שייח' ג'ראח
שכונה במזרח ירושלים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שֵׁייח' גָ'רַאח (בערבית: الشيخ جراح, תעתיק מדויק: אלשֵׁיח' גָ'רַאח) היא שכונה בצפון-מזרח ירושלים. השכונה ממוקמת ממזרח לשדרות בר-לב, מצפון למושבה האמריקאית, ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית. השכונה הוקמה על ידי עשירים ערבים שיצאו מחומות העיר העתיקה לפני שנת 1870.
 | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | ירושלים |
| מדינה |
 ישראל |
| תאריך ייסוד | המחצית השנייה של המאה ה-19 |
| על שם |
חוסאם א-דין אל-ג'ראחי  |
| אוכלוסייה | 15,013 (2017) |
| קואורדינטות | 31°47′40″N 35°13′55″E |
| שכונות נוספות בירושלים | |
 | |
  | |
היא נקראת על שם חוסאם א-דין בן שרף א-דין עיסא אל-ג'ראחי, נסיך מאנשי חצרו של צלאח א-דין ורופאו האישי, שבנה במקום זאווייה ונקבר בה לאחר מותו בשנת 1202[1][2]. מקור שם השכונה בתוארו של שייח' חוסאם א-דין, ג'ראח (جراح), שמשמעו "רופא מנתח" בערבית.
השכונה נחשבת למבוססת ולאמידה מבין שכונות ירושלים הערביות, אך חלקים בה עניים יותר וגרים בהם פליטים פלסטינים[3]. שוכנות בה קונסוליות ונציגויות של מספר מדינות זרות וארגונים בינלאומיים. בשכונה שוכנים גם מספר מסעדות ומלונות. מצפון לשכונה הוקמה קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין ונמצאים בה המטה הארצי של משטרת ישראל ומספר משרדי ממשלה.
בחלקה הדרומי של השכונה נמצאת מערת קבורה המיוחסת לפי המסורת לשמעון הצדיק. בסביבתו נמצאות קרקעות ובתים שלפני מלחמת העצמאות היו שייכות להקדשים יהודיים, ובחלקן היו שתי שכונות יהודיות, שכונת שמעון הצדיק ושכונת נחלת שמעון. בתקופת השלטון הירדני, ירדן ואונר"א הושיבו על אדמות אלה פליטים פלסטינים. אחרי מלחמת ששת הימים הוחזרה הבעלות על האדמות לבעלים היהודים, אך באזור המשיכו להתגורר תושבים ערבים. החל משנות ה-90 פונו חלק מהתושבים הערבים, בעקבות פסקי דין של בתי משפט בתביעות שהגישו בעלי הקרקע. פינויים אלה, וחשש מפינויים נוספים, עוררו מאבק ומחאות בשכונה שלא פעם הגיעו לעימותים אלימים.
מספר התושבים בשכונה נכון ל-2017 הוא 15,013[4], מתוכם 180 יהודים (נכון ל-2019)[5].
השכונה בנויה על גבעות מצפון לעיר העתיקה, ממזרח לקו פרשת המים בשטח הניקוז של נחל קדרון עילי, על צומת דרכים של דרך שכם ההיסטורית המוליכה מירושלים צפונה לעבר מעלה בית חורון (כביש 443), רמאללה, שכם וצפון הארץ, ושל דרך הר הזיתים, המקשרת מזרחה, להר הצופים והר הזיתים.
גבולות השכונה בחלוקה מוניציפלית של עירית ירושלים הם: שדרות בר-לב ממערב, קריית הממשלה מצפון, שכונת ואדי אל-ג'וז ממזרח והמושבה האמריקאית מדרום (רחוב עות'מאן אבן עפאן / דלמן)[6].
ממצאים ארכאולוגיים
בשכונה נמצאו מספר מערות קבורה המתוארכות לתקופה הרומית ואילך, כדוגמת מערת שמעון הצדיק ומערת הסנהדרין הקטנה.
התקופה הממלוכית והעות'מאנית
לאחר כיבושה של ירושלים בידי צלאח א-דין ב־1187, חילק צלאח א-דין אדמות סביב ירושלים לקציני צבאו, בין השאר באזור שיח ג'ראח[1]. אזור זה ניתן לרופאו, חוסאם א-דין אל-ג'ראחי, שבנה במקום זאווייה, ששימשה גם כמדרסה. ב־1202 נקבר חוסאם א-דין במקום, ובשלהי המאה ה־19 נבנה במקום מסגד עם מינרט, המוכר כיום כמסגד סוויסה ג'ראח. האתר נחשב לאחד מחשובי האתרים המוסלמים הקדושים סביב ירושלים, ועל שמירתו הופקדה משפחת דיסי. תיאורים מהמאה ה-19 מזכירים במקום חאן קטן[7].
במאה ה-17 נבנה בסמוך למבנה הזאוויה ארמון קיץ של אחד ממכובדי ירושלים בשם קצר אל-עמאווי. מבנה זה נהרס במהלך קרבות מלחמת העצמאות.
במפת הקרן לחקר ארץ ישראל שנמדדה בשנות ה-70 של המאה ה-19, מסומן האזור כשטח חקלאי, חלק משטח נרחב שהיה מצפון לירושלים.
שכונת שייח' ג'ראח החלה להתפתח בהדרגה החל משנות ה-60 של המאה ה-19, שלהי התקופה העות'מאנית, כאשר נכבדיה ועשיריה הערבים של ירושלים החלו להקים בתי מידות לאורך דרך שכם מצפון לעיר העתיקה כחלק מתהליך היציאה מן החומות. אחת המשפחות הערביות המיוחסות בירושלים בתקופת המנדט, משפחת נשאשיבי, התגוררה בשכונה, וכיום יש רחובות בשכונה הקרויים על שמות בני המשפחה. גם בנים למשפחת חוסייני היריבה אחזו בבתים בשכונה, הבולט בהם המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, שביתו עמד בקצה המזרחי של השכונה (לימים מלון שפרד).
בסמוך לשכונה מצויים קבר שמעון הצדיק, מערת הסנהדרין הקטנה, ושתי שכונות יהודיות. שכונת שמעון הצדיק הוקמה בשנת 1890 על שטח שנרכש ב-1875, ושכונת נחלת שמעון נוסדה בתחילת המאה ה-20. במהלך מאורעות תרצ"ו (1936–1939), נאלצו תושביהן לנטוש את בתיהם, כדי להציל את נפשם מהפורעים הערבים[8]. בתום מאורעות הדמים חזרו התושבים היהודים לבתיהם.
מיכאל בן יאיר, שנולד בשכונה ב-1942, מעיד שהוא זוכר יחסים טובים מאוד בין יהודים וערבים בילדותו. כך למשל, בשביעי של פסח היו עושים פיקניק יחדיו בשטח הפתוח שהיה על יד קבר שמעון הצדיק. יתר על כן, סבתו שימשה כמוח'תאר גם של הערבים[9].
הרחוב המרכזי בשכונה, דרך הר הזיתים, הוביל ממרכז ירושלים לבית החולים הדסה ולאוניברסיטה העברית בהר הצופים.
מלחמת העצמאות
בסוף דצמבר 1947 הותקפו ונפצעו 20 נוסעים יהודים שעברו דרך שייח ג'ראח בדרכם להר הצופים על ידי מפגעים ערבים; זה היה אחד מהאירועים הראשונים שהובילו למלחמת העצמאות. בתגובה, פשטו אנשי ההגנה בחודש ינואר 1948 על בתים בשכונה והציתו אותם. בהדרגה התרוקנה השכונה הערבית מתושביה, ואת מקומם תפסו לוחמים מארגון הנג'דה שהמשיכו בהתקפות על יהודים שנסעו בכלי רכב[10] או התגוררו בשכונות היהודיות[11].
באפריל 1948 פקדו הבריטים על תושבי שכונות שמעון הצדיק ונחלת שמעון לעזוב במהירות את בתיהם. היה זה יומיים לאחר הריגת עבד אל-קאדר אל-חוסייני בקסטל, ולאחר פרשת דיר יאסין. הבריטים הניחו שכוחות אל-ג'יהאד אל-מוקאדס שחוסייני עמד בראשם ינסו לנקום, ואכן כך היה. כוחות ערביים בפיקודו של בהג'ת אבו גרביה תקפו ב-13 באפריל 1948 שיירה יהודית שהייתה בדרכה להר הצופים, וטבחו בנוסעיה. חללי שיירת הדסה כללו 78 רופאים, אחיות, מטופלים ואנשי צוות של בית החולים הדסה. כוחות של פלמ"ח "הראל" שחשו לעזרתם נהדפו על ידי הבריטים. האירוע עורר זעזוע ביישוב היהודי בישראל ושאר העולם.
בחול המועד פסח, ב-25 באפריל 1948, במהלך מבצע יבוסי, כבש הפלמ"ח את שייח' ג'ראח ואת השטח בו שכנו השכונות היהודיות[12]. הבריטים הכריחו אותם לסגת בטענה שציר התחבורה העובר שם נחוץ להם. כוחות "ההגנה" ואצ"ל השתלטו על השכונה ובית הספר לשוטרים מיד לאחר עזיבת הבריטים ב-14 במאי 1948. ב-19 במאי 1948 נכבש המקום על ידי הלגיון הערבי ונותר בידי ממלכת ירדן עד למלחמת ששת הימים.
לאחר איחוד ירושלים ב-1967 נבנתה אנדרטה סמוך למקום הטבח בשיירת הדסה במרכז השכונה, ובה שמות 78 הנרצחים.
מלון שפרד
ערך מורחב – מלון שפרד
ב-1985 נקנה מתחם "מלון שפרד" שבשכונה בידי איל ההון היהודי-אמריקאי ארווינג מוסקוביץ[13]. ביולי 2009 העניקה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית ירושלים אישור להקמת שכונה יהודית קטנה במקום. בעקבות ההחלטה מתחו ארצות הברית ובריטניה ביקורת על ישראל[14].
הבית של עסאף נשאשיבי. הבית נמצא בדרך הר הזיתים 30
הכניסה המערבית לשכונה, ו"וילה נשאשיבי" - מהבתים הראשונים של השכונה. נבנה בין השנים 1911-1918 על ידי פח'רי נשאשיבי. שימש את עבדאללה מלך ירדן בביקוריו בירושלים, הצד שרואים מרחוב שמעון הצדיק
הבית של פח'רי נשאשיבי ("וילה נשאשיבי"). הכניסה והצד שרואים מדרך שכם.
בית של משפחת אל חוסייני, נבנה בשנות ה-40 של המאה ה-19, נקנה בסוף מאה ה-19 על ידי טאהר אל-חוסייני אבא של אמין אל-חוסייני. הבית נמצא בדרך הר הזיתים
הליכים משפטיים בקשר לבתים בשכונה
- ערך מורחב – פרשת הבתים בשמעון הצדיק
בשנת 1875, רכשו הרבנים הראשיים בירושלים, חלקות בשטח של כ-17 דונם במתחם קבר שמעון הצדיק, ורשמו אותן כהקדש. הבעלות על חלקות אלו עברה לוועדים של היישוב היהודי הישן בירושלים: ועד עדת הספרדים בירושלים והוועד הכללי כנסת ישראל.
במלחמת השחרור כבש הצבא הירדני את מזרח ירושלים ובתוך כך את שכונת שמעון הצדיק, וחלקות אלו הועברו לידי הממונה הירדני על נכסי האויב. הממונה השכיר את שטח החלקות למשרד השיכון הירדני, שבנה במקום 28 יחידות דיור. דירות אלו היו מיועדות, על פי חוזה שנחתם בין ממשלת ירדן לאונר"א, עבור פליטים פלסטינים שישכרו את הדירות מהממשלה הירדנית ובכך יפסיקו להיחשב לפליטים על ידי אונר"א. בחוזים שנכרתו בין משרד השיכון הירדני לבין המשתכנים בדירות נקבעה תקופת ניסיון של שלוש שנות שכירות, כאשר בשנים אלו המשתכנים צריכים לשלם מיסים ודמי שכירות ולטפח את המקום. בחוזים אלו נקבע כי בתום תקופת הניסיון משרד השיכון הירדני יעביר את הבעלות על הדירות למשתכנים ללא תשלום. אמנם, העברת הבעלות לא יצאה לפועל.
לאחר איחוד ירושלים, עברו הנכסים שהיו בידי הממונה הירדני על נכסי האויב לידי האפוטרופוס הכללי הישראלי. על פי חוק הסדרי משפט ומנהל, על האפוטרופוס לשחרר את הקרקעות והנכסים שבידו לבעלים המקוריים שלהם, ואכן, בספטמבר 1972 שחרר האפוטרופוס את החלקות שבמתחם והבעלות על החלקות נרשמה על שם ועד עדת הספרדים בירושלים והוועד הכללי כנסת ישראל.
בעשרות השנים שלאחר מכן התנהלו הליכים משפטיים שנגעו לתביעת פינוי בתיהם מהשתכנים, וכן להפרת חובות המשתכנים לשלם שכירות לוועדים. בית המשפט הכיר במשתכנים כדיירים מוגנים, ולפיכך חלק מתביעות הפינוי נדחו וחלקן התקבלו, במסגרת חוק הגנת הדייר. בית המשפט פסק בעקביות כי הוועדים הם הבעלים של המקום, קביעה שהתעצמה לאחר שהצדדים חתמו על הסכם דיוני לפיו הנכסים במתחם שייכים לוועדים.
במקרים מסוימים נזרקו בקבוקי תבערה על בתי היהודים בשכונה. הפרשה לא נשארה בשדה המשפטי, כיוון שהיא נתפסת אצל חלקים בציבור ובתקשורת כקשורה לסכסוך הישראלי-פלסטיני. פעילי שמאל וחברי כנסת ממפלגות שמאל ארגנו מפעם לפעם אירועי מחאה נגד פינוי המשתכנים. לעיתים האירועים נעשו אלימים, וכללו יידוי אבנים על אזרחים וכוחות משטרה. בשכונה.
- אלון קדיש, משה ארנוולד, קרבות יבוסי, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2008
- תהילה ביגמן, בלי עזרת מוטיפיורי - על היציאה הערבית מהחומות, מגזין סגולה, גדיליון 111, ספט' 2019
שיח גראח (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- שייח' ג'ראח, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שכונת שייח' ג'ראח באתר עיריית ירושלים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
