Loading AI tools
אמנית ישראלית רב-תחומית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רות צרפתי-שטרנשוס (17 באפריל 1928 - 27 בפברואר 2010) הייתה ציירת, פסלת, מאיירת, מעצבת אריגים וסופרת ישראלית, חברת קבוצת "אופקים חדשים".
לידה |
17 באפריל 1928 פתח תקווה, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה | 27 בפברואר 2010 (בגיל 81) |
בן או בת זוג | משה שטרנשוס (1949–1992) |
www | |
”רות צרפתי הייתה יוצרת רבגונית. יצירתה האמנותית הפורייה משתרעת על פני תחומים רבים: פיסול, ציור, כתיבה ואיור ספרים, עיצוב אריגים ותלבושות, יצירת כלים ותכשיטי קרמיקה, עשיית בובות וצעצועים. בכל אחד מהם הגיעה להישגים מרשימים.”
- פרופ' אברהם רונן.
רות צרפתי נולדה ב-1928 בפתח תקווה, ולמדה בבית הספר אחד העם בעיר[1]. בני המשפחה ההורים, רות ואחותה הצעירה שולמית התגוררו בבית כפרי במושב "בהדרגה" שלימים הפך לכפר מעש. המעבר לכפר הפך אותה לילדת טבע והשפיע על עולמה האמנותי. כבר בילדותה נתגלה כישרונה של רות ברישומי הדיוקנאות של חברותיה ושל בני משפחתה. בתקופת בראשית זו נהגה צרפתי להצהיר על שאיפתה להיות ציירת.
אביה, יהודה צרפתי מראשוני עובדיה של חברת החשמל, ומקימה ומנהלה של רשת החשמל בפתח תקווה, נתברך בכישרון אמנותי רב-תחומי, ולמד ציור בהתכתבות בבית ספר לאמנות בגרמניה. בהשראת לימודיו הדריך את צרפתי לצייר בהתאם לכללי הציור האקדמי וטיפח בה את האהבה לאמנות. יהודה צרפתי שעיצב את גן ביתו כיצירת אמנות עתירת דמיון, פיסל וצייר ויצר צעצועים, ובכך הטביע את חותמו על צרפתי הצעירה בכל תחומי יצירתה בעתיד.
בשנים 1941–1945, במקביל ללימודיה ב"תיכון חדש", היא החלה את לימודי האמנות אצל הצייר אהרון אבני ב-"סטודיה" לאמנות שלימים הפך למכון אבני, בית ספר לאמנות בו למדו רבים מהציירים הנודעים בארץ. בשנת 1945 לאחר סיום לימודי התיכון ועוד בטרם גיוסה, החלה את לימודיה אצל הפסל משה שטרנשוס (1992-1903) לו נישאה בשנת 1949.
בשנת 1958 נולדה לזוג בת יחידה. חמש שנים לאחר מכן עברה המשפחה למעון הקבע שלה בתל אביב.
במהלך השנים עסקה צרפתי בעשייה אמנותית ענפה והשתתפה בכ-90 תערוכות, מתוכם 23 תערוכות יחיד, וזכתה ב-14 פרסים וציונים לשבח על פועלה.
צרפתי הלכה לעולמה בשנת 2010 כשהיא משאירה אחריה יצירות רבות.
ארכיונה זמין דיגיטלית באתר הספרייה הלאומית[2].
הפסל משה שטרנשוס המשיך להדריך את צרפתי גם לאחר נישואיהם והקנה לה את עקרונות העיצוב הצורני והפלסטי של הפיסול המודרני. שטרנשוס היה מחלוצי הפיסול המודרניסטי ומראשוני היוצרים של הפיסול המופשט בישראל והתמקד בפיתוח ערכי המבנה והצורה של הדמות המפוסלת ברוח האמנות המודרנית ובשחרורם מן התלות בדימוי הריאלי. עם תלמידיו נמנו מנשה קדישמן, בני אפרת ובוקי שורץ.
אחרי שלמדה בחרה צרפתי בפיסול כתחום יצירתה העיקרי; "הפיסול הוא הדבר הרציני ביותר שיש לי" אמרה בריאיון לרגל תערוכתה בגלריה קלצ'קין, וכך במשך כל שנות פעילותה האמנותית הבוגרת המשיכה צרפתי להתמקד בפיסול אך לא זנחה את הציור. בשלהי שנות ה-40 החלה צרפתי לגבש את סגנונה האמנותי האישי, וקנתה לעצמה שם כיוצרת עצמאית ומקורית. בשנת 1949, היא הצטרפה יחד עם בעלה משה שטרנשוס לקבוצת "אופקים חדשים", אגודה שבהשראת האוונגרד האמנותי האירופי שאפה לקדם את יצירתה של אמנות מודרנית בארץ. צרפתי, האישה היחידה וגם הצעירה שבחבורה, בת 21 בלבד, הייתה חברה בוועד האגודה והשתתפה במרבית התערוכות של הקבוצה שהוצגו בשנים 1949–1959. כשהיא שומרת על צביונה האישי, נשארה נאמנה במשך כל שנות פעילותה למורשת הפיסול הפיגורטיבי ולמושא העיקרי שלה – הדמות האנושית. כבר בראשית דרכה משכו יצירותיה של האמנית הצעירה את תשומת לבו של חיים גמזו. היא הייתה הפסלת היחידה שיצירתה נכללה בספרו על הציור והפיסול בישראל, והוא נשאר אוהד נאמן של יצירתה גם בשנים הבאות.
יצירתה הפיסולית של צרפתי כוללת מגוון נושאים; תינוקות וילדים, דמויות נערות ונשים, פסלי טורסו, דיוקנאות ועוד. פסלי התינוקות של צרפתי מהווים חטיבה בעלת חשיבות ייחודית במכלול יצירתה" שאין דומה לה בפיסול הישראלי" (פרופסור אברהם רונן) "פסלי התינוקות מופיעים לראשונה בסוף שנות החמישים אחרי הולדת בתה חגית שדמותה כתינוקת, כילדה וכנערה מתבגרת, שימשה מקור השראה לפסלים שהציגה צרפתי בביאנלה הבינלאומית ה-35 לאמנות בוונציה בשנת 1970. בשנת 1975 הציגה בתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב את פסלי הטורסו הנשיים בהשראת שרידי פסלים יווניים מן העת העתיקה.
בשנים מאוחרות יותר חוזרים ומופיעים פסלי תינוקות המתארים את נכדיה של האמנית: טל (ילידת 1986) ותום (יליד 1995). בפסלים אלה מודגש השילוב בין החיוניות המתפרצת של היצור הקטן לבין הגמלוניות של תנועותיו. פסל "התינוקת" שבאוסף מוזיאון תל אביב נמנה עם היפות שביצירותיה של צרפתי.
אף שהפיסול נעשה תחום היצירה העיקרי שלה, המשיכה צרפתי לפעול כציירת עד סוף ימיה. עיזבונה האמנותי כולל מאות ציורים ורישומים אשר רק חלק קטן מהם הוצג בתערוכות. ציוריה של צרפתי מתמקדים באיכויות אמנותיות צרופות – במבנה ובקומפוזיציה, ברישום ובמערכת צבעונית עשירה. כמעט כל ציוריה של צרפתי נעשו בצבעי מים או בעפרונות צבעוניים על דפי נייר צנועי ממדים, דפים של פנקסי עבודה ומחברות.
ציורי נופים בצבעי מים מהווים את החטיבה הגדולה ביותר של ציוריה ומרביתם פרי התרשמותה מהאתרים שבהם ביקרה בישראל ומחוצה לה. בביקוריה ביוון קסמו לה במיוחד בתי הכפר הלבנים וחצרותיהם, שתיאוריהם הם מהיפים שבציוריה, כמה מהציורים שציירה בשנים 2000–2001 מתארים את נופי פארק הירקון, ובשנותיה האחרונות הרבתה לצייר נופי דמיון.
ציוריה של צרפתי כוללים גם קבוצה גדולה של דיוקנאות של בני משפחה וידידים שצוירו בצבעי מים, בצבעי פסטל ובעפרונות צבעוניים.
צרפתי נחשבת לאחת מבכירי המאיירים בישראל, מהמקוריים והחשובים שבהם. איורי הספרים שלה הם יצירותיה המוכרות ביותר לקהל חובבי האמנות. היא איירה 70 ספרים, רובם ספרי ילדים ונוער, חלקם פרי עטה, קטעים אוטוביוגרפיים נפרשים בספר "פרק אחד מחייו של אבא והוא הגן", סיפורים על בני משפחתה הופיעו בספר הילדים "תום הפטוט הנמרי". את אהבתה ליוון ורשמֵי מסעה שם הביעה בספר "אל אי החתולים אשר ביוון" ועל חיות הבית שלה כתבה ב"חושחושית", שהיה הספר הראשון אותו כתבה וגם איירה וב"גבעת שמינק". "מסע קרפצון אל העיר הגדולה" היה הספר האחרון אותו כתבה ואיירה.
הספר הראשון שאיירה צרפתי, לא היה ספר ילדים, אלא ספרו של חיים הזז "חתן דמים". היא עבדה עם משוררים וסופרים כלאה גולדברג, מרים רות, גילה אלמגור, נורית זרחי, דבורה עומר, בשביס זינגר, ע. הלל, לו עצבה את דמותו של "דודי שמחה" בכמה וכמה ספרים.
בשנת 2004 נחנך "גן סיפור" בעיר חולון, בו הקימה צרפתי תהלוכה ססגונית של דמויות אלומיניום גדולות ממדים מתוך "דודי שמחה". היה זה הפרויקט הפיסולי הגדול האחרון של האמנית.
צרפתי חזרה והדגישה שאיוריה הם ציורים לכל דבר. ואכן, בעמודי השער של הספרים אין אזכורים לאיורים; נזכרים בהם ציורים בלבד. ציורי הספרים של צרפתי עשויים במגוון רחב של טכניקות וסגנונות, החל ברישומים ליניאריים בעלי אופי אילוסטרטיבי, וכלה בציורים צבעוניים הקרובים ברוחם לציורי הנוף ולציורי הדמויות שלה, כך למשל בציורים לספר "שמשיות ברחוב הנביאים" של יהואש ביבר 1988 היא מפתחת מערכת צבעונית מרהיבה החורגת מתחום הציור התיאורי.
אוסף איוריה השלם נמצא באגף הנער במוזיאון ישראל בירושלים.
בתחילת דרכה עסקה צרפתי באמנות שימושית, והציגה תכשיטי קרמיקה בתערוכה בינלאומית ה"טריאנלה למלאכת מחשבת" שנערכה במילאנו לצד אמנים יידועי שם כסלבדור דאלי וצ'ילידה. שם זכתה במדליית הכסף על העיצוב. שלטי המזלות ביפו העתיקה מקרמיקה מזוגגת הם פרי ידיה וגם הם זיכו אותה בשנת 1972 בפרס.
צרפתי נמנית עם הטובים והמקוריים שבין יוצרי הצעצועים והבובות האמנותיות בארץ. בובותיה של צרפתי כוללות מגוון סוגים, שלכל אחד מהם מערך צורות וסגנון משלו: מריונטות, בובות הנראות כווריאציות מסוגננות של פסלי התינוקות שלה, בובות השואבות את השראתן מטיפוסים אתניים ועדתיים. את האהבה ליצירת בובות ירשה מאביה שהקדיש הרבה מזמנו הפנוי ליצירת צעצועים לבנותיו. היא מספרת: " צעצועיו של אבא חיזקו את נטייתי לעסוק בעשיית בובות. בובות אלה השפיעו מאוד גם על נושאי הפיסול שלי, עד כדי טשטוש תחומים ביניהם".
פסלי הבובות שהתאפיינו בצבעוניות אוריינטלית נשלחו לייצג את ישראל בתערוכת "אקספו" במונטריאול, קנדה, שם הציגה עשרים בובות עץ גדולות וססגוניות שאכלסו את מפת הארץ וייצגו באורח סמלי ותמציתי כמה מיישובי מדינת ישראל ותושביהם. חלק מבובות אלו מוצג דרך קבע בספריה של בית אריאלה בתל אביב. עיצוב צעצועים רתק אותה והיא נהגה לציין שמאז שנולדה חגית החלו להסתמן אצלה השפעות הדדיות בין הבובות ופסלי התינוקות, "וכך היו מזינים זה את זה"...
פסלי הילדות היושבות העשויות עץ ועיסת נייר, צבועות בחלקן, עוצבו אף הן בהשראת בובות. אך יותר משהן דומות בעיצובן לבובות המשחק המתועשות מימי ילדותה של צרפתי, הן מזכירות את פסליה של צרפתי בבגרותה. את הבובות והצעצועים שיצרה הציגה בגלריה לאומנות "משכית שש" ובשנת 1981, שיקפה תערוכת היחיד באגף הנוער במוזיאון ישראל את תחומי האמנות השונים בהם פעלה.
כישרונה של צרפתי בתחום העיצוב הדקורטיבי מוצא את ביטויו גם בעיצוב טקסטיל בעבור "משכית", "גוטקס" ו"ריקמה" – של המעצבת רוז'י בן יוסף.
צרפתי עיצבה גם את התלבושות לכמה מהופעותיה של להקת "ענבל", ולתיאטרון המחול של הרקדנית רינה שיינפלד.
בארכיון של "שנקר" נמצא אוסף הבדים אותם עיצבה.
מוזיאון הילדים בחולון מחזיק אגף על שמה ומאחסן את הבובות שעיצבה ואת אלו שאספה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.