Loading AI tools
דוב גריזלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוב גריזלי (שם מדעי: Ursus arctos horribilis), הידוע גם כדוב טופר הכסף, הוא תת-מין של הדוב החום (Ursus arctos) אשר בדרך כלל חי ברמות של מערב אמריקה. תת-מין זה נחשב צאצא לדוב החום האוסורי שחצה את אלסקה ממזרח רוסיה לפני כ-100,000 שנה, אף על פי שהם לא נעו דרומה עד לפני כ-13,000 שנה.
.jpg)
.jpg)
_(16630262729).jpg)
בעבר, סווגו דוב הגריזלי והדוב החום כמינים נפרדים, אך כיום מסווג הגריזלי כתת-מין של הדוב החום. המונח "דוב חום" שימש בדרך כלל לתאר דובים מסוג זה הנמצאים באזור החוף ושמזונם העיקרי הוא דג סלמון, אבל בסיווג בן זמננו אלו הם דובי גריזלי. הדובים בפנים הארץ ואלה שבאזורים הצפוניים נקראים לרוב "גריזלי". דובים חומים הנמצאים על האי קודיאק (המכונים "דובי קודיאק") מסווגים כתת-מינים מרוחקים של המינים הנמצאים ביבשת, מכיוון שהם מבודדים מבחינה גנטית ומבחינה פיזית. גם צורת הגולגולת שלהם שונה במקצת.
דובי גריזלי חיים בבדידות בדרך כלל, אבל באזורי חוף הגריזלי נאספים יחד ליד נחלים, אגמים נהרות ומעיינות, בתקופה של נדידת דגי הסלמון במעלה הנחלים.
בכל שנה שנייה, נקבות ממליטות גור אחד עד ארבעה (לרוב שניים), הגורים קטנים ושוקלים רק כ-500 גרם. הדובה מגוננת על גוריה, ותתקוף אם היא חושבת שהיא או גוריה בסכנה.
הגריזלי הוא הטורף היבשתי השלישי בגודלו ביבשת אמריקה הצפונית, לאחר דוב קוטב ודוב קודיאק. טווח משקלם וגודלם של דובי הגריזלי גדול, ומשתנה בהתאם למיקומם הגאוגרפי: הדובים הזכרים בשטחי הארץ הפנימיים, במיוחד אלה מאזור יוקון, שוקלים כ-130 ק"ג בבגרותם. רוב הדובים נמצאים בשטחי החוף ושוקלים כ-550 ק"ג. דובי גריזלי באוכלוסיות שנמצאות בפארק הלאומי קטמאי ובאלסקה יכולים להגיע עד למשקל של 680 ק"ג. הנקבות שוקלות בדרך כלל ב-38% פחות. גובה הכתפיים של דובי הגריזלי מגיע למטר אחד בממוצע בעמידה על ארבע, וגובה הזכרים כ-2.40 מטר כשהם עומדים על רגליהם האחוריות. דובי גריזלי מאזור נהר יוקון נמוכים מדובי גריזלי טיפוסיים ב-20% בממוצע.
צבעי הגריזלי משתנים בצורה נרחבת (למשל:חום, לבן, שחור ועוד) לפי האזורים הגאוגרפיים, מלבן עד כמעט שחור, וכל הגוונים שביניהם. לגריזלי יש גם חטוטרת בין הכתפיים, שהיו למעשה מצבור שרירים המשמש לזרועות הקדמיות ולחפירה. בשריר הזה משתמש הגריזלי לחפור מקורות מזון צמחיים. הרגליים האחוריות חזקות הרבה יותר. השרירים ברגליים האחוריות מספיק חזקים לאפשר לדוב לעמוד ואפילו ללכת מרחקים קצרים, דבר המאפשר להם לצפות יותר טוב על הסביבה. הראש גדול ועגול והפרופיל קעור בצורת דיסק. למרות גודלם העצום, דובים אלה יכולים לרוץ במהירות של עד 56 קמ"ש. במורד רצים הדובים לאט יותר מאשר בעליה, וזאת עקב חטוטרת השרירים הגדולה שבין הכתפיים. יש להם פרווה סמיכה מאוד לשמירת חום הגוף בחורפים קשים ובסופות שלג.
כוחם הגופני רב מאוד; הם בין בעלי החיים החזקים ביותר בטבע, והחזקים ביותר מבין בעלי החיים בהרים.[1]
אפשר להבדיל בין הגריזלי לבין הסוגים האחרים של הדוב החום בעזרת הטפרים שהם ארוכים יחסית יותר וכן צורת הגולגולת, שמזכירה את זו של דוב קוטב. בהשוואה לתת מינים אחרים של הדוב החום הצפון אמריקאי, הגריזלי הוא בעל פרווה עם גוון כספי וגודלו קטן יותר. ההבדל בגודל נובע מזמינות פחותה של מזון במקומות המחיה של הגריזלי. אורך הטופרים של הגריזלי כפול מאורך הבהונות שלהם.
הדוב הגריזלי שוקע מדי שנה בתרדמת חורף, במשך 5–7 חודשים.
אנליזה של שיער מפרוות הדב גילתה, כי תזונתו ברובה צמחונית. בעונת דגי הסלמון הוא ניזון בעיקר מחלקיהם עתירי השומן של הדג, שכנראה דרושים לו בחורף כדי לספק לגופו אנרגיה ולחמם אותו[2].
השם "גריזלי" מגיע מהמילה האנגלית grizzled - "אפור שיער". אך כאשר חוקר הטבע ג'ורג' אורד קבע בשנת 1815 את שמו המדעי של הדוב, הוא הבין בטעות את המילה כ- grisly - "מבעית", ומכאן שמו הלטיני "horribilis".
דובים חומים מצויים באסיה, אירופה וצפון אמריקה - תפוצה נרחבת מאוד בהשוואה למיני דובים אחרים. מקורם של הגריזלי באירואסיה והם נדדו לצפון אמריקה לפני כ-50,000 שנה. מבחינה אבולוציונית מדובר באירוע חדש ולכן דובי הגריזלי דומים מאוד לדובים החומים המצויים באירופה ובאסיה. בעבר השתרעו תחומי המחיה של הגריזלי בצפון אמריקה לאורך החוף המערבי מאלסקה ועד מקסיקו, על פני פנים היבשת, המישורים הגדולים של המדינות הדרום מערביות ומזרחה עד למפרץ הדסון.
כיום מוערכת כלל אוכלוסיית הגריזלי בכ-55,000 פרטים. עיקר אוכלוסיית הגריזלי מצויה בקנדה. הגריזלי מהווים כיום חיה מוגנת במקסיקו, אירופה, ארצות הברית ובחלקים מקנדה. עם זאת, תהליך האכלוס מחדש של שטחי מחיה שננטשו צפוי להיות איטי בשל הפיכת חלק משטחים אלו לשטחים חקלאיים או שטחי מרעה, וכן בשל איטיות תהליך הרבייה של הגריזלי.
מלבד אלסקה, מוערכת אוכלוסיית הגריזלי ברחבי ארצות הברית בכ-1000 פרטים. תחום תפוצתם כיום כולל את איידהו, וושינגטון, ויומינג ומונטנה. גבול תפוצתם הדרומי הוא הפארקים הלאומיים ילוסטון וגרנד טיטון. ייתכן גם כי קיימת אוכלוסיית גריזלי בקולורדו בדרום הרי סן חואן.
בספטמבר 2007 מצא צייד עדויות לשיקום אוכלוסיית הגריזלי באזור סלווי-ביטרוט (במדינות איידהו ומערב מונטנה) בצודו זכר גריזלי.
אוכלוסיית הגריזלי בקנדה מוערכת בכ-25,000 פריטים הפזורים בעיקר בקולומביה הבריטית, אלברטה, יוקון, הטריטוריות הצפון-מערביות וחלקה הצפוני של מניטובה. בסך הכל תחום תפוצתם של הגריזלי כיום מהווה כמחצית מהשטח אותו אכלסו בשיא תפוצתם. שטחי המחיה של הגריזלי בקולומביה הבריטית מתפרשים כיום על 90% משטחי השיא. לפי ההערכה, בעת הגעת המתיישבים האירופאים הראשונים לקולומביה הבריטית התקיימו שם כ-25,000 פרטים. האוכלוסייה התמעטה משמעותית בשל ציד וצמצום שטחי המחיה. אומדן אוכלוסיית הגריזלי בקולומביה הבריטית ב-2008 עמד על כ-16,000 פרטים.
קצב הרבייה של דובי הגריזלי הוא מהנמוכים בקרב היונקים היבשתיים בצפון אמריקה בשל מספר גורמים אקולוגיים. דובי הגריזלי מגיעים לבגרות מינית בגיל חמש לפחות. לאחר הזדווגות המתרחשת בקיץ, מתעכבת קליטת העובר בגוף הנקבה עד לתחילת שנת החורף, במהלכה עשויה להתרחש הפלה אם תזונת הנקבה לא הייתה מספיקה. בממוצע, ממליטות דובות הגריזלי שני גורים בהמלטה, המטופלים על ידי הדובה במשך שנתיים, במהלכן הדובה אינה מזדווגת. גם לאחר שהגורים עוזבים את האם או אף אם מתו, עשויה הדובה שלא להזדווג במשך שלוש שנים או יותר, בהתאם לתנאים הסביבתיים. מרחב המחיה של זכרי הגריזלי גדול מאוד - עד 4,000 קמ"ר, דבר שמקטין מאוד את הסיכויים למצוא נקבה המוכנה להזדווג.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
.jpg)
