיאדוכים שנלחמו על ירושת ממלכתו במאה הרביעית לפנה"ס. אנטיגונוס מונופתלמוס היה בנו של אציל מוקדוני בשם פיליפוס. הוא שירת תחילה כקצין בכיר בצבאו של פיליפוס השני, מלך מוקדון, ולאחר מכן בצבא של בנו, אלכסנדר הגדול, במהלך מסעות כיבושיו.
בשנת 333 לפנה"ס מונה על ידי אלכסנדר הגדול לסטראפ פריגיה שבמערב אנטוליה. במסגרת תפקידו היה אחראי על שמירה על קווי האספקה של אלכסנדר עם יוון ועם מוקדון.
לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס, הוכרזו כמלכים בנו התינוק, אלכסנדר הרביעי איאגוס, ואחיו החולה, פיליפוס ארידאיוס. באופן מעשי, היה השלטון בידי אצילי מוקדון, כשהחשובים שבהם אנטיפטרוס, קרטרוס ופרדיקס. בעת כיבושיו של אלכסנדר היה אנטיפטרוס מושל מוקדון. קרטרוס היה קצין בכיר שנלווה אל אלכסנדר בכיבושיו, אך זמן קצר לפני מותו נשלח ליוון. מירב הכוח נותר אם כך בידיו של פרדיקס, לשעבר מפקד הפרשים בצבא אלכסנדר וכעת עוצר הממלכה. פרדיקס כבש מספר מובלעות שנותרו עצמאיות בתחום שליטתה של ממלכת אלכסנדר, וחילק את מחוזות האימפריה (הפחוות הפרסיות לשעבר) לידיהם של אצילים מוקדונים מקורבים לאלכסנדר, שראו את המחוזות שעליהם הומשלו כממלכותיהם הפרטיות. כך לדוגמה תלמי הראשון קיבל את מצרים, אנטיגונוס מונופתלמוס את פריגיה וליסימכוס את תראקיה.
פרדיקס, שניסה לשמור על אחדות הממלכה ולמנוע מהמושלים לפרוש ממנה, נחשד בשאיפת הכתר לעצמו. אי לכך התארגנה כנגדו ברית שכללה את תלמי, ליסימכוס, אנטיפטרוס, קרטרוס ואנטיגונוס. פרדיקס שלח את היווני אאומנס, מזכירו לשעבר של אלכסנדר, בראש צבא אל מערבה של אסיה הקטנה, על מנת לבלום את צבאותיהם של קרטרוס ואנטיפטרוס ממקדוניה, ליסימכוס מתראקיה ואנטיגונוס מפריגיה. באותה עת יצא פרדיקס בעצמו אל מצרים, על מנת להכניע את תלמי, אך הוא הובס על גדת הנילוס בשנת 321 לפנה"ס ונרצח על ידי קציניו, כנראה בסיועו של תלמי.
לאחר מותו של פרדיקס, התכנסו הדיאדוכים בטריפרדסוס שבסוריה. אנטיפטרוס נבחר כעוצר הממלכה, אך מיד חזר למקדוניה ולקח איתו את שני מלכי־הבובה; סלוקוס נתמנה למושל בבל והארצות שממזרחה (דהיינו מדי, פרס, פרתיה, באקטריה, סוגדיאנה ועוד), ותלמי צירף לשלטונו את ארץ ישראל ודרום סוריה. פריגיה, ממלכתו של אנטיגונוס, הורחבה, והוא קיבל את הפיקוד על הצבאות באסיה, ולקח על עצמו את המשך המלחמה באומנס באסיה הקטנה.
בינתיים, במוקדון, מינה אנטיפטרוס את פוליפרכון ליורשו, במקום בנו קסנדרוס. פעולה זו ומותו של אנטיפטרוס כשנה לאחר מכן יצרו מלחמה חדשה כשניסה קסנדרוס לתפוס את השלטון במוקדון מידיו של פוליפרכון. זה האחרון כרת ברית עם אומנס, ומינהו לשר צבא ראשי באסיה, ואילו קסנדרוס התחבר אל תלמי ואל בן בריתו, אנטיגונוס.
אנטיגונוס המשיך לרדוף את אומנס באסיה הקטנה, ובשנת 320 לפנה"ס הצליח להטיל עליו מצור במבצר נורה שבדרום הרי הטאורוס, אך נוצח על ידו ב־317 לפנה"ס בקרב פאסיטיגריס, ליד אספהאן שבפרס. הקרב המכריע התחולל ליד העיר שושן בפרס, ובו בגדו באומנס הקצינים המוקדונים של צבאו ומסרוהו לידי אנטיגונוס, שהוציאו להורג. לאחר מכן גירש את סלאוקוס ונטל את שטחי שלטונו, ובכך הפך אנטיגונוס לשליט על רוב שטחי האימפריה של אלכסנדר הגדול.
התחזקותו של אנטיגונוס הביאה את שאר הדיאדוכים (תלמי, סלאוקוס, ליסימכוס וקסנדרוס, שהצליח לבסוף לתפוס את השלטון מידיו של פוליפרכון) לכרות ברית כנגדו. ב־315 לפנה"ס יצא אנטיגונוס במסע מלחמה נגד קסנדרוס, שאיתו כרתו ברית שאר הדיאדוכים. תחילה הייתה ידו של אנטיגונוס על העליונה, אך בסתיו 312 לפנה"ס הובס בנו דמטריוס פוליורקטס (מאשתו סטרטוניקי (אנ')) בקרב גדול ליד עזה על ידי תלמי וסלאוקוס. לאחר הקרב נסוג תלמי למצרים מתוך חשש לעימות עם אנטיגונוס עצמו, אך סלוקוס הצליח לשכנעו לתת לו גדוד מצבאו, ובעזרת גדוד זה ביסס את שלטונו בבבל ובארצות שממזרחה. בשנת 311 לפנה"ס נחתם לבסוף הסכם שלום בין הצדדים, אשר לא כלל את סלאוקוס. אנטיגונוס ובנו, אשר ביססו את שלטונם באסיה הקטנה ובסוריה, הפנו את משאביהם לחיסולו של סלאוקוס, אך הוא הצליח להביס את אנטיגונוס ואף הרחיב את ממלכתו מזרחה.
העימות הבא פרץ כשפלש תלמי אל יוון. דמטריוס פוליורקטס כבש את אתונה ב־307 לפנה"ס, וניצח את תלמי בקרב הימי הגדול קרב סלמיס (אנ') בקפריסין (306 לפנה"ס); בעקבות הניצחון קיבל לידיו אנטיגונוס את השליטה על האי קפריסין והכתיר את עצמו ואת בנו כמלכים.[1] הוא פלש למצרים בדרך הים והיבשה, אך נסוג חזרה לסוריה לאחר שצבאו בפיקוד דמטריוס טבע בסערה ליד רפיח. ב־305 לפנה"ס הלכו בעקבותיו שאר הדיאדוכים והכתירו עצמם למלכים, אך אנטיגונוס לא התיאש; אדרבא, כאשר יצא סלאוקוס למסע מלחמה במזרח, ניצל זאת אנטיגונוס והתכונן למלחמה. דמטריוס בנו כבש חלקים נרחבים מיוון והתכונן להנחית מהלומה מכרעת על קסנדרוס, כשקרא לו אנטיגונוס לשוב לאסיה ולהתגונן מפני צבאותיהם של ליסימכוס, אשר חצה את הבוספורוס לאנטוליה; תלמי, אשר כבש את ארץ ישראל; וסלוקוס, ששב בינתיים מן המזרח עם כ־500 פילים הודים.
הקרב המכריע, קרב איפסוס התחולל בפריגיה במערבה של אסיה הקטנה, בין צבאם של אנטיגונוס ודמטריוס לבין צבא סלאוקוס וליסימכוס, שכן תלמי נסוג בחזרה לארץ ישראל לאחר ששמועה התגנבה לאוזנו כי אנטיגונוס עומד לתקפה. צבא אנטיגונוס נחל תבוסה מוחצת בקרב, אנטיגונוס עצמו נהרג, ודמטריוס הצליח רק בקושי להימלט משדה המערכה.
אנטיגונוס היה הדיאדוך האחרון אשר שאף לאחד את האימפריה של אלכסנדר בראשותו. הוא היה השליט המשפיע ביותר במלחמות הדיאדוכים ברוב הזמן עד למותו, וניתן לו מקום חשוב בדברי הימים של התקופה ההלניסטית. שושלתו המשיכה, דרך דמטריוס בנו, לשלוט במוקדון עד לכיבושה על ידי רומא ב־168 לפנה"ס.
אנטיוכוס ה-1, (382-301 לפנה"ס), מלך מקדוניה, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
.jpg)
