Loading AI tools
שְׁפִיטוּת היא שאלת האפשרות להביא למשפט סוגיה השנויה במחלוקת. ישנה מחלוקת לגבי שאלת גבולותיו של מתחם השפיטות ומהן הסוגיות שעליהן יש לדון בבית המשפט.
שופט בית המשפט העליון חיים כהן תיאר את היחס לסוגיה זו בשנותיה הראשונות של המדינה:
גישתם ודעותיהם של השופטים חלוקות לא פעם אם עניין פלוני שפיט הוא אם לאו, ניתן לומר שכל ספק בדבר יפעל לטובת בעל הדין המבקש את סעדו בבית המשפט. אבל לא היה ספק בלב השופטים כי מדיניות הממשלה בענייני חוץ, למשל, אינה שפיטה בבית משפט, כי אם נתונה כולה לשיקול דעתה של הממשלה; או כי ציונים שקיבלו תלמידים ממוריהם אינם עניין שפיט - ולא פקודה צבאית הניתנת כדין בידי מפקד מוסמך.
— חיים ה. כהן, המשפט[1]
מאיר שמגר ואהרון ברק
הרחבת גבולותיו של מתחם השפיטות בישראל החלה בתקופת כהונתו של מאיר שמגר כנשיא בית המשפט העליון, ונמשכה ביתר שאת בתקופת כהונתו של אהרן ברק בתפקיד זה. לדוגמה: בתקופת ברק עסק בג"ץ בעתירות בענייני ביטחון ומדיניות, כגון תוואי גדר ההפרדה, תוכנית ההתנתקות ופרטיה, ולא דחה עתירות אלה מנימוקי סף.[2] לבית המשפט העליון בראשותו של אהרן ברק מיוחסת הגישה של "הכל שפיט", כלומר אין נושא שבית המשפט נמנע מלהכריע בו. ביטוי מובהק לגישה זו בא בדבריו:
נקודת המוצא העיונית לבחינתה של השפיטות (או אי השפיטות) הנורמאטיבית היא התפיסה, כי המשפט הוא מערכת של איסורים והיתרים. כל פעולה היא מותרת או אסורה בעולם המשפט. אין פעולה, שהמשפט לא חל עליה. כל פעולה נתפסת בעולם המשפט. [...] אף במקום שבו קיימת "לאקונה" במשפט, קובע המשפט דרכים למילויה של הלאקונה. על-פי גישה זו לא ייתכן כלל מצב, שבו אין נורמה משפטית החלה על פעולה. [...] היותו של העניין "פוליטי מובהק" אינו יכול להסיר מאותו עניין את היותו גם "עניין משפטי". כל דבר הוא "עניין משפטי", במובן זה שהמשפט קובע לגביו עמדה, אם מותר הוא או אסור.
— בג"ץ רסלר, פסקה 36 לפסק דינו של השופט ברק[3]
עם זאת, בהמשכו של אותו פסק דין, סייג ברק את דבריו והבחין בין שפיטות נורמטיבית (שאותה תיאר בדבריו לעיל) לבין שפיטות מוסדית, וציין:
סכסוך הוא שפיט מוסדית, אם ראוי לו לסכסוך שיוכרע על-פי המשפט בבית המשפט. סכסוך אינו שפיט מוסדית, אם ראוי לו לסכסוך שלא יוכרע על-פי אמות מידה משפטיות בבית המשפט. השפיטות המוסדית עוסקת איפוא בשאלה, אם המשפט ובית המשפט הם המסגרות הראויות להכרעה בסכסוך. השאלה אינה אם ניתן להכריע בסכסוך על-פי המשפט ובבית המשפט; התשובה על שאלה זו היא בחיוב. השאלה היא אם רצוי להכריע בסכסוך – שהוא שפיט נורמאטיבית – על-פי אמות מידה משפטיות בבית המשפט.
— בג"ץ רסלר, פסקה 47 לפסק דינו של השופט ברק[3]
ברק אף הציג בפסקי דינו דוגמאות לסוגיות שאינן שפיטות, כמו הנהגתם של הנישואין האזרחיים בין בני-זוג חסרי עדה דתית[4] או סטטוס של משפחה חד־מינית.[5]
הנשיא בדימוס מאיר שמגר שלל את מתחם השפיטות הרחב שהונהג על ידי יורשו, אהרן ברק.[6] שמגר אמר שזו עמדת רוב שופטי העליון.
כהדגשת השופט ברק, ההשקפה הגורסת שאפשר להכריע בכל עניין לפי אמות מידה משפטיות שלהם אין משמעה בהכרח שהדבר ראוי ושכך ייעשה[7],
לא כל בעיה שיש לה פתרון במשפט, צריכה למצוא את פתרונה בשיפוט. תמיד טענתי שבכל משפט, אך מעולם לא טענתי שבכל שיפוט. לא הכל שפיט. לא הכל ראוי להכרעה שיפוטית
— דברי נשיא בית־המשפט העליון, אהרן ברק, בטקס השבעת שופטים חדשים בבית נשיא המדינה (20.7.98)
כך הייתה נטייה לאי התערבות בג"ץ בנושאי חוץ וביטחון מובהקים ומדיניותה הציבורית של הרשות[7] כמו בנושאי מדיניותה הכללית של ישראל ביהודה ושומרון, הסכמים מדיניים וכדומה. בעתירה שביקשה לאסור קיום ביקורים רשמיים במוזיאון לתולדות השואה, יד ושם, של בכירים זרים המעורבים בביצוע פשעי מלחמה והפרות חמורות של זכויות אדם ברחבי העולם, כתב השופט אלכס שטיין בנימוקו לדחיית העתירה: "לא מצאתי בה שום טענה שניתן לשייכה, ולו בדוחק, לעולם המשפט, ומאחר שהסמכות להורות לממשלה כיצד לנהל את מדיניות החוץ של מדינת ישראל לא מצויה בידינו."[8]
פולמוס השפיטות בישראל
בשנת 2007, בעקבות מינוי של דניאל פרידמן לשר המשפטים, עלתה סוגיית השפיטות לדיון ציבורי נרחב. המבקשים לצמצם את מתחם השפיטות, מניחים כהנחת יסוד כי שאלת השפיטות אינו מעניינם של השופטים בלבד, ועל הרשות המחוקקת לקבוע את גבולות השפיטות ככל שניתן. הם מעלים גם נימוקים מעשיים:
- התערבותו של בית המשפט בכל נושא משתקת את הפעילות של הרשות המבצעת. משרתי ציבור, ובכלל זה שרים ופקידים ממשלתיים, יהססו לקבל החלטות מחשש שיועמדו למבחן משפטי.
- הרחבת גבולות השפיטות מעמיסה על בג"ץ עומס יתר עקב הריצה המהירה של בעלי עניין שונים בכל נושא אפשרי, ובקשת סעד משפטי בכל החלטה של הרשות המבצעת.[9]
המתנגדים לצמצום גבולות השפיטות טוענים כי:
- צמצום השפיטות יביא למתן כוח רב מדי לגורמים פוליטיים, לפקידות בכירה ולפרקליטות ללא מנגנון מאזן ביקורתי.[10]
- צמצום גבולות אלה יביא לפגיעה בזכויות האדם, ובעיקר זכויות המיעוטים.
שפיטותן של פעולות מבצעיות של צה"ל
שאלת שפיטותן של פעולות מבצעיות של צה"ל נדונה בהרחבה בעתירה לבג"ץ שעניינה מדיניות הסיכולים הממוקדים.[11]
פרקליטות המדינה טענה כי ”פעולות הלחימה הצה"ליות המבוצעות במסגרת אירועי הלחימה המתרחשים באזור, הנושאות אופי מבצעי מובהק, אינן שפיטות – ולמצער אינן שפיטות מוסדית” (בג"ץ הסיכולים הממוקדים, פסקה 47 לפסק דינו של הנשיא (בדימוס) ברק).[11] הפרקליטות ציינה כי ”היותו של נושא 'בלתי שפיט' אין פירושו כי לא מופעלים בתחום זה אמצעי פיקוח ובקרה מצד הרשות המבצעת עצמה. ... רשויות הצבא הונחו על ידי היועץ המשפטי לממשלה והפרקליט הצבאי הראשי לפעול בתחום זה, כבאחרים, אך ורק על פי הוראות המשפט הבינלאומי, המתייחסות לדיני לחימה, והוראה זו מקויימת על ידן” (שם).[11]
השופט בדימוס אהרן ברק שלל גישה זו, והביא ארבעה נימוקים לכך, ובהם:
- ”בפסיקתו של בית המשפט העליון מתבלט קו ברור, לפיו אין תחולה לדוקטרינה של חוסר שפיטות מוסדית במקום שהכרה בה עשויה למנוע בחינה של פגיעה בזכויות האדם.” קו זה החל כבר בפסיקתם של השופטים אלפרד ויתקון ומשה לנדוי.[12][13]
- ”הדינים הנוגעים לפעילות מונעת של צבא הגורמת למותם של מחבלים ושל אזרחים תמימים שבקרבתם, דורשת בחינה בדיעבד של התנהגות הצבא [...] בחינה זו צריכה להיות – כך קובע המשפט הבינלאומי המנהגי – בעלת אופי אובייקטיבי. כדי להגביר את אופיה זה, ולהבטיח את מירב האובייקטיביות הנדרשת, מן הראוי לחשוף בדיקה זו לביקורת שיפוטית. ביקורת שיפוטית זו אינה תחליף לביקורת השוטפת של גורמי הצבא, המפעילים ביקורת זו מראש [...] כמו כן, ביקורת שיפוטית זו אינה תחליף לביקורת אובייקטיבית בדיעבד, לאחר אירוע שבו נפגעו, לפי הטענה, אזרחים תמימים שלא נטלו חלק ישיר במעשי האיבה. משנערכה (בדיעבד) ביקורת, ראוי הוא לאפשר, במקרים מתאימים, ביקורת שיפוטית על החלטותיה של ועדת הבדיקה האובייקטיבית. הדבר יבטיח את פעולתן התקינה” (בג"ץ הסיכולים הממוקדים, פסקה 54 לפסק דינו של הנשיא (בדימוס) ברק)[11]
במחזמר המצליח של ג'ורג' ואיירה גרשווין, "בשבילך אני שר", שהוצג לראשונה בברודוויי בשנת 1931, מוצגת סוגיית השפיטות באופן נלעג, כאשר בסצנת הסיום מתכנס בית המשפט העליון של ארצות הברית כדי להכריע בשאלה מה יהיה מינו של התינוק העומד להיוולד לנשיא ארצות הברית.
- אהרן ברק, שופט בחברה דמוקרטית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, כתר הוצאה לאור, נבו הוצאה לאור, 2004, הפרק "שפיטות", עמ' 275–283.
- יצחק זמיר, בית המשפט העליון, הוצאת שוקן, 2022, הפרק "כלל השפיטות", עמ' 115–123.
- גד ברזילי, בית משפט בהפרעה, באתר ynet, 24 במרץ 2008
- דפנה ברק-ארז, מהפכת השפיטות: הערכת מצב, הפרקליט נ', חוברת 1, תשס"ח, עמ' 3–27
- אסתר חיות, תפקידו של בית המשפט בקבלת הכרעות שיפוטיות הנוגעות לביטחון הלאומי של מדינת ישראל
הפולמוס סביב סוגיית השפיטות בישראל
- זאב סגל, פגיעה בצדק, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2007
- יואב דותן, נזק לחברה, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2007
- מרדכי קרמניצר, בג"ץ: תמיד לטובת המדינה והאזרח, באתר "ישראל היום", 25 בנובמבר 2007
- אהרן ברק, גבולות המשפט והשיפוט, קריית המשפט ב', התשס"ב–2002, עמ' 5–13
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
