קרלסקרונה

קרלסקרונה
**Karlskrona**
	סמל קרלסקרונה סמל קרלסקרונה
	קרלסקרונה; מראה בנמל קרלסקרונה
מדינה	שוודיה
מחוז	בלקיניה
חבל ארץ	בלקיניה
תאריך ייסוד	1680
על שם	קרל האחד עשר, מלך שוודיה
שטח	21.36 קמ"ר
גובה	0 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	36,904 (31 בדצמבר 2020)
‑ צפיפות	1,526 נפש לקמ"ר (2005)
קואורדינטות	56°09′39″N 15°35′12″E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.karlskrona.se
אתר מורשת עולמית
	הנמל הימי בקרלסקרונה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1998, לפי קריטריונים 2, 4
שטח האתר	3.2 קמ"ר
שטח אזור החיץ	11.05 קמ"ר
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת שוודיה רגילה) סטוקהולם אופסלה גטבורג האלמסטד מאלמה אומאו יבלה קירונה קרלסטד ויסבי נורווגיה פינלנד לטביה ליטא אסטוניה דנמרק האוקיינוס; האטלנטי; הים; הבלטי; קרלסקרונה

קרלסקרונה (בשוודית: Karlskrona, "כתרו של קרל") היא עיר בירת מחוז בלקיניה (Blekinge län) שבדרום-מזרח שוודיה, ובשנת 2005 התגוררו בה 32,606 תושבים. קרלסקרונה היא הנמל המרכזי של הצי השוודי, והיא נוסדה סביבו בשנת 1680. שמה וסמלה של העיר מנציחים את קרל האחד עשר, מלך שוודיה שהורה על הקמתה. העיר שוכנת על מספר איים במפרץ המוגן מדרומו על ידי איים נוספים. בעיר בניינים מהמאות ה-17 וה-18 והיא מהערים השוודיות הבודדות בעלות מאפיינים אדריכליים מסגנון הבארוק. ב-1998 הוכרזו מתקני הנמל בעיר ובסביבותיה כאתר מורשת עולמית.

עובדות מהירות מדינה, מחוז ...

סגירה

הנמל הימי של קרלסקרונה הוקם בתקופה בה שוודיה הייתה מעצמה אירופית ושלטה בכל חופי הים הבלטי. השוודים שברו את השליטה הדנית בארסונד והבטיחו לעצמם מעבר חופשי אל הים הצפוני. ב-26 בפברואר 1658 נכרת הסכם רוסקילדה בין שוודיה לדנמרק, וזאת מסרה לשוודים את השליטה בסקונה ובבלקיניה. מספנה קטנה ומחנה צבאי נוסדו בנמל בודקול (Bodekull) ששמו שונה לקרלסהאמן (Karlshamn, "נמל קרל") לכבודו של המלך קרל האחד עשר, אך כיבוש דני קצר מועד בין השנים 1676–1679 הבהיר לשוודים כי המקום אינו ניתן להגנה ואינו מתאים להקמת בסיס הצי. לכן הורה קרל ב-19 בנובמבר 1779 על הקמתה של עיר חדשה, כ-45 ק"מ ממזרח לקרלסהאמן. זו נוסדה בשנת 1680 על האיים ומה (Wämö) וטרוסה (Trossö) ונודעה בשם קרלסקרונה.

תחילה כללו מתקני הנמל בעיר החדשה מספנה וחמישה מבני אחסון. אדריכלי הצי ובעלי המלאכה שעבדו בשירותו נשלחו למקום מסטוקהולם, ובתי מגורים נבנו עבורם. ב-1683 הייתה קרלסקרונה למושב שלטוני ושורטטו תוכניות לבניית המצודה והעיר. ב-1750 מנתה העיר כ-10,000 תושבים, וכאשר עלה גוסטב השלישי, מלך שוודיה לשלטון ב-1772, כבר הייתה לעיר השלישית בגודלה במדינה.

תקופה זו התאפיינה בהתפשטות העיר במקביל לפעילות ערה של הגדלת הצי, שנועד להילחם נגד הדנים, ולאחר מכן נגד הרוסים. העיר נפגעה במספר שריפות, שהגדולה בהן ארעה בשנת 1790, וכתוצאה מכך נבנו כ-400 בתי אבן מחדש.

גם לאחר קיצה של האימפריה השוודית ולאחר ששוודיה איבדה את השליטה בפינלנד ב-1809, המשיכה קרלסקרונה ושימשה כבסיסו העיקרי של הצי השוודי. במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 שופרו מתקני הנמל והותאמו לחידושי התקופה, וכך נעשה גם במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר הביצורים הקודמים שופצו והותקנו אמצעים להגנה מפני התקפה אווירית. לאחר המלחמה הלכה הפעילות הימית בבסיס והתמעטה. לקראת תום המלחמה הקרה והצמצום הצפוי בהיקף הצי השוודי, הפנתה הממשלה כספים לעידוד חברות טכנולוגיה כדי שיקבעו מרכזים בעיר, הכל במטרה למזער את הנזק הצפוי בעקבות הצמצומים בפעילות הצי. ב-27 באוקטובר 1981 עלתה הצוללת הסובייטית U137 על שרטון כ-10 ק"מ מקרלסקרונה. התקרית גרמה למשבר ביחסי שתי המדינות ותמכה בחשדותיהם של השוודים כי הסובייטים עוסקים בפעילות ריגול בסביבות הבסיס הימי. בימינו מאכלסים העיר מרכזים של חברות טלפוניה ומרכזי פיתוח של תעשיית היי-טק.

סטורטורייט

העיר תוכננה על ידי אריק דאלברג (Dahlbergh) וקרל מגנוס סטוארט (Stuart) בהוראתו של מפקד הצי השוודי האנס ואכטמייסטר (Wachtmeister). היא תוכננה בהתאם לעקרונות הבארוק, ורחובותיה הראשיים רחבים ונפגשים בכיכר "סטורטורייט" (Stortorget - "הכיכר הגדולה"). הכיכר משתרעת בנקודה הגבוהה ביותר באי טרוסה, ופחות או יותר במרכזו. בכיכר ניצבות שתיים מכנסיותיה הראשיות של העיר:

כנסיית השילוש הקדוש (Heliga Trefaldighetskyrkan -ס9 במפה) - נבנתה בשנים 1697–1709 וניצבת בצידה הדרום-מערבי של הכיכר.
כנסיית פרדריק (Fredrikskyrkan -ס10 במפה) - נבנתה בשנים 1720–1744 ותופסת את חלקה המזרחי של הכיכר.

עוד ניצבים בכיכר, בצידה המערבי, בית העירייה (Rådhuset), שגם הוא מהמחצית הראשונה של המאה ה-18 (11 במפה), ובניינים מאוחרים יותר כמו אולם הקונצרטים, הספרייה העירונית ובית הדואר (16 במפה). במרכזה של הכיכר ניצב פסלו של מייסד העיר, המלך קרל האחד עשר (32 במפה). שטח הכיכר משמש עד היום כאזור שוק וכאתר לעריכת אירועים שונים. מדרום לכיכר, על הציר החוצה אותה מדרום לצפון, שוכן פארק האדמירלות (Amiralitetsparken), ומצפון לה, על אותו ציר, משתרעים פארק הוגלנד (Hoglandspark) ותחנות הרכבת (22 ו-23 במפה).

בסדרת האנימציה נילס הולגרסון (פרק 11) להקת אווזי הבר חונה בעיר ונילס מתמודד עם פסל המלך שקם לתחיה. גם הנמל ומגדל השעון המפורסמים מופיעים.

כנסיית השילוש הקדוש
כנסיית פרקדריקירקן
בית העירייה
פסל קרל האחד עשר
בית המשמר
כנסיית האדמירלות
מגדל השעון ברחבת המסדרים

הבסיס הימי

בדרומה של קרלסקרונה שוכן בסיס הצי השוודי. בעבר הוא נבדל ממרכזה בחומה ורק חלקים קטנים ממנה שרדו. רחבת המסדרים (Amiralitetsslätten) שוכנת בסמוך לנמל, ובמרכזה ניצב מגדל השעון. על המבנים החשובים ברחבה נמנים ההגוואקטן (Högvakten - "בית המשמר" - 1 במפה), מדרום לה, והחפסגוסקסרנן (Skeppesgossekasernen - "קסרקטין בחורי הספינות" - 5 במפה) בצידה המערבי. דרומית לרחבת המצעדים שוכנת המספנה הישנה (Gamle Varvet) שבה מספר מבנים מסוף המאה ה-18 ובהם מבני אחסון, מנהלה ומגוריהם ההיסטוריים של בכירי הצי. בצידה המזרחי של הרחבה שוכנת חצר האדמירלות (Artillerigärden), שטח שיובש מהים ובו קסרקטין, בתי מלאכה ואחסון וכן בית חולים (3 במפה). באזור זה שוכנת גם כנסיית האדמירלות (Amiralitetskyrkan - במפה 2) האדומה, שהוקדשה בשנת 1685. הכנסייה נבנתה מעץ כמבנה זמני עד שיוחלף בבניין אבן, אך הדבר מעולם לא יצא אל הפועל.

מזרחית לאי טרסה, שוכן האי הקטן סטומהולמן (Stumholmen), קבוצה של שלושה איים שחוברו לאחד. על האי שוכנים מבנים שנבנו החל במאה ה-18 ועד לשנות ה-50 של המאה ה-20, והידוע שבהם הוא "סלופ- אוק ברקאסחולט" (Slup- och Barkassskjulet, "סוכת הסירות") שבנייתו הושלמה ב-1787. מבנה גדול זה נבנה במטרה לאחסן ספינות, ורצפתו משופעת. מבנים נוספים באי הם מאפיית הכתר (Kronobagariet), מגדל קונגסהאל (Kungshall), מחסני קונגסהאל (Kungshallsmagasinet) ושני בתי מלאכה לאווירונים ימיים משנות ה-20 של המאה ה-20. במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 חדל האי מלשמש למטרות צבאיות, והעירייה שינתה את ייעודם של המבנים לפי תוכנית שניסחה. עוד נבנו במקום בתי מגורים על קרקע שיובשה מהים.

מספנות הצי העיקריות הוקמו על האי לינדהולמן (Lindholmen) מדרום לעיר, ומאז 1961 הן שייכות בחלקן לממשלת שוודיה ובחלקן למספנה אזרחית. אל האי מחובר האי סדרטריירנה (Södertrjerna) מצידו המזרחי. סדרטריירנה חובר אל לינדהולמן על ידי ייבוש הים והמבנה החשוב ביותר הניצב עליו הוא "הכנסייה הפינית" (Finska Kyrkan) מ-1696, שבניגוד לשמו, משמש כבית אחסון. אחד המבנים הבולטים בעיר הוא "גמלה מאסטקראנן" (Gamla Mastkranen - "מנוף-התורן הישן") בן תשע הקומות. המנוף הוקם בין השנים 1803–1806 והוא עשוי לבנים למעט חלקו העליון העשוי מעץ ומצופה בלוחות נחושת.

המצודות סביב העיר

מדרום לעיר שוכנים מספר איים המגינים על נתיב הגישה הימית אליה, ועליהם הוקמו מאחזים צבאיים. שני האיים החיצוניים הם קונגסהולמן (Kungsholmen - "איוֹן המלך") ודרוטנינגחר (Drottningskär - "איון המלכה") השוכנים משני צידיו של מצר אספה (Aspö), נתיב הגישה הימי העיקרי אל העיר. קונגסהולמן שוכן מצידו המזרחי של המצר, וביצורי קבע הוקמו עליו בין 1820 ל-1850. אלה שופרו בשנות ה-70 של המאה ה-19, ומאז שנת 1900 הם נחשבו כנקודה אסטרטגית חשובה. על האי דרוטנינגחר שממערב למצר הוקמה מצודה נוספת בשנים 1680–1700, אך היא הושלמה רק באמצע המאה ה-18. המצודה מוקפת מים כמעט מכל עבריה, והיא מחוברת אל האי במצר יבשה. בין שני איים אלה לעיר עצמה שוכנים שני איים קטנים יותר - גודנאט (Godnatt) וקורהולמן (Kurrholmen) - וגם עליהם הוקמו מצודות עגולות ששימשו במאה ה-19 כקו הגנה שני לעיר. שתי מצודות אלה הן היחידות ששרדו משש מצודות דומות, ומעולם לא היו בשימוש מבצעי.

מבנים נוספים

שני מבנים הניצבים על היבשה נכללים בהכרזת העיר כאתר מורשת עולמית. הראשון הוא טחנת המים המלכותית (Kronokvarnen) שנבנתה ב-1721, והאחר הוא ארמון חארבה (Skärva) שנבנה בשנים 1785–1786 ושימש כמעון הקיץ של מפקד הצי באותה עת.

קרלסקרונה היא אחת מארבע הערים שבהן הורשו יהודי שוודיה להתיישב בתקופתו של גוסטב השלישי (1772). בעיר בית קברות יהודי ומוזיאון המציג מספר פריטים יהודיים מעבר הקהילה. בשנת 1860 בוטלה ההגבלה על התיישבות יהודים בארבע הערים, ויהודי קרלסקרונה עברו במספר גלים לערים מרכזיות יותר, בעיקר אל מאלמה, מערבית לקרלסקרונה.

בשנת 1995 חולל בית הקברות היהודי בשולי העיר.