סקרבורו
עיירה בממלכה המאוחדת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סקרבורו (באנגלית: Scarborough)[2][3] היא עיר השוכנת על חופו של הים הצפוני במחוז צפון יורקשייר שבאנגליה. מבחינה היסטורית העיר היא חלק ממחוז צפון רידינג של יורקשייר (North Riding of Yorkshire). העיר שוכנת בגבהים שבין 3 עד 70 מטרים מעל פני הים ופני השטח שלה מתרוממים בתלילות צפונה ומערבה מכוון הנמל שלה על גבי מצוקי אבן גיר. חלקה העתיק של העיר שוכן סביב לנמל והוא מוגן על ידי לשון יבשה סלעית.
.jpg) | |
| מלון גרנד, סקרבורו | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומת הבית |
 אנגליה |
| אזור | יורקשייר והאמבר |
| מחוז | צפון יורקשייר |
| שפה רשמית | אנגלית |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 52,800[1] (2012) |
| קואורדינטות | 54°16′38″N 0°24′6″W |
| אזור זמן | UTC |
| http://www.scarborough.gov.uk | |
עם אוכלוסייה של 52,800 תושבים,[1] סקרבורו היא אתר הנופש הגדול ביותר על חוף יורקשייר. בעיר פועלות תעשיות דיג ושירותים, כולל כלכלת הייטק מתפתחת ותעשיית תיירות.
המאפיין הבולט ביותר בגאוגרפיה של סקרבורו הוא צוק סלעי גבוה הפונה מזרחה לתוך הים הצפוני. על גבי הצוק שוכנות חורבותיו של מבצר סקרבורו מהמאה ה-11 והוא מפריד את חוף הים לשני מפרצים, הצפוני והדרומי.
המפרץ הדרומי היה מקום משכנם של העיר והנמל מימי הביניים המוקדמים, שמהווים את העיר העתיקה של היום. אזור זה נותר היעד התיירותי העיקרי של העיר, ובו חופים חוליים, בתי קפה, מתקני שעשועים ואולמות בידור. מרכזה המסחרי של העיר המודרנית נדד 400 מטרים בכיוון צפון-מערב מהנמל והוא מתנשא בגובה של 30 מטרים מעליו, ובתוכו המרכז התחבורתי, מרכזי השירותים, הקניות וחיי הלילה של העיר. הנמל עבר התחדשות משמעותית, כולל בנייתם של גשר צף,[4] טיילת להולכי רגל, תאורת רחובות וספסלים.
המפרץ הצפוני היה באופן מסורתי אזור יותר שליו ובו שוכן פארק פישולם (Peasholm Park), שביוני 2007 שופץ וקיבל חזות של גן יפני ונבנתה בו פגודה.[5] במשך שנים רבות, הוצג באופן קבוע בעונת הקיץ באגם הסירות שבפארק, שיחזור של קרב ימי (המבוסס על קרב נהר לה פלטה) באמצעות דגמי ספינות גדולות וזיקוקי די נור. רכבת המפרץ הצפוני היא רכבת מיניאטורית היוצאת מהפארק לכיוון המרכז הימי והיא ככל הנראה רכבת הדיזל הפעילה העתיקה ביותר בעולם.
גני האחוזה הצפוניים (Northstead Manor Gardens) כוללים בנוסף לרכבת, מגלשת מים, אגם סירות להשכרה ותיאטרון פתוח. התיאטרון נחנך ב-1932 על ידי הלורד ראש העיר של לונדון וקהל הצופים נהר לצפות באופרה "מרי אינגלנד" (Merrie England), שהייתה ההפקה הראשונה שהוצגה תחת כיפת השמיים. הפקות מוזיקליות הועלו במקום עד שהופסקו ב-1968, כאשר הוצג במקום סיפור הפרברים. ב-1977 נהרסו חדרי ההלבשה ומחסני התפאורות וההופעה האחרונה במקום הייתה הופעתו של ג'יימס לאסט ותזמורתו ב-1986. התיאטרון הפתוח של סקרבורו נפתח מחדש ביולי 2010 עם קונצרט אופרה בכיכובם של חוזה קאררס וקירי טה קאנאווה.
המפרץ הצפוני והמפרץ הדרומי מקושרים ביניהם בטיילת המרינה, טיילת בסגנון ויקטוריאני, שנסללה למרגלות הצוק. בהיותו משקיף על שני המפרצים, הופגז מבצר סקרבורו על ידי ספינות המלחמה של הצי הקיסרי הגרמני במלחמת העולם הראשונה. בשני המפרצים משתרעים חופים חוליים פופולריים וכאשר הגאות נמוכה, נוצרים בריכות מים בין הסלעים.
הטיילת של המצוק הדרומי שוכנת מעל הספא של סקרבורו ומעל גני המצוק הדרומי, וממנה ניתן לצפות בנוף של המפרץ הדרומי ושל העיר העתיקה. הטראסות שנבנו בתקופת העוצרות ובתקופה הוויקטוריאנית עדיין שלמות ללא פגם ובאזור זה בנויים מלונות ובתי מגורים מפוארים.
מדרום-מערב לעיר, לצדה של מסילת הברזל ליורק, משתרע אגם סקרבורו (Scarborough Mere). במהלך המאה ה-20 היה האגם אזור בילוי פופולרי ובו סירות משוטים, סירות קאנו וספינת פיראטים מיניאטורית, "היספניוליה", שבה נלקחו הנוסעים ל"אי המטמון" לחפור אוצרות. מאז סוף שנות התשעים עוצב אזור האגם כמתחם לנופש פעיל ולספורט עממי.
על פי המקורות ההיסטוריים העיר הוקמה בשנת 966 לספירה לערך על ידי הפולש הויקינגי תורגליס סקארתי ונקראה בשם סקארבורג (Skarðaborg), אף על פי שאין שום עדויות ארכאולוגיות למידע זה, שמקורו בקטע מסאגה איסלנדית. במאה הרביעית לספירה פעלה תחנת איתות רומית על המצוק וקיימות עדויות ליישובים מתקופת האבן ומתקופת הברונזה. יחד עם זאת, היישוב החדש שהוקם לאחר מכן נשרף עד היסוד על ידי טוסטיג גודווינסון והראלד השלישי, מלך נורווגיה. משמעותם של ההרס והטבח הייתה שלא נותר הרבה לתעד על המקום בספר יום הדין של 1085.
ימי הביניים
סקרבורו השתקמה תחת שלטונו של הנרי השני, שבנה מצודת אבן על ראש הצוק והעניק לעיר זיכיונות ב-1155 וב-1163, לפיהם הותר להפעיל שוק על החולות. אדוארד השני העניק את מצודת סקרבורו לידידו הקרוב, פירס גווסטון. על המצודה הוטל לבסוף מצור על ידי כוחותיהם של הברונים ששבו את גווסטון, העבירוהו לאוקספורד ומשם למצודת וורוויק, שם הוצא להורג.
בימי הביניים היה נערך מדי שנה בעיר יריד סקרבורו על פי רישיון מלכותי מ-1253 שהיה נמשך שישה שבועות ומשך סוחרים מכל רחבי אירופה. היריד היה מתחיל מחג עליית מרים ב-15 באוגוסט והיה מסתיים בחג מייקל הקדוש ב-29 בספטמבר. היריד המשיך להתקיים במשך 500 שנה, מהמאה ה-13 ועד למאה ה-18 והונצח בבלדה "יריד סקרבורו", שידועה כיום בעיקר בביצועם של סיימון וגרפונקל.
התפתחותו של אתר הנופש
מצודת סקרבורו עברה שבע פעמים מידיהם של הרויאליסטים והפרלמנטרים במהלך מלחמת האזרחים האנגלית בשנות הארבעים של המאה ה-17 וסבלה שני מצורים ארוכים ואלימים. בעקבות המלחמה חרב רוב שטחה של העיר.
ב-1626 התגלו מעיינות חמים הזורמים מאחד הצוקים שמדרום לעיר. כך נולדו המרחצאות של סקרבורו וספר שפורסם אודותיהם ב-1660 משך זרם של מבקרים לעיר. המרחצאות של סקרבורו היו הראשונות באנגליה שהוקמו על חוף הים, אף על פי שקרונות הרחצה הראשונים נראו במקום רק ב-1735.
פתיחתה של מסילת הברזל בין סקרבורו לבין יורק ב-1845, הגדילה את זרם המבקרים. בתחנת הרכבת של סקרבורו ניצב הספסל שנטען שהוא הארוך ביותר בכל רציפי הרכבת בעולם ואורכו 139 מטרים.[6]
השטף ההולך וגדל של המבקרים, שכנע את האדריכל הצעיר ג'ון גיבסון שהיה בעל ראייה לעתיד, לפתוח את המלון הראשון בעיר שנבנה מלכתחילה למטרה זו. ב-1841 כבר דובר על פתיחתו הקרבה של קו הרכבת ליורק והוא החליט שהאזור מעל המרחצאות יזכה לתנופת פיתוח. ביוני 1845 פתח המלון הראשון בעיר את שעריו.
תנופת בנייה
כאשר הושלמה בנייתו של מלון גרנד ב-1867, הוא היה אחד המלונות הגדולים בעולם ואחד הראשונים שנבנו מלכתחילה למטרה זו באירופה. ארבעת מגדליו מייצגים את ארבע העונות, 12 קומותיו מייצגות את חודשי השנה, 52 ארובותיו מייצגות את 52 שבועות השנה ו-365 החדרים המקוריים שלו מייצגים את ימי השנה. לוח זיכרון על הקיר החיצוני שלו מציין שהסופרת אן ברונטה מתה בו ב-1849. היא נקברה בכנסיית סנט מרי ליד המצודה.
בכנסיית סנט מרטין על הגבעות שנבנתה בשנים 1863-1862 מוצגים יצירותיהם של כמה אמנים כולל, פורד מדוקס בראון וויליאם מוריס.[7]
אירועים ימיים
במהלך מלחמת העולם הראשונה, הופגזה סקרבורו על ידי ספינות צי הים הפתוח של הצי הקיסרי הגרמני, פעולה שזעזעה את הבריטים.
ב-1929 לכדה ספינת מכמורת טונה כחולת סנפיר אטלנטית במשקל של 250 ק"ג ואיש עסקים מסקרבורו רכש אותה מצוות הספינה תמורת 50 שילינג כדי להציגה כאטרקציה תיירותית.[8] תחרות דיג הטונה השנתית של סקרבורו החלה ב-1930.[9]
תעשיית הדיג של סקרבורו עדיין פעילה, אם כי לא כבימי הזוהר שלה. הנמל הפעיל משכן בתוכו שוק דגים שוקק.
ענף התיירות ממשיך להיות חלק עיקרי מכלכלת העיר. אף על פי שנופשי סוף השבוע ואמצע השבוע נוטים להחליף את מקומו של הנופש השבועי המשפחתי המסורתי, החופים והאטרקציות התיירותיות מלאים בנופשים לכל אורך הקיץ, בניגוד לחודשי החורף בהם העיר שקטה.
במרכז המסחרי של סקרבורו פועלים סניפיהם של רשתות חנויות רבות לצד חנויות עצמאיות. זאת בנוסף למדרחוב החנויות המרכזי של העיר, ומרכזי קניות נוספים. בתוך העיר פועלים שוק של חנויות לממכר עתיקות ושוק נוסף באזור המפרץ הדרומי.
אתר האינטרנט הרשמי של סקרבורו- אתר האגודה הארכאולוגית וההיסטורית של סקרבורו
- אתר התיירות הרשמי (אורכב 21.01.2013 ב Archive.today)
- אתר החדשות סקרבורו ניוז
- סקרבורו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
