תבאי

**תבאי**
**Θήβα**
	המוזיאון הארכאולוגי בתבאי
מדינה	יוון
מחוז	מרכז יוון
יחידה אזורית	בויאוטיה
ראש העיר	יורגוס אנסטסיו
תאריך ייסוד	האלף ה־2
שטח	143.889 קמ"ר
גובה	215 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	21,545 (2021)
קואורדינטות	38°19′15″N 23°19′04″E
אזור זמן	UTC +2
	www.thiva.gr
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת יוון רגילה) אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה; הצפונית; הים האגאי הים היוני הים התיכון תבאי

תֵּבַּאי (ביוונית עתיקה: Θῆβαι;^[1] ביוונית מודרנית: Θήβα, תִיבָה; בעברית גם: תבץ, תבס, תבי ותובאיי) היא עיר היסטורית יוונית חשובה בחבל בויוטיה. תבאי הייתה מיושבת מהתקופה הפרה-היסטורית. במיתולוגיה היוונית מסופר שקדמוס, בן המלך הפיניקי, הוא שייסד את תבאי. בעת העתיקה הייתה ראש הליגה הבויטית ועלתה לגדולה בתקופה הקלאסית ואף החזיקה במשך כמה שנים בהגמוניה על יוון כולה. לאחר חורבנה בידי אלכסנדר הגדול לא חזרה לעמדת ההשפעה שהייתה לה, אך זכתה לעדנה מחודשת בימי הביניים. כיום תבאי היא עיר קטנה, וגרים בה כ-35,000 תושבים (נכון ל־2011).

ערך זה עוסק בעיר ביוון. אם התכוונתם לעיר במצרים העתיקה, ראו תבאי (מצרים).

עובדות מהירות מדינה, מחוז ...

סגירה

בעיר עצמה נמצא מוזיאון חשוב ובו אוספים מהחפירות הארכאולוגיות שנעשו באזור ובמיוחד מיצגים מקדמיה - המצודה של תבאי העתיקה. היא העיר הגדולה ביותר במחוז בויטיה ביוון המודרנית.

תבאי נמצאת במישור בין אגם איליקי להרי קיתריון בגובה ממוצע של 215 מעל פני הים. נמצאת תחת השפעת אקלים ים-תיכוני טיפוסי עם קיץ חם ולח וחורף גשום. העיר מחוברת על ידי כביש מהיר M1 לאתונה ולצפון יוון. באזור עוברת גם מסילת רכבת.

ייסוד

במיתולוגיה היוונית, המייסד (או במונחים יווניים, האויקיסטס (אנ')) של תבאי היה הגיבור הפיניקי קדמוס.^[2]

לאחר שזאוס חטף את הנסיכה אירופה, אביה אגנור שלח את בניו, וביניהם קדמוס, לחפש אחריה מעבר לים, ולא לשוב עד שתימצא.^[3] קדמוס הגיע ליוון בחיפושיו, ולאחר נדודים באיים שונים (בהם רודוס,^[4] קליסטה,^[5]^[6] סמותרקה (אנ')^[7] ותאסוס^[8]^[9]), הגיע לאורקל מדלפי, ושם הודרך לקנות מפלגון (אנ') פר או פרה עם סימן בצורת ירח ולעקוב אחריו (יחד עם צבאו), ומבקום שבו יכרע לארץ מעייפות, שם ייסד קדמוס עיר וישלוט בה. קדמוס עשה כדברי האורקל, והפרה כרעה לארץ במקום שבו נוסדה תבאי. קדמוס רצה מים (לפי פסאודו־אפולודורוס, כדי להקריב את הפרה לאתנה, ולפי אובידיוס, כדי להקריב ליופיטר), ולכן שלח את מלוויו למעיין, אך במעיין שכן דרקון (נחש אימתני) השייך לארס, והוא הרג את המלווים. קדמוס נלחם בדרקון והרגו, ובעצת אתנה זרע את שיניו באדמה ומהם צמחו הספרטוי, שנלחמו ביניהם עד שחמישה מהם שרדו: כתוניוס, אודאיוס, היפרנור, פלורוס ואכיון.^[10]^[11]^[12]^[13]

עם זאת, במקום אחד כתב דיודורוס שקדמוס התחתן עם הרמוניה עוד בנדודיו באיים, באי סמותרקה, ורק בהמשך ייסד את תבאי.^[7]

פאוסניאס הביא סיפור על שלוש צלמיות עץ (אנ') של אפרודיטה שנמצאו בתבאי בימיו, כה עתיקות שנאמר עליהן שנוצרו מפסלי־החרטום (אנ') של אניות קדמוס, והרמוניה נתנה להן שמותיהן: אפרודיטה אוראניה (אנ') (שמימית), פנדמוס (אנ') (נפוצה, של העם), ואפוטרופיה (אנ') (דוחה).^[14]

בויוטיה לפני קדמוס

פאוסניאס כתב שהראשונים לכבוש את ארץ תבאי היו האקטנים (אנ') בהנהגת אוגיגס (אנ'), שמשמו נגזר כינוי לאותה ארץ. הם נספו כולם במגפה, ואחריהם התיישבו שם ההיאנטים (אנ') והאאונים (אנ'), שלדעת המחבר היו מקומיים מבויוטיה ולא זרים; כשצבא פיניקי הגיעה לאותה ארץ בראשות קדמוס, שבטים אלה הובסו – ההיאנטים ברחו מהארץ (להיאמפוליס (אנ')^[15]) כשירד הלילה, והאאונים התחננו לרחמים, והורשו להישאר ולהתאחד עם הפיניקים. האאונים המשיכו לחיות בקהילות כפריות כמו קודם, אך קדמוס בנה עיר בשם קדמיה.^[16]

בארגונאוטיקה מכונה המקום שאליו קדמוס הגיע "עירו של אוגיגס".^[17]

הגרסה ה"מצרית"

דיודורוס הביא במקום אחד, בניגוד לפרטים המגוונים של הסיפור המקובל על קדמוס שהביא במקומות שונים בספריו, גרסה "ממוצרת" (מלשון מצרי) לסיפורי קדמוס ודיוניסוס, בהקשר של דיונו על איסיס ואוסיר, ששמע מהכהנים המצרים של אותם אלים. הכהנים סיפרו שמי שטוען שהאל דיוניסוס נולד מסמלה וזאוס בתבאי הבויוטית ממציא, ושהסיפור המקובל על דיוניסוס הגיע ליוונים כאשר אורפאוס ביקר בתבאי המצרית והשתתף בטקסי המסתורין של דיוניסוס הוא אימץ אותם, וכטובה לצאצאי קדמוס – שכן הוא היה נדיב אליהם וקיבל כבוד מידיהם – הוא המיר את הולדת האל לתבאי הבויוטית;^{[hebrew 1]} ופשוטי העם, חלקם מבורות וחלקם מרצון שהאל יחשב יווני, קיבלו בשמחה את טקסי המסתורין שלו. סיפור דיוניסוס התרחש בכלל בתבאי המצרית, שם חיו קדמוס וסמלה.^[18]

בדברי הקטאיוס איש אבדרה שמביא דיודורוס מוסבר שקדמוס יצא מתבאי המצרית.^[19]

באחד מסיכומי סיפורי קונון שכתב פוטיוס מובא סיפור אחד המספר (בניגוד לסיפור אחד המספר את הסיפור הרגיל על קדמוס ואירופה^[20]) איך האי תאסוס קיבל את שמו מתאסוס אחי קדמוס, ובו נכתב שקדמוס, שהיה חזק בקרב הפיניקים, נשלח על־ידי מלך הפיניקים לחפש אחר אירופה. הפיניקים היו אז חזקים מאוד, לא רק שהחזיקו בחלק ניכר מאסיה, אלא שגם החזיקו במלכות תבאי המצרית. קדמוס נשלח, לא כפי שהיוונים מספרים כדי לחפש אחר אירופה (כך כתב קונון), אלא בכוונה לשלוט באירופה (היבשת), לכן הוא בדה סיפור על חיפוש אחותו החטופה. בהפליגו מסביב לאירופה הוא הפליג לבויוטיה והלך לפנים הארץ למקום הנקרא היום תבאי, שהוא קרא על שם מולדתו שלו. כשהבויוטים התאחדו בקרב נגדם, הפיניקים הובסו, אך לאחר מכן גברו הפיניקים באמצעות תחבולות־מלחמה וקסדות ושריונות (שלא היו ידועים אז ליוונים), וקדמוס כבש את ארץ הבויוטים.^[21]

את הטענות על המוצא המצרי של קדמוס הפריך פאוסניאס, וסיפר שפסל אתנה שהקדיש קדמוס, במקום בו התיישבה הפרה שהדריכה אותו לבויוטיה, מכנה את אתנה בשם הפיניקי Ὄγγα (אוֹנְגַה) ולא השם המצרי סאיס, ובכך, לדברי המחבר, הפרכה לטענות למוצא המצרי של קדמוס.^[22]

ייסוד תבאי בתרבות העתיקה

לפי פאוסניאס, את המקום שבו כרעה הפרה לנוח מציינים התבאנים, והיה בו מזבח ופסל אתנה שקדמוס הקדיש. אותה אתנה נקראת בשמה הפיניקי Ὄγγα (אוֹנְגַה) ולא שמה המצרי סאיס, ובכך, כך אומר פאוסניאס, הפרכה לטענות למוצא המצרי של קדמוס.^[11] עוד סיפר פאוסניאס בתיאור בויוטיה שבקרבת אחד משערי תבאי יש מקום עליו נאמר שבו זרע קדמוס את שיני הדרקון שהרג ליד המעיין, ומהן עלו אנשים;^[23] ששושלת מלכי תבאי היו היחידים שידעו את האורקל שניתן לקדמוס, וכדי לרשת את הכס דרשה מהם הספינקס לדעת אותו;^[24] ושהפרה שהדריכה את קדמוס וצבאו לתבאי ירדה בעיירה מיקלסוס (אנ').^[25]

האקרופוליס של תבאי נקרא "קדמיה", על שם קדמוס.^[26]^[16]^[27] כן נקראים במספר מקורות אנשי תבאי "בני קדמוס" או "קדמאים" על שמו.^[28] תבאי השיגה באחת ממלחמותיה ניצחון שהיה כרוך באבידות קשות ביותר, ועל שם ניצחון זה נטבע הביטוי "ניצחון קדמאי" (אנ') (על שם קדמיה) לניצחון שכרוך בהפסדים כואבים במיוחד.^[29]

אגדת קדמוס ואירופה קיבלה מעמד חשוב בפיניקיה עצמה, לכל המאוחר בתקופה ההלניסטית.^[31] מטבעות רבים מצידון מציגים אירועים מחייהם, לרבות מטבע צורי המציג את קדמוס מייסד את תבאי.^[30] כתובת דיוטימוס, כתובת ביוונית מצידון המקדישה פסל למנצח הצידוני הראשון במשחקים פאן־הלניים, מציינת אותו כ"ראשון מבין האזרחים (של צידון) שהביא מהלאס את תהילת ניצחון הפרשים לביתם של האגנורידים (בני אגנור) האצילים", וציינה ש"שמחה גם תבאי בת קדמוס העיר הקדושה בראותה את תפארת הניצחונות של עיר־האם ("מטרופולין") שלה"; הכתובת אף תיארה את הניצחון כ"פורוני", על שם פורונאוס (אנ'), מלך ארגוס הקדמון (שכן המשחקים בהם דיוטימוס ניצח נוהלו על־ידי בני ארגוס) המתואר על ידי הלאניקוס איש לסבוס כאבי אגנור. אזכור מסורות אלה נועד מחד לייחש את הצידונים לפורונאוס ההלני, ובכך לאפשר להם להשתתף במשחקים פאן־הלניים, ומאידך מדגישים את התרומה המכרעת של הפיניקים ליוון (כגון ייסוד תבאי) ואת היכולת של הפיניקים להתעלות על היוונים גם ביוון עצמה.^[32]^[33]

לאחר הייסוד

במיתולוגיה היוונית תבאי היא עירו של המלך אדיפוס. תבאי מוכרת כיום בעיקר דרך שלושת המחזות שכתב המחזאי היווני סופוקלס על המיתוס של שושלת המלוכה בעיר (אדיפוס המלך, אדיפוס בקולונוס ואנטיגונה). המחזות אינם חלק מטרילוגיה, אלא שלושה מחזות שונים שנכתבו בשלוש תקופות שונות, אבל עוסקים באותה משפחה.

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. (3 באוגוסט 2024)

האזור שבו נמצאת תבאי היה מיושב עוד בתקופה הפרה היסטורית. חפירות גילו התיישבות רציפה גם בתקופות ההיסטוריות, ואף לאחר שהעיר והארמון מן התקופה המיקנית נבזזו ונשרפו במשבר תקופת הברונזה המאוחרת במאה ה-12 לפנה"ס. לאחר פלישת הבויוטים ליוון התיכונה, כחלק מפלישת העמים דוברי היוונית מצפון לעבר המרכזים העירוניים של התרבויות האגאיות ותבאי הייתה אחת המרכזים העירוניים שנוסדו כתוצאה מפלישה זו.

פאוסניאס כתב שבימיו העיר תבאי בשפל: העיר התחתית (שהשם תבאי התייחס בעבר אליה) נטושה כולה מלבד המקדשים, והאנשים החיים באקרופוליס (שהשם קדמיה התייחס בעבר אליו) קוראים לו תבאי ולא קדמיה.^[34]

הייתה הפוליס החשובה ביותר בבויוטיה ואף הנהיגה את הליגה הבויאוטית, אך הייתה פוליס מהדרג השני בפויליקה היוונית בתקופה הארכאית ובמחצית הראשונה של התקופה הקלאסית. הגיעה לשיא כוחה במחצית הראשונה של המאה ה-4 לפני הספירה בהנהגתו של אפמינונדס. העיר נחרבה על ידי אלכסנדר הגדול בשנת 335 לפנה"ס, אם כי נבנתה מחדש בשנת 316 לפנה"ס על ידי קסנדר, אך לא חזרה לעמדת ההשפעה שהייתה לה בתקופה הקודמת.

תבאי פרחה שוב בימי הביניים והייתה מרכז תרבותי ומסחרי חשוב. במאה ה-12 תעשיית המשי של העיר הייתה הגדולה ביותר בכל האימפריה הביזנטית. העיר נכבשה על ידי צלבנים במהלך מסע הצלב הרביעי. הכיבוש העת'מאני סימל את תחילת ירידתה של תבאי וכיום היא עיר קטנה עם אוכלוסייה של כמה עשרות אלפי בני אדם.

הגדוד הקדוש של תבאי

ברכה ריבלין, "תבץ" (תבס, טיווה, טיבץ, תיבאס, תוביי, טיב'ה, תבי), בתוך: הנ"ל (עורכת), פנקס הקהילות: (10) יוון, ירושלים: יד ושם, תשנ"ט 1998, עמ' 408–411.

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

סגירה

אתר האינטרנט הרשמי של תבאי
תבאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
תבאי (יוון), דף שער בספרייה הלאומית

[H 1]
מכך עולה זיקה בין קדמוס לתבאי הבויוטית

[1]
הגיית השם ביוונית: ת֫באי, במלעיל (ההטעמה בהברה הראשונה).
[2]
Corinne Bonnet, "The Religious Life in Hellenistic Phoenicia: ‘Middle Ground’ and New Agencies", in: Jörg Rüpke (ed.), The Individual in the Religions of the Ancient Mediterranean, Oxford University Press, 2013, p. 51–52, doi:10.1093/acprof:oso/9780199674503.003.0002
[3]
פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 3.1.1–3.1.2
[4]
דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.58 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[5]
הרודוטוס, היסטוריות, 4.147–4.148 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)
[6]
פאוסניאס, תאוריה של יוון, 3.1.7–3.1.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[7]
דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.48.5–5.49.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[8]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 5.25.12–5.25.13 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[9]
פסאודו־סקימנוס (אנ'), פריודוס לניקומדס, 645
[10]
היגינוס (אנ'), Fabulae, ‏178 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
[11]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.12.1–9.12.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[12]
פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 3.4.1–3.4.2
[13]
אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
[14]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.16.3–9.16.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[15]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 10.35.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[16]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.5.1–9.5.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[17]
אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 3 שורות 1177–1187 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: (1) (2), ובתרגום לעברית)
[18]
דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 1.23.1–1.23.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[19]
דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 40.3.1–40.3.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[20]
קונון (פוטיוס), סיפורים, 32 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)
[21]
קונון (פוטיוס), סיפורים, 37 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)
[22]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.12.1–9.12.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[23]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.10.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[24]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.26.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[25]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.19.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[26]
דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 19.53.4–19.53.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[27]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.8.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[28]
אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 3 שורה 1095 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: (1) (2), ובתרגום לעברית)
[29]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.9.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
[30]
George Francis Hill, Catalogue of the Greek Coins of Phoenicia, Arnaldo Forni - Editore, 1965, עמ' cxlii, 293
[31]
Fergus Millar, The Phoenician cities: a case-study of Hellenisation, The Cambridge Classical Journal 29, 1983, עמ' 67 doi: 10.1017/S0068673500004508‏, JSTOR 44696895
[32]
Corinne Bonnet, "The Religious Life in Hellenistic Phoenicia: ‘Middle Ground’ and New Agencies", in: Jörg Rüpke (ed.), The Individual in the Religions of the Ancient Mediterranean, Oxford University Press, 2013, p. 51–52, doi:10.1093/acprof:oso/9780199674503.003.0002
[33]
Corinne Bonnet, "The Hellenistic Period and Hellenization in Phoenicia", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 108, doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.8
[34]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.8.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[18] [H 1]
מכך עולה זיקה בין קדמוס לתבאי הבויוטית

[1] [1]
הגיית השם ביוונית: ת֫באי, במלעיל (ההטעמה בהברה הראשונה).

[:10-2] [2]
Corinne Bonnet, "The Religious Life in Hellenistic Phoenicia: ‘Middle Ground’ and New Agencies", in: Jörg Rüpke (ed.), The Individual in the Religions of the Ancient Mediterranean, Oxford University Press, 2013, p. 51–52, doi:10.1093/acprof:oso/9780199674503.003.0002

[:82-3] [3]
פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 3.1.1–3.1.2

[4] [4]
דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.58 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:72-5] [5]
הרודוטוס, היסטוריות, 4.147–4.148 (ראו במקור היווני ובתרגום לעברית)

[6] [6]
פאוסניאס, תאוריה של יוון, 3.1.7–3.1.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:2-7] [7]
דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 5.48.5–5.49.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:112-8] [8]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 5.25.12–5.25.13 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[9] [9]
פסאודו־סקימנוס (אנ'), פריודוס לניקומדס, 645

[:1422-10] [10]
היגינוס (אנ'), Fabulae, ‏178 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)

[:7-11] [11]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.12.1–9.12.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:83-12] [12]
פסאודו־אפולודורוס, ביבליותקה, 3.4.1–3.4.2

[13] [13]
אובידיוס, מטמורפוזות, ספר 3 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)

[14] [14]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.16.3–9.16.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[15] [15]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 10.35.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:4-16] [16]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.5.1–9.5.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:92-17] [17]
אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 3 שורות 1177–1187 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: (1) (2), ובתרגום לעברית)

[19] [18]
דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 1.23.1–1.23.8 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[20] [19]
דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 40.3.1–40.3.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[21] [20]
קונון (פוטיוס), סיפורים, 32 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)

[22] [21]
קונון (פוטיוס), סיפורים, 37 (ראו במקור עם תרגום ובתרגום לאנגלית)

[:73-23] [22]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.12.1–9.12.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[24] [23]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.10.1 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[25] [24]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.26.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[26] [25]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.19.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:33-27] [26]
דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, 19.53.4–19.53.5 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:5-28] [27]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.8.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[29] [28]
אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, שיר 3 שורה 1095 (ראו במקור היווני, בתרגום לאנגלית: (1) (2), ובתרגום לעברית)

[30] [29]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.9.3 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[:11-31] [30]
George Francis Hill, Catalogue of the Greek Coins of Phoenicia, Arnaldo Forni - Editore, 1965, עמ' cxlii, 293

[:22-32] [31]
Fergus Millar, The Phoenician cities: a case-study of Hellenisation, The Cambridge Classical Journal 29, 1983, עמ' 67 doi: 10.1017/S0068673500004508‏, JSTOR 44696895

[:102-33] [32]
Corinne Bonnet, "The Religious Life in Hellenistic Phoenicia: ‘Middle Ground’ and New Agencies", in: Jörg Rüpke (ed.), The Individual in the Religions of the Ancient Mediterranean, Oxford University Press, 2013, p. 51–52, doi:10.1093/acprof:oso/9780199674503.003.0002

[34] [33]
Corinne Bonnet, "The Hellenistic Period and Hellenization in Phoenicia", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 108, doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.8

[35] [34]
פאוסניאס, תיאורה של יוון, 9.8.4 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[hebrew 1]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]