הפארק הלאומי דנאלי
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפארק והשמורה הלאומיים דנאלי (באנגלית: Denali National Park and Preserve) הוא פארק לאומי ושמורת טבע במרכז מדינת אלסקה, ארצות הברית סביב הר דנאלי, ההר הגבוה ביותר באמריקה הצפונית. הפארק והשמורה הצמודה אליו משתרעים על שטח של 24,464 קילומטרים רבועים, שטח הגדול משטחה של מדינת ישראל.[3] ב-2 בדצמבר 1980 הוגדרו 8,687 קילומטרים רבועים משטח הפארק כאזור טבע בראשיתי, רמת ההגנה הגבוהה ביותר, בשם "אזור הטבע הבראשיתי דנאלי" (Denali Wilderness). נוף הפארק הוא תערובת של יערות בגבהים הנמוכים כולל טאיגה של עצים נשירים, טונדרה באמצע הגובה, וקרחונים, שלג וסלעים חשופים באזור הגבוה. הקרחון הגדול ביותר הוא קרחון קהילטנה (Kahiltna Glacier).
הר דנאלי שוכן בפארק הלאומי דנאלי והוא הפסגה הגבוהה ביותר באמריקה הצפונית | |
מידע כללי | |
---|---|
על שם | הר דנאלי |
תאריך הקמה | 26 בפברואר 1917 |
מבקרים בשנה | 642,809[1] (נכון ל־2017) |
גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים |
נתונים ומידות | |
שטח |
19,185.79 (הפארק הלאומי) 5,278.08 (השמורה) בסך הכול 24,463.87[2] קמ"ר |
מיקום | |
מדינה | ארצות הברית |
מיקום | אלסקה |
קואורדינטות | 63°20′00″N 150°30′00″W |
Denali National Park and Preserve | |
ב-2017 ביקרו בפארק 642,809 נופשים. פעילות בתקופת החורף כוללת סיורים במזחלות כלבים ובאופנועי שלג וסקי למרחקים.
הפארק ושמורת הטבע הלאומיים דנאלי כוללים את החלק המרכזי, הגבוה ביותר של רכס אלסקה, שרשרת הרים המשתרעת לאורך כ-1,000 קילומטרים לרוחב אלסקה, יחד עם רבים מהקרחונים והעמקים הקרחונים הפונים דרומה מהרכס. ההר הבולט ביותר הוא הר דנאלי, שהיה ידוע כהר מקינלי. גובהו, 6,191 מטרים מעל גובה פני הים, הופך אותו להר הגבוה ביותר באמריקה הצפונית. ההר מתנשא לגובה 5,500 מטרים מבסיסו עד לפסגתו, הפרש גובה הגדול ביותר בין כל ההרים בעולם. ההר ממשיך להתרומם בקצב של מילימטר אחד לשנה בשל טקטוניקת הלוחות. החלק הצפוני של הפארק והשמורה מקיפים את העמקים של הנהרות מקינלי (McKinley River), טוקלט (Toklat River) ופורקר (Foraker River), כמו גם את רכסי הגבעות של קנטישנה (Kantishna Hills) וויומינג (Wyoming Hills). כביש ג'ורג' פארקס (George Parks Highway) המחבר בין אנקורג' לפיירבנקס נסלל לאורך הקצה המזרחי של הפארק, כשהוא חוצה את רכס אלסקה על קו פרשת המים בין העמקים של הנהרות צ'ולטינה (Chulitna River) וננאנה (Nenana River). הכניסה לפארק היא 18 קילומטרים דרומית לעיירה הילי. מרכז המבקרים ומטה הפארק שוכנים סמוך לכניסה. כביש הפארק מקביל לרכס אלסקה באורך 148 קילומטרים ומסתיים ביישוב קנטישנה. אדמות השמורה שוכנים בצד המערבי של הפארק, כשחלקה אחת כוללת את אזורי האגמים באזורי ערוץ הייפאור (Highpower Creek) והנהר מאדי (Muddy River), וחלקה שנייה משתרעת על הקצה הדרום-מערבי של רכס אלסקה הגבוה סביב הר דול (Mount Dall). בניגוד לשטח הפארק שבו הציד אסור או מוגבל רק לצורכי מחיה של התושבים, בשטחי שמורה מותר ציד ספורטיבי.[4]
אזור טבע הבראשיתי דנאלי הוא אזור טבע בראשיתי בתחומי הפארק והשמורה הלאומיים דנאלי המגן על האזורים הגבוהים ברכס אלסקה, כולל הר דנאלי. שטח אזור הטבע הבראשיתי מקיף כשליש משטח הפארק הלאומי והשמורה, 8,687 קילומטרים רבועים, המקבילים לגבולות הפארק לשעבר בין 1917 ל-1980.[5]
קרחונים מכסים כ-16% מהשטח בן למעלה מ-24,000 קילומטרים רבועים של הפארק והשמורה הלאומיים דנאלי. הקרחונים הנרחבים ביותר מצויים בצד הדרום-מזרחי של הרכס משום שעל צד זה יורדת כמות השלג הרבה ביותר מהרוחות נושאות הלחות המגיעות ממפרץ אלסקה. חמשת הקרחונים הגדולים ביותר בצד הדרומי הם ינטנה (ynetna, אורכו כ-32 קילומטרים), קהילטנה (Kahiltna, 70 קילומטרים), טוקוסיטנה (Tokositna, 40 קילומטרים), רות (Ruth, 50 קילומטרים) ואלדריג' (Eldrige, 48 קילומטרים). עוביו של קרחון רות הוא 1,200 מטרים. קרחון קהילטנה הוא הקרחון הארוך ביותר בפארק, וגם הקרחון הארוך ביותר ברכס אלסקה.[6] קרחון מולדרו (Muldrow glacier), השוכן בצד הצפוני של הרכס, הוא קרחון ארוך נוסף (51 קילומטרים). למעט קרחון זה, רוב הקרחונים בצד הצפוני קטנים וקצרים יותר בדרך כלל. קרחון מולדרו התנחשל פעמיים במאה ה-20. נחשול קרחוני (Glacial surge) פירושו שהקרחון נע קדימה למשך זמן קצר בקצב מהיר יותר בשל הצטברות מים בין תחתית הקרחון לערוץ סלע הסלע שעליו הקרחון צף (בשל לחץ הידרוסטטי).
האקלים משפיע על כל האורגניזמים החיים בדנאלי. החורף ארוך ואחריו מגיעה עונת צמיחה קצרה. שמונים אחוז מאוכלוסיית העופות חוזרים לאחר החודשים הקרים ועסוקים בגידול גוזליהם. מרבית היונקים ובעלי החיים האחרים בפארק עסוקים באביב ובקיץ בגידול צאצאיהם ובהכנות לקראת החורף.
הקיצים בדרך כלל קרירים וגשומים, אך לעיתים הטמפרטורה מגיעה אף ל-20 מעלות צלזיוס. מזג האוויר עד כדי כך הפכפך שהיו מקרים של ירידת שלג בחודש אוגוסט.
רכס הרי אלסקה החוצה את הפארק יוצר שני אזורי אקלים שונים בתכלית. רוחות ממפרץ אלסקה נושאות לחות למדרון הדרומי של הרכס, אך ההרים חוסמים את המעבר לצד הצפוני. תופעה זו יוצרת אקלים יבש ותנודות קיצוניות בטמפרטורות בצד הצפוני. האקלים בצד הדרומי הוא אקלים מעבר בין אקלים יבשתי לאקלים ימי, הקיצים גשומים והחורף מתון יותר. במשך עשרת אלפים השנים האחרונות האקלים נשאר די דומה למה שהוא היום.
אקלים בפארק הלאומי דנאלי | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | -12.6 | -10.1 | -3.4 | 4.8 | 13.4 | 19.9 | 20.6 | 17.1 | 11.1 | -0.5 | -10.1 | -11 | 3.3 |
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -23.1 | -21.5 | -17.3 | -7.8 | 0.9 | 6.7 | 9.1 | 6.4 | 0.8 | -9.2 | -19.1 | -21.1 | -7.9 |
משקעים ממוצעים (מ"מ) | 13 | 13 | 8 | 8 | 20 | 51 | 74 | 74 | 38 | 28 | 18 | 20 | 365 |
מקור: Denali National Park, AK Weather |
הפארק ושמורת הטבע הלאומיים דנאלי כוללים את החלק המרכזי, הגבוה ביותר של רכס אלסקה, שרשרת הרים המשתרעת לאורך כ-1,000 קילומטרים לרוחב אלסקה, כולל הר דנאלי, ההר הגבוה ביותר באמריקה הצפונית והמתנשא גובה ל-5,500 מטרים מבסיסו. ההר ממשיך להתרומם בקצב של מילימטר אחד בשנה בשל ההפחתה של הלוח הפסיפי מתחת ללוח הצפון-אמריקאי. ההר בנוי בעיקר מגרניט, סלע קשה שאינו נסחף בקלות. זו הסיבה שההר הצליח לשמור על גובהו במקום להיסחף.
יש שלוש פרובינציות סלעים עיקריים שמשתרעות ברצועות ממזרח-למערב ברחבי הפארק. הפרובינציה העתיקה ביותר היא בצפון, והצעירה ביותר בדרום. האזור מתאפיין בטקטוניקת התנגשויות: במהלך מיליוני השנים שעברו פיסות קרום זרות מהאוקיינוס השקט נעו כלפי גוש האדמה של אמריקה הצפונית והצטרפו לאזור שהוא כיום אלסקה.
הסלעים העתיקים ביותר בפארק הם חלק מפיסת הקרום יוקון-טנאנה (Yukon-Tanana terrane). מקורם במשקעים ימיים שהושקעו בים בין לפני מיליארד ל-400 מיליון שנים. הסלעים המקוריים עברו התמרה אזורית, קימוט ושבירה תוך יצירת סלעים כדוגמת צפחה, קוורציט, פייליט, לווחה, שיש ואבן גיר.
קבוצת הסלעים העתיקים פחות הם בפיסת הקרום פיירוול (Farewell terrane). היא מורכבת מסלעים מעידן הפלאוזואיקון (מלפני 500 עד לפני 250 מיליון שנים). המשקעים שבנו סלעים אלו הושקעו במגוון סביבות ימיות, החל מאגני אוקיינוס עמוקים למדף היבשה הרדוד. שפע המאובנים הימיים הם הוכחה שלפני כ-380 מיליון שנים היה האזור תחת השפעת אקלים טרופי חמים.
פיסות הקרום פינגסטון (Pingston), מקינלי (McKinley) וצ'וליטנה (Chulitna) עתיקים עוד פחות. הם שקעו בעידן המזוזואיקון. סוגי הסלעים כוללים שיש, צור, אבן גיר, פצלים ואבן חול. יש מחדרים של סלעי יסוד, כדוגמת גברו, דיאבז ודיוריט. תוואים מיוחדים כוללים לבת כרים, שנוצרה כאשר המאגמה המותכת זרמה לתוך מים ונוצר קרום חיצוני קשה, תוך יצירת מבנה תפוח בצורת כרית. כמו גם רצף של אופיוליטים, שהם רצף מובחן של סלעים המציינים שקטע של הקרום הימי התרומם והושלך על האזור היבשתי.
כמה מהסלעים הצעירים ביותר בפארק כוללים את פיסת הקרום קהליטנה (Kahlitna terrane), שהיא רצף פלייש (flysch sequence, רצף סלעי משקע שהושקעו בסביבה ימית במהלך השלבים הראשונים של בניית הרים) שנוצר לפני כ-100 מיליון שנים, במהלך הקרטיקון. רצף סלעים אחר הוא הרצף המחדרי מקינלי (McKinley Intrusive Sequence), הכולל את דנאלי. תצורת קנטוול (Cantwell Volcanics) כוללת קילוחי בזלת וריוליט, כמו גם משקעי אפר געשי. דוגמה לכך אפשר לראות במעבר פוליכרום (Polychrome Pass) בפארק.[7]
הפארק והשמורה הלאומיים דנאלי שוכנים באזור של פעילות טקטונית אינטנסיבית: הלוח הפסיפי נוחת מתחת ללוח הצפון-אמריקאי, תוך יצירת מערכת העתק דנאלי, שהוא העתק הסטה אופקי ימני לאורך 1,160 קילומטרים. זהו חלק ממערכת העתקים גדולה יותר הכוללת את העתק סן אנדראס הידוע מקליפורניה. בכל שנה מתחוללים למעלה מ-600 רעידות אדמה בשטח הפארק, המסייעות לסיימולוגים להבין מערכת העתקים זו. מרביתן של רעידות האדמה חלשות מכדי שניתן לחוש בהן, אף ששתי רעידות אדמה גדולות התרחשו ב-2002. ב-23 באוקטובר 2002 התרחשה רעידת אדמה בעוצמה 6.7, וב-3 בנובמבר 202 התרחשה רעידת אדמה בעוצמה 7.9. רעידות אדמה אלו לא גרמו לאובדן חיים או רכוש משמעותיים, מכיוון שהאזור מאוכלס בדלילות, אבל הן גרמו לאלפי מפולות קרקע.[7]
בקצה העליון של הקרחונים של דנאלי יש אגנים מעגליים למחצה בעלי קירות תלולים המכונים קרקסים קרחוניים. קרקסים קרחוניים נוצרים ממחזורים של קפיאה והפשרה של מי הפשרת הקרחון בסלעים מעל לקרחון, ובשל הסחיפה הקרחונית ותנועת הבלית המתרחשת מתחת לקרחון. כאשר שני קרקסים קרחונים שוחקים את ההר זה לכיוונו של זה נוצר רכס משונן ותלול משני צדדיו המכונה גב חדיד. ככל שהגב החדיד נשחק מכיוון שהקרח מהקרחונים שובר אותו, הנקודה הנמוכה ביותר בין הקרקסים נקראת אוכף הרים (Col), או אם הוא גדול, מעבר הרים. אוכפי הרים הם שקעים בצורת אוכף ברכס בין קרקסים קרחוניים. כאשר שלושה קרקסים קרחוניים או יותר שוחקים את ההר משלושה כיוונים נוצרת פסגה בצורת פירמידה.
קרחונים משקיעים שברי סלעים, אבל בולטים במיוחד סלעים תועים, שהם שברי סלע גדולים שנישאו למרחק גדול ממקורם, ושאותם ניתן למצוא על טרסות קרחוניות או פסגות רכסים במקומות רבים בדנאלי. הסלעים התועים עשויים מגרניט ויכולים להגיע לגודל של בית. חלק מהסלעים התועים (כמו אלו בעמק ינרט (Yanert Valley)) מצויים כיום כ-50 קילומטרים ממקומם המקורי.
כמות גדולה של שברי סלעים נישאת על הקרחונים, בתוכם ומתחתם כאשר הקרח בקרחונים זורם במורד ההר. מורנות צידיות נוצרות כרכסי גבעות נמוכות כאשר השברים מצטברים בצדי הערוץ שבו נע הקרחון. איחוד של כמה מורנות צידיות סמוכות יוצר מורנה תיכונה במרכז הקרחון, שאף היא נישאת על פני הקרח הזורם.
הערוצים של פלגי פזרות של מי ההפשרה העמוסים בשברי סלעים משתנים כל הזמן ומשתלבים על קרקעית העמקים. הצטברות של כמות משקעים הממוינים גרוע מפלגים כאלו יוצרת בעמקים עמוקים גבעות צרות וארוכות המוגבלות בקירות העמק המכונות באנגלית Valley train.
שקעים קרחוניים נוצרים כאשר הנסיגה של הקרחון וההפשרה מהירים במיוחד, וגושים של קרח עדיין קבורים מתחת לטיל. כאשר הקרח שמתחת לטיל נמס, הטיל משתפל פנימה ויוצר שקעים המכונים שקעים קרחוניים. כאשר השקעים הקרחוניים מתמלאים במים הם מכונים אגמי שקעים קרחוניים (kettle lakes). אגם השקע הקרחוני הידוע ביותר בדנאלי הוא אגם וונדר (Wonder Lake) בסמוך לקנטישנה. האגם הוא תוצר הן של סחיפה קרחונית והן של התמוססות של גושי קרח. אורכו מעל ל-6 קילומטרים ועומקו 85 מטרים.
במהלך האקלימים הקרים מאוד של הפליסטוקן היה שטח הפארק קפוא לחלוטין. הקרקע עדיין קפואה באזורים הצפוניים של הרכס בשל הטמפרטורות הנמוכות הנמשכות. קרקע הקפואה באופן קבוע מכונה קפאת-עד. קפאת העד בדנאלי אינה רציפה, כלומר בשל השוני בצמחייה, בטמפרטורות, במעטה השלג, בהידרולוגיה וכו', לא כל הקרקע קפואה כל הזמן. עובי השכבה הפעילה (השכבה שקופאת ומפשירה עונתית) יכול לנוע בין סנטימטרים בודדים ל-3 מטרים. עובי שכבת קפאת-העד מתחת לשכבה הפעילה נמדד בין 9 ל-30 מטרים כתלות במיקום המדידה בפארק. חורשה של אשוחית לבנה על המדרונות הנמוכים של דנאלי מכונה "היער השיכור" (Drunken Forest) משום שהעצים נוטים בצורה משונה כאילו הם "שיכורים". מראה זה הוא בשל הקרקע המחליקה מתחתם, בשל הבדלים בקפאת-העד ותנודות קיפאון-הפשרה המתרחשות בשל שוני בטמפרטורה, בצמחייה ובהידרולוגיה.
אגמים רדודים בדנאלי מכונים אגמי הפשרה (Thaw lakes) או אגמי התמוטטות (Cave-in lakes). הם נוצרים כאשר המים שהתחממו בשמש יוצרים שקעים כאשר גם קפאת העד מתחתם מפשירה. הם מתעמקים בהדרגה בחודשי הקיץ כתלות בשינויים בטמפרטורה. אם הטמפרטורה גבוהה מספיק אגמים אלו יתרחבו כאשר שוליהם יתמוטטו.
לקרח יש נפח גדול ב-10% ממים, כך שהוא ממשיך להפעיל לחץ על הקרקע. ההתרחבות וההתכווצות התרמית יכולות לגרום להתפתחות סדקים בקפאת העד. מים חודרים לסדקים בתקופת הפשרת השלגים במחזור הקפיאה-הפשרה ויוצרים עורקים של קרח המכונים טריזי קרח (ice wedges). טריזי קרח מתרחבים בעקבות עונות רצופות של קפיאה והפשרה. כמה מטריזי הקרח שהיו קבורים במשך מאות שנים נחשפים בחפירות או במפולות אדמה.
רכס אלסקה הוא שטח הררי המשתרע לרוחב כל הפארק, ויש לו השפעה חזקה על המערכות האקולוגיות בפארק. הצמחייה בפארק תלויה בגובה. קו העצים הוא בגובה 760 מטרים מעל גובה פני הים, ולכן מרבית הפארק היא טונדרה אלפינית. באזורים הנמוכים של הפארק, כמו למשל בקטעים המערביים המקיפים את אגם וונדר, שולטים אשוחיות וערבות בנוף היערות. מרבית העצים והשיחים לא מגיעים לגודלם המרבי, בשל האקלים הקשה והקרקעות הדקות. יש שלושה סוגים של יערות בפארק, מהנמוך ביותר אל הגבוה ביותר: ביצת שיחים נמוכים, יער אשוחית-צפצפה בקרקעית העמק ויער אשוחית-נשירים במקומות הגבוהים יותר. היער גדל בפסיפס בשל השריפות המחזוריות.
בטונדרה של הפארק אוספים השכבות העליונות של הקרקע שברי סלעים סחופים שהגיעו במהלך אלפי שנים של פעילות קרחונים. טחבי עלים, שרכים, עשב, ופטריות גדלים על מצע הקרקע העליונה. בקרקע הבוצית החומצית האופיינית לאזורים הארקטיים המכונה באנגלית muskeg גדלים עשבים ויכולים לגדול אצות. המונח muskeg כולל אזורים ספוגים במים שעליהם צומחים עשבים כמו גם שלוליות עמוקות המכוסים בטחבים הנראים מוצקים. אוכמניות ו-Shepherdia canadensis (באנגלית Canada buffaloberry) משגשגים בטונדרה ומהווים את עיקר המזון לדובים בפארק.
מעל 450 מינים של צמחים בעלי פרחים מצויים ברחבי הפארק וניתן לצפות בפריחה לאורך כל הקיץ. תמונות של מינים של סולידגו (Solidago – "מטה-זהב"), ערברבה צרת-עלים (Chamaenerion angustifolium), תורמוס, Mertensia paniculata (באנגלית Tall bluebells) וגנציאנה הממלאים את העמקים של דנאלי משמשות לעיתים קרובות בגלויות נוף או ציורים.
דנאלי הוא משכן למגוון עופות ויונקים של אמריקה הצפונית, כולל אוכלוסייה של דובי גריזלי המוערכת, נכון ל-2014, ב-370–430 פרטים (כ-25 דובים לקילומטר מרובע), 2,700 דובים שחורים (כ-130 פרטים לקילומטר מרובע), 51 זאבים ב-13 להקות, אוכלוסייה מוערכת של 2,230 אייל הצפון מתת-המין Rangifer tarandus granti (באנגלית Porcupine caribou) ו-1,477 פרטים של אייל קורא מתת-המין Alces alces gigas (Alaska moose).[8] כבשי דאל נצפים לעיתים קרובות על המדרונות. יונקים קטנים יותר כדוגמת זאב ערבות, מרמיטה שעירה, חדפים, סנאי קרקע ארקטי, בונה קנדי, Ochotona collaris (מין של פיקה הקרוי באנגלית collared pika) וארנבת השלג נמצאים בשפע בפארק. שועלים, דלקים, שונרים קנדיים, וגרגרנים מאכלסים את הפארק, אך קשה יותר לצפות בהם בשל אופיים החמקני.
עופות נודדים רבים שוכנים בפארק בשלהי האביב ובקיץ. בהם: ציצניתיים, מין העלווית Phylloscopus borealis (באנגלית Arctic warbler), Pinicola enucleator (באנגלית pine grosbeak) וסלעית, כמו גם שכווי השלג וברבור הטונדרה המרהיב. דורסים כוללים מינים של נצים, דורסי לילה ובז ארקטי, כמו גם שפע של פרטים של עיט זהוב.
עשרה מינים של דגים, כולל טרוטה ואלתית ו-Thymallus arcticus (באנגלית Arctic grayling) שוכנים במימי הפארק. הנהרות והאגמים בדנאלי ניזונים ממי הפשרת שלגים, ולכן הטמפרטורות הקרות והסחף הקרחוני מאטים את חילוף החומרים של הדגים, ומונעים מהם להגיע לגודל נורמלי. בפארק יש מין דו-חיים אחד בלבד, צפרדע העץ, שחיה במימי האגמים בפארק.
שומרי הפארק של דנאלי פועלים להבטיח שבעלי החיים יישארו פראיים, ומנסים לצמצם עד כמה שניתן את המגע בין בני האדם לחיות הבר. האכלה של חיות אסורה בתכלית כדי למנוע השפעה על הרגלי האכילה הטבעיים של בעלי החיים. המבקרים מתבקשים לצפות בבעלי החיים ממרחק בטוח. באוגוסט 2012 אירע לראשונה מקרה של אדם שנהרג מתקיפת דוב כאשר מטייל בודד הפתיע דוב גריזלי גדול כאשר צילם אותו. ניתוח של זירת האירוע והמצלמה של המטייל הוכיחו שהוא הפר את התקנות של הפארק בנוגע להתנהגות בעת מפגש עם דובים באזורים מבודדים, שכל מי שמקבל רישיון מקבל הדרכה לגביהם.[9] אזורים מסוימים בפארק נסגרים לעיתים קרובות בשל פעילות יוצאת דופן של בעלי חיים, כמו אזורי המאורות של הזאבים והדובים או אזורים שבהם נטרף לאחרונה בעל חיים גדול. בזכות שיתוף הפעולה הפורה בין הפקחים למבקרים, הפארק הפך ליעד מרכזי לצפייה בחיות הבר.
ממצאים פרהיסטוריים כוללים מאובנים מהמזוזואיקון מאזור דנאלי, ועקבות מאובנות של תריזינוזאורוסים והדרוזאוריים בתצורת קנטוול (Cantwell Formation), המתוארכת לפני 70 מיליון שנים, מעידים שהאזור היה פעם נקודת הגירה של דינוזאורים בין אסיה לאמריקה הצפונית בשלהי הקרטיקון. מחקרים של צמחים מאובנים מאותה תצורה מעידים שהאזור היה גשום, עם ביצות ואגמים ברחבי כל האזור. הטמפרטורות אז היו נוחות הרבה יותר, סביב 11°C.[10]
ההתיישבות האנושית באזור דנאלי משתרעת על פני יותר מ-11,000 שנים לפני זמננו, כאשר יש אתרים שזוהו מחוץ לגבולות הפארק המתוארכים ליותר מ-8,000 שנה לפני זמננו. עם זאת, בגבולות הפארק זוהו אתרים ארכאולוגיים מעטים יחסית, בשל גובהו הרם של האזור, בנוסף לתנאי חורף קשים ומשאבי מזון נדירים בהשוואה לגובה נמוך יותר באזור. האתר העתיק ביותר בגבולות הפארק הוא אתר נהר טקלניקה (Teklanika River), המתוארך ל-7130 לפנה"ס לערך. בתוך הפארק זוהו למעלה מ-84 אתרים ארכאולוגיים. האתרים מאופיינים בדרך כלל כמחנות ציד ולא כהתנחלויות, ומספקים הקשר תרבותי מועט. נוכחות של שבטים דוברי שפות אתבסקיות באזור מתוארכת לפני 1,500 עד 1,000 שנים על בסיס עדויות בלשניות וארכאולוגיות, אך החוקרים משערים כי אתבסקים שכנו באזור במשך אלפי שנים קודם לכן. הקבוצות העיקריות באזור הפארק ב-500 השנים האחרונות הן בני הקויוקון (Koyukon), טנאנה (Tanana) ודנאינה (Dena'ina).[11]
ב-1906 הגה תומך השימור צ'ארלס אלכסנדר שלדון (Charles Alexander Sheldon 1867–1928) את הרעיון של שימור אזור דנאלי כפארק לאומי. הוא הציג את התוכנית לעמיתיו במועדון בון וקרוקט (Boone and Crockett Club), אחת מאגודות השימור הראשונות באמריקה הצפונית. הם החליטו שהאקלים הפוליטי באותה תקופה אינו נוח לפעולה בקונגרס, ושהסיכוי הטוב ביותר להצלחה תלוי בהסכמה ובתמיכה של תושבי אלסקה בעצמם. שלדון כתב: "הצעד הראשון היה להבטיח את ההסכמה ושיתוף הפעולה של הנציג של אלסקה בקונגרס".
באוקטובר 1915 העלה שלדון את הנושא בפני ד"ר נלסון מהסקר הביולוגי בוושינגטון והאנתרופולוג האמריקני ג'ורג' בירד גרינל (George Bird Grinnell), במטרה להציג הצעת חוק מתאימה בכנס הבא של הקונגרס. הנושא הועבר לאחר מכן לוועדת הציד של מועדון בון וקרוקט (Boone and Crockett Club, אחת מאגודות השימור הראשונות באמריקה הצפונית, שנוסדה על ידי תאודור רוזוולט), ולאחר דיון ארוך קיבל את התמיכה המלאה של הוועדה.
ב-3 בדצמבר 1915 הוצגה התוכנית לג'יימס ויקרשהם (James Wickersham), נציג אלסקה בקונגרס, שלאחר דיונים נתן את הסכמתו. התוכנית הוצגה לפני הוועד המנהל של מועדון בון וקרוקט וב-15 בדצמבר 1915 היא התקבלה פה אחד. המועדון אימץ את התוכנית והגיש אותה לסטיבן מאתר (Stephen Mather), תת-שר הפנים של ארצות הברית שאישר אותה מיד.
הצעת החוק הוגשה בקונגרס על ידי ויקרשהם ובסנאט על ידי קי פיטמן (Key Pittman), הסנאטור מנבדה. במהלך שנה שבאה אחר-כך נערכה שתדלנות רבה והצעת החוק אושרה ב-19 בפברואר 1917. ב-26 בפברואר 1917, 11 שנים מאז שהרעיון הועלה לראשונה, נחתם החוק על ידי נשיא ארצות הברית וודרו וילסון, ובכך הוקם רשמית הפארק הלאומי הר מקינלי.[12]
חלק מהר דנאלי, למעט הפסגה, נכלל בגבולות הפארק. ביום ההודיה 1921 נפתח מלון פארק הר מקינלי.[13] ביולי 1923 עצר הנשיא וורן הרדינג במלון, במסגרת סיור לאורך מסילת הברזל של אלסקה, שבמהלכה נעץ את יתד הזהב שסימל את סיום הקמת המסילה בננאנה.
המלון היה הדבר הראשון שראו מבקרים שירדו מהרכבת. הבניין בעל הגג השטוח היה בנוי מגזעי עצים ובו שתי קומות, לחדרים היו מרפסות פתוחות, חלונות זכוכית ותאורת חשמל. בפנים היו שני תריסר חדרי אורחים, חנות, דלפק אוכל, מטבח ומחסן. בשנות השלושים היו דיווחים על כינים, מצעים מלוכלכים, חדרים פרוצים לרוח ואוכל מינימלי, מה שהוביל לסגירתו של המלון בסופו של דבר.
ב-1947 הורחבו גבולות הפארק וכללו את אזור המלון ואת מסילת הברזל. המלון היה נטוש במשך שנים רבות וב-1950 נשרף כליל.
לא היה כביש שהוביל אל הכניסה לפארק עד 1957. לאחר שנסלל הכביש בין אנקורג' לפיירבנקס שעבר דרך הכניסה לפארק גדל מספר המבקרים במהירות. ב-1956 היו בפארק 5,000 מבקרים וב-1958 ביקרו בו 25,000 תיירים.
הפארק הוגדר שמורה ביוספרית בינלאומית ב-1976. ב-1 בדצמבר 1978 הכריז הנשיא ג'ימי קרטר על מונומנט לאומי נפרד "המונומנט הלאומי דנאלי" (Denali National Monument).
שם הפארק המקורי "הפארק הלאומי הר מקינלי" ספג ביקורת של התושבים המקומיים מיום הקמתו. המילה דנאלי פירושה "הגבוה" בשפה האתבסקית ומתייחסת להר עצמו. את שמו הקודם של ההר "הר מקינלי" " קבע מחפש זהב בשם ויליאם דיקי (William A. Dickey) ב-1897 על שם הנשיא שזה עתה נבחר ויליאם מקינלי. למקינלי עצמו לא היה כל קשר לאזור או להר. ממשלת ארצות הברית אימצה רשמית את השם הר מקינלי לאחר שהנשיא וילסון חתם על הצעת החוק שהקימה את הפארק הלאומי הר מקינלי ב-1917. ב-1980 צורף המונומנט הלאומי דנאלי לפארק הלאומי הר מקינלי ובחוק שימור האדמות של אלסקה (Alaska National Interest Lands Conservation Act) נקבע שהיחידה המשולבת תיקרא הפארק והשמורה הלאומיים דנאלי. עם זאת, הגוף הקובע רשמית שמות גאוגרפיים בארצות הברית, המועצה האמריקנית לשמות גאוגרפיים (U.S. Board on Geographic Names), הפועלת במסגרת מחלקת הפנים של ארצות הברית לא הכירה בשינוי ושם ההר נשאר רשמית הר מקינלי. מצב עניינים זה נמשך עד 30 באוגוסט 2015, אז הורה הנישא ברק אובמה לשרת הפנים סאלי ג'וול לשנות את שם ההר לדנאלי, תוך שימוש בסמכות חוקית לפעול על פי בקשות כאשר המועצה לשמות גאוגרפיים אינה מגיבה לבקשות כאלו במסגרת זמן סביר.[14]
באפריל 1992 נדד ההרפתקן האמריקאי כריסטופר מקנדלס באזורי הטבע של אלסקה והשתקע באוטובוס נטוש בפארק מחוץ לשביל סטמפיד (Stampede Trail) ליד אגם ונטיטיקה (Lake Wentitika). הוא נשא מעט אוכל וציוד הישרדות בסיסי, בתקווה שיגשים את חלומו לחיות חיים פשוטים והרמוניים בטבע בבדידות. כמעט ארבעה חודשים לאחר מכן, נמצאו שרידי הגופה של מקנדלס כאשר הוא שוקל 30 ק"ג בלבד. סיבת המוות היא ככל הנראה כתוצאה ישירה של רעב.
סיפורו קיבל פרסום נרחב במאמרים, ספרים וסרטים. האוטובוס שבו נתגלתה גופתו מושך תיירים מהעולם, ורבים מהם משאירים מנחות לזכרו של מקנדלס.[15] לאחר שאירעו שני מקרי מוות של תיירים שרצו להגיע לאוטובוס, ולאחר שהיה צורך כמה פעמים לחלץ תיירים שנתקעו בדרך אליו החליט הממשל המקומי להעתיק את האוטובוס למקום סודי באמצעות מסוק של צבא ארצות הברית.[16]
במסגרת התוכנית "הקוורטרים של אמריקה היפה" (America the Beautiful Quarters) שהחלה ב-2010[17] החלה מטבעת ארצות הברית להפיץ ב-5 בנובמבר 2012 את הקוורטר ה-15 בסדרה, המנציח את הפארק הלאומי דנאלי. על צד הערך של המטבע חקוק כבש דאל על רקע הר דנאלי.[18]
בספטמבר 2013 חתם הנשיא ברק אובמה על הצעת החוק לשיפור הפארק הלאומי דנאלי (Denali National Park Improvement Act). להצעת החוק שהוצעה על ידי הסנאטורית ליסה מרקאוסקי היו תומכים רבים.[19] החוק מאפשר למחלקת הפנים של ארצות הברית לנפק רישיונות למיזמים הידרואלקטריים קטנים (microhydroelectric) באזור הרי קנטישנה של הפארק והשמורה הלאומיים דנאלי, להחליף שטחי קרקע עם חברה הקרויה דויון טוריזם (.Doyon Tourism, Inc), לאפשר לשירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית לנפק רישיונות להניח צינורות של גז טבעי בפארק, ולקרוא לתחנת שומרי הפארק על שמו של וולטר הרפר (Walter Harper), האדם הראשון שטיפס על הר דנאלי.[20]
בפארק מבקרים בממוצע מעל לחצי מיליון תיירים מדי שנה, במטרה ליהנות מעולם החי המגוון, טיפוס הרים וטרקים. תיירות החורף כוללת רכיבה במזחלות כלבים, נסיעה ברכבי שלג במקומות המורשים וסקי למרחקים.
כביש הגישה היחיד לתוך הפארק מתחיל בכביש ג'ורג' פארקס (George Parks Highway) המחבר בין אנקורג' לפיירבנקס שנסלל לאורך הקצה המזרחי של הפארק, 18 קילומטרים דרומית לעיירה הילי. אורכו של הכביש הקרוי "כביש פארק דנאלי (Denali Park Road) הוא 148 קילומטרים והוא מסתיים ביישוב קנטישנה. כקילומטר מהכניסה שוכן מרכז הגישה לאזור הבר (Wilderness Access Center) כולל חנות מתנות קטנה, דוכן קפה, ודלפק מידע. זהו גם האתר הראשי לארגן נסיעה באוטובוס לתוך הפארק, או להירשם לאתר קמפינג. כל האוטובוסים של השאטלים יוצאים מנקודה זו, כמו חלק מהסיורים. מרכז המבקרים דנאלי (Denali Visitor Center ) ומטה הפארק שוכנים כקילומטר משם. המרכז הוא המקור העיקרי למידע למבקרים. מרבית הסיורים בהדרכת שומרי הפארק מתחילים במרכז המבקרים דנאלי. המרכז כולל גם אולם תצוגה. במרחק הליכה קצר ממרכז המבקרים יש מסעדה, חנות ספרים, מרכז הלמידה והמדע על שם מורי (Murie Science and Learning Center), תחנת הרכבת של הפארק הלאומי דנאלי ושדה התעופה הפארק הלאומי מקינלי.
כיוונו של כביש פארק דנאלי מערבה כשהוא מקביל לרכס אלסקה. רק חלק קטן מהכביש מצופה באספלט משום שקפאת העד ומחזורי הקפיאה הפשרה מייקרים מאוד תחזוקה של כביש אספלט. 24 הקילומטרים הראשונים של הכביש עבירים לכלי רכב פרטיים, ומאפשרים גישה קלה לאתרי המחנאות נקיק ריילי (Riley Creek campground) והנהר סאווג' (Savage River campground). תנועת כלי רכב פרטיים אסורה לאחר גשר הנהר סאווג'. בנקודה זו יש אפשרות לבצע סיבוב פרסה כמו גם מגרש חנייה לאלו המבקשים ללכת בשביל הלולאה של הנהר סאווג'. מעבר לנקודה זו מבקרים המבקשים להגיע עמוק יותר לתוך הפארק חייבים להיעזר בשאטלים או באוטובוסים של הסיורים.
הסיורים מתחילים ביערות הטייגה דרך הטונדרה לנהר טוקלט או לקנטישנה. חלקים מהכביש הם לאורך צוקים תלולים שגובהם מעל ל-100 מטרים. אין מעקות בטיחות. עקב הסכנה, ומשום שכביש החצץ הוא בן נתיב אחד, חייבים הנהגים להתאמן בנהלים לנהוג בסיבובים החדים שבהרים, ולתת זכות קדימה לאוטובוסים ולרכבי הפארק שבאים ממול.
יש ארבעה אזורי מחנאות בתחומי הפארק (נהר סנקצ'וארי (Sanctuary River), נהר טקלניקה (Teklanika River), נקיק איגלו (Igloo Creek) ואגם וונדר (Wonder Lake)) תחבורה לאתרים אלו היא באוטובוסים מיוחדים, אבל רק מי שנרשם לאתרי מחנאות אלו יכול להשתמש באוטובוסים מיוחדים אלו. בנקודת מייל 53 שוכנת תחנת נהר טוקלט (Toklat River Contact Station). כל השאטלים ואוטובוסי הסיורים עוצרים בתחנה זו. במקום יש שירותים, מידע למבקרים, וחנות ספרים קטנה. מרכז המבקרים אילסון (Eielson Visitor Center) שוכן במרחק ארבע שעות נסיעה (בנקודת מייל 66). במקום יש שירותים, תוכניות סיורים עם שומרי הפארק בקיץ ובימים בהירים ניתן לצפות בהר דנאלי וברכס אלסקה. אגם וונדר וקנטישנה הם במרחק שש שעות נסיעה באוטובוס ממרכזי המבקרים. בזמן החורף, רק חלק מכביש פארק דנאלי, בסמוך למרכזי המבקרים, פתוח.
בקנטישנה יש חמש אכסניות: אכסניית דנאלי בקקאונטרי (Denali Backcountry Lodge), קנטישנה רואדהאוז (Kantishna Roadhouse), אכסניית סקייליין (Skyline Lodge), מחנה דנאלי (Camp Denali) ואכסניית נורת פייס (North Face Lodge). המבקרים יכולים לחסוך את הנסיעה בת שש השעות באוטובוס ולשכור טיסה במונית אווירית לשדה התעופה קנטישנה. באכסניות אלו אין טלוויזיה ואין קליטה סלולרית באזור. אפשר ללון במלונות הכוללים שירותים אלו בפארק מקיני, כקילומטר וחצי צפונית לכניסה לפארק על כביש ג'ורג' פארקס או ביישובים הילי מצפון לכניסה או קנטוול מדרום לה.
אף שהכביש הראשי של הפארק מגיע ישירות למרכז אזור הטבע הבראשיתי של הפארק הלאומי דנאלי, הגישה לשמורה הלאומית וחלקים של הפארק שאינם מוגדרים אזור טבע בראשיתי קשה יותר. אין דרכים המתמשכים לאזורי השמורה, שנמצאת בחלק המערבי המרוחק של הפארק. אל החלק הצפוני המרוחק של הפארק אפשר להגיע באמצעות שביל סטמפיד (Stampede Trail), שביל עפר המסתיים בגבול הפארק סמוך למקום שבו עד יוני 2020 היה האוטובוס "לתוך הטבע הפראי" ("Into the Wild" bus) שבו מצא כריסטופר מקנדלס את מותו מרעב. לחלק הדרומי הטרשי של הפארק, המתאפיין בקניונים גדולים המלאים בקרחונים, אפשר להגיע בדרך פטרסוויל (Petersville Road), דרך עפר המסתיימת כ-8 קילומטרים מעבר לגבול הפארק. הגישה הקלה ביותר אל ההרים היא במונית אוויר הנוחתת על הקרחונים.
מבקרים הרוצים לטפס על הר דנאלי חייבים תחילה לקבל רישיון טיפוס, ולקבל הדרכה. אלו ניתנים בתחנת טוקיטנה של שומרי היער על שם וולטר הרפר (Walter Harper Talkeetna Ranger Station), כ-150 קילומטרים דרומית לכניסה לפארק ולשמורה הלאומיים דנאלי. תחנה זו משמשת מרכז לטיפוס הרים והיא פתוחה כל השנה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.