תיאטר אם קרנטנרטור
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תֵיאַטֶר אָם קֵרְנְטֶנְרְטוֹר (בגרמנית: Kärntnertortheater; באופן מילולי: תיאטרון שער קרינתיה) היה תיאטרון יוקרתי בווינה במהלך המאה ה-18 וה-19. שמו הרשמי היה "תיאטרון החצר הקיסרית והמלכותית של וינה".
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אולם תיאטרון, בית אופרה  |
| על שם |
Kärntnertor |
| מיקום |
וינה |
| מדינה |
אוסטריה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1766 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1766 |
| תאריך פירוק |
1870 |
| אדריכל |
Antonio Beduzzi |
| קואורדינטות | 48°12′14″N 16°22′10″E |
|
(למפת וינה רגילה)   תיאטר אם קרנטנרטור | |
  | |
התיאטרון נבנה ב-1709 על פי תוכניות של אנטוניו בדוצי, על מגרש סמוך לשער הקארינתי לשעבר, בשטח של מלון זאכר הנוכחי. בהוצאות בניית התיאטרון נשאה עיריית וינה, והוא יועד "לשמש את אוכלוסיית וינה מכל המעמדות". עם זאת, בהוראת הקיסר, ההצגות הראשונות היו של אופרות איטלקיות, צורת בידור לבני המעמדות העליונים. בשנת 1711, שונה ייעודו של התיאטרון למלא את תכליתו המקורית, כשיוזף סטראניצקי התמנה למנהלו והעלה מגוון מופעי בידור, שהציגו לא פעם גרסה גרמנית של הקומדיה דל'ארטה האיטלקית.
בשנת 1728 התמנו אמני החצר בורוסיני וזלירס, שהופיעו באינטרמצו הן בגרמנית והן באיטלקית, למנהלי התיאטרון. משנת 1742 עד 1750 הוחכר התיאטרון לזלירס לבדו. ואולם, ב-1752 ביטלה מריה תרזה את החסות הקיסרית, והעמידה את התיאטרון תחת פיקוחם הישיר של שופטי בית משפט השלום הווינאי.
התיאטרון הראשון עלה באש בשנת 1761 ונבנה מחדש בתכנונו של אדריכל החצר ניקולו פאקאסי; כעבור שנתיים נפתח התיאטרון מחדש, גם הפעם מוגן בחסות, כתיאטרון החצר הקיסרית והמלכותית של וינה (Kaiserliches und Königliches Hoftheater zu Wien). מראשית המאה ה-19, נוספו בלטים לרפרטואר, כמו גם אופרות איטלקיות וגרמניות. משנת 1811 עד 1814, כיהן איגנץ פרנץ קסטלי כמשורר תיאטרון החצר (Hoftheaterdichter). מ-1821, צירף האמרגן האיטלקי דומניקו בארבאיה את האולם לשרשרת התיאטראות שבניהולו והציג בו אופרות איטלקיות. ב-1861 החלה בניית בית האופרה של החצר הווינאית (כיום האופרה של וינה) על החלקה השכנה; הבנייה הסתיימה ב-1869 וב-1870 נהרס התיאטרון הקודם עד יסודותיו ובמקומו נבנה בית הדירות, שהיה למלון זאכר. הקברט של גרהרד ברונר, stadtTheater walfischgasse, השתמש בשם "התיאטרון החדש ליד קרנטנרטור" (Neues Theater am Kärntnertor) בין 1959 ל-1973, לפני שאימץ את שמו הנוכחי. [1]
בתור הזהב של התיאטרון, ניצחו כמה מלחינים על התזמורת, בהם פרנץ לכנר הצעיר ופרדיננדו פאאר.
- 1753 (ייתכן 1751): אופרה קומית מאת יוזף היידן הצעיר, "השטן החיגר" ("Der krumme Teufel"). האופרה, שאבדה מאז, ביססה את המוניטין שלו בראשית דרכו.[2]
- 1764 |(18 באוקטובר): "ל'אולימפיאדה" מאת פלוריאן ליאופולד גסמן
- 1766 (25 במאי): "Il viaggiatore ridicolo" מאת פלוריאן ליאופולד גסמן
- 1774 (4 באפריל): "תאמוס מלך מצרים", מחזה מאת טוביאס פיליפ, הברון מגבלר, מוזיקה מאת וולפגנג אמדיאוס מוצרט
- 1787 (7 במרץ): קונצ'רטו לפסנתר מס' 25 בדו מז'ור, K. 503.[3]
- 1795 (14 באוקטובר): "פלמירה, מלכת פרס" מאת אנטוניו סליירי
- 1799 (3 בינואר): "פלסטף" מאת אנטוניו סליירי
- 1799 (28 בפברואר): "קמילה" מאת פרדיננדו פאאר
- 1799 (12 ביולי): " "Il morto vivo" מאת פרדיננדו פָּאֵאֵר
- 1800 (2 ביוני): "קיסר בפרמאקוזה" מאת אנטוניו סליירי
- 1800 (2 בספטמבר): "ג'ינברה מאלמיירי" מאת פרדיננדו פאאר
- 1800 (22 באוקטובר): "ל'אנג'ולינה" מאת אנטוניו סליירי
- 1800 (18 בדצמבר): "Poche ma buone" מאת פרדיננדו פאאר
- 1801 (6 ביוני): "אקילה" מאת פרדיננדו פאאר
- 1814 (23 במאי): פידליו מאת לודוויג ואן בטהובן (גרסה סופית כפי שהיא מבוצעת בימינו)
- 1821 (7 במרץ): שר היער (ליד) מאת פרנץ שוברט, D.328
- 1822 (4 בדצמבר) "ליבושה" מאת קונרדין קרויצר
- 1823 (25 באוקטובר) "אוריאנתה" מאת קרל מריה פון ובר
- 1824 (7 במאי): הסימפוניה התשיעית של בטהובן
- 1829 (11 באוגוסט) הבכורה הווינאית כפסנתרן של פרדריק שופן
- 1837 (9 במרץ): "מחנה לילה בגרנדה" מאת קונרדין קרויצר
- 1842 (19 במאי): "לינדה די שאמוני" מאת גאטנו דוניצטי
- 1843 (5 ביוני): "מריה די רוהאן" מאת גאטנו דוניצטי
- 1844 (3 בפברואר): "Die Heimkehr des Verbannten" מאת אוטו ניקולאי
- 1845 (13 בנובמבר): "דום סבסטיין מאת גאטנו דוניצטי (גרסה מתוקנת)
- 1845 (20 בדצמבר) "Der Tempelritter" מאת אוטו ניקולאי
- 1847 (25 בנובמבר): "מרתה" מאת פרידריך פון פלוטו
- 1864 (4 בפברואר): "L'es Fées du Rhin" מאת ז'אק אופנבך
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
