ליברמור
עיר בארצות הברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליברמור (באנגלית: Livermore, לשעבר: Livermores, Livermore Ranch ו-Nottingham) היא עיר במחוז אלמידה שבקליפורניה, ארצות הברית. העיר שוכנת בשוליים המזרחיים של אזור מפרץ סן פרנסיסקו (The San Francisco Bay Area).
 | |
| מראה אווירי של המעבדות הלאומיות לורנס ליברמור (בחזית) והעיר ליברמור (ברקע) | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 קליפורניה |
| מחוז | אלמידה |
| שפה רשמית | אנגלית |
| תאריך ייסוד | 1869 |
| על שם |
Robert Livermore  |
| שטח | 65.204 קמ"ר |
| גובה | 151 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 87,955 (דירוג: 97 בקליפורניה, 1 באפריל 2020) |
| ‑ צפיפות | 1,300 נפש לקמ"ר (2020) |
| קואורדינטות | 37°40′55″N 121°46′05″W |
| אזור זמן | UTC -8 |
| www.cityoflivermore.net | |
  | |
.JPG)
ליברמור נוסדה על ידי ויליאם מנדנהול (Mendenhall) ונקראה על שמו של רוברט ליברמור, ידידו וחוואי שהתיישב באזור בשנות הארבעים של המאה ה-19. בעיר שוכנת המעבדה הלאומית לורנס ליברמור, על שמו של הפיזיקאי ארנסט לורנס. על שמה של המעבדה נקרא היסוד הכימי ליברמוריום, כך ששם העיר נכנס לטבלה המחזורית. בחלקה הדרומי של העיר משתרעים כרמי גפנים.
העמק בו שוכנת ליברמור משתרע במרחק של 48 ק"מ ממזרח ומעבר לרכס הרי החוף הראשון שמקיף את אזור מפרץ סן פרנסיסקו. עמק ליברמור משתרע בכיוון מזרח-מערב כשמעברי ההרים במזרח ובמערב מקשרים אותו לעמק המרכזי (Central Valley). מעברי ההרים משמשים את מסילות הרכבת ואת הכבישים המהירים שמחברים בין שני העמקים. אורכו של עמק ליברמור הוא כ-24 ק"מ ורוחבו הוא כ-16 ק"מ. האדמה המקומית היא אדמת חצץ עם ניקוז מעולה. קיימים כמה אתרי הפקת חצץ מחוץ לעיר. האדמה החצצית והאקלים הים-תיכוני מעצימים את ריכוז הטעם של הענבים הגדלים באזור.
האקלים בליברמור הוא אקלים ים-תיכוני, אף על פי שהיא קרובה לאזור של אקלים צחיח למחצה בשל כמות המשקעים השנתית הנמוכה יחסית שלה. האקלים מתאפיין בקיץ חמים עד חם ויבש וחורף מתון עד קר ולח (CSA על פי שיטת קפן). הטמפרטורות בקיץ (יוני-אוקטובר) במהלך היום נעות בין 24-29 מעלות צלזיוס, אך מגיעות לעיתים ל-38 מעלות. לילות הקיץ קרירים הרבה יותר בדרך כלל והטמפרטורות בהם נעות בין 10-16 מעלות צלזיוס. הרוחות נושבות בעמק ממערב למזרח. בערבי הקיץ נושבות רוחות קרירות המגיעות מהאוקיינוס השקט בדרכן לעמק המרכזי. הרוחות, הנושבות במהירות של כ-14 קמ"ש, חזקות וקבועות דיין כדי שהגבעות של ליברמור יהיו מכוסות בטורבינות רוח. החודשים יוני-ספטמבר יבשים באופן קיצוני והשמיים בהירים, אך בסוף הקיץ הלחות הסוב-טרופית חודר לעיתים לתוך עמק ליברמור ומביאה אתה ענני מונסון ובאופן שכיח פחות, סופות רעמים.
כמעט כל 370 המ"מ של המשקעים במשך השנה יורדים בחודשים ספטמבר-מאי, אך בערך במחצית מהימים השמיים בהירים. חודשי השיא של הגשמים הם דצמבר-מרץ. החודשים הקרים הם ינואר ומרץ, הטמפרטורות בהם נעות בין 13-3 מעלות צלזיוס ובבקרים שוררת לעיתים קרה. טמפרטורת השיא בלילות החורף יכולה לרדת ל-4-7 מעלות מתחת לאפס. שלג יורד לעיתים נדירות. שיא החום שנרשם בליברמור היה ב-3 בספטמבר 1950 ועמד על 46 מעלות צלזיוס ושיא הקור תועד ב-5 בינואר 1961 וב-9 בדצמבר 1972 ועמד על 8 מעלות צלזיוס מתחת לאפס.
לפני שהחל האזור בו ממוקמת ליברמור להיות חלק משטחו של המיסיון הפרנציסקני של סן חוזה (כיום בפרימונט), הוא היה מקום משכנם של שבטי האוהלון (Ohlone). בכל מיסיון פעלו שניים או שלושה נזירים וחיל מצב של עד חמישה חיילים שסייעו לשמור על הסדר במיסיון ולשלוט על האינדיאנים. כמו רוב האינדיאנים בקליפורניה, אלה שהתגוררו בסביבתו של מיסיון סן חוזה, הוכנסו אליו בכפייה, שם הם למדו ספרדית, את יסודות הדת הקתולית, מלאכת הבניה, מקצועות חקלאיים ורעיית בעליה חיים. במקור, לא הייתה לילידים של קליפורניה מיומנות בחקלאות או בביות בעלי חיים, למעט כלבים. האינדיאנים של המיסיון חיו במתחמים שהם בנו בעצמם בהנחיית הספרדים ובהם חיו הנשים והגברים בנפרד. אוכלוסיית המיסיונים של קליפורניה הצטמצמה במהירות כאשר האינדיאנים נדבקו במחלות שמהן לא היו מחוסנים ושיעור תמותה של 50% לא היה נדיר. בין השנים 1800-1837 שימש עמק ליברמור-אמדור בעיקר כאדמת מרעה לעדרי הבקר, הצאן והסוסים שהיו בבעלות המיסיון. העדרים רעו בשטחי מרעה פראיים ולא מגודרים וכונסו אחת לשנה לצורך הפקת חלב ועורות. בעלי החיים המתים הושארו להירקב או ששימשו טרף לדובי הגריזלי ששוטטו אז בקליפורניה. תהליך החילון וסגירת המיסיונים של קליפורניה, כפי שדרשה ממשלת מקסיקו, גרם לכך שבין השנים 1834-1837 הועברו האדמות והרכוש של המיסיונים לאורך חופי קליפורניה לידיהם של כ-600 חוות. לאחר שפורקו המיסיונים, הועסקו האינדיאנים ששרדו בחוות לגידול תבואות ובעלי חיים, שם הם קיבלו מקום מגורים ומזון, מעט בגדים ובדרך כלל לא קיבלו תשלום על עבודתם, תנאים דומים לאלה שקיבלו במיסיונים. חלק מהאינדיאנים הללו חזרו לחיק השבטים שלהם.
ב-1839 הוענקו כמעט ללא תמורה 190 קמ"ר, שכיום מהווים את רוב שטחה של ליברמור, לחוואי רוברט ליברמור ולשותפו חוזה נוריאגה. ליברמור (1799-1858) היה אזרח בריטי שירד מספינת סוחר בריטית שעגנה במונטריי ב-1822 הוא קיבל אזרחות מקסיקנית והמיר את דתו לקתוליות שנה לאחר מכן, כפי שנדרש לצורך קבלת אזרחות ולזכות ישיבה. לאחר שעבד כמה שנים כמנהל עבודה בחוות שונות, נישא ליברמור ב-1838 לאלמנה מקסיקנית. ב-1839, לאחר שקיבל חווה משל עצמו, הוא החל להתעניין בגידול גפנים וירקות ופירות ואף עסק בגידול בקר וסוסים. בראשית שנות הארבעים הוא עבר עם משפחתו לעמק ליברמור והיה שם למתיישב הלבן השני, בנה שם את ביתו וב-1846 היה לראשון שנטע שם כרמי גפנים, מטעי אגסים וכרמי זיתים. ביתו הראשון היה בית טיט. לאחר שהאמריקנים השתלטו על קליפורניה ב-1847 ולאחר תחילת הבהלה לזהב ב-1848 החל ליברמור להתעשר ממכירת בקר לאלפי כורי הזהב שנהרו לקליפורניה. שיעור האוכלוסייה הלבנה החל לעלות באופן מהיר וערכו של הבקר עלה. באמצעות הונו החדש קנה ליברמור בשנת 1849 בית עץ שהובל בספינת מפרשים בהפלגה ארוכה סביב לכף הורן והיה לבניין העץ הראשון בעמק.
במהלך הבהלה לזהב, הייתה חוותו של ליברמור לתחנת עצירה ראשונה של מחפשי זהב ואנשי עסקים שנסעו מסן פרנסיסקו בדרכם לסקרמנטו ולאזור חיפושי הזהב. ליברמור מת ב-1858 ונקבר במיסיון סן חוזה לפני שהוקמה העיר שנושא את שמו. שטח חוותו חופף לרוב שטחה של העיר של היום. העיר הוקמה בשנת 1869 על ידי ויליאם מנדנהול שהיה הראשון שפגש את ליברמור ב-1846 כאשר צעד יחד עם הגדוד הקליפורני של ג'ון פרימונט בדרכו לכבוש את הערים שסבבו את השטח שנתפס על ידי הפלגה הפסיפית של צי ארצות הברית. קליפורניה הפכה למדינה ה-31 של ארצות הברית ב-1850 כאשר האוכלוסייה הלבנה שבה עלתה מ-8000 תושבים ב-1846 לכ-120,000 ב-1850.
משרד הדואר של ליברמור, שהיה ממוקם בביתו של ליברמור, פעל בין השנים 1851-1853. גרעין ההתיישבות הראשון צמח סביב בית מלון שהוקם ב-1864. משרד הדואר הרשמי נפתח ב-1869. באותה שנה חוברה העיר לרשת מסילות הברזל כאשר נפתחה המסילה בין אוקלנד לסקרמנטו, מה שהאיץ את פיתוחה של העיר.
בתי ספר פעלו בליברמור כבר בשנות השישים והלאה. ב-1870 נפתח בית הספר התיכון הראשון. בשנים הבאות התגלו מרבצי נפט ופחם באזור. ב-1871 אירעה שרפה רחבת היקף והבתים שנבנו במסגרת תהליך השיקום מהווים את האזור בו נמצא היום מרכז העיר. עד 1875 היו נהוגים בליברמור קרבות בין פרים לבין דוב גריזלי שניצוד. עם התפתחותה של העיר הוקמה בה תחנת כיבוי אש, נבנו כנסיות, נפתח בנק וב-1876 נפתחה בה ספריה.
ליברמור הוכרזה באופן רשמי כעיר על ידי מדינת קליפורניה ב-15 באפריל 1876. בשנותיה הראשונות היא הייתה ידועה בשל המלונות הגדולים שלה שפעלו ברחובה הראשי, לפני שהם הוחלפו בבניינים גדולים יותר. לאחר שנות השמונים של המאה ה-19 נודעה ליברמור בשל ענף היין המתפתח שלה. בשל האקלים הים תיכוני שלה, אדמת החצץ, הימים החמים והלילות הקרירים, היא היוותה מיקום מצוין לגידול גפני יין וענף זה החליף את גידול התבואה. במשך תקופה מסוימת בוצעה פעילות כרייה של כרומיט שהתגלה במקום. ב-1885 הוקם מפעל לייצור לבנים שהעסיק מעל 100 עובדים. ב-1886 חוברה העיר לקו טלפון וב-1889 הוארה העיר בתאורת גז. ב-1890 הסתכם אורכם הכללי של רחובות ליברמור ב-32 ק"מ.
ב-1942 הוקם בעיר שדה תעופה ששימש להכשרתם של טייסי צי ארצות הברית. המתקן פעל עד לתום מלחמת העולם השנייה. בינואר 1951 העביר צי ארצות הברית את השטח לרשות הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית לשימוש המעבדה לקרינה של אוניברסיטת קליפורניה. ב-1952 הקימה ממשלת ארצות הברית את המעבדה הלאומית לורנס ליברמור (LLNL), שנקראה על שמו של הפיזיקאי ארנסט לורנס. המקום שימש כמעבדה השנייה, לאחר המעבדה הלאומית לוס אלמוס, למחקר בתחום האנרגיה הגרעינית. המעבדה נוהלה על ידי אוניברסיטת קליפורניה. את המעבדה ייסד וניהל במשך שנים אדוארד טלר. ב-1956 הוקמו המעבדות הלאומיות סנדיה (Sandia). שתי המעבדות מעסיקות כיום כמעט 8,000 עובדים ויחדיו הן מהוות את המעסיק הגדול ביותר בליברמור.
בתחנת כיבוי האש של ליברמור פועלת נורת להט חשמלית שעל פי ספר השיאים של גינס היא פועלת מאז שנת 1901. הנורה פועלת ברציפות כל השנים הללו להוציא הפסקות חשמל ולהוציא שלוש פעמים בהן היא נותקה ופורקה בעת מעבר לתחנות חדשות. חוט הלהט של הנורה עשוי מפחמן.[1]
אתר האינטרנט הרשמי של ליברמור (באנגלית)- המדריך הקהילתי של ליברמור
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
