המרכז הבהאי העולמי
מרכז מנהלי ודתי של הדת הבהאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המרכז הבהאי העולמי הוא המרכז המנהלי והדתי של הדת הבהאית. הוא שוכן בצפון ישראל – בערים חיפה ועכו ובסביבותיהן, וכולל את אתרי העלייה לרגל הבהאיים העיקריים ואת המבנים המשמשים משכן למוסדות הבין-לאומיים של הדת, ובהם מבני משרדים, בתים לעולי רגל, ספריות, ארכיונים, מרכזי מבקרים, מקדשים וגנים רחבי ידיים. שורשיו של המרכז הבהאי העולמי בשהותו של בהאא אללה בארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני, במחצית השנייה של המאה ה-19.
 | |||||
| המרכז הבהאי העולמי | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
ארגון  | ||||
| מיקום |
חיפה | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| קואורדינטות | 32°48′50″N 34°59′12″E | ||||
 | |||||
  | |||||
כל הפעילות הבהאית במישור הבין-לאומי מרוכזת בידי המרכז הבהאי העולמי, ובכלל זה ניתוב משאבים וקבלת החלטות המשליכות על הדת הבהאית כולה. בית הצדק העולמי השוכן בחיפה הוא הסמכות העליונה של הדת, והוא נעזר בפעולותיו במרכז ההוראה הבין-לאומי הסמוך ובמוסדות הבהאיים האחרים.
מבני המרכז הבהאי העולמי וסביבותיהם, ובמיוחד המתחם הבהאי על הר הכרמל ומתחם אל-באהג'ה בעכו, מעוצבים בקפידה, תוך שימת דגש על יופי, אסתטיקה ועיצוב נופי, הנחשבים לעיקרון חשוב בדת הבהאית. הם מהווים מוקד עלייה לרגל לבהאים מרחבי העולם, ויעד תיירותי לתיירים ולמבקרים אחרים. בשנת 2008 הוכרזו 26 ממבני המרכז השוכנים ב-11 אתרים שונים בחיפה ובגליל המערבי כאתר מורשת עולמית.
לכשיושלמו מבני (המרכז הבהאי העולמי), הם יעמדו ככס גלוי של מוסדות רבי כוח, שמטרתם להעניק רוחניות לאנושות ולשמר את הצדק והאחדות ברחבי העולם. יתר על כן, הטרסות והגנים הנפלאים... מסמלים את טבעה של ההשתנות העתידה להתרחש בליבותיהם של עמי העולם כמו גם בטבעו החומרי של כוכב הלכת".
— בית הצדק העולמי[1]
בשנת 1868 הגלו השלטונות העות'מאניים את מייסד הדת הבהאית, בהאא אללה, לארץ ישראל וכלאוהו בכלא עכו. הוא נותר באזור עד סוף חייו, ונפטר ב-1892. בהאא אללה הורה לבנו, עבד אל-בהאא', על המקום ברכס הכרמל שבו יוקם מקדש הבאב, בעת ביקור שערכו השניים בחיפה ב-1891. הר הכרמל נחשב לקדוש בדת הבהאית, כפי שתיארו בהאא אללה בכתביו:
"השב תודה לאלוהיך, הו כרמל... צהל, כי ביום זה קבע את כס שלטונו עליך, עשך למקום נביעת אותותיו ולשחר עדות התגלותו... ויאהב באמת ובתמים את המקום שהיה לכס מלוכתו, בו פסע, בו שרה כבודו, ממנו העלה את קריאתו ועליו שפך דמעותיו"[2].
ההר נזכר גם בדברי עבד אל-בהאא':
ב-21 במרץ 1909 הונחו שרידיו של הבאב, מפיצה הראשון של הדת הבהאית, במאוזוליאום בן שישה חדרים, אשר הוקם במקום בו ניצב כיום מקדש הבאב. באחד החדרים במבנה הונחו גם שרידיו של עבד אל-בהאא' בחודש נובמבר 1921, וב-23 במאי 1944, מאה שנים לאחר הכרזת הבאב, הוצג דגם של המקדש העתידי.
במהלך מלחמת העצמאות עזבו רוב הבהאים את ישראל, ורק קומץ מאמינים נותרו בה. ב-1949 הונחה אבן הפינה למקדש הבאב, שהושלם ב-1953 והיה למבנה הראשון של המרכז הבהאי העולמי. ב-1957 הושלם מבנה הארכיון הבהאי הבין-לאומי. חברי בית הצדק העולמי הראשונים נבחרו ב-1963, וגם מיקומו של מוסד זה נקבע בחיפה. בשנות ה-70 החלה הקמת בניין בית הצדק העולמי, והוא הושלם ב-1983. בשלב הבנייה האחרון עד כה הוקמו הטרסות והגנים האחרים, ושלושה מבני ציבור נוספים: המרכז ללימודי הכתבים הקדושים, מרכז ההוראה הבין-לאומי ושלוחה של מבנה הארכיון הבין-לאומי[1].
על המבנים הנוספים המתוכננים לקום במתחם או בסביבתו נמנים הספרייה הבהאית הבינלאומית, מקדש נוסף שבו יונחו שרידיו של עבד אל-בהאא', ומבנה שישמש כמשכן לבית התפילה הבהאי. באתר שבו אמור לקום המבנה האחרון, ברחוב טשרניחובסקי בכרמל הצרפתי, הוצב אובליסק בחודש אוגוסט 1971[5].
חופש הפולחן מובטח לדת הבהאית כמו לכל יתר הדתות במדינת ישראל. ישראל הכירה בבית הצדק העולמי כגוף ההנהגה החוקי של הדת הבהאית, ואף שהבהאים דוגלים בעשיית נפשות לדתם, קיבלו על עצמם מנהיגי הדת מרצונם את האיסור ללמד את הדת הבהאית בארץ. למרות חשיבותו המרכזית של המרכז העולמי הבהאי, אין בישראל קהילה בהאית רשמית, ואין מתקיימות בה פעילויות קהילתיות בהאיות אופייניות, כמו 19 ימי המפגש הקהילתי הנהוגים בכל אחד מראשי החודשים הבהאים, או כינוס של האספה הרוחנית הלאומית, שכן זו אינה קיימת בישראל. גישה זו נובעת, בין היתר, מהצורך לשמור על יחסים תקינים עם שלטונות המדינה ועם אוכלוסייתה. במכתב מ-1995 הבהיר בית הצדק העולמי את מדיניותו בעניין:
"לתושבי ישראל יש גישה למידע עובדתי אודות הדת, תולדותיה, ועקרונותיה הכלליים. ספרים אודות הדת מצויים בספריות ברחבי ישראל, וישראלים מתקבלים בזרועות פתוחות במקדשים ובגנים שסביבם. עם זאת ובהתאם למדיניות שיושמה באדיקות מאז ימי בהאא אללה, בהאים אינם מורים את דתם בישראל. ברוח דומה, בהאים אינם מלמדים את דתם לישראלים גם מחוץ לישראל אם האחרונים מתכוונים לשוב לארץ. כאשר שואלים ישראלים שאלות אודות האמונה הבהאית, הם זוכים למידע עובדתי מבלי לעודד עניין נוסף"[6].
המתחם הבהאי על הר הכרמל בחיפה משתרע לאורך של כמעט קילומטר, בין המושבה הגרמנית מצפון-מזרח, לבין מרכז הכרמל מדרום-מערב. במרכזו רחבה שבה גן מטופח ובו שבילי הליכה מרוצפים בחצץ בגוון אדמדם. הרחבה פונה אל שדרות הציונות שמדרום לה והחוצות את המתחם ממזרח למערב במנהרה. בקצה הצפוני של הרחבה ניצב מקדש הבאב. מעל לרחבה מטפסות תשע טרסות במעלה הכרמל המשמשות כציר האורך העיקרי של המתחם כולו, ומסתיימות בכניסה העליונה אל המתחם ברחוב יפה-נוף. תשע טרסות נוספות מהוות את המשכו של ציר זה במורד ההר, והן מסתיימות בכניסה התחתית של המתחם, הפונה אל שדרות בן-גוריון. בצידו הדרום-מזרחי של המתחם משתרעת ה"קשת", ארבעה מבנים הערוכים בצורת קשת, והכוללים את בית הצדק העולמי, מרכז ההוראה הבין-לאומי, המרכז ללימודי הכתבים הקדושים ואת הארכיון הבין-לאומי. ארבעת המבנים סוגרים מדרום על הגנים המונומנטליים.
הטרסות והגנים המונומנטליים
19 הטרסות מהוות את הציר המרכזי של המתחם, המוביל מפינתו הצפון-מזרחית אל קצהו הדרום-מערבי. פתיחתן הסופית של הטרסות התקיימה ב-22 במאי 2001, ערב יום השנה ה-158 להכרזת הבאב לפי לוח השנה הבהאי[7]. תשע הטרסות הראשונות הוקמו בחלקו הצפוני של ההר בשנות ה-30, ולאחר מכן נרכשו יתר הקרקעות בסביבתו של המתחם המקורי. בשנת 1990 החל השלב האחרון של הקמת הגנים והשלמת תשע הטרסות הנוספות. אלה מובילות מגובה של 60 מטר מעל פני הים עד גובה של 400 מטר מעליו, ועל מנת ליצור המשכיות, הוקמו גשרים מעל שני הרחובות החוצים את המתחם ממזרח למערב. הטרסות מעוגלות כך שכל אחת מהן מקיפה את זו שמתחתיה בחלק העליון של הציר, ואת זו שמעליה בחלק התחתון של הציר. מאפיין זה יוצר תחושה כי הטרסות קורנות ממקדש הבאב לשני הכיוונים.
אלפי מטרים מעוקבים של אדמה הוסרו ממדרון ההר כדי להשיג שלמות טופוגרפית, סימטרית וחזותית, ובקצה התחתון של הטרסות, הסיטה עיריית חיפה את שדרות בן-גוריון במטר ו-86 ס"מ, כדי שאלה ימשיכו את ציר הטרסות במדויק. שטח בנוי בהיקף של 2,000 מ"ר הוקם מתחת לטרסות, והוא כולל, בין היתר, את מרכז המבקרים התת-קרקעי השוכן מתחת לטרסה האחת-עשרה ואשר הגישה אליו היא משדרות הציונות. חומרי הבנייה לטרסות הובאו מהיישובים סאג'ור ויאנוח ג'ת ועובדו בנצרת.
בתעלות ובמזרקות, שחלקן יוצרו באיטליה, זורמים מים במורד ההר, וקול הזרימה מאפיל על שאון העיר. גם המעקות לאורך המדרגות והשבילים הובאו מאיטליה. בטרסה התחתונה שבה שוכנת רחבת הכניסה הצפונית למתחם, הוקמו מפל עשוי שיש, ומזרקת מים ייחודית בצורת כוכב הוצבה במרכזן של 16 בריכות נוי בצורת יהלום.
19 הטרסות נושאות יסודות סמליים בהאים שונים. המספר 19 הוא מספר מקודש בדת הבהאית, ומסמל את הבאב – הטרסה המרכזית שבה ניצב המקדש – ואת 18 בני קהילתו הראשונים. תאורת הטרסות ומקדש הבאב עומדת בניגוד לתנאי כליאתו הקשים של הבאב, ממנו נמנע אפילו נר להאיר את תאו בשעות החשיכה. הזרעים לשני עצי תפוז בגן הובאו מעץ תפוז אשר ניצב בעבר בחצר ביתו של הבאב בשיראז שבאיראן, לפני שנהרס ב-1979 במהלך המהפכה האיראנית.
בכל טרסה שלוש רצועות גנים רוחביות, שהמרכזית שבהם היא גן "רשמי" המעוצב לפי כללים פורמליים, השנייה מעוצבת בסגנון חופשי יותר, והשלישית נותרה חופשית להתפתח באופן טבעי. שורת גנים חופשיים אלה תוכננה כמעבר אקולוגי, ובהם נעים בחופשיים בעלי חיים דוגמת קיפודים, צבים וזוחלים אחרים. בגנים אלה פורחת גם אוכלוסיית העופות והחרקים. חלק מהמינים הובאו למקום במכוון, על מנת לווסת את אוכלוסיית המזיקים ולצמצם את הצורך בשימוש בחומרי הדברה.
מערכת ההשקיה מבוססת על מיחזור מי המזרקות, ותוכננה כך שתקטין את רמת התאיידות המים ככל הניתן. במורדות התלולים, ששיפועם נע בין 30 ל-60 מעלות, נשתלו צמחים שביכולתם למנוע את סחיפת הקרקע. כ-70 גננים וכ-30 מתנדבים בהאים עושים בתחזוקת הגנים והטרסות.
הגנים המונומנטליים שוכנים ממזרח לשורת הטרסות העליונה. הם משתרעים על פני שטח בצורת חצי מעגל שגבולו מוכתב על ידי ארבעת מבני הקשת מדרום, ועל ידי שדרות הציונות מצפון. בגנים אלה שוכנים שלושה קברים של ארבעה מבני משפחתו של בהאא אללה, ובהם בנו, בתו ואשתו הראשונה, וכן קברה של אשתו של עבד אל-בהאא'. הגנים הוקמו בהדרגה החל בשנת 1932, והם מהווים דוגמה מובהקת של אדריכלות בהאית.
מקדש הבאב
ערך מורחב – מקדש הבאב
מקדש הבאב הוא המקדש בו שמורים שרידיו של סיד עלי מוחמד שיראזי, מייסד הבאביזם שנודע בכינוי ה"באב" ("השער"). הבאב נחשב למפיצה הראשון של הדת הבהאית. אף שהמקדש נחשב בעיני הבהאים כמקום השני בקדושתו לאחר אל-באהג'ה בעכו, הוא ללא ספק המבנה הבהאי הידוע ביותר בישראל ובעולם כולו, והוא מזוהה עם הדת יותר מכל. המקדש הוא כיום אחד משני אתרי העלייה לרגל החשובים ביותר למאמיני הדת הבהאית.
עולי הרגל הבהאים המגיעים למקדש נכנסים אליו לאחר שהם חולצים את נעליהם כדי לשמור על קדושת המקום. הם יושבים בתוך המקדש בשקט, והתפילה שלהם מתבטאת במעין "מדיטציה" שקטה. כך הם מאמינים שהם מתחברים לאל בצורה אישית.
אבן הפינה למבנה הונחה ב-1949, והקמתו הסתיימה ב-1953 בעלות של 750,000 דולר שמומנה על ידי תרומות. המבנה משלב סגנון בנייה מזרחי ומערבי; בקומתו הראשונה ארקאדה רבועה שעמודיה עשויים גרניט ורודה. מעליה רחבה רבועה, שבמרכזה ניצבת הקומה השנייה והמתומנת של המבנה. קומתו השלישית של המבנה היא בצורת גליל בגובה של 11 מטר, שבו קבועים 18 חלונות. מעל לאחרונה קבועה כיפת המבנה המוזהבת, שעשויה מ-12,000 אריחי זהב מזוגגים בחמישים צורות וגדלים. המקדש היה לסמלה המוכר ביותר של העיר חיפה; הוא בולט למרחוק בכיפתו המוזהבת באור יום, ומואר בלילה.
"הקשת"
ארבעת מבני הקשת ("The Arc") זכו לשמם בשל אופן העמדתם בצורת קשת, אך לשם נודעת גם משמעות סמלית המתקשרת לאמור בספר הכרמל, בו נאמר כי במקום זה ישיט האל את "תיבתו". המילה האנגלית ל"תיבה" ("Ark") משמשת כחלק מהביטויים תיבת נוח ("Noah's Ark") וארון הברית ("Ark of the Covenant") באנגלית, ולזהות בצלילי שתי המילים – "קשת" ("Arc") ו"תיבה" ("Ark") – נודעת משמעות מטפורית. כל המבנים בקשת בנויים בהשפעה של אדריכלות יוונית קלאסית. הם אינם מתנשאים לגובה אלא משתלבים במורדות ההר ובגנים המקיפים אותם, וקומותיהם מעמיקות אל תוך האדמה.
הארכיון הבין-לאומי
מבנה הארכיון הבין-לאומי הושלם ב-1957, והיה המבנה הראשון בקשת. צורתו, כשל מקדש יווני, שואבת את השראתה מהפרתנון באקרופוליס של אתונה. למבנה 50 עמודים בסגנון איוני, וגגו ירקרק. בארכיון שמורים ספרים וכתבים שנאספו על ידי הדת הבהאית במשך 150 שנות קיומה, ובין היתר נמצאים בו תצלומו היחיד של בהאא אללה וציורים שלו ושל הבאב. הציורים והתצלום מוצגים לציבור. עד פתיחת המבנה שימשו שלושה מחדרי מקדש הבאב והמבנה בשדרות הציונות 75 כארכיון הבין-לאומי.
בית הצדק העולמי
- ערך מורחב – בית הצדק העולמי
מאז הקמתו ב-1963 בית הצדק העולמי משמש כמוסד העליון של הדת הבהאית. בבית הצדק תשעה חברים, הנבחרים אחת לחמש שנים על ידי ועדת בחירה המורכבת מנציגי כל האסיפות הרוחניות הבהאיות. בית הצדק העולמי הוא גוף בעל סמכות חקיקתית ושיפוטית – הוא רשאי לחוקק חוקים ולשנותם, והוא משמש כערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר במבנה הארגוני של הדת הבהאית. פרסומיו נחשבים מחייבים, ובהתאם לקביעת בהאא אללה עצמו החלטותיו החקיקתיות נחשבות לחסינות מטעות. עם זאת, רק הבית כגוף זכה להנחיה אלוהית זו, ולא היחידים המרכיבים אותו. לבית הצדק מסורה הסמכות להתאים את הדת הבהאית להתקדמות החברתית, ומכאן נובעת סמכותו החקיקתית לפרש ולהוסיף על כתבי הדת הקדושים, אך הוא אינו רשאי לשנותם או לבטלם[8].
משרדיו הראשונים של בית הצדק שכנו בבית עולי הרגל המערבי השני ברחוב הפרסים 10 בחיפה, וב-1983 נחנך הבניין ב"קשת". על תפקידיו של בית הצדק נמנים קידום האיכויות הרוחניות של הדת הבהאית, שימור כתבי הדת, הגנת הקהילה הבהאית העולמית, שימור המרכז הבהאי העולמי ופיתוחו הן במישור הרוחני והן במישור האדמיניסטרטיבי, וכן עידוד התרחבותה של הקהילה הבהאית העולמית. בנוסף לכך, על בית הצדק להפעיל את "השפעתו החיובית" על ענייניה הכלליים של האנושות כולה, לקדם את השלום בין העמים ולהגן על המין האנושי ועל כבודו.
המרכז ליועצים בין-לאומיים
תפקידו של המרכז ליועצים בין-לאומיים הוא ללוות ולתאם את עבודתם של תשעה יועצים הנמצאים בחיפה ו-81 יועצים ברחבי העולם. יועצים אלה ממונים על ידי בית הצדק העולמי במטרה לייעץ ולסייע למועצות המקומיות הבהאיות ולמועצות הלאומיות הבהאיות ברחבי העולם. היועצים נבחרים על ידי בית הצדק העולמי בשל היותם חברים ותיקים בקהילות השונות, והם ממונים לכהונה של חמש שנים. היועצים אינם נחשבים לאנשי דת ואינם יכולים לקבל החלטות דתיות. המרכז נוסד ביולי 1973[9], ובו תשעה חברים הממונים על ידי בית הצדק העולמי. הוא משתרע על פני תשע קומות בשטח כולל של 19,000 מ"ר. בתחילה שכן בבית עולי הרגל המערביים השני (ראו להלן), והעבודות להקמת המבנה הנוכחי החלו ב-1992 והסתיימו בשנת 2000.
המרכז ללימודי הכתבים הקדושים
המבנה הוא מקום מושבם של מלומדים בהאים העוסקים בלימוד ובתרגום כתבי הדת הקדושים. המבנה הושלם בשנת 1999, ויחד עם שלוחת הארכיון הבין-לאומי הצמודה לו, הוא משתרע על פני שטח של 16,000 מ"ר. עד שיוקם מבנה הספרייה הבהאית הבינלאומית, מאוכסנים ספריה במבנה זה[10].
מבנים מתחת לפני הקרקע
מספר מבנים גדולים שוכנים מתחת לפני הקרקע, ואלה כוללים כלבו המספק מוצרים ללא תמורה אך ורק למתנדבים במקום, חדר אוכל, משרדים, שני מגרשי חנייה, אולם השוכן בעומק של 25 מטרים מתחת לפני האדמה ובו 400 מקומות ישיבה, וכן חמישה מקלטים. סך הכול משתרעים המבנים התת-קרקעיים מתחת לגנים על-פני שטח של מאות מטרים רבועים[11][12].
המרכז ליועצים בין-לאומיים
בית הצדק העולמי
המרכז ללימודי הכתבים הקדושים
הארכיון הבין-לאומי
נגישות לנכים
המתחם הבהאי על הר הכרמל סובל מנגישות ירודה מאוד עבור משתמשי כיסאות גלגלים[13][14][15] ועבור עיוורים עם מקל נחיה. במקום לא מותקנים שירותים נגישים (בחלק מהרחובות הסמוכים, עיריית חיפה התקינה שירותים כאלו בסמיכות למתחם) ולא מותקנים מעלונים ומעליות בין המפלסים השונים בגן ובבניינים. כמעט כל השבילים במתחם מכוסים בחצץ דקורטיבי, שלא מאפשר תנועה עם כיסאות גלגלים ומקלות נחיה לעיוורים.
העלייה לרגל בדת הבהאית מתבססת על ביקור של המאמינים במקומות הבהאים הקדושים הכלולים במרכז הבהאי העולמי. על מנת לקבל את פניהם של העולים לרגל השוהים בחיפה ולארח אותם, נבנו בעיר מספר בתים לעולי רגל. בעבר הופרדו עולי הרגל שבאו מארצות המזרח מאלה שהגיעו מארצות המערב בשל הבדלים תרבותיים, אך נוהג זה הופסק ב-1951.
בית עולי הרגל המערביים הראשון
בית עולי הרגל המערביים הראשון שוכן ברחוב הפרסים 4, במושבה הגרמנית, וכיום אינו פעיל. בתחילת המאה ה-20 הוא שימש עולי רגל מארצות המערב[16]. בתחילה נשכר ולאחר מכן נרכש, ולאחר שנבנה בית עולי הרגל המערביים השני, התגורר עבד אל-בהאא' בבניין הישן עם בני משפחתו. לאחר מכן נמסר לבעלים זרים, אך שב ונרכש בידי בית הצדק העולמי לאחר מכן.
בית עולי הרגל המערביים השני
בית עולי הרגל המערביים השני, ברחוב הפרסים 10[17], החליף את קודמו ואף הוא אינו פועל כיום למטרה זו. לפי המסורת הוא ניצב באחד המקומות בהם נטה בהאא אללה את אוהלו כאשר ביקר בחיפה[18]. הבית הוקם במימונה של בהאית אמידה מארצות הברית, שחשה כי המבנה הקודם אינו ראוי למטרתו. המבנה חדל מלשמש עולי רגל, ונעשו בו מספר שימושים אחרים. בין היתר היה זה משכנו הראשון של בית הצדק העולמי, מהקמתו ב-1963 ועד לחנוכת המבנה הנוכחי ב"קשת" ב-1983, ומשכנו של מרכז ההוראה הבין-לאומי מ-1983 עד 2000. כיום משמש המבנה את מזכירות הקהילה הבהאית הבין-לאומית.
בית עולי הרגל המזרחיים
בית אבן זה נבנה על ידי בהאי מאיראן, אשר מימן את הקמתו ופיקח עליה[19]. המבנה אירח משך עשרות שנים את עולי הרגל מאיראן, וב-1951 הפך למשכנם של כל עולי הרגל, הן ממזרח והן ממערב. ב-1969 התקבלה החלטה עקרונית כי עולי הרגל ישהו בבתי מלון, והמבנה מוגדר כיום כ"מרכז לעולי רגל".
בית הקבלה לעולי רגל
בנין זה הוא החדש שבין המבנים הבהאים לשירות עולי הרגל בחיפה, והוא שוכן סמוך לגנים המונומנטליים. תחילתו כבית חולים של חברת עזרה. הוא מסוגל לאכסן עד 500 איש, ובין היתר הוא משמש את 150 עולי הרגל השוהים באזור בכל פרק זמן נתון במהלך עונת העלייה לרגל. האתר מורכב משני מבנים ששימשו בעבר כמרפאה, וחידושו החל בחודש יולי 1998 והסתיים באוקטובר 2000. שני המבנים חוברו זה לזה במעבר, וכיום משתרע הקומפלקס על פני שטח של 1,069 מ"ר[20]. במקום אודיטוריום ובו 300 מקומות ישיבה.
שדרות הציונות 75
הבניין בשדרות הציונות 75 בחיפה מהווה חלק מן המרכז הבהאי העולמי. הוא שימש במשך השנים כמוקד ממנו פיקח שוגי אפנדי על התפתחות הגנים, כמשרד לאדריכלים שהופקדו על הקמת ה"קשת", וכחלק מהארכיון הבין-לאומי הבהאי (לפני הקמתו של הארכיון הנוכחי ב-1957). כיום שוכנת במבנה מחלקת המקומות הקדושים הבהאית. הבית נקנה על ידי בתו של בהאא אללה, בהיה ח'אנום, על מנת לשמש בית ספר לבנות אך תוכנית זאת לא יצאה את הפועל. בסמוך לבית נמצא קברה. קבריהם של אשתו הראשונה של בהאא אללה, אסיה ח'אנום, ובנם נמצא בחלקה סמוכה אחרת לבית.
בית הקברות הבהאי בחיפה
בית הקברות הבהאי בעיר שוכן בקצה המערבי של רחוב אלנבי, בין מוזיאון ההעפלה וחיל הים מצפון למוזיאון הימי הלאומי ממזרח. אורכו כ-110 מטרים ורוחבו המרבי הוא 70 מטרים. בית הקברות מטופח ומתוחזק בהתאם לעקרונות האסתטיים המנחים את האמונה הבהאית, והוא נחצה במרכזו על ידי שדרת עצי דקל.
חלקת הקבר של רוחיה ח'אנום
בהצטלבות הרחובות הפרסים ואירן שוכנת חלקת הקבר של אַמַת אל-בהאא רוחיה ח'אנום. רוחיה ח'אנום, אמריקאית במקורה (שמה המקורי Mary Sutherland Maxwell), הייתה אשתו של שוגי אפנדי, נכדו של עבד אל-בהאא' (עבאס אפנדי). רוחיה ח'אנום, הנחשבת לבהאית הקדושה האחרונה משושלת המייסדים, התגוררה בבית הסמוך, ביתו של עבד אל-בהאא', ולאחר מותה בשנת 2000 נקברה כאן. המצבה עשויה מפיסת שיש קרארה בעובי של 25 ס"מ והיא מעוטרת בערבסקה החרוטה בלייזר.
לעכו חשיבות רבה בדת ובמסורת הבהאית; בה נכלא בהאא אללה, בה התגורר לאחר ששוחרר בתנאים מגבילים, ובה מת ונקבר. האתר החשוב ביותר בסביבותיה של העיר הוא אל-באהג'ה שבו ניצבים אחוזתו וקברו, אולם מספר מבנים נוספים בעיר ובסביבותיה נקשרו בחייו, והם מתוארים להלן בהתאמה לסדר הכרונולוגי של תולדות חייו:
תא הכלא של בהאא אללה
ב-31 באוגוסט 1868, לאחר שהשלטונות העות'מאניים הגלו את בהאא אללה לארץ ישראל, הוא נכלא יחד עם בני משפחתו בשבעה חדרים בקומה העליונה של האגף הצפון-מערבי בכלא עכו[21]. בחלקים אחרים של המבנה נכלאו חלק ממאמיניו אשר הוגלו עמו. הוא נותר בכלא עכו במשך שנתיים, ובחודש נובמבר 1870 שוחרר בתנאים מגבילים, כאשר השלטונות העות'מאניים החליטו להפוך את הבניין לקסרקטין. שחרורו בא זמן קצר לאחר שאחד מבניו נפל אל מותו דרך צוהר שהיה קבוע בתקרת אחד התאים.
המקום הפך לאחד מיעדיהם של עולי הרגל הבהאים, ולאחר 15 שנות מחקר בעזרת מומחים מהטכניון ומגעים עם ממשלת ישראל, נחתמו הסכמים על שיפוצו. בהסכמים נקבע כי פנים המבנה ישוחזר למצב בו היה לפני שנת 1920, ומעטפתו החיצונית תושב למצבה בעת המאבק במנדט הבריטי ב-1947[21]. שנת 1920 נבחרה כשנה הקובעת ביעד השחזור, שכן עד מועד זה נותר הבניין במצבו עת שהה בו בהאא אללה, ולאחריו ערכו בו הבריטים שינויים רבים. העבודות, במימונו של המרכז הבהאי העולמי, החלו בשנת 2003 והסתיימו ביוני 2004.
בית עבוד
בית עבוד בעיר העתיקה בעכו הוא למעשה שני מבנים נפרדים – הבית המערבי הקרוי על שם בעליו, עבוד, והבית המזרחי שהיה שייך לעודי חאמר, סוחר אמיד מעכו, אשר מסרו מאוחר יותר לבהאא אללה ולבני משפחתו. חאמר גם היה בעליה של אחוזת אל-באהג'ה, שנרכשה מאוחר יותר על ידי משפחתו של בהאא אללה.
בהאא אללה התגורר בחדר בבניין לאחר ששוחרר מכלא עכו, ובו כתב את ספר החוקים אל-כתאב אל-אקדס בשנת 1873 לערך[22]. במקום נערכה חתונת בנו, ובהאא אללה הוכרח להמשיך ולהתגורר במקום במשך שבע שנים עד שנת 1877. בשל כך מקובל לקבוע כי היה נתון במאסר או מעצר במשך תשע שנים בסך הכול.
הבית במזרעה
הבית במזרעה, השוכנת בין עכו מדרום לנהריה מצפון, שימש את בהאא אללה כבית קיץ, עת התגורר בו בשכירות בין השנים 1877–1879, ולפני שעבר לאחוזתו באל-באהג'ה. עבד אל-בהאא', בנו של בהאא אללה, העיד כי:
"יום אחד אמר (בהאא אללה): 'לא שמתי מבטי בירק מזה תשע שנים. השדה הוא עולם הנפש, העיר היא עולם הגוף'. כאשר שמעתי בעקיפין על אמירה זו הבנתי כי הוא משתוקק לשדות הפתוחים... באותה עת היה בעכו איש בשם מוחמד פאשה סאפוואט אשר היה בין מתנגדינו הקשים. היה לו ארמון בשם מזרעה, כשישה קילומטרים צפונית לעיר, מקום מקסים, מוקף גנים, עם ערוץ מים זורמים... השגתי את הבניין במחיר נמוך מאוד, כחמש לירות לשנה, שילמתי לו לחמש שנים וכרתתי עימו חוזה. שלחתי עובדים לשפץ את המקום, לסדר את הגן ולהתקין בו אמבט..."[23].
גן רידוואן
גן רידוואן השוכן בחלקה הדרום-מזרחי של עכו, בין רחוב עליית הנוער לנחל נעמן[24], היה ידוע בשם "נעמין" כשמו של הנחל בערבית. הוא נשכר על ידי עבד אל-בהאא' עבור אביו, אשר אהב להעביר במקום את זמנו בערוב ימיו. בהאא אללה העניק למקום את השם "רידוואן", היינו גן עדן, ונהג לכנותו גם בשמות "ירושלים החדשה" ו"האי הירוק שלנו"[25].
אל-באהג'ה
- ערך מורחב – אל-באהג'ה
אל-באהג'ה ("מחוז ההנאה") שוכן צפונית-מזרחית לעכו, בין בוסתן הגליל ממערב לשמרת ממזרח. באתר שוכנים "אחוזת אל-באהג'ה" בה התגורר בהאא אללה בשנותיו האחרונות החל ב-1879, ובה מת בשנת 1892; ו"מקדש בהאא אללה" בו שמורים שרידיו. שני המבנים מוקפים בגנים מטופחים ורחבי ידיים, והאתר ידוע בשם "המתחם הקדוש". "החצר הקדושה" (חארם-אי אקדס) היא חלקו של "המתחם הקדוש" הכולל את שני המבנים ואת הגנים הצמודים להם. מקדש בהאא אללה הוא המקום הקדוש ביותר לבהאים, והוא מסמן את הקיבלה[26], אליו הם פונים בעת תפילה. במקום פועל גם מרכז מבקרים.
בית עבדאללה פאשא
- ערך מורחב – ארמון הפאשא
בית זה שוכן בפינה הצפון-מערבית של העיר העתיקה בעכו (כיום רחוב ההגנה). הוא היה אחד מנכסיה של משפחת בהאא אללה, ונרכש על ידי עבד אל-בהאא' על מנת לשכן בו את המשפחה המתרחבת וכדי לשמש כמקום לקבל בו את פניהם של עולי הרגל שהגיעו אל העיר. שמו של הבית בא משמו של אחד מבעליו הקודמים, עבדאללה פאשא, מושל עכו בשנות העשרים של המאה ה-19. עבד אל-בהאא' המשיך להתגורר במקום משך 13 שנים עד שעקר לחיפה, ובבנין זה הוחזקו שרידיו של הבאב בהיחבא, עד שהונחו במאוזוליאום שנבנה עבורו בחיפה ב-1909[27].
כלא עכו – האגף בו הוחזקו בהאא אללה ובני משפחתו מימין
הבית במזרעה
גן רידוואן
בית עבדאללה פאשא, עכו
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל חיפה | ||
| פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
- אתר הדת הבהאית
- הפרויקט על הר הכרמל
- האתר הבהאי הרשמי אודות עלייה לרגל למקומות הקדושים
- אתר בית הצדק העולמי
- הספרייה הבהאית הבינלאומית
- הודעת אונסק"ו על צירוף המקומות הבהאיים הקדושים בחיפה ובגליל המערבי לרשימת אתרי המורשת העולמית
- הודעת שירות המידע הבהאי העולמי אודות הכרזת אונסק"ו
- אמיר פרוינדליך, יערה שאלתיאל, רם שואף ויעל רוזנטל, גני רידוואן – תיעוד וסקר בריכת השקיה, באר רידוואן וטחנות הנעמן, אתר רשות העתיקות – מינהל שימור, 2006
- צמרת פרנט, כלכליסט, הגנים הבהאים הוכרזו כאתרי מורשת עולמיים, באתר ynet, 8 ביולי 2008
- יהל פרג', אפשרות של יופי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 6 ביוני 2020
המרכז הבהאי העולמי עם פתיחתו בשנת 1957, בארכיון הסרטונים של Associated Press - פתיחת הטרסות החדשות בשנת 1957, בארכיון הסרטונים של Associated Press
- שי רוזן, 'פינוי-פיצוי', הכפר א-סמארה, 1948–1951: סוגיה ביחסי מדינת ישראל והקהילה הבהאית, ג'מאעה 2014
המרכז הבהאי העולמי (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית- דניאל רולידר, "העבודה בגנים הבהאים היא דרך להקדיש את חיי לאלוהוּת", באתר הארץ, 30 ביולי 2023
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
