ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
איגוד על של העובדים בישראל בשנים 1920 עד 1994 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל (בקיצור: ההסתדרות הכללית, הסתדרות העובדים או ההסתדרות) נוסדה בשנת 1920 על ידי נציגיהם של כ-4400 פועלים שחיו אז בארץ, חלקם חברים במפלגות סוציאליסטיות כמו 'פועלי ציון', אחרים חברים במפלגות פועלים לא-סוציאליסטיות כמו 'הפועל הצעיר', אחרים מאוגדים ב'בלתי מפלגתיים' ואחרים לא מאוגדים כלל.
![פירוש נוסף](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/b/bc/Disambig_RTL.svg/25px-Disambig_RTL.svg.png)
![פירוש נוסף](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/b/bc/Disambig_RTL.svg/25px-Disambig_RTL.svg.png)
![]() | |
![]() | |
בית הוועד הפועל של ההסתדרות בתל אביב | |
מדינה |
ישראל![]() |
---|---|
תקופת הפעילות | 1920–1994 (כ־74 שנים) |
הרקע להקמת הארגון היה שותפות בין הפועלים במסגרת 'הגדודים העבריים' בסיומה של מלחמת העולם הראשונה, שותפות שהביאה את רובם למסקנה שלקראת הימים הבאים - הימים של אחרי 'הצהרת בלפור' ותחילת המנדט הבריטי - רצוי שהפועלים יופיעו ככוח מאורגן על מנת להבטיח את אופיה הפועלי-יצרני של החברה היהודית שהתגבשה בארץ-ישראל. המאמצים להקים מפלגת פועלים אחת לא עלו יפה (המאמץ יוכתר בהצלחה מרובה, אך לא מוחלטת, רק בינואר 1930 עם הקמת מפא"י), ובמקום זאת הוסכם לייסד ארגון שישרת את האינטרסים המשותפים לכלל הפועלים.
בשונה מארגוני עובדים ברחבי העולם, שאת מושג 'האינטרס' תפסו רק מנקודת המבט של הפועל (וכך הגיעו למסקנה שתפקיד ארגון העובדים הוא להשיג שיפור בתנאי העבודה והשכר), מקימי ההסתדרות שאפו לאגד את העובדים היהודים בארץ ישראל, שכירים למקצועותיהם ועובדים עצמאיים "החיים על יגיעם", אך גם לקחת חלק פעיל ביצירת מקומות עבודה.
העיקרון המרכזי שהנחה את מקימיה נוּסח עם הקמתה:
ההסתדרות הכללית מאגדת את כל העובדים החיים על יגיעם מבלי לנצל עבודת זולתם, לשם סידור כל העניינים היישוביים, הכלכליים והתרבותיים של המעמד העובד בארץ לבניין חברת העבודה העברית בארץ ישראל.
— מתוך החלטות ועידת היסוד של ההסתדרות.[1]
אין להבין את הצלחת היישוב היהודי להתארגן כך שתוכר זכותו למדינה עצמאית על ידי האו"ם ב-1947, ועוד קודם לכן על ידי הבריטים כבר ב-1937, ללא הבנת תפקיד ההסתדרות ביצירת התשתיות ההכרחיות לקיומו של חברה המסוגלת לקחת על עצמה את כל התפקידים: כלכלה, בריאות, חינוך, השכלה, תרבות, ספורט, תעסוקה, תשתיות וכן הלאה. לא בכדי מי שנמנה על ראשוני יוזמיה ועמד בראש ההסתדרות במשך שנים - דוד בן-גוריון - היה לימים מנהיג היישוב לקראת ההכרזה על המדינה וראש הממשלה שלה עד 1963.[2]
עם קום המדינה חלק מפעילות הארגון עברו לאחריות הממשלה והארגון המשיך לפעול כאיגוד פועלים וניהול חלק ממפעלי המשק. בשנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 נפרדה ההסתדרות ממרבית נכסיה, ובמאי 1994 עברה שינוי כ'הסתדרות העובדים הכללית החדשה' המתמקדת בעיקר בפעילות איגוד עובדים.