Loading AI tools
סוגיה בפילוסופיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעיית גוף-נפש (אנגלית: mind-body problem) או הבעיה הפסיכופיזית היא קושי פילוסופי בשאלת יחסי הגוף והנפש. הקושי נוצר עקב הסתירה בין אירועים כפי שתופס אותם הסובייקט הפרטי הנפשי ובין האירועים כפי שהם נתפסים במרחב הפיזי. כפי שמציינים חוקרים של הבעיה, התהליכים הנפשיים הם פרטיים לחלוטין. איש אינו יכול לחוש בהם, מלבד הנפש החווה אותם בעצמה. לעומתם, התהליכים הפיזיים שייכים ל"רשות הרבים" מבחינה הכרתית – נקודת מבט של גוף שלישי. ניתן לכמת אותם, למדוד אותם ולהשוות ביניהם.
לדוגמה, כאשר אדם אומר שהוא גבוה יותר מחברו, זהו דבר שניתן להשוות אותו מבחינה כמותית באמצעות מדידה אמפירית, למשל בסרט מדידה. כאשר הוא אומר שהוא יותר שמח ממנו, זוהי תכונה שאין דרך ברורה למדוד אותה. פסיכיאטר יכול לאבחן "הפרעה נפשית" אצל הפרט, אך האבחנה תהיה סטטיסטית ולא ודאית.
מספר תורות מנסות לענות על השאלה כיצד תהליכים נפשיים משפיעים (או יכולים להשפיע) על מצבים או על תהליכים פיזיולוגיים. הדואליזם טוען שהגוף והנפש הם שני דברים שונים, ואילו המוניזם טוען שבעצם מדובר באותו דבר. מוניזם מטריאלי (פיזיקליזם) טוען כי מדובר באותו חומר ואילו מוניזם אידיאליסטי טוען ששניהם נמצאים בנפש. מוניזם נייטרלי (אנ') טוען ששניהם ניתנים לרדוקציה לדבר שלישי שהוא חומר נייטרלי. הסטרוקטורליזם הצרפתי דוחה את ההבחנה בין גוף ונפש.
הבעיה נוסחה לראשונה באופן זה על ידי רנה דקארט, אולם גם הפילוסופיה הפרה-סוקראטית וגם הפילוסופיה המזרחית עסקו בכך. המדע המודרני לא זיהה נקודת מפגש בין נפש לא פיזיקלית ומימוש פיזיקלי שלה – גילוי שיכול לאשש את העמדה הדואליסטית – ועל כן פילוסופים מודרניים רבים מחזיקים בעמדה שהנפש איננה דבר נפרד מהגוף. גישה זו רווחת כיום במדעי המוח.
הפילוסוף היווני אפלטון טען כי הגוף הוא חלק מעולם ההתהוות והכליון החומרי, ואילו הנפש היא בעלת מציאות לא חומרית, ולפיכך בת אלמוות. במהלך החיים מאוחדת הנשמה עם הגוף והיא נפרדת ממנו עם המוות. או אז היא עורכת מסע אל עולם האידאות כדי להתבונן בהן בהתבוננות שכלית, ולהכין עצמה קודם שתשוב ותתחבר עם גוף חדש. המסע הזה של הנפש אל עולם האידאות וחזרה לעולם החומרי משמש לאפלטון אמצעי לחיבור בין שני העולמות, עולם האידאות שהוא עולם היש ועולם ההתהוות והכליון החומרי המנוגדים זה לזה.
ההוגה הראשון שהכניס את הנפש אל תוך העולם החומרי וביצע לה מכניזציה מוחלטת הוא הפילוסוף האנגלי תומאס הובס. אחרי הובס ניתן לייחס עמדה זו לפילוסוף בן המאה השמונה עשרה ז'וליין אופריי דה לה מטרי (אנ') שכתב את הספר "אדם הוא מכונה" (אנ'). אולם, השוואה בין עמדות אלו לבין עמדות מכניסטיות בנות זמננו של הנפש אינה מדויקת, שכן הובס ומטרי לא ייחסו עמדה זו לקשר שאנו מכירים כיום בין פעילות נוירונית לפעילות מנטלית.
הפילוסופים המכניסטים הראשונים שטענו כי התופעות המנטאליות אינן אלא תופעות לוואי של הפעילות הנוירונית הופיעו עם התפתחות חקר המוח במאה העשרים. על פי פילוסופים אלו, אם רק יהיו לנו הכלים לחקור את תנועת הנוירונים העצומה שיש במוח – נוכל לדעת על פי מצב פנימי נוירוני נתון ומצב גירויים חיצוני נתון את כל מה שעומד להתרחש. בין הפילוסופים השייכים לאסכולה זו נהוג למנות את דניאל דנט, נורמן מלקולם (אנ'), ופול צ'רצ'לנד (אנ').
הוויכוח לגבי עמדות אלו נסוב בעיקר סביב שאלת חופש הרצון. המתנגדים למכניזציה של הנפש טוענים כי עמדה זו סותרת את האינטואיציה היומיומית שלנו לגבי עצמנו כבעלי רצון חופשי, בעוד שהתומכים בעמדה זו טוענים, כמו פילוסופים מכניסטים קלאסיים, כי כל הסבר פנימי הוא עלום ולא ברור באמת, ועל כן אין להשתמש בהסברים מסוג זה כלל.
ישעיהו ליבוביץ כינה את בעיית הגוף והנפש "הבעיה הפסיכופיזית" (באנגלית: psycho-physical problem). שם זה, הייחודי לו, הוא פועל יוצא של עמדתו ביחס לבעיה ומושפע מעיסוקו כמדען בפסיכופיזיקה. לייבוביץ טען כי הבעיה עצמה בלתי ניתנת לפתרון מטבעה. הוא אחז בעמדה שמרנית נוקשה לפיה אין לערבב את הדיון על הרקע הפיזי להתנהגות בדיון על הנפש עצמה. זאת בניגוד לגישות בפילוסופיה של הנפש שמנסות ליישב את הדיכוטומיה.
ליבוביץ לא העמיד משנה פילוסופית סדורה וכוללת. הוא כפר במושג "השקפת עולם", וטען כי השקפה כוללת על המציאות יכולה להיות אך ורק לאלוהים ולא לבן אנוש. לאדם יכולה להיות רק השקפה על היבטים מסוימים של המציאות, וכי "כל שאלה על מהותו של העולם בכללותו בהכרח שתביא לאנטינומיות ולפאראלוגיזמים"[1]. בהשפעת הגותו של עמנואל קאנט נקט ליבוביץ בהבחנה קטגורית-דיכוטומית קיצונית בין האני ובין הטבע (לטענתו "האדם נמצא מחוץ לטבע"). מן ההבחנה הראשונית הזו נגזרת, כמקרה פרטי, הבחנתו הקטגורית הדיכוטומית בין נפש וגוף. הבחנה זו נדרשה לו לשם הצגת בעיית גוף-נפש.
ליבוביץ נקט בגישה רדיקלית, לפיה בעיה זו היא בלתי פתירה על ידי בני אדם. לדעתו לא נוכל להבין קשר בין תהליכים פיזיים שהם אובייקטיביים ושייכים ל"רשות הרבים של ההכרה", לבין תהליכים נפשיים שהם סובייקטיביים ושייכים ל"רשות היחיד של ההכרה". ובלשונו של ליבוביץ: "אנו מבינים שלא נוכל להבין"[2] רציונלית את עצם קיומו של הקשר שבו אירוע נפשי מחולל אירוע פיזי – ולהפך, וכן לא ניתן להבין הצמדה סינכרונית מתמדת בין אירועים נפשיים לאירועים פיזיים ללא הבנת הסיבה הראשונה שחוללה הצמדה זו. מכאן שכל חשיבה על קשר שכזה מובילה לאנטינומיה ולפאראלוגיזם. לדעתו אי ההבנה של הקשר הפסיכופיזי היא מהותית לשכל ולהכרה האנושיים, ושום תוספת ידע על העולם הפסיכי או תוספת ידע מדעי נוירופיזיולוגי לא יכולים לקרב אותנו להבנת קשר זה.
נפש וגוף, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
