תלמוד תורה (קלם)
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישיבת תלמוד תורה (כונתה תדיר בפשטות: קלם) היא ישיבה ליטאית שהתקיימה בעיר קלם שבליטא. הישיבה התנהלה על ידי רבי שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם", ברוח תנועת המוסר שייסד רבו, הרב ישראל מסלנט.
 | |
| מוסד אקדמי | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1862–הווה (כ־162 שנים)  |
| בעלי תפקידים | |
| מנהל |
שמחה זיסל זיו (1866) |
| מיקום | |
| מדינה |
 ליטא |
| קואורדינטות | 55°38′00″N 22°56′00″E |
 | |
  | |
בשנת ה'תרכ"ו (1866) התמנה הרב שמחה זיסל זיו לנהל את ה"תלמוד תורה" בעיר זו. קודם לכן היה זה תלמוד תורה רגיל, אולם הרב זיו שינה את אופיו בהתאם לרוח תנועת המוסר. הוא גם הרחיב את מסגרת הלימודים כך שתתאים לנערים עד גיל שבע עשרה. במוסד נלמדו גם לימודי חול, כגון חשבון והשפה הרוסית. אחד המסייעים לרב זיו היה הרב נתן צבי פינקל (שבהמשך כונה "הסבא מסלובודקה", בגין תפקידו בישיבת סלובודקה). הסוחר העשיר קלמן ויסוצקי, שהיה מקורב לסבא מקלם, סייע לישיבה בהיבט הכלכלי.
בתחילה התנהלו הלימודים בבית שכור, ואחר כך בבית כנסת. בשנת ה'תרל"ב נקנה מגרש עבור המוסד ונבנה עליו בניין מרווח. בשנת ה'תרל"ו (1876) הואשם הרב זיו בפני השלטונות כאילו במוסד מטיפים נגד הממשלה, ובעקבות כך הוא נאלץ לגלות לעיר גרובין שבקורלנד (היום בלטביה), ולהקים שם את המוסד מחדש. הרב זיו חלה והתקשה לנהל ברציפות את המוסד, ובשל כך החל לבלות שוב את רוב זמנו בקלם. בתקופה זו הפך בית ה"תלמוד תורה" בקלם למרכז לימוד תורה ומוסר לבעלי הבתים בעיר שהיו קשורים לרב זיו, ובשנת ה'תרמ"א החלו ללמוד שם גם בחורי ישיבה. לאחר מכן נסגר המוסד בגרובין, וה"תלמוד תורה" בקלם הלך והתפתח כישיבה[1]. שלא כבישיבות אחרות, שבהן נמשך סדר המוסר חצי שעה, בקלם ארך הסדר שעה שלמה.
בשנת 1898 נפטר הסבא מקלם. את מקומו במשך כשלוש שנים מילא אחיו הרב אריה לייב ברוידא, ולאחר מכן חתנו - רבי צבי הירש ברוידא, ובנו - הרב נחום זאב זיו. הרב ברוידא נפטר בשנת 1913, והרב נחום זאב בשנת 1916. את מקומם של אלו מילאו הרב ראובן דב דסלר וחתניו של הרב נחום זאב - הרב דניאל מובשוביץ והרב גרשון מיאדניק.
ב-21 ביוני 1941, ה' באב תש"א, הצעידו כוחות משטרת העזר הליטאית תחת פיקודו של איש הגסטפו מקובנה את תלמידי הישיבה ויהודי העיירה אל מחוץ לה, על מנת לרצוח אותם שם. תלמידי הישיבה צעדו שורות-שורות, כשבפיהם תפילת "עלינו לשבח". מסופר ששרו בדרך את השיר "אשרינו מה טוב חלקנו"[2]. הנאצים רצחו אותם ורובם נקברו בקבר אחים בחוות גרוזנביסקי[3].
מספר התלמידים בקלם לא עלה על כמה עשרות בבת אחת, אולם רבים מהם הפכו לרבנים, משגיחים וראשי ישיבות.
שמה של אסכולת קלם בתנועת המוסר יצא למרחוק, בעיקר בשל אחד הנושאים המרכזיים שלה, והוא הדרישה הקיצונית לסדר, משמעת עצמית מוחלטת, ויושר קיצוני. בקלם גרסו כי יישוב הדעת הכרחי לעבודת ה', ועל האדם להקפיד על סדר ומשמעת, ועל ידי כך יוכל להתקדם. על פי אסכולת קלם, על האדם להתקדם בצורה הדרגתית ומדורגת.
בקלם לא היה מושג של הפסקה בלימוד, איחור, או הסחת הדעת לדברים אחרים. דוגמאות רבות מספור מספרות על כך. מסופר על רבי שמחה זיסל שבעת שישב בחדר לימודו ביקש סוחר עשיר להיכנס אליו, ודפק בדלתו עד שנעו אמות הספים של הבית, אולם רבי שמחה זיסל כלל לא הבחין בכך, מאחר שהיה שקוע בעיונו. סיפור הממחיש את הדרישה למשמעת בישיבת קלם, מסופר על תלמיד שהורחק מהישיבה למשך שבוע כקנס על כך שהסב את ראשו אינסטינקטיבית לכיוון החלון כאשר עבר שם ברעש רכב מכבי-האש. בישיבה לימדו את החניכים שלא לבצע שום פעולה, ולו הטיית הראש, מבלי מחשבה תחילה. מסופר גם שמטבע בשווי גרוש היה מונח בבית המדרש בקלם על החלון במשך שישים שנה עד השואה, מבלי שאיש יסיטנו ממקומו[דרוש מקור]. את הדרישה לסדר השריש רבי שמחה זיסל עמוק בתלמידיו. שנה אחת, בליל יום-הכיפורים, התמקד בדרשתו על כך שנטלת המים לא הייתה במקומה. פעם אחרת כינס את כל תלמידי הישיבה לשיחת מוסר מאחר שאחד התלמידים נעל את הערדליים שלו הפוכים. בחוסר סדר קל ראה רבי שמחה זיסל את שורש הפגמים הנפשיים.
כך תיאר אחד התלמידים את תלמוד התורה:
הבית בפנים הצטיין בנקיונו ובסדר המופתי ששרר בו, איש לא הרהיב להכנס בהיכל התלמוד-תורה כשערדליים לרגליו או במנעלים מאובקות, הרצפה שהיתה עשויה לוחות עץ הבהיקה מנקיון... היה שם מבנה מיוחד לתלות מעילים ולמטה תאים קטנים להניח שם את הערדליים. המעיל היה צריך להיות תלוי על המתלה שלו ולא על הצווארון, וכן הערדליים היו צריכים להיות שניהם בתוך התא המיועד לו, והיתה הקפדה על הסדר הזה. כאשר שאלתי פעם על כך, הסבירו לי, שמדברים חיצוניים הללו מתחיל העבודה האמיתית של קנין שלימות ומהלך מחשבה מתוקן כראוי. אדם שאינו מסודר בענינים חומריים משמע שגם ברוחניות הבלבול והערבוביא שולטים בו.
— הרב זלמן סנדר קרמרמן[4]
נקודה מרכזית נוספת שהדגיש רבי שמחה זיסל הייתה "גדלות האדם". גישה זו פותחה בעקבותיו בידי תלמידו רבי נתן צבי פינקל והייתה לסימן הייחודיות של אסכולת סלבודקה. בקלם הדגישו את חשיבותו של התלמיד, לא על ידי גאווה, אלא בהכרת ערך עצמו. על ידי הכרת ערך עצמו, גרס רבי שמחה, יבין התלמיד את התפקידים המוטלים עליו, ואת גודל האחריות הרובצת עליו[דרושה הבהרה]. תלמידי קלם היו לבושים תמיד במיטב האופנה, ורבי שמחה נהג לומר שבן-תורה שמזלזל בלבושו מחלל שם שמים. בגישתו זו, היה חלוק על ידידו רבי יוסף יוזל הורוביץ, "הסבא מנובהרדוק", שגרס כי השפלת האדם את עצמו תביאו לעשיית רצון ה' בלי חשבונות ולהכרה שכלית שלמה.
מטרתו של רבי שמחה זיסל בכל הדברים הייתה להביא את התלמידים לידי הכרה שכלית מוחלטת על כל מעשיהם. לכן טרח והדגיש בפניהם כל נקודה שראה בה משום אי שימת-לב, ואימן אותם בתרגילי-שליטה אין-ספור. בשיטה זו הלכו אחריו ישיבות מוסר רבות בליטא, ביניהן ישיבת סלובודקה.
בנימין בראון, האוניברסיטה המשודרת: תנועת המוסר; פרק 6: המוסר הקפדני של קלם, באתר iCastSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
