איגרות ברוך שפינוזה

איגרות ברוך שפינוזה (בלטינית: Epistolae) הוא קובץ איגרות מן ההתכתבות של הפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה עם חוקרים שונים בהולנד ובארצות חוץ (אנגליה, גרמניה).

עטיפת הספר ברוך שפינוזה איגרות

שפינוזה עצמו שמר לעצמו העתקים מן האיגרות והתקין אותם בחייו לדפוס, ואלה יצאו לאור לראשונה לאחר מותו, בשנת 1677, בלטינית, בעזבונו (Opera posthuma). קיימים הבדלים מסוימים, לא משמעותיים, בין האיגרות המקוריות ובין אלו ששפינוזה ערך. ההתכתבויות אינן שלמות. כך למשל קיימות שלוש איגרות בהן יש תשובות ליוהנס הודה (איגרות מס' 34–36), אך השאלות לא נשתמרו.

התכתבות עם הנרי (היינריך) אולדנבורג

הנרי אולדנבורג (Henry Oldenburg) היה תאולוג גרמני מן העיר ברמן שהגיע לאנגליה כדיפלומט. שם נקשר קשר בינו ובין איש המדע רוברט בויל, ובכך מצא עניין בחקר מדעי הטבע. חזר לאירופה למסע לימודים שבמהלכו פגש גם בשפינוזה. משחזר ללונדון הפך למזכירה של החברה המלכותית למדעים שנוסדה באותה עת. בין השנים 1661 ו-1676 החליפו אולדנבורג ושפינוזה עשרים ושמונה איגרות. בחלק מן האיגרות משמש אולדנבורג כמתווך בין שפינוזה לרוברט בויל, בעיקר בסוגיות הנוגעות לניסויים פיזיקליים וכימיים, ופרשנות התוצאות.

1. איגרת 1 - אולדנבורג לשפינוזה. נכתבה מיד לאחר פגישתם בריינסבורג (מצפון לליידן, הולנד). הכותב מבטא את ידידותו אליו ומציע לו להחליף דעות בהתכתבות. מבקש שיעמיק בהסבריו על נושאים שנגעו בהם ברפרוף בשיחתם: על אלוהים, על ההתפשטות (של גופים), חשיבה אינסופית, בעיית גוף ונפש, וטעויותיהם של הפילוסופים רנה דקרט ורוג'ר בייקון. מציין כי ישלח לו ספר בפיזיולוגיה (הכוונה לפיזיקה) פרי עטו של מדען אנגלי שאינו נזכר בשמו (רוברט בויל), ספר המצוי תחת מכבש הדפוס.
2. איגרת 2 - שפינוזה לאולדנבורג. מענה לאיגרת 1. מודה על דברי הידידות ומתחייב להחזיר באותה מידה. מביא תשובות או הסברים קצרים למה שנשאל: הגדרת האלוהים ("יש שלם בתכלית השלמות ואינסופי בהחלט"). אף שהוא טוען שיש לו הוכחה לכך הוא אינו מביאהּ. לעומת זאת הוא מביא שלושה משפטים בדבר העצמים המוחשיים. הוא אומר כי אלה מצורפים לאיגרת, אך הן לא השתמרו. הדברים זהים כמעט לחלקו הראשון של חיבורו 'אתיקה', כאשר ההבדלים ביניהם מעידים ש'אתיקה' עדיין לא היה מגובש באותה עת. שפינוזה גם מונה, לבקשתו, את הפגמים שמצא בדעותיהם של דקרט ובייקון. עיקר הביקורת בכך שאלה אינם מכירים את הטבע האמיתי של השכל האנושי ואת ההבדל בינו לבין הרצון החופשי.
3. איגרת 3 - אולדנבורג לשפינוזה. מענה לאיגרת 2. הוא מעיד על קשיי תפיסתו את דרך הטיעון באופן גאומטרי, הנקוט בידי שפינוזה (כך בנוי ספרו 'אתיקה'), דהיינו על מושכלים ראשונים (אקסיומות), הגדרות, משפטים וכדומה. הוא שואל שאלות הבהרה. למשל, קשה לו ללמוד מן המושג שיש לו על אלוהים לגבי מציאות אלוהים עצמו. שאלה אחרת, האם הגוף והמחשבה מגבילים זה את זה או לא. שאלה נוספת נוגעת למושכלות הראשונים (אקסיומות) של שפינוזה. הוא מטיל בהם ספק ולכן גם המשפטים הבנויים עליהם רופפים. לבסוף מתחייב אולדנבורג לשמור על דעותיו של שפינוזה לעצמו ולא לפרסמם ברבים. הוא מספר לו שהוא ועמיתיו עוסקים בניסוים פיזיקליים כדי ללמוד על מהות הטבע.
4. איגרת 4 - שפינוזה לאולדנבורג. מענה לאיגרת 3. מענה על שלוש הסוגיות שכתב אולדנבורג. תחילה בעניין ההגדרה, שלפי שפינוזה קובעת גם את מהותו של דבר וגם את מציאותו. בסוגיה השנייה הוא חוזר להבדלים בין מחשבה להתפשטות שהם שונים זה מזה ואינם מגבילים זה את זה. הסוגיה השלישית דנה באקסיומות (מושכלות ראשוניות).
5. איגרת 5 - אולדנבורג לשפינוזה. איגרת שצורפה לספר מאת רוברט בויל ששלח לו (הובטח כבר באיגרת 1. שפינוזה ביקר את הספר באיגרת 6). מבקש משפינוזה שישלים את הסבריו על מקורם האמיתי של כל מה שנמצא.
6. איגרת 6 - שפינוזה לאולדנבורג באיגרת ארוכה מאוד שהשתמרה בכתב יד בארכיון החברה המלכותית בלונדון. מודה על הספר של רוברט בויל ששלח לו, שעוסק בניסויים בכימיה ובמכניקה. שפינוזה מבקר את דרכי ביצוע הניסויים ואת המסקנות. מן הדברים עולה שהוא עצמו ערך ניסויים (מתאר בפירוט שלושה), ואפילו חזר על אחדים מן הניסויים של בויל לפי תיאור פרטי הניסוי שמצויים בספרו של בויל. מעניינת אחת מדרכי העבודה בקרב הכימאים במאה ה-17 והיא ליקוק בלשון של כל חומר לפני שהוכנס לניסוי ולאחריו, כדי לברר אם השתנו תכונותיו. עוסק ארוכות בניסויים בניתרון (נתרן חנקתי, סלפטר). קטע אחר עוסק בתכונת ההתמוססות של חומרים בתוך נוזלים. קטע שלישי עוסק בניסויים במכניקה ובתכונות פיזיקליות כמו חיכוך. לבסוף מסיים בהתנצלות אם הוא לא הובן, כיוון שחסרים לו מונחים מתאימים. בסוף האיגרת עובר לתחום הדיון הפילוסופי ומדווח כי חיבר ספר (הכוונה כנראה ל'מאמר קצר על אלוהים, אדם ואושרו'). הוא אומר כי הוא חושש מביקורת התאולוגים, שכן בין היתר איננו מפריד בין אלוהים ובין הטבע. הוא מבקש עצה בעניין.
7. איגרת 7 - אולדנבורג לשפינוזה. מודה לו בשמו ובשם רוברט בויל על הביקורת שכתב על ספרו של בויל. מודיע לו כי לבויל אין עתה הזמן לענות לו שכן הוא חייב להשיב על ביקורת קשה שתקפוהו שני חוקרים אחרים. הוא יעשה כן בעתיד. אולדנבורג מספר לו כי המועדון המדעי / פילוסופי שבו הוא חבר, זכה זה לא כבר להכרה מבית המלוכה האנגלי. זוהי למעשה ראשיתו של ה Royal Science Society באנגליה (יולי 1662) שאולדנבורג הפך למזכירה הפעלתני. לבסוף הוא מעודד אותו לפרסם חיבוריו מבלי להירתע מדברי מקטרגיו, שכן מדינתו (הולנד) היא מדינה שניתן לחשוב בה בחירות גמורה.
8. איגרת 11 - אולדנבורג לשפינוזה. ברובה של האיגרת מביא הכותב את תשובותיו של בויל להשגותיו של שפינוזה (שניתנו באיגרת 6) על הניסויים בניתרון ובהסבריו לתופעות הכימיות שנובעות ממנו, שאת חלקם הגדול הוא דוחה. לבסוף מעודד הכותב את שפינוזה פעם נוספת לפרסם ברבים את החיבור שעליו דיווח בסופה של איגרת 6. הוא מבטיח לו לשלוח ספר נוסף של בויל, ותיאור החברה המדעית המלכותית שהוא משמש מזכירהּ.
9. איגרת 13 - שפינוזה לאולדנבורג. בראשית האיגרת מספר שפינוזה כי העביר את מגוריו מאמשטרדם לכפר פורבורג הסמוך להאג, וכן שהוציא לאור ספר קטן (הוא הספר היחיד שיצא לאור בחייו הנושא את שמו המלא), והוא דן בפילוסופיה של הפילוסוף הצרפתי דקרט. רובה של האיגרת הן הערותיו של שפינוזה לתשובותיו של רוברט בויל על ניסוייו של שפינוזה בניתרון, ומסקנותיו בדבר תכונותיו הכימיות והפיזיקליות של חומר זה, וכן על החום ועל הרִיק (ואקום).
10. איגרת 14 - אולדנבורג לשפינוזה. מבקש עותק מספרו של שפינוזה על תורתו של דקרט. הוא מצרף ספר של רוברט בויל על תכונות האוויר, ומספר שיצא לאור גם הספר 'הכימאי הספקן'. בהמשך מספר על ניסוי שמפריך את קיומו של החלל הריק. לבסוף דוחק בשפינוזה לפרסם גם את כתביו מבלי לחשוש.
11. איגרת 16 - אולדנבורג לשפינוזה. מצרף את הספר שהזכיר באיגרת קודמת. המשך ההערות רוברט בויל בעניין טבעו של הניתרון.
12. איגרת 25 - אולדנבורג לשפינוזה. מבקש ממנו שישתדל שחיבורו של בויל על הניתרון לא יודפס (ללא רשות?) בארצות השפלה. מספר לו על מאמרים נוספים של בויל על הצבעים, ניסויים בקור, במדחום, במיקרוסקופ. לבסוף מצר על כך שהמלחמה בין אנגליה וארצות השפלה מסכנת את משלוח האיגרות ביניהם.
13. איגרת 26 - שפינוזה לאולדנבורג. מצר על כך שספרים שבויל כתב באנגלית הוא אינו יכול לקרוא שכן אינו יודע אנגלית. מספר לו כי שמע על טלסקופים שנבנו באיטליה שבאמצעותם גילוי כתמים על כוכב הלכת צדק, שהם צילם של כוכבים בני לוויה של צדק.
14. איגרת 29 - אולדנבורג לשפינוזה. מספר לו על פועלו של רוברט בויל. מציין את קשיי הפעולה של חברי החברה המלכותית למדע מפאת המגפה ומפאת המלחמה בין אנגליה לארצות השפלה. לכן הם עוסקים בניסויים פיזיקליים באופן פרטי. לומד משפינוזה שהלה עוסק ברעיונות הקשורים למלאכים, נבואה ונסים. מספר לו על ספרים של האסטרונום הווליוס על קומטים (כוכבי שביט). שואל את שפינוזה אם לדעתו עשויה המטוטלת של הויגנס, שיש לה דיוק רב לקביעת נקיפת הזמן, לסייע בניווט בים, לקביעת מעלות אורך.
15. איגרת 30 - זהו קטע של איגרת שכתב שפינוזה לאולדנבורג והוא צוטט במכתב שכתב האחרון לבויל. בהצגת האיגרת הוא מכנה את שפינוזה "פילוסוף מוזר" אך מדגיש את הוקרתו לבויל. בקטע מציין שפינוזה כי אם בעבר נהג הוא עצמו לראות בדברים מסוימים בעולם כדברי הבל (ולשחוק להם כפי שעשה הפילוסוף היווני דמוקריטוס) הרי כעת הוא בדעה שכל אחד יחיה לפי רוחו ודעותיו. הוא מספר כי כותב מאמר על כתבי הקודש לפי תפיסתו, ובו הוא מבקש לסלק משפטים קדומים שנהוגים אצל פילוסופים, וכן לסלק את דעת ההמון עליו המאשימו בדברי כפירה, וברצונו לקדם ולחזק את חופש המחשבה.
16. איגרת 31 - אולדנבורג לשפינוזה. מזכיר את ספרו של הויגנס על התנועה ועל דעתו של שפינוזה כי כללי התנועה שניסח דקרט בטעות יסודם. הוא גם מדרבן אותו לפרסם דעות אחרות שלו. אולדנבורג אינו יודע דעת שפינוזה לאשורה ומציין כי הוא משוכנע שלא יפגע ביסודות הדת על ידי כפירה בנוכחות אלוהים והשגחתו. מזכיר בהמשך מחלוקת חכמים בסוגיית כוכבי שביט. לבסוף מזכיר ניסויים פיזיקליים באורכם של מיתרים וגובה הצלילים המופקים מהם.
17. איגרת 32 - שפינוזה לאולדנבורג. הנושא המרכזי הוא היחס בין הכוליות ובין כל חלקיה. משיב שאינו יודע כיצד מתקשרים חלקי הטבע לכול הטבע. לשם כך צריך להכיר את כל הטבע. מציין שהוא רואה את גוף האדם כחלק מן הטבע ואת רוח האדם כחלק מן השכל האינסופי. הוא מבטל את ההערכה של האדם כי הטבע הוא יפה או מסודר. מזכיר את הויגנס שהמציא מכונה לליטוש עדשות, אך לדעתו ליטוש בעבודת יד עדיפה.
18. איגרת 33 - אולדנבורג לשפינוזה. מודיע לו כי נראית לו הדעה בדבר היחס בין חלקי הטבע לכוליותו אך מתקשה לבטל את עניין הסדר הצורני והסימטריה בטבע. מספר לו על ניסוייו של הויגנס, בלונדון, במכניקה. מודיע כי המגפה הולכת ומצטמצמת ובקרוב תחזור החברה המלכותית לישיבותיה בלונדון. מספר על תופעות אנטומיות מוזרות בשוורים ובבני אדם. מספר על שמועה בדבר שיבת היהודים לארץ מולדתם (זו הייתה האפיזודה של שבתאי צבי). מציין כי רבים מבקשים שהשמועה תתאמת.
19. איגרת 61 - אולדנבורג לשפינוזה. נכתבה כעשור שנים לאחר מחזור האיגרות הקודם. מתייחס לאיגרת קודמת ששלח לשפינוזה בעקבות משלוח ה'מאמר תאולוגי-מדיני' ששפינוזה שלח לו. אולדנבורג חוזר בו מעט מדבריו של אותה איגרת ואומר שדעתו בה הייתה פזיזה מדי. חשב בעבר שכוונת שפינוזה להזיק לדת (הנוצרית) ולמחשבה הפילוסופית, וכעת הוא מודה שלא כך הדבר. מבקש ממנו לספר לו על מה הוא עובד כעת. מבטיח שוב לא לגלות לאחרים דבר על כך אם שפינוזה יבקש זאת. מבקש שוב לדעת דעתו על נפש האדם ועל אחדותה עם גוף האדם.
20. איגרת 62 - אולדנבורג לשפינוזה. לפי הודעתו של שפינוזה המתעתד לפרסם את החיבור בן חמשת החלקים ('אתיקה' - תורת המידות), הוא דורש ממנו שלא יכניס לתוכו שום דבר שעשוי להזיק לקיום הדת. הוא גם מצרף הנחיות כיצד לשלוח אליו עותקים מן החיבור ולא להזכיר שספרים מסוג מסוים נשלחו אליו. זהו רמז ברור לכך ששינה את גישתו כלפי שפינוזה שכן הוא הפך מאוד זהיר.
21. איגרת 68 - שפינוזה לאולדנבורג. מספר לו כי עמד למסור לדפוס את ספרו (הכוונה ל'אתיקה'), ויצאה שמועה כי הוא עומד להוציא לאור ספר שמוכיח שאלוהים איננו בנמצא, וכי תאולוגים מסיתים נגדו (בעקבות פרסום המאמר התאולוגי-מדיני), לכן החליט לדחות את ההוצאה לאור. מבקש שיצביע על המקומות בספר שעוררו ספיקות אצל המלומדים.
22. איגרת 71 - אולדנבורג לשפינוזה. בתשובה לאיגרת 68 מציין כי הדברים הבעייתיים במאמר התאולוגי-המדיני היו על אלוהים ועל הטבע, שלטעמו שפינוזה ערבב אותם זה בזה. נוסף על כך העובדה ששפינוזה מבטל את ערכם של נסים שעליהם הנוצרים מבססים את הוודאות להתגלות אלוהים. וכן, דעתו על ישו. אם יגלה את דעתו האמיתית בדברים אלה, יניחו לו הנוצרים.
23. איגרת 73 - שפינוזה לאולדנבורג. משיב בשלוש הסוגיות שהעלה באיגרת 71. מודה שדעתו על אלוהים והטבע נבדלת מאוד מזו של הנוצרים. מציין כי אלוהים הוא הסיבה הפנימית של הדברים ולא סיבה חיצונית (כלומר אינו טרנסצנדנטי לעולם). הנסים הם אמונה טפלה ונובעת מן הבערות של בני האדם, שהיא מקור כל הרע. באשר לישוע יש להדגיש לא את הופעתו של אלוהים בבשר (שלטענתו היא אמירה לא מובנת לו) אלא את חכמתו הנצחית של אלוהים שהופיעה במיוחד בו.
24. איגרת 74 - אולדנבורג לשפינוזה. תשובה לאיגרת 73, והמשך הדיון בעקרונות אחדים של האמונה הנוצרית, כגון בניסים, ששפינוזה כפר בעצם קיומם.
25. איגרת 75 - שפינוזה לאולדנבורג. מבאר לו את טבעו של אלוהים לפי הבנתו. חוזר לעסוק בנסים, שלדעתו הם ביטוי לבערות בני האדם, המנסים להסביר דבר סתום אחד (אלוהים) בדבר סתום אחר (נסים). חוזר לעסוק בסוגיות דתיות נוצריות מתוך הברית החדשה.
26. איגרת 77 - אולדנבורג לשפינוזה. בעניין רצונו החופשי של האדם. הוא שואל אם בני אדם ומעשיהם נתונים בשלמותם בידי האל, הרי שכל מעשי בני האדם הם תוצאת רצון האל, ולא ניתן להאשימם בדבר כל שהוא, ואם פעלו באופן שלילי חייבים למחול להם.
27. איגרת 78 - שפינוזה לאולדנבורג. שפינוזה אינו מסכים עם אולדנבורג ואמר כי מי שאינו מושל ברוחו ראוי אמנם למחילה בגלל חולשה זו אך אובד בהכרח ולא יכול ליהנות מאהבת אלוהים. לדעתו בכל מקום בכתבי הקודש שנאמר כי האל שופט את החוטאים הדבר נאמר אך ורק כדי להביא את השומע זאת לכדי משמעת. לבסוף נדרש לעניין חייו של ישו ואומר כי את סיפור חייו, מותו וקבורתו הוא מקבל כפשוטם, אך את תחייתו – רק על דרך המשל.
28. איגרת 79 - אולדנבורג לשפינוזה. המשך הוויכוח על טבעו של אלוהים, על העונשים שהאל מעניש בני אדם חוטאים. המשך הוויכוח בדבר טבעו של ישו, מותו, קבורתו ותקומתו מן המתים, שעליהם מיוסדת, לפי הכותב, כל הדת הנוצרית. זו האיגרת האחרונה בהתכתבות בין השניים. ידוע שנכתבה איגרת נוספת לשפינוזה, שנמסרה לליבניץ כדי להעבירה לשפינוזה, אך הלה לא עשה כן מסיבה לא ידועה. כעשרה ימים מאוחר יותר נפטר שפינוזה.

התכתבות עם סימון דה-פריז

סימון יוסטן דה-פריס (de Vries) היה סוחר באמסטרדם. מתלמידיו וממעריציו של שפינוזה. תמך בשפינוזה חלקית מבחינה כלכלית.

1. איגרת 8 - דה-פריז לשפינוזה. מצר על שמתגורר מרחק רב משפינוזה, ומקנא במי שכן יכול לשוחח אתו כל העת. מספר לו על חבורת האנשים המתכנסת כדי לקרוא ולבאר בכתביו של שפינוזה. מציין שמותיהם של אחדים מהם. הוא מבקש משפינוזה הבהרות בדבר שאנשי החבורה חלוקים בה, ובעיקר להסביר את ההבדל בין אקסיומות, הגדרות וכדומה.
2. איגרת 9 - שפינוזה לדה-פריז. תחילה מבקש לא למסור את דעותיו לקאזואריוס שכן הוא צעיר ועלול לפרשם שלא נכונה. מברר לו את הסוגים השונים של הגדרות. בדוגמה שמביא להבהרת דעותיו הוא משתמש במקדש שלמה ובהמשך ביעקב אבינו! אחר כך הוא מביא דוגמאות מן הגאומטריה. בהמשך חוזר על ההגדרות שלו ל'עצם' ול'תואר'.
3. איגרת 10 - שפינוזה לדה-פריז. עונה לשאלה אם צריכים את הניסיון כדי לדעת אם הגדרה היא אמיתית. שפינוזה בדעה שהניסיון לא מלמד דבר.

התכתבות עם אלברט בורג

אלברט בורג היה בן למשפחה עשירה מאמסטרדם ושפינוזה היה מיודד עמם. לאחר מסע לאיטליה המיר אלברט את אמונתו מנצרות פרוטסטנטית לקתולית.

1. איגרת 67 - איגרת ארוכה מאוד שכתב בורג לשפינוזה. בראשיתה הוא מספר בקצרה לשפינוזה על המרת דתו ובה בעת, בלשון בוטה מאוד, ממעיט מחשיבות דעותיו הפילוסופיים של שפינוזה ומנסה לערער את אמיתותם. משום מה מתייחס בורג אל שפינוזה כאל נוצרי באומרו " אם מאמין אתה במשיח שנצלב, הודה נא בכפירה שלך, הרעה מכל רע, חזור בך מן הקלקלה של טבעך ועשה שלום עם הכנסייה" (תרגום א' שמואלי). ההמשך הוא כתב הגנה ארוך על ישו וייסוריו ומשמעותם לדת הנוצרית הקתולית. נימוק מרכזי בטענותיו הוא שאם רבבות רבות של בני אדם מאמינים בה, סימן הוא שיש אמת בניסים השונים הקשורים בו. נימוק אחר הוא מצבם העלוב של היהודים משום שהביאו לצליבת ישו. לבסוף קורא לו לחזור אל האמונה הנוצרית.
2. איגרת 76 - שפינוזה לבורג, כתשובה לאיגרת 67. בפתיחה מעלה על נס שבורג לא רק המיר דתו אלא הפך מיד לקנאי דתי המקלל ומתגולל על זולתו. הוא אומר כי לא ימנה את חטאי האפיפיור והכהנים כפי שעושים יריביה של הכנסייה הקתולית. הוא מזכיר לו כי רוחו האמיתית של ישו היא האמונה (איגרת יוחנן הראשונה פרק ד' 13 "כי אנו שוכנים באלוהים, ואלוהים שוכן בנו", וכל השאר אינו אלא נסים ואמונות טפלות, שהמניע העיקרי להם הוא הפחד מן הגיהנום. תמה כיצד הוא מבקר את דעתו הפילוסופית של שפינוזה שכלל אינו מכירהּ? לטענה כנגד אמונתם של רבבות הוא מביא דוגמה מן העולם היהודי, והיא אמונתם של הפרושים (היא הספרות הרבנית) שמלמדים זכות על עצמם מכוח קדמותם, וכן שקיבלו את מסורת הדת מידי האל עצמו, וכן שרבים בקרבם מקדשי-שם בייסורים רבים. שפינוזה מעיד כי הכיר אדם כזה באופן אישי.

התכתבות עם ניקולאוס סטנו

ניקולאוס סטנו היה רופא דני במוצאו. בשבתו בהולנד התיידד עם שפינוזה. אחר כך עבר לאיטליה והמיר דתו הלותרנית לקתולית. בערוב ימיו מונה על ידי האפיפיור לבא כוח הכנסייה בצפון אירופה.

• איגרות מס' 67 ב - האיגרת מופנית אל 'הרפורמטור של הפילוסופיה החדשה'. שמו של שפינוזה לא נזכר בה כנמען, ויש המפקפקים אם אמנם נשלחה האיגרת אליו. פונה אליו בלשון מנומסת (שונה מן הלשון הבוטה של בורג באיגרת 67) ומציע לו כי יסביר לו את הדרך האמיתית לאמונה הנכונה, שהיא גם הדרך לביטחונו האישי ששפינוזה כה חרד לו. זהו כתב מיסיונרי המופנה אל פילוסוף, שבו מוצגות המעלות שהכנסייה מציעה כמו מחילה על חטאים, וכדומה. הוא מציג לו משנה סדורה על מבנה המשטר הנוצרי הראוי וארבע הדרגות שעולה בהן נפש האדם עד לרגע הנעלה שבו האדם רואה את האל. הוא מזכיר כי מהפך כזה עבר בזמנו אוגוסטינוס שהמיר פילוסופיה חילונית בפילוסופיה נוצרית ומציע לשפינוזה לסייע לו לעבור מהפך כזה גם הוא.

התכתבות עם לודביג מאיר

לודביג מאייר היה רופא באמסטרדם, ממיודעיו של שפינוזה וזמן מסוים גם רופאו. בשנים האחרונות התרחק מחברותו של שפינוזה.

1. איגרת 12 - שפינוזה למאייר. היא מכונה גם האיגרת על טבעו של האינסוף. היא נזכרת גם באיגרת 81, וגם לייבניץ שמר ממנה עותק. שפינוזה מציין בתחילה צורות של אינסוף (כגון דבר שהוא חסר גבולות; דבר שהוא אינסופי על פי טבעו; שהוא אינסופי על פי הגדרתו; דבר שהמקסימום והמינימום שלו ידועים אך לא ניתן להשוותו או לבטאו באמצעות מספר, וכדומה). בתחילה הוא מביא הגדרות למושגים חשובים: עצם, אופן, נצח, התמדה. המשך הדברים הם הסברים הידועים מתוך כתביו האחרים (אתיקה).
2. איגרת 15 - שפינוזה למאייר. איגרת קצרה עם בקשות שונות. בין היתר מבקש שישמיט דברים כלשהם שעשויים היו להיחשב כדברי גינוי או ביקורת על מאן דהו.

התכתבות עם פיטר באלינג

פיטר באלינג (Balling) היה סוחר הולנדי מיודד עם שפינוזה. היה בעל השכלה רחבה. הטיף לדת פשוטה המבוססת על נשמת האדם, ועל כך חיבר ספר שהחריד עליו את הציבור הנוצרי. תרגם להולנדית מלטינית את ספרו הראשון של שפינוזה על עיקרי המחשבה של דקרט.

• איגרת 17 - שפינוזה לבאלינג. בתשובה על ספור של באלינג על קולות שהשמיע בנו החולה הוא מספר לו על הזיה בהקיץ שהייתה לו כשראה בעיני רוחו ברזילאי שחור ומצורע. הוא ממשיך לחוות דעה על כוח הדמיון האנושי ובהזיותיו שבאים בין היתר מחום רב ולכן אינם יכולים להיות דבר מה המבשר עתידות. הם רק תוצאה של מבנה הנפש (מה שמכונה כיום תת-התודעה).

התכתבות עם יאן ון דר-מיר

דבר לא ידוע על ון דר מיר (Van der Meer). היה ככל הנראה סוחר מאמסטרדם.

• איגרת 38 - שפינוזה אל ון דר מיר. זוהי תשובה בעניין הסתברויות שוון דר-מיר שאל את שפינוזה באיגרת שלא השתמרה. שפינוזה מתייחס למצב הימורים שבו יש למהמרים סיכויים בלתי שווים. הוא מציין שעל בעל הסיכוי הגדול יותר לסכן בהתאם יותר כסף. להוכחת הדבר מביא שפינוזה דוגמאות אחדות.

התכתבות עם גוטפריד וילהלם לייבניץ

גוטפריד וילהלם לייבניץ הוא הפילוסוף הגרמני המפורסם, שעסק גם במתמטיקה ובפיזיקה. באיגרתו הוא פונה לידיעותיו של שפינוזה באופטיקה ובתכונותיהן של עדשות. שנים אחדות לאחר חילופי האיגרות פגש לייבניץ את שפינוזה בביקורו בהאג. לאחר מותו של שפינוזה התבטא לייבניץ בזלזול לתורתו הפילוסופית של שפינוזה.

1. איגרת 45 - פנייתו של לייבניץ אל שפינוזה. הוא שולח לו במצורף מאמר בעניין ריכוז קרני האור בעדשות ומבקש את חוות דעתו. הוא מוסיף בקשה ששפינוזה יעביר את המאמר גם להודה ויקבל גם ממנו חוות דעת. הוא גם מזכיר את חיבוריהם של חוקרי אופטיקה אחרים.
2. איגרת 46 - שפינוזה לליבניץ, מענה לאיגרת 45. טוען שלא הבין לאשורו את כל מה שמובע במאמר ששלח לו, והוא משיב בשאלות הבהרה בעניין העדשות וריכוז קרני האור. הוא מספר לו כי עשה כבקשתו ושלח את המאמר גם להוּדֵה. מציין כי אינו מכיר את הספרים האחרים שהזכיר וגם לא את ספרו של לייבניץ, ומבקש ממנו עותק. שפינוזה מציע לשלוח לו עותק מחיבורו 'מאמר תאולוגי-מדיני' אם אין עדיין בידיו עותק.

התכתבות עם יוהאן לודביג פבריציוס

פבריציוס (Fabritius) היה פרופסור לתאולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת היידלברג. סייע בידי קארל לודביג לחדש את פניה של האוניברסיטה לאחר מלחמת שלושים השנים.

1. איגרת 47 - פבריציוס פונה לשפינוזה בשמו של הנסיך קארל-לודביג, הנסיך הבוחר של חבל הפלטינאט פפאלץ) שבגרמניה, ומזמינו לשמש פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת היידלברג. תהיה לו החירות לעסוק בכל נושא פילוסופי ובלבד שלא ישבש את סדרי הדת במקום.
2. איגרת 48 - שפינוזה משיב לפבריציוס כי מעולם לא לימד בציבור, ואין בדעתו לעשות זאת. הוא דוחה את ההזמנה בעיקר משום שהדבר יפגע ברצונו לפתח את הפילוסופיה שלו. הוא מציין גם שלא ברור לו איך תתישב החירות שתינתן לו לעסוק בפילוסופיה עם המחשבה של אחרים בעניין מראית העין כביכול שהוא בא לפרוע סדרים דתיים.

התכתבות עם יוהנס גיאורג גרביוס

יוהנס גיאורג גרביוס (Johann Georg Graevius) היה פרופסור באוניברסיטת אוטרכט. הביא לכך ששפינוזה יבקר במפקדת הצרפתים בעת מלחמתם בארצות השפלה. העמיד פנים שהוא ידיד לשפינוזה, אך באיגרותיו עם הפילוסוף הגרמני לייבניץ הגדיר את 'המאמר התאולוגי-מדיני' של שפינוזה כספר כפירה.

• איגרת 49 - שפינוזה מבקש מגרביוס לשלוח לו בחזרה את האיגרת בדבר פטירתו של הפילוסוף דקרט, לאחר שהעתיקה לצרכיו, שכן היא רכושו של אדם אחר ועליו להחזיר לו את המקור.

התכתבות עם הוגו בוקסל

הוגו בוקסל (Boxel) היה מדינאי הולנדי.

1. איגרת 51 - בוקסל לשפינוזה. מבקש לשמוע דעתו על שדים ורוחות ואם יש בהם ממש. האם הם בני אלמוות או בני תמותה, מוחשיים או רוחניים. השאלה עולה כי באותה עת רבים מן האינטלקטואלים האמינו בהם, והם גם נזכרים לרוב בספרי היסטוריה עתיקה.
2. איגרת 52 - שפינוזה לבוקסל. תשובה לאיגרת 51. מודה על המכתב משום שלדעתו גם חזיונות שווא עשויים להביא תועלת. מבקש ממנו לבחור מבין הסיפורים הרבים אחד או שניים שאין לו בהם ספק כדי ששפינוזה יתמודד אתם. אומר כי אם פילוסופים מבקשים לקרוא בשם רוח לכל דבר שאינם מבינים אזי הוא שפינוזה לא יעמוד בדרכם כי גם לו עצמו יש דברים רבים שנסתרים מעיניו. מציין כי הציבור נוטה לספר דברים לא כפי שהם באמת אלא כפי שרוצה שיהיו. לסיפורים כאלה אין עדויות חיצוניות ולכן ניתן לבדות אותם מבלי שמישהו יוכל לְהָזֵם אותם.
3. איגרת 53 - בתשובתו לאיגרת 52 בוקסל אומר כי הוא מאמין ברוחות מכל המינים פרט לרוחות ממין נקבה, ואף מביא ארבעה נימוקים לקיומם. מציין אחדים מן ההיסטוריונים הקדומים כמו פלוטרכוס, סוויטוניוס, פליניוס הצעיר, ועוד. אך רוחות המזיקות לבני אדם, אלה לדעתו אגדות. הוא מצדד בסיפורי ההיסטוריונים ודוחה את סיפורי אנשי הכנסייה שמטרתם להוכיח קיומו של גיהנום כדי להפיק בכך ממון.
4. איגרת 54 - תשובה לאיגרת 53. שפינוזה מציין כי קרא את הספרים שבוקסל הזכיר (סווטוניוס, פליניוס הצעיר) והוא מתפלא על מחבריהם הידועים כבעלי שאר רוח ושיקול דעת שביטלו זמנם כדי להחדיר בקוראיהם דברי הבאי. את אמירתו של בוקסל כי אין רוחות ממין נקבה הוא משווה לדעה הרווחת שאלוהים הוא ממין זכר. כאן, בהבלחה נדירה של חוש הומור הוא מתפלא איך זה שמי שראה רוחות במו עיניו לא שם ליבו לאברי מינם? כנקודת מוצא שפינוזה מציין שלדעתו העולם הוא תוצאה הכרחית של הטבע האלוהי ולא נעשה במקרה. כנגד טענת בוקסל שהרוחות מעצם נוכחותם מפארים את העולם עונה שפינוזה כי תפארת אינה תכונה של האובייקט אלא של המתבונן. כנגד טענת בוקסל כי הרוחות נבראו בידי האל וכי הם דומים לו אומר שפינוזה כי אין לו אפילו אידיאה כיצד הם נראים (כמו שיש לו על המשולש), ולכן יכול רק להחשיבם כחלומות שרחוקים מן האל כמרחק שבין יש ללא-יש. את טענת בוקסל כי כשם שיש גוף בלי נשמה יכולה להיות נשמה ללא גוף דוחה שפינוזה עם טענה דומה שלא ייתכן שיהיו זיכרון, שמיעה, ראיה ללא גוף רק משום שיש גוף ללא זיכרון, שמיעה וראייה.
5. איגרת 55 - תשובת בוקסל לאיגרת 54. הוא מבסס את דעתו שאין שדים ממין נקבה כי הוא כופר בכך שיש להם ולדות. חשוב לו יותר לדון בדברים שנוצרו במקרה. לדעתו הכרח וחירות הם הפכים אך לא הכרח ומקרה כפי שעולה מדבריו של שפינוזה. בעיקר הוא מדגיש את רצונו החופשי הנצחי של האל. הוא דן בסוגיית גוף ונפש ובעובדה שאין אנו יודעים כיצד הנפש פועלת. מכן גוזר על אלוהים שאין אנו מבינים את אופן פעולתו. אינו מקבל את דברי שפינוזה המיחס לאלוהים הכרח ונוטל ממנו את הרצון החופשי. בוקסל מתקשה לספק לבקשת שפינוזה ראיות למציאת רוחות בעולם. אומר כי יש בידינו רק השערות מתקבלות על הדעת. ראיות חותכות מסוג ההסבר המצוי בידינו בעניין ליקוי חמה (שהירח מצוי בין הארץ לשמש ומסתיר אותה) אינן קיימות. לבסוף שוב נסמך על העובדה שפילוסופים קדומים רבים טענו שיש בנמצא רוחות ולכן יש בכך משהו. לעומת זאת מציין ששפינוזה לא הביא ראיות שאין רוחות.
6. איגרת 56 - שפינוזה לבוקסל. מציין ששניהם הולכים אחרי עקרונות שונים ולכן לא יוכלו להסכים. מבקש ממנו שמות של פילוסופים שדעתם שהעולם התהווה במקרה, כלומר שאלוהים תכנן דבר מה אבל החטיא מטרתו. שפינוזה טוען שאינו מכיר איש. הוא גם לא מבין מדוע דעתו שהכרח ומקרה אינם הפכים? הוא דן בסוגיה באריכות. מסביר לבוקסל כי האדם מיחס לאלוהים את תכונותיו שלו (כגון, זיכרון, ראיה, שמיעה). אילו שאלו משלוש איך הוא רואה בעיניו את האל היה אומר שהוא משולש מושלם. אומר כי לא ניתן לדמות את האל כמו שמדמים משולש אבל ניתן לתפוס אותו בשכל. כפי שיש לו מושג על המשולש אבל עדיין איננו מכיר את כל תכונותיו, כך אינו מכיר אלא מעט (למעשה רק שתיים) מן התכונות (התארים) של אלוהים. באשר לסמכותם של פילוסופים קדומים היא אינה רבה בעיניו.

התכתבות עם יוהנס בומייסטר

יוהנס בומייסטר (Bouwmeester) היה רופא הולנדי מידידי שפינוזה. הקדיש שיר תהילה כמבוא לספרו של שפינוזה על הפילוסופיה של דקרט. לא היה מלומד.

1. איגרת 28 - שפינוזה לבומייסטר. מתלונן שעזב אותו מבלי לברכו. שפינוזה מעודדו לכתוב לו אף על פי שהלה חושב כי אינו די כישרוני לכך. מבטיח לו לא להראות איגרותיו לאחרים. בהמשך מציין שפינוזה כי הוא חולה וכי הקיזו מדמו. זו כנראה עדות ראשונה למחלת השחפת שתכריע אותו. האיגרת נחשבה כחסרת ערך מדעי ולכן לא נכללה במהדורה הראשונה של איגרות שפינוזה.
2. איגרת 37 - שפינוזה לבומייסטר. מנסה לענות לשאלה אם שכל האדם, שלא כמו גופו, חשוף לפגעים שונים, או שניתן לנווט את המחשבה שתחשוב על מושגים בהירים ומפורשים בלבד. שפינוזה טוען שמושגים הם תולדה של מושגים אחרים ולא של התערבות מן החוץ. לכן יש לעסוק בהכרת השכל וטבעו לפי תורתו של איש ורולאם הלא הוא פרנסיס בייקון.

התכתבות עם יוהנס הודה

יוהנס הודה (Johannes Hudde) היה ראש העיר אמסטרדם. התעניין בעיקר במתמטיקה ובחשבון הסתברויות, ובליטוש עדשות.

1. איגרת 34 - שפינוזה להודה. מבאר לו טיבן של הגדרות וסיבות. מכאן עובר לטבעו של אלוהים ועל מציאותו ההכרחית כאל יחיד.
2. איגרת 35 - שפינוזה להודה. ממשיך בקביעת תכונותיו של האל מכך שטבעו כולל בתוכו מציאות הכרחית. התכונות הן: שהוא נצחי, פשוט, בלתי מוגבל, אינו ניתן לחלוקה, כליל השלימות והוא יש אחד ויחיד והוא מכונה על ידו בשם אלוהים.
3. איגרת 36 שפינוזה להודה. מבקש להסביר מחדש פרטים אחדים שאמר באיגרת קודמת ובעיקר בעניין תכונותיהם של ההתפשטות והמחשבה, של אלוהים ושל האדם, על מידת מוגבלותם או אי-מוגבלותם ועל מידת שלמותם או אי-שלמותם. לבסוף מבקש עצה בעניין ליטוש עדשות והתכונות הגאומטריות שלהן המבוטאות באמצעות נוסחה מתמטית ושרטוט.

התכתבות עם יאריג ילס

יאריג ילס (Jelles) היה סוחר בעיר אמסטרדם שהקדיש את זמנו לעיון פילוסופי כתלמידו של שפינוזה. מימן את הדפסת ספרו של שפינוזה על הפילוסופיה של דקרט.

1. איגרת 39 - תשובת שפינוזה לאיגרת שלא השתמרה, שבה העיר ילס על ספרו של דקרט 'דיופטריקה'. שפינוזה מסביר לילס סוגיה בענייני התקבצות קרני אור בעין האדם העגולה, לעומת מה שמתרחשב בעדשות של טלסקופ.
2. איגרת 40 שפינוזה לילס. תחילה משיב לו בענייני אלכימיה, היתוך וזיקוק זהב. שפינוזה מספר כי הלך לברר את תוצאות הניסוי במו עיניו. אחר כך עוסקים בשאלה על מציאותו של אלוהים, לפי הגדרותיו של דקרט ולפי הגדרותיו שלו. לבסוף מסביר, באמצעות שרטוט, את מעבר קרני האור בטלסקופ ובעין האדם.
3. איגרת 41 - שפינוזה לילס. שפינוזה מסביר למכותבו סוגיה בפיזיקה: לחץ אוויר, לחץ מים ומהירות זרימתם במערכת צינורות שהם כלים שלובים.
4. איגרת 44 - שפינוזה לילס. אומר כי שמע שהלה יזם תרגום להולנדית של 'המאמר התאולוגי-מדיני' של שפינוזה, שיצא לאור בלטינית בעילום שם זמן מה קודם לכן. הוא דורש ממנו שלא לפרסמו מחשש שהשלטונות יאסרו את הספר. דומה שילס נענה לו, שכן חיבור זה של שפינוזה יצא לאור בהולנדית רק 22 שנים מאוחר יותר. מספר כי קרא ספר בשם 'אדם פוליטי' ולדעתו הוא ספר מזיק שכן לדעת מחברו הכבוד והממון הם הטוב העליון שעל אדם לשאוף להשיגם. הוא גם מציין כיצד אי שמירת אמונים לאיש, העמדת פנים, רמאות שבועת שקר וכדומה. שפינוזה מציין כי שקל לכתוב חיבור שכנגד. הוא מספר את הסיפור הידוע על פיתגורס היווני שבחכמתו ידע כיצד להתעשר, ואף הוכיח זאת לידידיו, אף שלא ראה בכך מטרה ראויה.
5. איגרת 48א - זהו תרגום לגרמנית של קטע מתוכנה של איגרת שהייתה שמורה אצל המו"ל של שפינוזה. שפינוזה אל ילס. הוא מביע בקצרה דעתו על ספר שכתב ילס על עיקרי הדת הנוצרית, ברוח הפילוסופיה של שפינוזה. הלה איננו מסכים איתו בשאלת הרע והטוב.
6. איגרת 50 - שפינוזה אל ילס. הוא מסביר לו את ההבדל בין דעתו לזו של תומאס הובס בתורת המדינה. הוא תומך ב'מצב הטבעי' שבו לשלטון יש זכות שליטה לפי מידת הכוח שבידיו, והוא דוחה שלטון אבסולוטי לעד. בהמשך חוזר לעסוק בהגדרת אלוהים ובהבדלים בין מהותו של דבר ומציאותו של דבר. מספר כי ראה בחלון ראווה את הספר שכתב נגדו (נגד המאמר התאולוגי-מדיני) הפרופסור מאוטרכט (ואן מאנסוולט). לדעתו אינו ראוי לתגובה.

התכתבות עם הרמן שולר

הרמן שולר (Schuller) היה רופאו של שפינוזה. גילה עניין באלכימיה ו'באבן החכמים'. היה נוכח בעת מותו של שפינוזה. חתם על רשימת החפצים שהניח שפינוזה אחריו.

1. איגרת 58 - שפינוזה כותב לשולר בעניין הגדרה של מהו דבר חופשי, לפי דעתו הוא דבר הנמצא ופועל רק מתוך הכרח טבעו. כזה הוא לדעתו רק אלוהים. כל יתר הברואים אינם כאלה, כולל בני האדם שאינם יודעים את הסיבות לשאיפותיהם החופשיות כביכול, שהן מדומות. כנגד הדעה של רצון חופשי של בני האדם (למשל לכתוב דבר מה, או להימנע מכך) מביא שפינוזה את המצב שבחלום, שהיא פעילות אנושית, הרצון החופשי אינו בא לידי ביטוי. אין אדם יכול למנוע מעצמו לחלום או להחליט על מה לחלום.
2. איגרת 63 - שולר לשפינוזה. מעביר אליו דרישת שלום מטשירנהאוס השוהה באנגליה. מבקש בשמו ששפינוזה יתן לו הוכחה ישירה (ולא הוכחה על דרך השלילה) שלא ניתן להכיר יותר משני תוארי האלוהים והם המחשבה וההתפשטות, ואם יש עולמות אחרים כמנין תאריו של אלוהים, ושאלות נוספות באותה סוגיה. לבסוף מודיע לו כי אולדנבורג ובויל יצרו לעצמם מושג נעלה על אישיותו של שפינוזה.
3. איגרת 64 - שפינוזה לשולר. תשובה לאיגרת 63. מביא את טענתו המבוססת על משפטים מתוך תורת המידות שלו כי מאחר שכל דבר מוגדר על ידי מהותו בלבד, הרי נפש האדם יכולה לתפוס רק מה שכולל בתוכו אידאה של גוף קיים, ומה שניתן להסיק מתוך אידאה זו, וכך גם לגבי המחשבה, ולגבי היות היקום שלמות אחת.
4. איגרת 70 - שולר לשפינוזה. מספר לו כי טשירנהאוס, ידידם המשותף, הגיע לפריז וכי נפגש שם עם הויגנס. מדבר בהמשך על המושגים הפילוסופים המטפיזיים סיבה ותולדה ואידאות. בהמשך מספר לו על מפגשו בפריז עם לייבניץ. מציין כי לייבניץ מוקיר את חיבורו של שפינוזה המאמר התאולוגי-מדיני. לבסוף מספר לו כי האדון בראסר ישלח לו חצי חבית בירה.
5. איגרת 72 - שפינוזה לשולר. תשובה לאיגרת 70. שפינוזה חושד כי בתשובתו של שולר נפלה טעות כלשהי באקסיומות ובמשפטים שעסקו בהם ולכן מבקש ביאור מחודש. בהמשך מזכיר את לייבניץ כאיש מדע בקי, ובכל זאת מבטא חשש מסוים כלפיו. לבסוף מזכיר לו תהליך כימי שמסר לו, שעדיין לא הספיק לבדוק בעצמו.

התכתבות עם וילם ואן בליינברג

וילם ואן בליינברג (Bleynbergh) היה סוחר מן העיר דורדרכט, ולימים – ראש העיר. היו לו חילוקי דעות קשים עם שפינוזה בענייני דת. כתב ספר מקיף כנגד ה"מאמר התאולוגי-מדיני" של שפינוזה.

1. איגרת 18 - בליינברג לשפינוזה. פונה לשפינוזה לאחר שקרא את ספרו על הפילוסופיה של דקרט. טוען שהוא עוסק בחיפוש האמת באמצעות המטפיזיקה. מעלה בפניו שאלה הנוגעת לאלוהים הבורא את נפש האדם והוא גם הסיבה לשאיפותיה של הנפש, לטוב ולרע, ובמלים אחרות השאלה אם יש רצון חופשי לאדם שנפרד מרצון האל.
2. איגרת 19 - שפינוזה לבליינברג. מודיע לו כי דעתו נתונה כל העת אך ורק להכרת האמת. הוא גם מעריך את ידידותו של הנמען כי זו גם אהבתו היחידה. דן באלוהים שגורם לפי הנמען גם לרע ולחטאים בעולם מכך שהוא גורם לכל דבר. שפינוזה אומר כי בעוד שבמחשבה ובמעשה האנושי יש אי שלמות, אין כדבר הזה בשכל האלוהי. הוא מסביר את הכשלים כביכול בכתבי הקודש (למשל שאדם אכל מפרי עץ הדעת בניגוד לדבר אלוהים) בכך שהכתוב מדבר בלשון בני אדם וכי הנביאים דיברו לפי משלים ומליצות ולא לפי האמת ודימו את אלוהים כאדם.
3. איגרת 20 - בליינברג לשפינוזה. מענה לאיגרת 19. טוען שהעיון הפילוסופי שלו מודרך על פי שכלו ועל פי דבר אלוהים, והוא מכפיף את שכלו לרצון אלוהים ולכן גדול המרחק בין דעתו לזו של שפינוזה. חוזר לשאלה אם אלוהים עושה גם דברים רעים. טוען שיש סתירות בנושא זה בטיעוניו של שפינוזה שהרע הוא העדר של מצב טוב יותר, והוא נקרא רע רק על פי שכל האדם ולא על פי שכלו של אלוהים. טוען כי אם דעתו כעת פחות שלמה ממה שהיה קודם לכן אין פירוש שהוא רע יותר באותה מידה. ממשיך לנסות לברר את המושגים רע, שלילה, רצון האדם, רצון אלוהים. מסיק ששפינוזה בדעה שניתן לחטוא כלפי אלוהים ויש בכך סתירה. אחר כך אומר כי הבין ששפינוזה אינו מיחס לכתבי הקודש אמת, וחושב שיש בהם טעויות, וכן שהאל לא גילה לנביאים את האמת בחלקה בלבד. בהמשך טוען כי אילו לא היה מאמין באלוהים ובהבטחה שלאחר מותו יתענג על מעמד מושלם, היו חייו הופכים לבלתי נסבלים בגלל הכרתו במותו הוודאי וכלייתו.
4. איגרת 24 בליינברג לשפינוזה. נכתבה לאחר שנפגש עם שפינוזה. טוען כי כשחזר למקומו זכר רק את מקצת הדברים ששוחחו על אודותיהם ולכן מבקש לשאול את שפינוזה שאלות חוזרות, וביניהן: כיצד להבחין בין דעותיו לדעות דקרט; לפי מה קובע שפינוזה שאין רצון חופשי; בעניין גוף ונפש ואם כל אחד מהם מתפרק לחלקיו; בעניין השארות הנפש; בעניין הכרת אלוהים ועשיית מעשים רעים.
5. איגרת 27 - שפינוזה לבליינברג. מסביר מדוע לא ענה בסוגיות שבהם הם חלוקים. מציין כי זה מצריך מבחינתו הסבר מקיף של תורת המידות שלו ועניינים מטאפיזיים ועדיין לא היה לו שעת כושר לכך.

התכתבות עם למברט ון ולטהויזן

1. איגרת 42 אוסטנס לולטהויזן. לבקשתו של אוסטנס מחווה ולטהויזן את דעתו על הספר ה'מאמר תאולוגי-מדיני' של שפינוזה באיגרת ארוכה מאוד. הוא מפשט ומסכם את הכתוב בו. חושב ששפינוזה מרוב שביקש להימנע מכל אמונה טפילה בענייני דת ואמונה דחה מליבו כל אמונה. אמנם מכיר באלוהים אבל טבעו של העולם הוא מחוץ להכרעת רצון האלוהים. הכול נעשה בהכרח גמור. כל היקום הוא האלוהים. אי אפשר להשפיע על אלוהים בתפילה או לשנות גזרותיו, וקיום או אי-קיום מצוות לא נחשבים לא לטוב ולא לרע. אין שכר ועונש מידי אלוהים. לפי שפינוזה, אדם צריך לשקוד על המידות הטובות מפאת שמחת הדעת. על הנביאים היה, לדעתו, לסייע בידי בני אדם לקיים מידות טובות ויושר, ולא להסביר להם את האמת, שהם עצמם לא הבינוה לאשורה. הוא מציין ששפחנוזה אינו מאמין בנסים, או נכון יותר שאי אפשר לתאר כוח אחר מחוקי הטבע. האל אינו יכול ליצור טבע השונה מן הטבע המצוי כעת. דעת שפינוזה שהשלטון צריך לקבוע את עבודת הקודש הפומבית במדינה אבל בה בעת צריך לתת חופש פולחן מוחלט. הוא מצביע על כך שהיהודים לא היו בהכרח בחירי אלוהים אלא שהוא השפיע את חסדו על כולם במידה שווה. לסיכום דעת הכותב שפינוזה הורס בספרו כל דת וכל עבודת קודש והורס את ההכנעה של בני האדם בפני אלוהים שהרי הוא עצמו כנוע לגורל ואין מקום להשגחתו על העולם, ומכאן שהוא הורס את סמכותם של כתבי הקודש. לדעת כותב המכתב שפינוזה דוגל באתאיזם גמור.
2. איגרת 69 - שפינוזה לולטהויזן. מוסר לו שאין לו רצון לסתור כתבים שונים שנכתבו כנגד מאמריו שכן הוא בדעה שאינם ראויים לתשובה. בדעתו הייתה לפרסם ביאורים נוספים על סתומים במאמרו שלו, וכן את מאמרו של הנמען ואת תשובתו עליו, והוא מבקש את הסכמתו לכך.

התכתבות עם ולטר פון טשירנהאוס

אהרנפריד ולטר פון טשירנהאוס (Tschirnhaus), איש אצולה גרמני שלמד בליידן, ממעריציו של שפינוזה. עסק בשאלות פילוסופיות, גאומטריה ואופטיקה.

1. איגרת 57 טשירנהאוס לשפינוזה. טוען כי למד מדקרט כי ניתן להוכיח דבר כך שיהיה מחוץ לספק אצל כולם. מודיע כי הבין שהאמת היא יחסית, הכול לפי מושגיו של אדם. לכן רבים הוויכוחים בין בני אדם, והמריבות הבאות בעקבותיהם. כך לדעתו גם סוגיית הבחירה או הרצון החופשי. הוא טוען כי הוא מסכים, בעניינים מסוימים עם דקרט, ועם אחרים – איתו, שפינוזה.

מכתב לידיד אלמוני

• איגרת 84 - איגרת שהתפרסמה בראש ספרו של שפינוזה 'מאמר מדיני'. שמו של הנמען אינו ידוע. נמסר בקצרה תוכנם של ששת הפרקים בספר שאת כתיבתם כבר סיים. הוא מספר כי כותב את הפרק השביעי, וכי מתוכננים עוד שלושה פרקים.

לקריאה נוספת

• אפרים שמואלי, ברוך שפינוזה, אגרות, תרגם מלאטינית והוסיף מבוא, ביאורים, הערות ומפתחות, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ד 1963.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: איגרות ברוך שפינוזה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: איגרות ברוך שפינוזה