Loading AI tools
ארגון בין-לאומי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האומות המאוחדות (באנגלית: United Nations; או בראשי תיבות, האוּ"ם) הוא ארגון בין-לאומי שמטרותיו המוצהרות הן להקל על שיתוף הפעולה בענייני החוק הבין-לאומי, הביטחון הבין-לאומי, לקדם התפתחות כלכלית וחברתית, ולפעול למען זכויות אדם בעולם ולהשגת שלום עולמי.
הארגון נוסד בשנת 1945 לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להחליף את חבר הלאומים, להפסיק מלחמות בין מדינות ולספק בסיס לדיאלוג בין-מדינתי. האו"ם כולל מספר גופים המסונפים אליו, שהוקמו לצורך השגת ויישום מטרותיו.
נכון לשנת 2023 ישנן 193 מדינות חברות בארגון וכן שתי חברות משקיפות – כמעט כל מדינה ריבונית בעולם.
האו"ם והארגונים במסגרתו מקבלים החלטות בנושאים מהותיים וניהוליים. לארגון שש זרועות עיקריות: העצרת הכללית (המקום העיקרי שבו מתאספות כל המדינות החברות), מועצת הביטחון (שבה מתקבלות החלטות בנוגע לענייני שלום וביטחון), המועצה הכלכלית-חברתית (שמסייעת לקידום שיתוף פעולה ופיתוח בין-לאומי בנושאי כלכלה וחברה), המזכירות (שמספקת מחקרים, מידע ועניינים טכניים אחרים שהאו"ם נזקק לו בפעילותו השוטפת, ובמידה מסוימת מוציאה לפועל או מאפשרת את הוצאתן לפועל של ההחלטות הביצועיות של העצרת הכללית, מועצת הביטחון, והמועצה הכלכלית-חברתית), בית הדין הבין-לאומי לצדק (הרשות השופטת העיקרית), ומועצת הנאמנות (שבעבר הייתה ממונה על המנדטים שהוענקו מטעם חבר הלאומים. מאחר שכל המנדטים שהוענקו על ידי חבר הלאומים הגיעו לפרקם ומנדטים חדשים אינם מוענקים, אין מועצה זו פעילה). לצד הזרועות המרכזיות האלה, פועלות תוכניות וקרנות של האו"ם וכן סוכנויות מיוחדות. הבולטים שבהם ארגון הבריאות העולמי, תוכנית המזון העולמית, ויוניצ"ף, קרן האו"ם לילדים. ראש מערכת האו"ם, העומד בראשות ועדת ראשי הארגונים CEB, הוא המזכיר הכללי. מאז 2017, מכהן בתפקיד זה אנטוניו גוטרש מפורטוגל.
בדרך כלל המזכ"ל מכהן שתי קדנציות של חמש שנים כל אחת, והוא נבחר על ידי העצרת הכללית של האו"ם. ארגון האומות המאוחדות ממומן על ידי דמי חבר מהמדינות החברות בו, בעיקר ארצות הברית, גרמניה, ויפן, ונקבעו בו שש שפות רשמיות: ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית, רוסית וספרדית.
במקביל לפירוקו של חבר הלאומים (שפעל בין השנים 1920–1946), הוקם האו"ם בשנת 1945 במטרה לשמור על השלום העולמי ולקדם שיתוף פעולה בפתרון בעיות בין-לאומיות בנושאי כלכלה, חברה וזכויות האדם. התוכנית הראשונה להקמת ארגון בין-לאומי חדש נרקמה במשרד החוץ האמריקאי ב-1939. פרנקלין רוזוולט טבע לראשונה את המונח "אומות מאוחדות" ככינוי לבעלות הברית. השימוש הרשמי הראשון במונח זה היה ב-1 בינואר 1942, כש-26 ממשלות חתמו על האמנה האטלנטית, בה התחייבו להמשך המאמץ המלחמתי.[1]
ב-1943 קיבל בית הנבחרים האמריקני נוסח החלטה שבה התחייב, כי ארצות הברית תיכנס לארגון בין-לאומי למניעת מלחמה. זמן קצר לאחר מכן קיבל הסנאט של ארצות הברית החלטה דומה. ב-1944 ערכו נציגי ארצות הברית, בריטניה, ברית-המועצות וסין את הצעות "דאמברטון אוכס".[2] באפריל של שנת 1945, השתתפו 50 ממשלות ומספר ארגונים בלתי-ממשלתיים ב"וועדת האומות המאוחדת בנושא מוסד בין-לאומי" בסן פרנסיסקו. בוועידה זו נכתבה ונוסחה מגילת האומות המאוחדות.[3] ב-24 באוקטובר 1945 אושרה המגילה על ידי המדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון שעתידה לקום – צרפת, סין, ברית המועצות, בריטניה וארצות הברית – יחד עם 46 מדינות נוספות, ובכך הוקם ארגון האו"ם. יום זה מצוין כיום האומות המאוחדות. פגישותיה הראשונות של העצרת הכללית, שבה היו נציגים מ-51 לאומים, ושל מועצת הביטחון, התקיימו כבר בינואר 1946 בלונדון.[4]
את המונח האומות המאוחדות טבע לראשונה פרנקלין רוזוולט ככינוי לבעלות הברית. השימוש הרשמי הראשון במונח זה היה ב-1 בינואר 1942, כש-26 ממשלות חתמו על האמנה האטלנטית, בה התחייבו להמשך המאמץ המלחמתי.[5]
'סוכנות הסעד והשיקום של האומות המאוחדות', (United Nations Relief and Rehabilitation Administration), הידועה בשם אונרר"א (UNRRA),[6] מוסד לסיוע לפליטים ואזרחים של בעלות-הברית במדינות המשוחררות של אירופה והמזרח הרחוק נוסדה רשמית ב-9 בנובמבר 1943 בבית הלבן בוושינגטון, בהשתתפות 44 נציגים של האומות המאוחדות.[7] בשנת 1946, ניתן השם לארגון האו"ם שנכנס לנעליו של חבר הלאומים.
מגילת האומות המאוחדות מייסדת שישה גופים עיקריים, האחראיים על תחומים עיקריים ורחבים, כל גוף חולש על מרחב אחר. העצרת הכללית: המוסד המרכזי של האו"ם, בו דנות כל המדינות יחדיו ובו מתקיימים דיונים בהשתתפות מנהיגי כל העולם. מזכירות האו"ם: הגוף המנהל את האו"ם מבחינה אדמיניסטרטיבית. בית הדין הבין-לאומי לצדק: המוסד השיפוטי העליון של האו"ם, בו מתקיימים דיונים על סכסוכים בין מדינות. מועצת הביטחון: הגוף הביצועי של האו"ם, אחראית על שמירת השלום בעולם, מפעילה כוחות צבאיים של האו"ם, מטילה עיצומים ודנה בקבלת מדינות לארגון. המועצה הכלכלית-חברתית: דנה בנושאי כלכלה וחברה בעולם. מועצת הנאמנות: הייתה יורשת משטר המנדטים של חבר הלאומים והשעתה פעולתה עם קבלת עצמאותה של פלאו, המדינה האחרונה שהייתה בחזקתה. בנוסף, בשנת 2006 נוספה מועצת זכויות האדם: הדנה בענייני זכויות האדם בעולם, אך היא איננה שוות מעמד למועצות האחרות, אלא כפופה לעצרת הכללית; היא החליפה ועדת משנה של המועצה הכלכלית-חברתית.
ארבעה המוסדות המרכזיים פועלים במטה האומות המאוחדות בניו-יורק הבנוי על שטח בין-לאומי בעיר ניו יורק. בית הדין הבין-לאומי לצדק נמצא בהאג, הולנד. סוכנויות מיוחדות אחרות פועלות במשרדי האו"ם השונים בז'נבה (בארמון האומות), וינה, וניירובי. ישנם עוד מוסדות או"ם ברחבי העולם.
שש השפות הרשמיות של האו"ם, שבהן משתמשים בפגישות בין-ממשלתיות ובמסמכים רשמיים, הן ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית, רוסית וספרדית, אך במזכירות האו"ם נעשה שימוש בשתי שפות בלבד, אנגלית וצרפתית. ארבע מתוך שש השפות הרשמיות הן השפות הלאומיות של החברות הקבועות במועצת הביטחון (אנגלית היא השפה הרשמית בבריטניה ובארצות הברית דה פקטו). ספרדית וערבית הן השפות הרשמיות הנפוצות ביותר באו"ם: ספרדית היא השפה הרשמית ב-20 מדינות, וערבית ב-26. חמש מתוך שש השפות הרשמיות נבחרו בעת הקמת האו"ם, ואילו הערבית נוספה בשנת 1973.
ערכים מורחבים – העצרת הכללית של האומות המאוחדות, החלטת האו"םהעצרת הכללית היא מוסד ההתאספות המרכזי של האומות המאוחדות. היא מורכבת מכל המדינות החברות באו"ם, והן נפגשות על בסיס "מושבים" שנתיים. נשיא העצרת נבחר מתוך המדינות החברות. בשבועיים הראשונים של כל מושב שנתי, ניתנת לכל המדינות החברות הזכות לנאום במליאה. באופן מסורתי, המזכ"ל נואם בתחילת כל מושב שנתי, ולאחריו נשיא העצרת. המושב הראשון התכנס בינואר 1946 בלונדון, וכלל נציגים מ-51 מדינות.
בעת הצבעות בעצרת הכללית על שאלות חשובות, יש צורך ברוב של שני שלישים מתוך הנציגים הנמצאים והמצביעים כדי להכריע בשאלה. דוגמאות לשאלות חשובות הן: המלצות בנוגע לשלום וביטחון, צירוף מדינות חברות לוועדות ולזרועות מסוימות של האו"ם, קבלה, השעיה או סילוק של מדינות מהארגון ועניינים תקציביים. כל ההחלטות האחרות מתקבלות על בסיס רוב רגיל. לכל מדינה חברה יש קול אחד. חוץ מענייני קבלה וסילוק מהארגון ועניינים תקציביים, החלטות העצרת אינן מחייבות את המדינות החברות. העצרת יכולה לקבל החלטות שתכליתן לתת המלצות בנוגע לכל נושא תחת טווח השפעתו של האו"ם, מלבד נושאי שלום וביטחון, הנמצאים תחת שיקולה של מועצת הביטחון, ולא העצרת הכללית.
באופן תאורטי, שיטת הבחירות הנהוגה כעת באו"ם, בה ניתן קול אחד לכל מדינה, יכולה לגרום למצב בו נציגים של 8% מאוכלוסיית העולם יעבירו החלטות ברוב הדרוש, של שני שלישים בעצרת הכללית (ראה רשימת מדינות לפי אוכלוסייה). כמו כן, היחס בין תרומתה הכלכלי של חברה בעצרת לבין כוחה בקבלת ההחלטות הכלליות אינו פרופורציונלי. כך לדוגמה, מעמד קולה של ארצות הברית בעצרת שווה למעמד קולם של האיים המלדיביים. באופן כללי, כשליש מהחברות בעצרת הכללית מספקות פחות מאלפית מתקציב האו"ם, כאשר שש מדינות בלבד מספקות כ-85% ממנו.
בראש מזכירות האומות המאוחדות עומד המזכיר הכללי (המזכ"ל), הנעזר בצוות עובדים של אזרחים ממדינות שונות מרחבי העולם. המזכירות מספקת מחקרים, מידע ושירותים שלהם זקוקים הגופים השונים של האו"ם במהלך עבודתם השוטפת. כמו כן המזכירות מבצעת משימות ופעילויות כפי שהורו לה גופים שונים: העצרת הכללית, מועצת הביטחון, המועצה הכלכלית-חברתית, וסוכנויות או"ם אחרות. מגילת האו"ם קובעת שעל העובדים המועסקים במזכירות "לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של יעילות, כשירות והגינות". כמו כן מדגישה המגילה את החשיבות שבהעסקת עובדים מכל אזורי העולם.
כמו כן, המגילה קובעת שעל עובדי המזכירות אסור לקבל הוראות משום רשות שאיננה האו"ם. כל המדינות החברות באו"ם מחויבות לכבד את האופי הבין-לאומי של המזכירות ולא לנסות להשפיע על עובדיה. האחריות על בחירת צוות העובדים של המזכירות מוטלת באופן בלעדי על המזכ"ל.
ערך מורחב – המזכיר הכללי של האומות המאוחדותהמזכ"ל עומד בראש המזכירות, וכמו כן בפועל הוא משמש גם כדובר האו"ם וכמנהיגו. המזכ"ל הנוכחי הוא אנטוניו גוטרש שהחליף את באן קי-מון בשנת 2017.
בין תפקידיו של המזכיר הכללי של הארגון: סיוע בפתירת מחלוקות בין-לאומיות, ניהול מבצעים בעלי אופי של "שמירת שלום", ארגון ועידות בין-לאומיות, איסוף מידע בנוגע ליישומן של החלטות מועצת הביטחון, והתייעצות עם הממשלות החברות בנוגע ליוזמות שונות. המזכ"ל מפעיל מספר תתי-משרדים, העוסקים בנושאים ספציפיים כמו המשרד לתיאום פעולות הומניטריות והמשרד למבצעי שמירת-שלום.
בחזונו ראה רוזוולט את תפקיד המזכ"ל כ"מתווך עולמי". במגילת האו"ם המזכ"ל מתואר כ"מנהל אדמיניסטרטיבי הבכיר",[8] אך עם זאת המגילה מדגישה שהמזכ"ל יכול להביא לפני מועצת הביטחון "כל נושא שלדעתו יכול לסכן את שימור השלום והביטחון הבין-לאומיים",[9] ובכך נותנת המגילה לתפקיד המזכ"ל טווח עשייה רחב יותר על הבמה הבין-לאומית. תפקיד המזכ"ל התפתח במהלך השנים לדו-תפקידי: מנהל ארגון האו"ם מחד, ודיפלומט ומתווך, המטפל במחלוקות בין מדינות ומוצא הסכמה רחבה בבעיות גלובליות מאידך.
המזכ"ל ממונה על ידי העצרת הכללית, לאחר המלצה של מועצת הביטחון (שבה, כזכור, כל חברה קבועה יכולה להטיל וטו על ההחלטה). העצרת הכללית יכולה תאורטית שלא לבחור באדם שהומלץ על ידי מועצת הביטחון (אם לא יהיה רוב בהצבעה),[10] אך דבר זה מעולם לא קרה. אין קריטריונים ברורים למשרה, אך במהלך השנים התפתחה הנורמה לפיה כל מזכ"ל יחזיק בתפקיד במשך כהונה אחת או שתיים (כהונה אחת היא בת חמש שנים), שיתקיים סבב גאוגרפי בנוגע למקום מוצאו של המזכ"ל ושלעולם לא יהיה מאחת המדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון.
| מס' | שם | תמונה | מדינת מוצא | ת' התחלת כהונה | ת' סיום כהונה | הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| - | גלאדווין ג'ב |  |
 הממלכה המאוחדת |
24 באוקטובר 1945 | 1 בפברואר 1946 | כיהן כמזכ"ל זמני עד לבחירתו של טריגווה לי |
| 1 | טריגווה לי |  |
 נורווגיה |
2 בפברואר 1946 | 10 בנובמבר 1952 | התפטר |
| 2 | דאג המרשלד |  |
 שוודיה |
10 באפריל 1953 | 18 בספטמבר 1961 | נהרג בהתרסקות מטוס בעודו מזכ"ל |
| 3 | או תאנט |  |
 בורמה (מאז 1989, "מיאנמר") |
10 בנובמבר 1961 | 1 בינואר 1972 | המזכ"ל הראשון מאסיה |
| 4 | קורט ולדהיים |  |
 אוסטריה |
1 בינואר 1972 | 1 בינואר 1982 | במלחמת העולם השנייה שירת כקצין ביחידות ורמאכט שביצעו פשעי מלחמה. |
| 5 | חוויאר פרז דה קוויאר | .jpg) |
 פרו |
1 בינואר 1982 | 1 בינואר 1992 | המזכ"ל הראשון מדרום אמריקה |
| 6 | בוטרוס בוטרוס ראלי | .jpg) |
 מצרים |
1 בינואר 1992 | 1 בינואר 1997 | המזכ"ל הראשון מאפריקה |
| 7 | קופי אנאן | .jpg) |
 גאנה |
1 בינואר 1997 | 1 בינואר 2007 | |
| 8 | באן קי-מון |  |
 קוריאה הדרומית |
1 בינואר 2007 | 1 בינואר 2017 | |
| 9 | אנטוניו גוטרש |  |
 פורטוגל |
1 בינואר 2017 | מכהן |
ערך מורחב – בית הדין הבין-לאומי לצדקבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) נמצא בעיר האג שבהולנד, והוא הזרוע השופטת העיקרית של האומות המאוחדות. הוא הוקם בשנת 1945, והחליף את "בית הדין הקבוע לצדק בין-לאומי", שהיה הזרוע השופטת של חבר הלאומים. לבית הדין יש חוקה, והיא מקור כוחו החוקי. החוקה היא חלק בלתי נפרד ממגילת האו"ם.[12]
בית הדין שוכן ב"ארמון השלום", בו גם נמצאת "אקדמיית האג לחוק בין-לאומי", מרכז פרטי ללימודי החוק הבין-לאומי, ואף מספר מבין השופטים הנוכחיים בבית הדין הם בוגרי האקדמיה או מרצים לשעבר. לבית הדין שני תפקידים: לדון במחלוקות שבין מדינות, שכוללות לעיתים מקרים של פשעי מלחמה, פלישות מדיניות בלתי-חוקיות, טיהור אתני, ועוד,[13] ומתן חוות דעת בסוגיות משפטיות שמופנות אליו על ידי העצרת הכללית או על ידי מועצת הביטחון. בית הדין מורכב מ-15 שופטים שנבחרים במשותף על ידי העצרת הכללית ומועצת הביטחון לכהונה בת תשע שנים, שבסיומה ניתן לבחור בהם מחדש. מדי שלוש שנים נערכות בחירות לחמישה שופטים. ההחלטות מתקבלות ברוב קולות של השופטים היושבים בדין, ואם הדעות נחלקות שווה בשווה, לנשיא קול מכריע. כאשר מדינה אינה מצייתת לפסק דין של בית הדין, רשאית מועצת הביטחון לנקוט צעדים כנגד מדינה זו. לחוות דעת אין אופי מחייב.
בית דין המקורב אל ה-ICJ הוא בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC), שהחל לפעול בשנת 2002 בעקבות דיונים בין-לאומיים שיזמה העצרת הכללית. ה-ICC הוא בית הדין הבין-לאומי הקבוע הראשון שמטרתו היא לשפוט את אלו המבצעים את החמורים בפשעים תחת החוק הבין-לאומי, כמו פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, ורצח עם. ה-ICC הוא עצמאי מהאו"ם מבחינה ניהולית, כלומר יש לו צוות עובדים ותקציב עצמאי ומנותק מהאו"ם. אך עדיין קיים קשר בין הגופים, מתוקף תפקידם, וישנו "הסכם יחסים" בין ה-ICC והאו"ם, שקובע כיצד מתקשרים שני הגופים זה עם זה מבחינה חוקית.[14]
ערך מורחב – מועצת הביטחוןתפקיד מועצת הביטחון הוא לשמור על השלום והביטחון בין מדינות. בעוד שזרועות אחרות של האו"ם יכולות רק לקבוע המלצות לממשלות החברות בארגון, למועצת הביטחון יש את הכוח לקבל החלטות מחייבות שהממשלות החברות באו"ם צריכות לבצע.[15] מקרה ידוע של ניצול כוחה של מועצת הביטחון הוא בעניין דרום אפריקה, שעליה הטילה המועצה סנקציות רבות שהחלישו אותה וסייעו בהפלת משטר האפרטהייד בה.
במועצה יכולות להיות חברות עד 15 מדינות, שמתוכן 5 הן חברות קבועות – סין, צרפת, רוסיה, בריטניה וארצות הברית, והעשר האחרות אינן קבועות. נכון לשנת 2019, המדינות הלא-קבועות במועצת הביטחון הן רפובליקת חוף השנהב, רפובליקת גינאה המשוונית, רפובליקת דרום אפריקה, מדינת כווית, רפובליקת אינדונזיה, הרפובליקה של פרו, הרפובליקה הדומיניקנית, ממלכת בלגיה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ורפובליקת פולין. כל אחת מכהנת כשנתיים, ולאחר שנתיים של כהונה היא עוזבת. העזיבה מתבצעת כך שלא כל 10 המדינות עוזבות יחד, אלא כל 5 מדינות עוזבות באותה הפעם, בזמן ש-5 האחרות נותרות. לחמש החברות הקבועות יש את היכולת להטיל וטו על החלטות מהותיות (לא פרוצדורליות) שהמועצה מקבלת, ובכך למנוע את הוצאתה לפועל. חברה קבועה אינה יכולה להטיל וטו על עצם הדיון בנושא מסוים שאינה מסכימה לו. עשרת המקומות שאינם קבועים במועצת הביטחון נתפסים לתקופה בת שנתיים, על ידי מדינות שנבחרו לכך בעצרת הכללית. הבחירה מתבצעת על בסיס אזורי (מכל אזור בעולם נבחרת מדינה). נשיאות מועצת הביטחון עוברת בין המדינות החברות במועצה מדי חודש, והסבב מתבצע על פי סדר אלפביתי.
ערך מורחב – המועצה הכלכלית-חברתית של האומות המאוחדותהמועצה הכלכלית-חברתית (ECOSOC) מסייעת לעצרת הכללית בקידום שיתוף פעולה ופיתוח בין-לאומי בנושאי כלכלה וחברה. במועצה חברות 45 מדינות, הנבחרות על ידי העצרת הכללית לכהונה בת שלוש שנים. נשיא המועצה נבחר לכהונה בת שנה אחת, ומדינת המוצא שלו תמיד נמנית בין הכוחות הכלכליים הקטנים או הבינוניים מבין אלו של המדינות במועצה. המועצה נפגשת אחת לשנה בחודש יולי, ל"מושב" בן ארבעה שבועות. תפקידיה של המועצה הם בין היתר איסוף מידע, ייעוץ למדינות חברות, ונתינת המלצות. עם זאת, תפקידה העיקרי והחשוב ביותר של המועצה הוא לתאם בין הפעילויות החופפות הנעשות בגופים שונים באו"ם. כמו כן, כוחה של המועצה הוא בהקמת מוסדות וגופים שונים בתחומי הכלכלה, החברה, זכויות האדם, הבריאות וכו'. הקמת גופים אלו מקדמת את הטיפול בבעיות בתחומים הללו ומאפשרת את פתרונן או הקלתן באופן ממוקד ונמרץ יותר בטרם הוקם הגוף. לפיכך, למועצה יש מספר גופי משנה, ביניהם הוועדה למעמד האישה, הוועדה לענייני סחר בין-לאומי, הוועדה לאנרגיה מתחדשת וכן נציב האו"ם לענייני פליטים.
ערך מורחב – קטגוריה:ארגונים המסונפים לאו"םישנם סוכנויות ומשרדי או"ם רבים שמטרתם לפעול בנושאים מסוימים. כמה מהארגונים המוכרים לציבור הם הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, ארגון המזון והחקלאות, אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם), הבנק העולמי וארגון הבריאות העולמי.
דרך ארגונים אלו מבצע האו"ם את מרבית עבודתו ההומניטרית, כמו תוכניות חיסון המוניות (דרך ארגון הבריאות), מיגור הרעב (דרך תוכנית המזון העולמית), והגנה על אוכלוסייה פגיעה וחסרת בית (דרך נציבות האו"ם לפליטים).
מגילת האומות המאוחדות קובעת שכל אחת מהזרועות המרכזיות באו"ם יכולה להקים "סוכנויות מתמחות" (specialized agencies) שונות, במטרה לבצע דרכה את מטרתה המקורית של אותה זרוע מרכזית.
| מס' | ראשי תיבות | דגל | שם הסוכנות | משרדים | ראש הסוכנות | שנת הקמה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | FAO |  | ארגון המזון והחקלאות |  רומא, איטליה |  ז'ק דיוף | 1945 |
| 2 | IAEA סבא"א |  | הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית | וינה, אוסטריה |  יוקיה אמאנו | 1957 |
| 3 | ICAO |  | הארגון הבין-לאומי לתעופה אזרחית |  מונטריאול, קנדה |  ריימונד בנג'מין | 1947 |
| 4 | IFAD |  | הקרן הבין-לאומית לפיתוח חקלאי | רומא, איטליה |  קאניו נוואזה | 1977 |
| 5 | ILO | ארגון העבודה הבין-לאומי |  ז'נבה, שווייץ |  ז'ואן סומאביה | 1946 (1919) | |
| 6 | IMO |  | ארגון הימאות הבין-לאומי | לונדון, הממלכה המאוחדת |  את'ימיוס מיטרופולוס | 1948 |
| 7 | IMF | קרן המטבע הבין-לאומית |  וושינגטון די. סי, ארצות הברית | כריסטין לגארד | 1945 (1944) | |
| 8 | ITU | איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי | ז'נבה, שווייץ |  האמדון תור | 1947 (1865) | |
| 9 | UNESCO |  | אונסק"ו, ארגון החינוך המדע והתרבות | פריז, צרפת | אודרה אזולאי | 1946 |
| 10 | UNIDO | ארגון האו"ם לפיתוח תעשייתי | וינה, אוסטריה |  לי יונג | 1966 | |
| 11 | UPU |  | איגוד הדואר העולמי | ברן, שווייץ | אדוארד דאיין | 1947 (1874) |
| 12 | WB | הבנק העולמי | וושינגטון די. סי, ארצות הברית | רוברט זוליק | 1945 (1944) | |
| 13 | WFP | תוכנית המזון העולמית | רומא, איטליה | ארת'רין קוזן | 1963 | |
| 14 | WHO |  | ארגון הבריאות העולמי | ז'נבה, שווייץ |  מרגרט צ'אן | 1948 |
| 15 | WIPO | | הארגון העולמי לקניין רוחני | ז'נבה, שווייץ |  פרנסיס גורי | 1974 |
| 16 | WMO |  | הארגון המטאורולוגי העולמי | ז'נבה, שווייץ |  אלכסנדר בדריסקי | 1950 (1873) |
| 17 | UNWTO | | ארגון התיירות העולמי |  מדריד, ספרד |  טאלב ריפאי | 1974 |
| 18 | UNOPS | המשרד לסיוע פרויקטאלי |  קופנהגן, דנמרק | גרטה פארמו |
1973 | |
| 19 | UNRWA-אונר"א |  |
אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב | רבת עמון, ירדן |
פיליפ לזריני |
1949 |
| 20 | UN Women | ארגון האו"ם לקידום והעצמת נשים | ניו יורק, ארצות הברית |
 פומזייל מלאמבו-נקוקה |
2011 |
ערך מורחב – מדינות החברות באומות המאוחדותעם הצטרפותה של דרום סודאן ביולי 2011, ישנן כעת 193 מדינות חברות באומות המאוחדות. כל המדינות הן מדינות מוכרות[16] וריבוניות.
מגילת האומות המאוחדות מתארת את חוקי הקבלה לארגון[17]:
1. החברות באומות המאוחדות פתוחה לכל המדינות שוחרות-השלום שמקבלות על עצמן את החובות הכתובות במגילה הנוכחית, ושהארגון ראה כי הן יכולות ורוצות להוציא לפועל את החובות הללו. 2. קבלתה הסופית לארגון של כל מדינה החפצה להצטרף לאומות המאוחדות תלויה באישורה של העצרת הכללית, שתקבל החלטה ע"פ המלצותיה של מועצת הביטחון.
בנוסף ל-193 המדינות החברות, ישנן שתי מדינות משקיפות, המכונות באו"ם הכס הקדוש ומדינת פלסטין. נציגיהן רשאים לנאום, אך אין להן יכולת להצביע באף מוסד של האו"ם.
ה-G77 (Group of 77) היא קואליציה רופפת של מדינות מתפתחות, שייעודה הוא קידום האינטרסים הכלכליים המשותפים לחבריה ויצירת מעמד משותף משופר בניהול משא ומתן באו"ם, מתוקף האינטרסים הקיומיים המשותפים של המדינות הללו. 77 מדינות ייסדו את הארגון, אך הוא הורחב מאז ומונה, נכון ל-2014, 136 מדינות חברות. הארגון נוסד על-פי המודל של ה-G7, שהורחב ל-8 חברות ומכונה G8.
ערך מורחב – כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדותלאחר אישורה של מועצת הביטחון, שולח האו"ם כוחות "שמירת שלום" לאזורים בהם קונפליקטים צבאיים בין חמושים נגמרו או הושהו. זאת, כדי לאכוף את תנאי הסכמי הפסקת-האש שהתקבלו, וכדי לשדל את הצדדים הלוחמים להימנע מחידוש העוינות והלחימה. מאחר שלאו"ם אין צבא משלו, המדינות החברות באו"ם תורמות כוחות צבאיים למשימות שמירת השלום. חיילי כוחות אלו, הנקראים גם "הקסדות הכחולות", מקבלים מדליה בשם "מדליית האומות המאוחדות" (שהיא איננה מדליה צבאית, מכיוון שהאו"ם איננו מדינה ריבונית עם צבא, אלא זו מדליה בין-לאומית). "כוחות שמירת השלום", כשלם וכאבסטרקט, קיבלו פרס נובל לשלום בשנת 1988.
מייסדי האו"ם ראו בחזונם את הארגון כפועל למנוע עימותים בין-לאומיים, ולהפיכת המלחמות העתידיות לבלתי-אפשריות, אך פרוץ המלחמה הקרה הפכה את הסכמי שמירת-השלום קשים ליישום עד בלתי-אפשריים, מכיוון שהעולם התחלק לשני מחנות עוינים. בעקבות סיומה של המלחמה הקרה, נשמעו קריאות בקהילייה הבין-לאומית לאו"ם להפוך לסוכנות שמטרתה השגת שלום עולמי – שכן ישנם עשרות עימותים צבאיים בעולם.[18] ואכן, אופיו של האו"ם כ"שומר שלום", שעומעם בעת המלחמה הקרה, חזר והתייצב ככזה לאחריה.
מחקר של תאגיד ראנד משנת 2005 מצא כי בממוצע הצליח האו"ם בכשני שלישים ממאמצי שמירת-השלום שלו. המחקר השווה את מאמצי האו"ם לבניית מדינות (צעדים שונים שמטרתם הפלת הרודנות והדיקטטורה, השגת דמוקרטיה וכו') לאלו של ארצות הברית, ומצא ששבעה מתוך שמונת המקרים שבהם התערב האו"ם נמצאים כעת במצב של שלום, לעומת ארבעה מתוך שמונה של ארצות הברית.[19] "הדו"ח לביטחון האדם" שיצא גם הוא בשנת 2005 דיווח על ירידה במספר המלחמות, רציחות-עם ופגיעה בזכויות האדם מאז סוף המלחמה הקרה. הדו"ח הציג הוכחה (אמנם נסיבתית), שאקטיביזם בין-לאומי – סוג הפעילות של האו"ם – הוא הסיבה העיקרית לירידה במספר העימותים המזוינים מאז סוף המלחמה הקרה.[20] בהיסטוריה של האו"ם ניתן למצוא גם מצבים בהם הארגון לא רק פעל לשמירת השלום אלא השתתף בעימות עצמו, לדוגמה במלחמת קוריאה (בה כוחות או"ם לקחו חלק משמעותי בלחימה עצמה), ובמלחמת המפרץ הראשונה.
האו"ם גם נתפס כאחראי לכמה כישלונות בתחום. במקרים רבים המדינות החברות במועצת הביטחון כשלו בהשגת החלטה במועצה, או שכשלו באכיפתה, בעיה הנובעת מאופיו בין-לאומי של הארגון. וויכוחים ואי-הסכמות בדיוני מועצת הביטחון בנוגע לפעולות והתערבויות צבאיות נתפסו בעולם ככשלונות ישירים של המאמץ להשגת השלום, כגון אי-מניעת רצח העם ברואנדה,[21] אי-שליחת סיוע הומניטרי וההתערבות בכללה במלחמת קונגו השנייה, אי-ההתערבות בטבח סרברניצה, אף על פי שבמקום היו חיילי או"ם עם הסמכות להשתמש בכוח, הכישלון בשליחת מזון לאנשים המתים מרעב בסומליה, הכישלון ביישום החלטות מועצת הביטחון הקשורות לסכסוך ישראלי-פלסטיני, והכישלון המתמשך במניעת רצח העם, ואף שליחת סיוע, בדארפור. חיילים מכוחות שמירת השלום של האו"ם אף הואשמו באונס ילדים, התעללות מינית ושידול לזנות במהלך מבצעי "שמירת שלום" שונים, החל משנת 2003: בקונגו,[22] האיטי,[23][24] ליבריה,[25] סודאן,[26] בורונדי וחוף השנהב.[27] דורי גולד, שגריר ישראל לאו"ם בעבר, ביקר בשנת 2004 את מדיניות ה"רלטיביזם המוסרי" של האו"ם, לדבריו. כמו כן, הגדיר דורי את הזמנת יאסר ערפאת לנאום בפני העצרת הכללית בשנת 1998 כ"נקודת השפל בהיסטוריית האומות המאוחדות".
בנוסף לשמירה על השלום, האו"ם פעיל ומעודד התפרקות מנשק. במקור, מגילת האו"ם בשנת 1945 כללה פיקוח (רגולציה) על כלי נשק, וכללה דרכים להגבלת המשאבים הכלכליים והאנושיים היוצרים כלי נשק.[28] אך למרות זאת, הנשק הגרעיני הופיע בעולם שבועות בודדים לאחר החתימה על המגילה, וכתוצאה מכך נעצרו באופן מוחלט כל הניסיונות להגבלת הנשק, והרעיונות על פירוק העולם מנשק נגוזו. לעומת זאת תשומת הלב עברה לנשק הגרעיני, והחלטה הראשונה של המושב הראשון של העצרת הכללית ביקשה הצעות ספציפיות ל"סילוק כלי הנשק האטומיים מצבאות מדינתיים, וכל נשק אחר המסוגל להשמדה המונית".[29] עוד דוגמאות לפעילות האו"ם בנושא ההתפרקות בנשק הן האמנה למניעת ניסויים גרעיניים, אמנת החלל החיצון, והאיסור על השימוש בנשק כימי ובמוקשים.
המאבק למען זכויות האדם היה אחת הסיבות המרכזיות להקמת האו"ם. זוועות מלחמת העולם השנייה ורצח העם שחווה העולם במאה העשרים הובילו להסכמה רחבה ובין-לאומית, קונצנזוס, שהארגון החדש חייב לפעול למניעת טרגדיות דומות בעתיד. אחת מהמטרות הראשוניות הייתה ליצור מסגרת חוקית שבה יישמעו וידונו תלונות בנושאי זכויות אדם, ואף לפעול בנושא. מגילת האו"ם מחייבת את כל המדינות החברות לקדם "כבוד אוניברסלי לזכויות האדם ושמירה עליהן" ובנוסף קובעת המגילה שעל כל המדינות "לפעול ביחד ולחוד" על מנת לקיים את הנאמר לעיל. ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אומצה על ידי העצרת הכללית בשנת 1948 כסטנדרט שעל כל המדינות מוטלת החובה להשיג, אך אין להכרזה אופי חוקי מחייב. העצרת הכללית דנה באופן קבוע בנושאים הקשורים לזכויות האדם.
האו"ם ומוסדותיו הם הגורם המרכזי המקיים ומיישם את העקרונות הכתובים ב"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם". לדוגמה, האו"ם תומך ומסייע למדינות בתהליך המעבר למשטר דמוקרטי, על ידי סיוע טכני בביצוע בחירות חופשיות והגונות, שיפור הרשות השופטת, ניסוח חוקת המדינה, הדרכת פקידי ממשל בנושאי זכויות אדם, והפיכת תנועות צבאיות למפלגות פוליטיות. פעולות אלו תרמו באופן משמעותי להפצת הדמוקרטיה ברחבי העולם. האו"ם עזר לערוך בחירות במדינות ללא עבר דמוקרטי בכלל, או עבר מועט, כגון אפגניסטן ומזרח טימור. האו"ם גם מקדם את זכות האישה להשתתף באופן מלא בחיים הפוליטיים, הכלכליים, והחברתיים של מדינתה. האו"ם מקדם את זכויות האדם דרך בריתות וחוזים שהוא עורך, ומתייחס לתלונות ספציפיות בנושאים אלו בעצרת הכללית, מועצת הביטחון, ובית הדין הבין-לאומי לצדק.
מטרת מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, שהוקמה בשנת 2006,[30] היא להתייחס ולטפל במקרים של הפרת זכויות אדם. המועצה היא ממשיכה של קודמתה בתפקיד, "וועדת האו"ם לזכויות אדם" (שהפסיקה לפעול בעקבות ביקורת נגדה על כך שחברי הוועדה עצמם באים ממדינות שאינן מבטיחות זכויות אדם[31]). במועצה יש 47 חברים, המחולקים לפי אזורים גאוגרפיים, המכהנים בתפקיד לתקופה של שלוש שנים. מועמד למועצה חייב לקבל את הסכמת רוב העצרת הכללית. גם מועצת זכויות האדם של האו"ם לקתה בחוליים של קודמה והואשמה פעמים רבות בהטייה אנטי-ישראלית, צביעות והעלמת עין מהפרת זכויות אדם חמורות של מדינות לא-מערביות.
בשיתוף פעולה עם ארגונים אחרים, כדוגמת הצלב האדום, מספק האו"ם מזון, מים לשתייה, מקלט ושירותים הומניטריים אחרים לאוכלוסיות הסובלות מרעב, שנעקרו מבתיהם בעקבות מלחמה, או שנפגעו בעקבות אסון. הזרועות ההומניטריות המרכזיות באו"ם הן "תוכנית המזון העולמית" (שעוזרת להאכיל יותר ממאה מיליון אנשים בשנה, ב-80 ארצות), ונציבות האו"ם לפליטים, המפעילה פרויקטים ביותר ב-116 מדינות.
האו"ם מעורב ותומך בפיתוח העולם בערוצי הכלכלה והחברה, למשל על ידי ניסוח "יעדי הפיתוח של המילניום". ארגונים כמו ארגון הבריאות העולמי, "תוכנית האו"ם לאיידס", "הקרן הגלובלית למלחמה באיידס, שחפת ומלריה" הם בין המוסדות המובילים בקרב נגד המחלות ברחבי העולם, ובמיוחד במדינות עניות.
האו"ם מקדם התפתחות עולמית גם דרך ארגונים וסוכניות המקורבים אליו. לדוגמה, הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית הם מוסדות עצמאיים מתמחים, המתפקדים רק כ"משקיפים" במסגרת האו"ם. (בתחילה היו מנותקים מהאו"ם, לפי הסכם ברטון-וודס[32]). מדי שנה מפרסם האו"ם את מדד הפיתוח האנושי, המדרג את מדינות העולם לפי מדדים של עוני, אוריינות, חינוך, תוחלת חיים ומדדים נוספים.
|
יעדי הפיתוח של המילניום[33]: | |
| |
"יעדי המילניום לפיתוח" הם שמונה יעדים שכל 192 מדינות האו"ם הסכימו לנסות להשיג עד שנת 2015.[34] יעדים אלו הוכרזו בפסגת המילניום בספטמבר 2000.
במהלך שנות פעילותו של האו"ם, מעל 80 קולוניות השיגו עצמאות מדינית.[35] העצרת הכללית אימצה את ה"הכרזה על הענקת עצמאות למדינות ועמים שנשלטו על ידי מעצמות" בשנת 1960 ללא קולות שהצביעו נגד, אך כל המדינות שהיו אימפריות קולוניאליות נמנעו. דרך הקמת "ועדת האו"ם לדה-קולוניזציה"[36] שהוקמה בשנת 1962 הקדיש האו"ם תשומת לב רבה לדה-קולוניזציה, וכן תמך במדינות חדשות שקמו כתוצאה מתנועות ויוזמות תוך-מדינתיות להגדרה עצמית. התהליך התרחש במדינות אירופה, באסיה, ובאפריקה, כמו גם באזורים אחרים בעולם, למשל הים הקריבי ואיים באוקיינוס השקט.
האו"ם נוהג להכריז על מועדים בין-לאומיים, שהם תקופות זמן המוקדשות להתעמקות בנושא מסוים חשוב בעל השלכה ועניין בין-לאומיים. מועדים אלו הפכו, בעזרת האו"ם, לכוחות חזקים הדוחפים ומעלים למודעות בעיות ונושאים מסוימים לרמת תודעה בין-לאומית, כגון יום האיידס העולמי, יום כדור הארץ, יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים, ויום הזיכרון הבין-לאומי לשואה.
ערך מורחב – קטגוריה:מועדי האומות המאוחדותהאו"ם ממומן על ידי תרומות מדודות והתנדבותיות הניתנות לארגון על ידי המדינות החברות בו. העצרת הכללית מאשרת את התקציב הדו-שנתי הרגיל וקובעת הערכות תרומה לכל מדינה חברה. ההערכות מבוססות בהרחבה על היכולת היחסית של כל מדינה לתרום לארגון, ההכנסה הלאומית הגולמית, ומותאמות ומשתנות לפי החובות שיש למדינה, או הכנסה לנפש נמוכה.[38] העצרת משתמשת גם במדד הפיתוח האנושי כדי לקבוע את ההערכות.
העצרת קבעה עיקרון לפיו האו"ם לא יהיה תלוי באופן גורף במדינה חברה אחת כדי לממן את פעילותו. לכן ישנה "תקרת" תרומה, שקובעת את הסכום המקסימלי, באחוזים מתוך כלל התקציב, שכל מדינה חברה יכולה לתרום לתקציב. בשנת 2000, העצרת שינתה את התקרה בעקבות שינויים כלכליים גלובליים, והתקרה ירדה מ-25% ל-22%. ארצות הברית היא היחידה שמגיעה בתרומתה לתקרה זו. בנוסף לסכום מקסימום, העצרת קבעה גם סכום מינימום, "רצפת תרומה" לכל מדינה. כל מדינה חברה חייבת לתרום לפחות 0.001% מהתקציב הדו-שנתי.
התקציב השנתי לשנים 09–2008 מוערך בכ-4.19 מיליארד דולר, כלומר קצת יותר מ-2 מיליארד דולר לשנה (ראה טבלה המפרטת את התורמים המרכזיים).
ישנן תוכניות מיוחדות של האו"ם שאינן נכללות בתקציב הרגיל (כמו יוניצ"ף ותוכנית המזון העולמית), והן ממומנות על ידי תרומות התנדבותיות מממשלות החברות באו"ם. רוב התרומות הן בכסף, אך לפעמים נתרמות לארגונים סחורות חקלאיות ומוצרים שונים. משום שארגונים אלו מבוססים על תרומות, ואינן מקבלים תקציב מהאו"ם, רוב הארגונים הללו סובלים ממחסור כבד בעת מיתונים כלכליים. ביולי 2009, תוכנית המזון העולמית דיווחה שהיא נאלצה להפסיק מספר משירותיה מפני שהתקציב היה קטן מדי.[39] בשנת 2010, קיבלה תוכנית המזון פחות מרבע מהתקציב הדרוש לפעילותה.
ערך מורחב – יחסי האו"ם–ישראל
ארגון האומות המאוחדות גילה נכונות להקמת מדינת ישראל על-פי תוכנית החלוקה, בהחלטה שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947, ומהווה מאז יום היסטורי לציונות ולישראל. ההכרה בישראל כחברה מן המניין לא הייתה מהיום הראשון להקמתה. טרם קבלתה כחברה רשמית הופעלו שלל לחצים מצד המעצמות, ברית המועצות וארצות הברית, כאשר כל אחת מהן ניסתה לנכס לעצמה את הכנסתה של ישראל לארגון. דבר שכזה, לסברתן, יכול היה לעזור בקירובה של ישראל לאחת מהן, דבר שהיה לו פוטנציאל להשפעה אסטרטגית עצומה ולקידום מדיניותן במזרח התיכון. ב-11 במאי 1949, הפכה מדינת ישראל לחברה ה-59 במספר של האו"ם, כאשר 37 מדינות הצביעו בעד צירופה, 13 התנגדו ו-9 נמנעו. המובילה העיקרית לקבלתה של ישראל כחברה הייתה ברית המועצות.
ברבות השנים התקבלו במסגרת האספה הכללית של האו"ם מספר החלטות שפגעו בתדמיתה של ישראל ובהצדקת פעולותיה בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה ובשטחי אויב בעתות מלחמה וצרכים מבצעיים, לבנון וסוריה. כך, לדוגמה, ב-17 באוקטובר 1975 קיבלה עצרת האו"ם החלטה להשוואת תפיסת "הציונות" לתפיסה גזענית (החלטה 3379). רק בדצמבר 1991 ביטלה העצרת את אותה החלטה שנויה במחלוקת (החלטה 4686). כמו כן, קיבלה עצרת האו"ם החלטה לשלוח את סוגיית בניית גדר ההפרדה לידי בית הדין הבין-לאומי בהאג כאשר ב-9 ביולי 2004 התפרסמה החלטתם של 14 משופטיו, במסגרתה הואשמה ישראל בהפרת החוק הבין-לאומי וביצירת תנאים למשבר הומניטרי.
פעילות האו"ם, בעיקר בנושא זכויות אדם, מייחדת לרעה את ישראל.[40] לדוגמה, סעיף 7 של אג׳נדת מועצת זכויות האדם מוקדש לישראל, בעוד שסעיף 4 מאפשר לדון בהפרות זכויות אדם בכל מדינה אחרת בעולם. כמו כן, מספר לא פרופורציונלי של הצעות החלטה של המועצה בדבר גינוי הפרת זכויות אדם במדינות עוסק בישראל. לדוגמה בין השנים 2006–2016 התקבלו 67 החלטות על גינוי ישראל ו-61 החלטות דומות על שאר כל העולם יחדיו. כל אחת מ-16 החלטותיה של מועצת זכויות האדם של האו"ם התקבלה כנגד מדיניות צה"ל בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. כמו כן, נכון לדצמבר 2023, ישראל ספגה לא פחות מ-141 גינויים מאז 2015, יותר מכל שאר מדינות העולם גם יחד. בתקופת מלחמת חרבות ברזל אימצה האספה הכללית של האו"ם שמונה החלטות נוספות המתמקדות ומגנות את ישראל.
הלל נוייר, מנכ"ל ארגון UN WATCH שמנטר את פעילות האו"ם, וכן ד"ר ירון סלמן, טוענים שיש כמה סיבות ליחס המפלה לו זוכה ישראל. נוייר מסביר: "גורם אחד להטיה נגד ישראל הוא האנטישמיות החדשה - ישראל היא ה'יהודי' בין המדינות, ובימינו זו הדרך שבה האנטישמיות באה לידי ביטוי". לצד זאת, לטענתם יש סיבה נוספת הקשורה למבנה של האו"ם: "יותר מ-100 מהמדינות שחברות באו"ם הן מוסלמיות או דיקטטוריות, וזה אומר רוב אוטומטי נגד ישראל".[41]
מה שמונע פעמים רבות ממועצת הביטחון של האו"ם לקבל החלטות גינוי ונקיטת צעדים אופרטיביים נגד מדיניותה של ישראל היא זכות הווטו האמריקאית, המעניקה לישראל מעטפת הגנה פעם אחר פעם. רבות מהצעות הגינוי נגד ישראל הן פרי יוזמתה של קבוצת המדינות המוסלמיות באו"ם.
ביוני 2021 נבחרה ישראל בפעם הראשונה, בתמיכת 153 מדינות, לכהן במועצה הכלכלית-חברתית של האו"ם.[42]
אתר האינטרנט הרשמי של האומות המאוחדות
האומות המאוחדות, ברשת החברתית פייסבוק
האומות המאוחדות, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
האומות המאוחדות, ברשת החברתית אינסטגרם
האומות המאוחדות, ברשת החברתית טיקטוק
האומות המאוחדות, ברשת החברתית LinkedIn.svg){kind=icon}
האומות המאוחדות, סרטונים בערוץ היוטיוב
האומות המאוחדות, באתר פליקר
האומות המאוחדות, באתר פינטרסט
כריס מקגריל, הגרדיאן, 70 שנה וחצי טריליון דולר: מה יצא לעולם מהאו"ם?, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2015
אבא אבן בדיוני עצרת האו"ם, יומני כרמל נובמבר 1949 (התחלה 1:20) משה שרת בדיוני עצרת האו"ם על ירושלים, יומני כרמל ינואר 1950 תערוכת האומות המאוחדות ברחובות, יומני כרמל יולי 1951 (התחלה 1:17) העצרת הכללית הראשונה מתכנסת בלונדון, 10 בינואר 1946, ארכיון הסרטונים של AP
האומות המאוחדות, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
.svg)
_(cropped).jpg)
