Loading AI tools
אחד מסוגי הקורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קָרְבַּן עוֹלָה הוא אחד הקורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש. קורבן עולה הוא מקבוצת הקרבנות הקרויים "קדשי קדשים" עליהם נהוגים דינים חמורים משאר הקורבנות. פעמים קורבן עולה בא כקורבן יחיד ופעמים כקורבן ציבור, פעמים הוא בא כחובה ופעמים כנדבה. קורבן עולה מובא מן הבהמה, או מן העוף.
מקרא | ספר ויקרא, פרק א'; ו', א'–ו' |
---|---|
משנה | מסכת זבחים, פרק ה', משנה ד' |
משנה תורה | ספר עבודה, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ו' |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ס"ג ספר החינוך, מצווה קט"ו |
עולת בהמה באה מפרים (בקר), כבשים או עזים (צאן) ממין זכר. כאשר הקורבן בא מן העוף, ניתן להביא תור בוגר או גוזל של יונה, ממין זכר או נקבה. ביחד עם העולה מקריבים מנחת נסכים – סולת בלולה בשמן המוקטרת על אש המזבח, ויין הנשפך על גג המזבח.[1]
לפי הדעה המקובלת, הקורבן נקרא "עולה", משום שבניגוד לכל שאר הקורבנות – בשר העולה עולה כליל ונשרף באש על המזבח, ואין בו חלקים שנאכלים לכהנים או לבעלי הקורבן. במדרשים מובא פירוש אחר לשם "עולה" – מלשון "והעולָה על רוחכם היה לא תהיה"[2] – פסוק המדבר על מחשבתם של בני ישראל שלא לקיים את מצוות התורה, ומכאן שהעולה מכפרת על מחשבת הלב[3] (ראו להלן).
עולת יחיד רגילה היא עולת נדבה – עולה שאדם מביא בנדר או בנדבה, כמתואר בספר ויקרא פרק א'. נדר הוא כאשר האדם אומר: "הרי עלי קורבן עולה" ובכך הוא מחייב את עצמו להביא קורבן. אם אדם זה מקדיש אחר כך בהמה לקורבנו, הרי שגם אם הבהמה תמות או תאבד - לא פקע ממנו חיובו להביא בהמה לקורבן, כיוון שחובו להקריב עולה אינו תלוי דווקא בבהמה שהקדיש. נדבה היא כאשר האדם אומר: "הרי בהמה זו עולה". באמירתו הוא מקדיש את הבהמה המסוימת הזו לעולה, ואם היא מתה או אבדה - הוא פטור מלהביא בהמה אחרת לקורבן, כיוון שהתחייבותו הייתה על בהמה זו בלבד.
עולת נדבה מוגדרת על ידי חז"ל כ"דורון"[4] – מתנה שהאדם מביא לה'; מאידך, נאמר בתורה בעניינה[5]: "וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה, וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו", ומכאן שיש בעולה גם צד של כפרה על חטא, אך התורה אינה אומרת על איזה חטא העולה מכפרת. חז"ל התייחסו לשאלה זו, ואמרו שהעולה מכפרת על מצוות קלות – מצוות עשה ומצוות לא תעשה שאין עליהם עונש מלקות או מיתה, ואין מביאים עליהם קורבן.[6] העולה מכפרת אפילו על מי שעבר על איסורים אלו במזיד, וזאת בניגוד לחטאת ואשם, שאינם מכפרים אלא על העובר עבירה בשוגג.[7] לפי דעה אחרת, העולה באה לכפר על הרהורי עבירה, כמו שנאמר באיוב (א, ה): "וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב: אוּלַי חָטְאוּ בָנַי, וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם".[8]
עולת נדבה באה מן הבקר, מן הצאן, או מן העוף.
בכמה מקרים נקבעה חובה על יחידים להביא קורבן עולה:
כמעט כל קורבנות הציבור הם קורבנות עולה. אלו הן העולות הקרבות עבור הציבור:
הקרבת עולת בהמה כוללת כמה שלבים,[29] שרובם אינם מיוחדים לה.[30]
1. סמיכה – סמיכה נוהגת בעולת בהמה של יחיד; עולת ציבור ועולת העוף – אינן טעונות סמיכה. הסמיכה היא הנחת ידי בעל הקורבן על ראש הבהמה, תוך כדי אמירת וידוי. המקריב עולה מתוודה על החטא שבגינו הביא את העולה (ראו לעיל, על אלו חטאים העולה מכפרת).
2. שחיטה - שחיטת העולה נעשית בצפון העזרה, כדין "קדשי קדשים".
3. קבלת הדם הנשפך מן הבהמה על ידי כהן, בכלי הנקרא "מזרק".
4. הולכת הדם על ידי הכהן למזבח העולה.
5. זריקת הדם על ידי הכהן בשתי זוויות של המזבח: הזווית הצפון מזרחית והזווית הדרום מערבית. הדם צריך להינתן בכל זווית כך שייראה בשתי הצלעות של הזווית ("שתי מתנות שהן ארבע").
6. שפיכת שיריים - אם נשאר דם במזרק, הוא נשפך במקום מיוחד ביסוד המזבח בפינה הדרום - מערבית.
7. הפשט וניתוח – הפשטת עור הבהמה מבשרה וחיתוך בשרה לאיברים. כמו כן, רוחצים במים את הקרבים ואת הכרעיים, כדי לנקותם מהלכלוך שבהם לפני ההקטרה. פעולות אלה נעשות ב"בית המטבחיים" שהיה בעזרה, מצפון למזבח, וגם מי שאינו כהן ("זר") רשאי לעשותן.
8. הקטרה – כהן מעלה את איברי העולה לראש המזבח, ומניח אותם על מערכת העצים הבוערת.
9. נסכים - יחד עם קורבן העולה מביאים יין, ומנסכים (שופכים) אותו על גבי המזבח. כמו כן מביאים מנחת נסכים - מנחה העשויה מסולת חטים ושמן המעורבים זה בזה, ומקטירים אותה על גבי המזבח. הכמויות המדויקות של הסולת, היין והשמן תלויות במין הבהמה הקרבה כעולה.[31]
עור העולה ניתן לכהנים, והוא אחד מעשרים וארבע מתנות כהונה.
יד וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַיהוָה וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קָרְבָּנוֹ. טו וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. טז וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן. יז וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.
עולת עוף נעשית בכמה שלבים:
1. מליקה – הכהן עולה על כבש המזבח, פונה לסובב (שטח בגובה שש אמות – כשלושה מטרים – וברוחב אמה – כחצי מטר – המקיף את המזבח, ועליו היו הולכים הכוהנים כדי להגיע למקומות שונים מסביב למזבח), פונה לימינו לקרן הדרומית מזרחית של המזבח.[32] הכהן אוחז את העוף בין אצבעותיו וחותך את צוואר העוף מצד העורף (הצד המופנה לאחור) בציפורן אגודלו. הכהן צריך "להבדיל" כלומר לחתוך את שני ה"סימנים" (שני הצינורות העוברים בצוואר העוף) – הקנה והוושט (זאת בניגוד לחטאת העוף, בה נאמר בתורה ש"לא יבדיל", ודי בחיתוך אחד משני ה"סימנים").[33]
2. מיצוי – הכהן מצמיד את ראשו של העוף לקיר המזבח, כך שדמו ייסחט על קיר המזבח, ולאחר מכן הוא עושה את אותה הפעולה בגוף העוף. אם מיצה רק את הדם שבגוף העוף – המיצוי כשר, אך אם מיצה רק את הדם שבראש העוף – המיצוי פסול, כיוון שעיקר הדם נמצא בגוף.
3. הקטרת הראש – הכהן מולח את ראש העוף ומקטירו על גבי המזבח.
4. הוצאת הקרביים – לאחר מכן, מוציא הכהן את קרבי העוף (הזפק ושאר בני המעיים) וזורקם לבית הדשן – מקום שהיה ממזרח לכבש המזבח, בו היו מניחים את הדשן שהיו מורידים בכל יום מהמזבח בשעת קיום מצוות תרומת הדשן.
5. שיסוע – הכהן אוחז בכנפי העוף (ואין צורך לתלוש את הנוצות) ומְשַׁסֵּעַ (קורע) אותו, אך אינו מבדיל (אינו מפריד את שני חלקי העוף זה מזה לגמרי, אלא קורע את גבו).
6. הקרבת הגוף – הכהן מולח את גוף העוף ומקטירו על המזבח.
אם הכהן לא עשה את הפעולות שלאחר המיצוי כדינן, או אף אם לא עשאן כלל – אין הדבר מעכב בדיעבד, והקרבן כשר.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.