יצחק רבין
ראש ממשלת ישראל החמישי, הרמטכ"ל השביעי של צה"ל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יִצְחָק רַבִּין (האזנהⓘ?; א' באדר ה'תרפ"ב, 1 במרץ 1922 – י"ב בחשוון ה'תשנ"ו, 4 בנובמבר 1995) היה פוליטיקאי ואיש צבא ישראלי, שכיהן כרמטכ"ל השביעי של צה"ל, כראש ממשלת ישראל החמישי וכשר הביטחון העשירי. נרצח במהלך כהונתו כראש הממשלה בידי מתנקש יהודי-ישראלי.
לפני הקמת מדינת ישראל שימש רבין כמפקד גדוד בפלמ"ח וכמח"ט "הראל" בצה"ל במלחמת תש"ח, ולאחריה המשיך לטפס בסולם הדרגות. בשנות השישים מונה לרמטכ"ל צה"ל, עליו פיקד בעת שפרצה מלחמת ששת הימים. רבין היה איש מפתח בהכנתו המוצלחת של צה"ל למלחמה. לאחר שחרורו משירות צבאי מונה לשגריר ישראל בארצות הברית, ומששב ארצה שובץ ברשימת המערך השני לכנסת השמינית מטעם מפלגת העבודה, נבחר לכנסת וכיהן כשר העבודה בממשלת גולדה מאיר.
לאחר התפטרותה של מאיר התמודד על ראשות מפלגת העבודה, גבר על שמעון פרס ומונה לראש הממשלה בשנת 1974; הראשון מבין ראשי ממשלות ישראל שנולד בארץ ישראל[1]. במהלך כהונתו הראשונה נחתם הסכם הביניים בין ישראל למצרים ובולט בזיכרון הציבורי במיוחד הוא מבצע יונתן. ב-1977, בעקבות פרשת חשבון הדולרים, התפטר מראשות הממשלה ומראשות המפלגה, ולאחר תבוסת מפלגות הפועלים בבחירות היה לחבר הכנסת באופוזיציה עד לכינונה של ממשלת האחדות הלאומית בשנת 1984, שהחל ממנה כיהן כשר הביטחון בממשלות האחדות. בתקופתו התייצב צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון והתמודד מול פרוץ האינתיפאדה הראשונה. רבין תמך תוך הסתייגות מסוימת בתוכנית להפלת ממשלת האחדות ב-1990, ומשזו נכשלה שב לאופוזיציה והחליט להתמודד על ראשות המפלגה.
ב-1992 התמודד על ראשות מפלגת העבודה, ניצח בהתמודדות והוביל את מפלגתו לניצחון בבחירות לכנסת השלוש עשרה. רבין מונה בשנית לראשות הממשלה והוביל את הסכם השלום עם ירדן ואת הסכמי אוסלו. על חלקו בתהליך אוסלו זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1994. רבין קידם גם משא ומתן להסדר קבע עם סוריה, בתיווך אמריקאי. במקביל התחוללה סדרת פיגועי טרור שקרעה את עמדת הציבור בין תומכי ומתנגדי תהליך השלום, בנוסף על הקרע האידאולוגי שבא עם הוויתור על אדמות מולדת. בתחום הכלכלי קידם את המשך תהליך הליברליזציה הכלכלית של המשק הישראלי, ותקופת כהונתו עמדה בסימן המשך העלייה מברית המועצות לשעבר.
רבין נרצח ב-4 בנובמבר 1995, בתום עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל, על-ידי יגאל עמיר, מתנקש יהודי דתי שהתנגד לתהליך אוסלו[2] ומצא הצדקה הלכתית למעשה הרצח[3]. הוא נקבר בחלקת גדולי האומה.