![cover image](https://wikiwandv2-19431.kxcdn.com/_next/image?url=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/90/Golda_Meir_03265u.jpg/640px-Golda_Meir_03265u.jpg&w=640&q=50)
גולדה מאיר
ראש הממשלה ה-4 של מדינת ישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גולדה מאיר (במקור מאירסון; נולדה בשם גולדה מאבוביץ'; 3 במאי 1898, י"א באייר ה'תרנ"ח – 8 בדצמבר 1978, ח' בכסלו ה'תשל"ט) הייתה ראש ממשלת ישראל הרביעית בין 1969 ל-1974. לפני כן כיהנה מאיר כשגרירת ישראל בברית המועצות, כחברת הכנסת, כשרת העבודה ושרת החוץ.
![]() | |||||||||
גולדה מאיר, 1 במרץ 1973 | |||||||||
לידה |
3 במאי 1898 האימפריה הרוסית ![]() | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
8 בדצמבר 1978 (בגיל 80) ישראל ![]() | ||||||||
שם לידה | גולדה מאבוביץ' | ||||||||
מדינה |
ישראל![]() | ||||||||
תאריך עלייה | 14 ביולי 1921 | ||||||||
מקום קבורה | חלקת גדולי האומה, ירושלים | ||||||||
השכלה |
| ||||||||
מפלגה |
מפא"י העבודה | ||||||||
סיעה |
מפא"י המערך הראשון העבודה המערך | ||||||||
בן זוג | מוריס מאירסון | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
חתימה |
![]() ![]() | ||||||||
![]() ![]() |
גולדה מאיר נולדה בקייב, האימפריה הרוסית, ובילדותה היגרה משפחתה לארצות הברית, בה גדלה. בגיל 23 עלתה ארצה יחד עם בעלה, מוריס מאירסון. תחילה הייתה חלוצת התיישבות בקיבוץ קודם שנעשתה לאשת ציבור. מאיר החלה את דרכה הפוליטית כמזכירת מועצת הפועלות בהסתדרות העובדים, ומטעמה יצאה מספר פעמים לשליחויות באמריקה בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. עם השנים התקדמה בתפקידיה בתנועת הפועלים ובתנועה הציונית ופעלה בארץ ישראל ובארצות הברית. ב-1948 מונתה כחברת מועצת העם, והייתה מחותמות מגילת העצמאות.
מאיר נבחרה לאספה המכוננת, שבהמשך הפכה לכנסת הראשונה, ומונתה לשרת העבודה בממשלת ישראל הראשונה. בתפקידה זה הובילה חקיקה חברתית רחבה. ב-1955 הוצבה כמועמדת מפא"י לראשות עיריית תל אביב, אך לא נבחרה לתפקיד. ב-1956 מונתה לשרת החוץ ובעקבות זאת עברתה כנהוג אז את שם משפחתה ממאירסון למאיר. היא כיהנה כשרת החוץ במשך עשור, בתקופה שבה פרצה מלחמת סיני. היא פרשה מתפקידה ב-1966, אך עד מהרה חזרה לפעילות פוליטית ומונתה למזכירת מפא"י. בתור מזכירת מפא״י פעלה רבות למען איחוד מפלגות הפועלים, מטרה שהוגשמה עד מהרה, ומאיר כיהנה כמזכירת מפלגת העבודה.
עם מותו של לוי אשכול, הוחלט על מינויה ליושבת-ראש מפלגת העבודה (שרצה במשותף עם מפ"ם במסגרת המערך), ובמרץ 1969 הרכיבה את ממשלת ישראל הארבע עשרה. המערך בהנהגתה זכה ב-56 מושבים בכנסת השביעית, ההישג הגבוה ביותר של רשימה כלשהי בישראל. עם כניסתה לתפקיד הנהיגה את ישראל תוך מלחמת ההתשה. לאחר המלחמה שאפה לקיים משא ומתן ישיר לשלום קבע בין ישראל למדינות ערב יתקיים. גישה זאת נדחת על ידי מדינות ערב ובראשן מצרים.[דרוש מקור]
במהלך כהונתה כראש הממשלה עמדה מאיר במספר משברים: מחאת הפנתרים השחורים, אליה הגיבה בצורה שנחשבה מנותקת בעיניי חלק ניכר מהציבור; גל הטרור; ומלחמת יום הכיפורים, שבה נפלו מעל אלפיים חללים. ועדת אגרנט, שהוקמה בעקבות הכשל המודיעיני שסבב סביב פריצת מלחמת יום כיפור, פרסמה את מסקנותיה הנוקבות נגד הדרג המבצעי, ושיבחה את התנהגותה של ראש הממשלה גולדה מאיר[1]. ימים בודדים אחרי פרסום דו"ח הביניים של הוועדה, בעקבות תסיסה ציבורית וחוסר אחדות פנים מפלגתית, החליטה מאיר להתפטר מתפקידה כראש ממשלה[2].
בפוליטיקה הישראלית של תקופתה, בלטה מאיר בהיותה אישה. בין היתר היתה האשה הראשונה שכהנה כשרת חוץ בישראל, האישה הראשונה (והיחידה עד כה) שכיהנה בתפקיד כראש ממשלת ישראל, ואחת הנשים הראשונות בעולם שהנהיגו מדינה דמוקרטית. כמו כן, היא אחת משתי הנשים היחידות החתומות על מגילת העצמאות (יחד עם רחל כהן-כגן).